תביעה לשכר עבודה של עובד שעבד חודש בלבד

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תביעה של עובד שעבד חודש אחד: 1. הנתבעת הנה בעלים של מתחם נופש וצימרים, והתובע עבד בשירותה חודש ימים בין התאריכים 11/01/11 ו - 11/02/11, כ"אב בית". אין חולק כי הוסכם שלתובע ישולם שכר חודשי של 4,000 ₪ וכי זה לא שולם. אשר על כן ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסך האמור בתוספת פיצויי הלנה, וכן לשלם לו סך נוסף של 500 ₪ שהלווה לה, על דרך רכישת מספוא לסוסים ששייכים לנתבעת תוך שהובטח לו שהסך האמור יוחזר לו. התובע גם הפנה לעובדה שבניגוד לדין לא ניתן לו תלוש שכר בגין עבודתו. 2. הנתבעת, מצדה, טענה כי בסוף השבוע האחרון של עבודתו, כאשר שהה לבדו במתחם, אירח במקום ללא אישור מספר רב של חברים שעשו שימוש בחדרים ובמתקנים, הותירו אחריהם לכלוך וגרמו נזק, ומשום כך לא שולם שכרו של התובע, אשר כנגדו קוזזו חלק מעלויות השבת המצב לקדמותו. הנתבעת גם הגישה תביעה שכנגד אשר הועמדה על הסך של 11,700 ₪, ואשר בה נטענו אותן טענות שפורטו לעיל, ועל בסיסן התבקש בית הדין לחייב את התובע-הנתבע שכנגד בתשלום פיצוי בגין עלויות השבת המצב לקדמותו, כמו גם בסך של 600 ₪ בגין אירוח אחיו ובת זוגו בצימר במתחם, אשר לעניינו קיבל אישור, לבקשתו, אך את תמורתו לא שילם. 3. יוער כי בירורה של תביעה זו סבל עיכובים רבים, שכן ראשית ניתן פסק דין בהעדר הגנה אשר בוטל, ובהמשך התייתרו שני דיונים מסיבות הנעוצות בנתבעת. מעבר לכך, הנתבעת טענה כי מצלמות שהיו מותקנות במתחם הצימרים תיעדו את אירוח החברים הרבים והחגיגה הלילית שהנתבעת מייחסת לתובע, ותחילה הנתבעת התחייבה להמציא עותק מהקטעים שנטען שתועדו ואת הדיסק עליו נצרב הסרט בו נכללים הקטעים הנטענים, בעוד שבהמשך עלה מעדותה של הגב' נינה אמינוב, העדה היחידה מטעם הנתבעת שניהלה את המתחם בעת הרלבנטית לעבודת התובע, כי כלל לא עלה בידיה או בידי מי מטעם הנתבעת להעלות על גבי דיסק את הקטעים שנטען שתועדו. 4. בישיבת ההוכחות שהתקיימה בסופו של דבר, הושמעה עדותו של התובע מצד אחד ושל הגב' אמינוב מצד שני. גרסתו של התובע הייתה עקבית, ועלתה בקנה אחד עם הדברים שנאמרו על ידיו בעל פה בפני בית הדין ובכתב בהודעות שונות שלו, וממנה עלה כי בסוף השבוע האחרון של עבודתו, כאשר המתחם הצימרים לא היו כלל אורחים, התארחו בהתאם לאישור שקיבל אחיו ובת זוגו, וכן באו לבקרו מספר חברים שמנו לא יותר מעשרה, שתו עמו קפה למשך כשעתיים ועזבו את המתחם מבלי שגרמו כל לכלוך או נזק. התובע הבהיר שמאחר וביום הראשון לבואו למקום, אשר בו נעשתה לו, למעשה, חפיפה ע"י העובד שקדם לו בתפקיד, ביקרו את אותו עובד מספר חברים (שאגב הפכו לחבריו של התובע והם אלה שבאו לבקרו באותה שבת