תביעה נגד עובד רשות ציבורית

סעיף 7ג' לפקודת הנזיקין, הדן ב"תובענה נגד עובד רשות ציבורית", קובע: (א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א. (ב) קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו - תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית. (ג) בית המשפט יחליט בבקשת הרשות הציבורית או העובד כאמור בסעיף קטן (א), לאלתר". קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תביעה נגד עובד רשות ציבורית: זוהי בקשה לקביעת קיומה של חסינות לפי סעיף 7ג לפקודת הנזיקין ובקשה לדחיית התובענה נגד הנתבעים 2-4. 1. התובעת עובדת סוציאלית במקצועה הגישה תביעתה כנגד הנתבעים במסגרתה טענה כי אלו הפרו את הוראות הדין שעה שביטלו את הסכם עבודתה במהלך חופשת הלידה שלה ומקום שביקשו לשנות את תנאי עבודתה במהלך 60 הימים שלאחר סיום חופשת הלידה. כמו כן נטען כי מאז חזרתה מחופשת הלידה לא שולם לה שכרה, לא בוצעו בגינה הפרשות סוציאליות והיא אף לא קיבלה תלושי שכר. 2. התובענה הוגשה כנגד עיריית לוד, המנוהלת כיום על ידי מועצה קרואה בצו של משרד הפנים, כנגד יו"ר המועצה הקרואה (הנתבע 2), כנגד מנהל אגף כח אדם בעירייה (הנתבע 3) וכנגד גזבר העירייה (הנתבע 4). באשר לנתבעים 2-4 נטען בכתב התביעה כי יש לחייבם באופן אישי שכן אלו פעלו מתוך מודעות ואף מתוך אדישות לתוצאות מעשיהם ומחדליהם כלפי התובעת ובכלל זה תוך הפרה מודעת של חוקי המגן . 3. בבקשה שבפניי מבקשת העירייה, כי ייקבע ביחס לנתבעים 2-4 מתקיימים לגביהם תנאי החסינות על פי סעיף 7א לפק' הנזיקין ביחס לאירוע נשוא תובענה זו. לבקשה צורף אישור היועצת המשפטית של עיריית לוד ובו מציינת היועצת המשפטית, כי בכתב התביעה - פרט לסעיפים 8-9 בהם מבקשת התובעת להטיל אחריות אישית על הנתבעים - לא פורטו מעשיהם של הנתבעים המעידים כי המעשה נעשה בידיעתם מתוך כוונה לגרום נזק לתובעת וכי לאחר קריאת כתב התביעה ושמיעת גרסתם של הנתבעים הגיעה למסקנה כי הנתבעים פעלו תוך כדי מילוי תפקידם כעובד ציבור ולא התכוונו לגרום נזק לתובעת. טענת החסינות 4. סעיף 7א' לפקודת הנזיקין, שעניינו "חסינות עובד הציבור", קובע: "(א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור...". סעיף 7ג' לפקודת הנזיקין, הדן ב"תובענה נגד עובד רשות ציבורית", קובע: "(א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א. (ב) קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו - תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית. (ג) בית המשפט יחליט בבקשת הרשות הציבורית או העובד כאמור בסעיף קטן (א), לאלתר". 5. ההליכים לביצוע הוראות הסעיפים 7א' - 7ג' לפקודת הנזיקין, הוסדרו בתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006, שהותקנו מכח סעיף 7(ה) לפקודה. 6. ההסדר לעניין חסינותם של עובדי ציבור, נוסף לפקודת הנזיקין במסגרת תיקון 10 לפקודה שנכנס לתוקפו בשנת 2006. על הרציונל מאחורי הסדר זה ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק: "...מוצע להרחיב את חסינותם של עובדי הציבור מנימוקים אלה: מוצדק להכיר במעמד המיוחד של עובדי הציבור מאחר שהם חשופים לסיכוני אחריות עקב אפשרות ההיזק הנרחבת של הרשות; עובדי הציבור חשופים ללחצים בדרך של הגשת תביעות אישיות בלתי מוצדקות או איום בהגשת תביעות כאלה, דבר העלול להשפיע על תפקודם ולשבש את פעילותה של הרשות הציבורית; מבחינת כושר הפיצוי המדינה או הרשות הציבורית היא בעלת המשאבים הכספיים ובעלת היכולת לפזר את הנזק, והתביעה האישית נגד עובד הציבור אינה מוסיפה דבר לנפגע... עם זאת לא ניתן להתספק רק בהקניית חסינות לעובדי הציבור ויש להשלים את ההסדר משני היבטים: הראשון, דאגה לכך שהנפגע מפעולת עובד הציבור יזכה לפיצוי, והשני, מניעת אדישות של עובד הציבור לדרך פעולתו, לאחר שהוסר החשש מפני תביעה אישית בנזיקין". (ר' דברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) (אחריות עובדי הציבור), תשס"ג - 2002, ה"ח הממשלה תשס"ג, 134). הכרעה 7. מלשון סעיף 7א לפקודת הנזיקין עולה כי חסינות עובדי ציבור חלה ביחס לתובענות בגין "מעשה המקים אחריות בנזיקין". גם הסביבה החקיקתית של הסעיפים הנוגעים לחסינות עובדי ציבור מצביעה על כך שיש להחילם רק שעה שבפני הערכאה המשפטית מונחת תובענה שיסודה בעוולה נזיקית - ראשית, הסעיפים מצויים בפקודת הנזיקין, שכשמה כן היא - עוסקת בנזיקין. שנית, הסעיפים העוסקים בחסינות עובדי ציבור מצויים בפרק ב' לפקודה, שכותרתו "זכויות וחבויות בנזיקין" ושסעיף 3 שבו, שכותרת השוליים שלו היא "עוולה והזכות לתרופה" קובע כך - "הדברים המנויים להלן בפקודה זו הם עוולות, ובכפוף להוראות הפקודה - כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה." 8. לאחר שעייתי בבקשה ובתגובות לה כמו גם בחומר המצוי בפנינו, מצאתי, כי דין הבקשה להידחות. כפי שרואות עינינו - הסעיפים הנוגעים לחסינות עובדי ציבור חלים אך באותן תובענות העוסקות בנזיקין, שעילותיהן יונקות מדיני הנזיקין, ואילו התובענה דנן - כעולה מכתב התביעה ומתגובת התובעת לבקשה זו - מצויה בעיקרה בתחום משפט העבודה ואינה נוגעת למישור הנזיקי כלל ועיקר. עילות התביעה של התובעת המבוססות על חוק עבודת נשים ועל חוק הגנת השכר מעצם טיבן וטבען נעוצות ביחסי עבודה ואינן בגדר עילה נזיקית. כמו כן התובעת מבקשת לבסס אחריות אישית של הנתבעים מכוחם של חוקי מגן המטילים אחריות פלילית על נושאי משרה. 9. זאת ועוד, באישורה של היועצת המשפטית של העירייה נטען כי בכתב התביעה לא פורטו מעשיהם של הנתבעים 2-4, אשר בגינם מבקשת התובעת לחייבם באחריות אישית. מעיון הכתב התביעה מצאנו כי טענה זו אינה נכונה עובדתית. כך למשל בסעיף 39 לכתב התביעה נטען כי הנתבע 3 איים כי לא ישולם לתובעת שכרה וכן נטען כי הנתבעים פעלו ברגל גסה לרמיסת זכויותיה תוך שהם מעמידים אותה בסיכון משמעותי כשאינם מדווחים למוסד לביטוח לאומי על עבודתה. 10. אשר על כן, הבקשה נדחית. רשות ציבורית