##האם אפוטרופוס זכאי לשכר טרחה בתביעות בהן מעורב חסוי ?## המשפט הישראלי מאפשר הגשת בקשות מצד אפוטרופוסים לשכר טרחה (ראו סעיף 56 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962; תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדרי דין וביצוע), תש"ל - 1970), ומשמע שאין הוא רואה בכך כשלעצמו משום פגיעה שאינה ראויה במערכת היחסים הרגישה והעדינה שבין אפוטרופוס לחסוי, ובסופו של יום זו גם המסקנה העולה מפרשת ע"א 628/81 הררי נ' האפוטרופוס הכללי. הדעת נותנת שבמקרים מסוימים ובעיתויים מסוימים עלולה בקשה לשכר לפגום במערכת יחסים זו, בחשד שתעורר אצל החסוי כלפי האפוטרופוס. ##קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תביעה נגד חסוי:## בפניי מונחת תביעה כספית שהגיש התובע בהיותו שוכר. כמו כן מונח בפניי כתב הגנתה של הנתבעת, פרוטוקול הדיון מיום 25.11.13 וכן סיכומים מטעם הצדדים. הנתבעת הינה חסויה ולכן מיוצגת היא ע"י אפוטרופוס רכוש שמונתה עפ"י צו בהמ"ש לענייני משפחה. מאחר והנתבעת אינה מסוגלת לספק גרסתה לטענות התובע ואף עקב מצבה אינה מודעת להליכים שמתנהלים נגדה טענותיה הובאו באמצעות אפוטרופוס. מכאן, ראו טענות האפוטרופוסית לעניין הנדון כטענות הנתבעת. להלן עיקר טענות התובע: בתאריך 28.11.2004 נחתם בין התובע לנתבעת חוזה שכירות בלתי מוגנת כאשר התובע שכר דירה בבעלותה של הנתבעת בת 2.5 חדרים ברחוב הגלעד 7 בחולון. מאחר והדירה לא הייתה ראויה למגורים הסכימו השניים כי התובע ישפצה ובעבור השיפוץ יקוזזו דמי השכירות למשך 11 חודשים. בטרם נכנס התובע לדירה, טוען הוא, התגלו ליקויים נוספים כאשר התחייבה הנתבעת לתקנם על חשבונה בתוך 3 ימים בהתאם להסכם השכירות. למרות זאת, לא עשתה כן הנתבעת ונאלץ הוא לתקן הלקויים הנוספים שהתגלו על חשבונו. התובע טוען כי פנה מס' פעמים לנתבעת, ולמי מטעמה , שזו תשיב לו את כספו אך ללא אועיל. לטענת התובע , בנוסף לליקויים נוצרה רטיבות בתקרת האמבטיה ,כתוצאה מנזילה אצל השכן, וכשפנה לשכן נענה שהדבר יטופל על ידיו ועל ידי הנתבעת. משלא טופל הדבר נאלץ הוא לתקן בעצמו גם את תקרת האמבטיה. התובע מציין שעבודתו היא בתחום השיפוצים ולכן עבודות השיפוץ בוצעו על ידו ולא ע"י איש מקצוע אחר. עוד טוען הוא כי הנתבעת שינתה , תוך זיוף, את הסכם השכירות ודיווחה לעיריית חולון שהשכירות החלה ביום 1.6.2005 , ולא כפי שנקבע בהסכם השכירות ביום 1.7.2005. כתוצאה חויב התובע בחשבון ארנונה ומים לאותו חודש אשר גררו פעולות גבייה כנגד התובע והוטלו עיקולים משלא שולם הסכום. רק לאחר שהוגש תצהיר תומך מטעם שכנתו בדירה השכורה בוטלו העיקולים. כמו כן, טוען התובע כי הובא לידיעת הנתבעת, בין יתר הליקויים שאותם התחייבה לתקן, שדלת הכניסה בדירה איננה תקינה. למרות זאת היא לא עשתה דבר בנדון. דירת התובע נפרצה מה שגרם לו לנזקים רבים כתוצאה מהפריצה והגניבה. התובע מציין כי לאחר שעזב את דירת הנתבעת , בתאריך 30.4.13 , חתמה הנתבעת על מסמך בו מאשרת היא כי אין לה תביעות כלפיו מכל מין או סוג שהוא. להלן יובאו עיקרי טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת, התובע חתם על חוזה שכירות נוסף ביום 7.2.10 לחודשיים עם אופציה