מדוברת), והוא לא סבר שלמטרת ביקור "לכוס קפה" כאשר הוא לבדו במתחם - עליו לקבל אישור מיוחד. נעיר כי איננו מקבלים את הניסיון שעשתה ב"כ הנתבעת בסיכומיה שהובאו בסוף ישיבת ההוכחות, שבהם ביקשה לטעון שהתובע שינה את גרסתו. עיון בכל אחת מההזדמנויות בהן גרסת התובע הובאה בכל אחד משלביו הרבים של הדיון - מראה שהייתה עקבית לחלוטין. שמענו גם את גרסתה של הגב' אמינוב, שהסתבר שהייתה בעת הרלבנטית בת זוגו של בעלי הנתבעת ואף יש להם בת משותפת. הגב אמינוב טענה כי במוצאי השבת ובתום סוף השבוע המדובר חזרה למקום יחד עם עובדת נוספת, מצאה את המתחם מלוכלך ומלא בבקבוקי שתייה ריקים, מגבות מלוכלכות ושנגרמו נזקים לבריכה ולכורסאות, וכאשר צפתה בחומר שהוקלט במצלמות האבטחה במקום ראתה שביקרו בו. בניגוד לתובע, גרסתה של הגב' אמינוב לא הייתה עקבית, ודברים שהוצהרו בתצהירה נסתרו בחקירתה הנגדית. כך, למשל, בתצהיר נטען שמהעיון בחומר המצולם ראתה שנכחו במקום עד שבת בצהרים כ- 15-20 איש שזללו וסבאו לכלכו ושברו פריטים, והשתמשו בג'קוזי ובבריכה תוך שהם גורמים נזק. לעומת זאת, בחקירתה הנגדית הסתבר שהנזק שנגרם הסתכם ב"כל הבלגן שהיינו צריכים לסדר", והיא למעשה לא ראתה אנשים שגרמו נזק ולא הצביעה על כל נזק שנגרם, ולמעשה גם לא ידעה לומר כמה אנשים ראתה בדיוק, ואפילו בתשובה לשאלה האם בוודאות ראתה יותר משלושה אנשים השיבה "אני לא יודעת". כאמור על פי עדותה של הגב' אמינוב באותו שלב נכחה אתה במתחם עובדת נוספת שהייתה עדה למצב בו מצאו את המתחם והחדרים, לכאורה ולפי טענתה, אלא שאותה עובדת לא הוזמנה למתן עדות. נעיר כי מי שהגיש תצהיר נוסף מטעם הנתבעת הינו מר אלון בולדו, מנכ"ל הנתבעת, שאף נכח בדיון בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בתיק, והצהיר בפני בית הדין בפה מלא כי בעקבות אותו ערב נותרו במקום כורסאות שבורות ווילונות שבורים, נתון שהסתבר, בדיעבד, מעדותה של הגב' אמינוב שהייתה במקום - שאינו נכון, ושלמעשה כלל לא נכח במקום. לא זאת אף זאת שמר בולדו הגיש תצהיר גילוי מסמכים בו הצהיר שהיה בידיו דיסק צרוב שבו תועד החומר שהוקלט ע"י מצלמות האבטחה אלא שזה הלך לאיבוד (באופן תמוה יש לומר), ואילו מעדותה של הגב' אמינוב עלה שכלל לא עלה בידי הנתבעת לצרוב דיסק שכזה. אמנם ב"כ הנתבעת, שעשתה כמיטב יכולתה עבור שולחתה, ניסתה לטעון שהנתבעת הצליחה לצרוב את הדיסק לאחר שהגב' אמינוב עזבה את עבודתה בנתבעת, אולם טענתה לא נתמכה בעדות כלשהי. מכל מקום, מר בולדו לא הגיע להיחקר על תצהירו בישיבת ההוכחות, ועל כן לא נידרש לתצהירו, שגם לגבי נתונים נוספים שנזכרו בו יש מקום להערות דומות לאלה שהועלו לעיל. 5. נאמר שהעדפנו את עדות התובע, שהתרשמנו שאמר דבריו בכנות רבה והיו עקביים ומהימנים בעיננו, העדפה של ממש על פני גרסת הנתבעת, העדה מטעמה שגרסתה לא הייתה עקבית, ומצאנו לנכון לייחס משקל גם לעובדה שהנתבעת לא הזמינה למתן עדות את אותה עובדת שיכולה הייתה לתמוך בגרסת הגב' אמינוב. אשר על כן אנו קובעים כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה העיקרית והכמעט בלעדית לפיה התובע, בסוף השבוע האחרון לעבודתו בו שהה במתחם הצימרים, אירח ללא רשות חברים רבים ואלה הותירו נזקים ולכלוך. כל שיש בידינו לקבוע כי על פי הרושם של הגב' אמינוב התובע אירח חברים באותו סופשבוע, אלה הותירו אחריהם לכלוך ואי סדר, ומידע זה הועבר למנהלי המתחם והנתבעת שהורו לא לשלם לו את שכרו בשל כך. 6. נוכח האמור לעיל יש לדחות מכל וכל את התביעה שכנגד, משלא הוכחה כלל ועיקר. כמו כן יש לדחות את טענת הקיזוז של הנתבעת, שעל בסיסה נטען בכתב ההגנה כי יש לקזז כנגד השכר שלו היה התובע זכאי - פיצוי בגין הנזקים שגרם - אשר כאמור לא הוכחו כלל ועיקר. ב"כ הנתבעת ביקשה לטעון שיש להפחית את פיצויי ההלנה שנושא השכר שלא שולם, וזאת הן על בסיס הטענה שהזכאות לשכר הייתה שנויה במחלוקת, והן לאור הפנייה למספר הזדמנויות בהן הנתבעת ביקשה להגיע להסדר עם התובע ולשלם לו אפילו את הקרן של תביעתו והוא לא הסכים להסתפק בכך. בכל הנוגע לנימוק הראשון - ייתכן שניתן למצוא בו ממש בכל הנוגע לכך שהנתבעת הייתה מצויה בהלך רוח לפיו התובע גרם לה נזקים ועל כן אינו זכאי לשכרו, גישה שנוגדת את חוק הגנת השכר שאינו מתיר בנסיבות שכאלה קיזוז באופן חד צדדי משכרו של עובד, אולם יש בה, אולי, כדי להקים תשתית לקביעה בדבר קיומם של חילוקי דעות של ממש אשר לעצם הזכאות לשכר, הגם שבדוחק רב. הנימוק השני - אין בו ממש, שכן העובדה שהתובע לא נאות להסתפק, בנסיבות העניין, בקרן השכר לסילוק כל תביעותיו, אין בה ולא היה בה כדי לפטור את הנתבעת מתשלום הקרן עצמה ולהתדיין לגבי היתרה. לאור כל האמור לעיל, במצטבר, החלטנו להפחית בכל זאת את פיצויי ההלנה שנושא השכר שעמד נכון לחודש ינואר-פברואר 2011 במונחי קרן על הסך של 4,000 ₪, ולהעמיד את הפיצוי לו זכאי התובע בגין העיכוב בתשלום שכרו על סך של 16,000 ₪, וזאת בנוסף לקרן השכר. אשר על כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/03/11 ועד לתשלום המלא בפועל. כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לו פיצויי הלנה מופחתים שאותם העמדנו על סך של 16,000 ₪, אשר ככל שלא ישולמו בתוך 30 יום מהיום יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום עד לתשלום המלא בפועל. בנוסף אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, לאחר שגרמה להתמשכות ההליכים וריבוי הדיונים בתיק זה בהוצאות משפט בסך של 2,000 ₪. 7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. שכר עבודה