לחודש נוסף אשר בו לא הוזכר כלל הכספים שכביכול הנתבעת חייבת לתובע בגין שיפוץ. לא זאת אף זאת, טוענת היא, התובע לא גילה לבהמ"ש על החוזה הנוסף שלעיל, מה שמהווה חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בית-המשפט. עוד טוענת היא כי ההסכם מיום 28.11.04, סעיף 7.2.1 , קובע כי 11 חודשים לא ישלם התובע לנתבעת דמי שכירות , וזאת כנגד שיפוצים שהתחייב לעשות בדירה. גם לאחר מכן, דמי השכירות בסך 1,500 ₪ , אותם שילם התובע כל חודש היו נמוכים מדמי השכירות הראליים שעשויה הייתה הנתבעת לקבל בגין השכרת הדירה. כך לשם דוגמא , טוענת היא, לאחר שעזב התובע את הדירה השכירה הנתבעת אותה תמורת דמי שכירות בסך 2,500 ₪ לחודש. לטענתה, בחוזה השכירות לא נקבע כי מוטלת עליה החובה לבצע שיפוצים או לתקן ליקויים בדירה. טוענת היא כי התובע לא צירף אסמכתאות או קבלות המוכיחות את התיקונים שכביכול ערך ואת ערך הנזק הנטען. טוענת היא, התובע התגורר שנים רבות בדירה במהלכן לא טען בפני הנתבעת כי חייבת לו כספים בגין שיפוץ. רק שנה וחצי לאחר שעזב את הדירה הגיש התובע את התביעה דנן ו- 6 שנים לאחר ההפרה הנטענת. כך גם בחוזה השכירות מיום 7.2.10 הייתה היא מיוצגת ע"י עו"ד תובל, בס' 23 לחוזה נקבע כי כתובת המשכירה תהא אצל עו"ד תובל. למרות זאת , לא פנה התובע לעו"ד תובל בבקשה להשבת הכספים שלכאורה חייבת לו הנתבעת בגין השיפוץ. כמו כן, טוענת היא, כי ברשימת הליקויים אותו צירף התובע כנספח ג' לא נקבע כי הנתבעת מתחייבת לתקנם. דיון והכרעה: תחילה אפתח ואומר, התובע צירף מס' מסמכים לא מבוטל בסיכומיו כאשר אלו לא צורפו לכתב תביעתו והוגשו שלא ברשות בסיכומיו. אין בהם כדי להוות אסמכתאות קבילות נוכח העובדה כי הוגשו לא ברשות ובשלב הסיכומים, באם מעוניין היה בא כוחו של התובע להמציא מסמכים נוספים לעיונו של בהמ"ש היה עליו להגיש האמור בבקשה נפרדת. משלא פעל כאמור מסמכים אלו לא יובאו בחשבון בהחלטתי זו. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל הראיות שהובאו בפניי באתי לכלל דעה כי דין התביעה להידחות. במה דברים אמורים? נוטה אני לצדד בטענת הנתבעת שמנספח ג', המצורף ונטען לגביו כי בעבור ליקויים אלו מבוקש ההחזר הכספי, לא ניתן לומר שהנתבעת התחייבה לתקנם. ככל שביקש התובע מהנתבעת לתקן הליקויים דנא בעת החתימה על רשימת הליקויים היה עליו לציין זאת לצידן. ציון רשימה זו לבדה אינה מספיקה כדי לקבוע כי הנתבעת התחייבה לתקן הליקויים המצוינים. כמו כן, נחה דעתי כי אכן הרשימה בה מפורטים הליקויים וצורפה כנספח ג' לכתב התביעה מהווה רשימה של ליקויים שבאם יעזוב הנתבע את הדירה לא ידרש לתקנם. זאת ניתן להבין לאור הרישא בנספח ג "יש לבצע סריקה מקיפה של הדירה לאיתור כל התקלות ורישומם שלשוכר לא תהיה טענה לגבי נזקים עתידיים בדומה לבדיקה שמתבצעת בעת השכרת רכב." גם הטענה כי התחייבות הנתבעת לתיקון הליקויים הנ"ל נובעת מסעיף 13.2 להסכם שצורף לכתב התביעה בו נאמר בין היתר ".....השוכר יהיה פטור מלתקן נזקים הנובעים מבלאי סביר ו/או נזקים אחרים הנובעים משימוש רגיל וסביר בתקופת השכירות. המשכיר מתחייב לתקן את הנזק שנוצר בתוך שלושה ימי עבודה מיום ההודעה על הנזק" אינה קמה לתובע. אומנם כוונת הסעיף היא כמשתמע ממנה, על הנתבעת לתקן נזק שיווצר תוך שלושה ימים מיום ההודעה על הנזק. אולם, הכוונה לנזק או בלאי הנובעים בתקופת השכירות. הליקויים עליהם הלין התובע היוו ליקויים טרם כניסתו לדירה , ועל כך לא חולק הוא, לכן הסעיף הנ"ל אינו חל על המקרה הנדון. גם חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 (להלן: "החוק") לא בא לתובע כעזר, סעיף 7(א) לחוק קובע כדלקמן: "המשכיר חייב, תוך זמן סביר לאחר שקיבל דרישה לכך מאת השוכר, לתקן במושכר, או בנכס שברשותו המשמש את המושכר, כל דבר השולל או המגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות (להלן — פגם), בין שהפגם היה בזמן מסירת המושכר לשוכר ובין שהתהווה לאחר מכן, זולת פגם שהשוכר אחראי לו לפי חוק השומרים, תשכ"ז-1967, או שתיקונו, לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות, אינו חל על המשכיר." עיון ברשימת הליקויים עבורם מתבקש החזר לא מעלה כי יש בהם כדי שלילת שימוש במושכר, פרט לליקוי "דלת לא תקינה". ס' 9 לחוק קובע תרופות בגיו אי תיקון הפגם: "(א) לא תיקן המשכיר את הפגם תוך זמן סביר לאחר שקיבל על כך דרישה מאת השוכר, רשאי השוכר — (1) לתקן את הפגם ולדרוש מהמשכיר החזרת הוצאותיו הסבירות;.." באשר לדלת הכניסה הנתבעת פעלה בהתאם לסעיף הנ"ל כאשר עבור תיקונו קיזזה מדמי השכירות ששילם התובע ועל כך אין חולק. גם אם הפריצה לדירה נבעה בשל הדלת הלקויה, התובע לא מביא ראיות להוכחת הנזק הנטען בשווי 5800 ₪. ככל שמבוקש תשלום בעבור נזק לרכוש יש לצרף ראיות להוכחתן, זאת לא עשה התובע. לפיכך, בהעדר ראיות כאמור טענה זו נדחית. עוד טען התובע כי בתקרת האמבטיה נוצרה נזילה אך בשום מקום לא מצאתי כי ביקש מהנתבעת לתקנו, בכתב תביעתו טוען הוא כי פנה לשכן אשר אמר לו כי העניין יטופל על ידו וע"י הנתבעת (ס' 5 סיפא לכתב התביעה) . משלא פנה התובע לנתבעת בדרישה לתיקון הרטיבות לא יכלה היא לדעת כי קיימת כזו. כמו כן , לא קמה לתובע הגנה מכח ס' 13.2 להסכם שבין הצדדים מאחר ורטיבות בתקרה אינה בלאי סביר ו/או נזק הנובע משימוש רגיל וסביר. באם היה פונה התובע לנתבעת גופה או מי מטעמה בדרישה לתקן הרטיבות שנוצרה וזאת לא נטען, התמונה הייתה שונה. גם אם נניח ומגיע לתובע תשלומים בגין תיקונים שביצע, הרי כלל ידוע במשפטנו הוא "המוציא מחברו עליו הראיה". התובע לא מצרף לתביעתו ולו בדל ראיה לשיפוצים שערך , כגון: קבלות, כל שכן עבור החומרים שהשתמש, או למצער יכל בנקל לצרף חשבוניות תשלום מתיקונים דומים שמבצע שהרי כטענתו הינו עוסק בתחום השיפוצים כדי שבהמ"ש יתרשם מהם התשלומים שגובה הוא. מאין לבהמ"ש לדעת על מה מסתמך התובע בקבעו הסכומים עבור השיפוץ הנטען? לא מספיקה הטענה כי התובע במסגרת עבודתו כשיפוצניק ביצע עבודות אלו ועל כן גם תמחרן בהתאם . באשר לטענות שנשמעו בדבר חשבון הארנונה ששילם התובע עבור חודש שבו לא התגורר בדירה, מאחר ולא הובאו בפניי כל ראיות לאמיתות הדברים דוחה אני טענה זו. לאור האמור התביעה נדחית. התובע ישיב את כל הסכומים שגבה בהתאם לפסק הדין הקודם שבוטל לידי הנתבעת בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין דנא. אין צו להוצאות. חסוי (אפוטרופסות)