קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תביעה נגד המעביד על דמי שימוש: 1. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, הפרשי שכר, דמי שימוש במחסן ופיצויים בגין העדר שימוע ועוגמת נפש. 2. התובע טען בכתב התביעה ובתצהירו כי החל מחודש יולי 2011 ועד לחודש אוגוסט 2012 הועסק כעובד שכיר אצל הנתבעת כמסגר ונהג מלגזה. לפני כן, ובמשך 16 שנים התובע עבד כעצמאי בקיבוץ ארז וניהל שם מסגריה תחת שם העסק "מ.ח.ת לחקלאות ותעשייה". בחודש יולי 2011, פנו אליו מנהלי הנתבעת, מר פוקס ומר דהן וביקשו ממנו לעזוב את עיסוקו כעצמאי ולעבוד כשכיר בחברה תמורה שכר של 10,000 ש"ח כאשר שלושת החודשים הראשונים יהיו תקופת ניסיון. התובע טוען כי התבקש להקים אצל הנתבעת בית אריזה נוסף למיון פירות. התובע סגר את המסגריה והעביר את כל הציוד שבה למחסן בקיבוץ ארז. התובע טוען כי במהלך 9 חודשים לא קיבל תלושי שכר על אף ששכרו שולם בהמחאה מדי כל חודש ואילו התובע הוציא לנתבעת חשבונית על כל תקופת העבודה הנ"ל. רק משכורת חודש יולי ומשכורת חודש אוגוסט שולמו יחד עם תלושי שכר אך לא בהתאם למוסכם עם הצדדים, דהיינו לפי שכר חודשי של 10,000 ש"ח. 3. התובע טוען כי בחודש אוגוסט 2012 שהה בחופשת מחלה בשל כאבי גב חזקים עקב הרמת משא כבד במסגרת עבודתו. במהלך חודש זה, מר דהן פנה אליו והודיע לו בפתאומיות על פיטוריו. התובע טוען כי פוטר באופן פתאומי ללא הליך שימוע כאשר הושלך משוק העבודה בגיל 64. בנסיבות אלה התובע טוען כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, הפרשי שכר עבור החודשים יולי-אוגוסט 2012, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי שכירת מחסן לציוד בקיבוץ ארז ופיצויים עבור פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש. 4. הנתבעת טוענת כי לתובע היה עסק של מסגריה בקיבוץ ארז. הנתבעת הזמינה מהתובע עבודות ייצור של מסועים, תנור ומברשות. הייצור נעשה במסגריה של התובע בקיבוץ ארז וההרכבה בוצעה אצל הנתבעת על ידי התובע. עבור העבודה שהתובע ביצע לנתבעת, התובע הוציא חשבונית. הנתבעת טוענת כי לאחר סיום העבודה, ביקש התובע לעבוד כשכיר אצל הנתבעת. הנתבעת הסכימה לקחת את התובע לתקופת ניסיון של חודש וחצי ובסיומה ולאחר שהתובע נעדר חלק ניכר מהזמן, הסכימו התובע ומנהל הנתבעת על סיום העבודה. מנהל הנתבעת הבהיר בעדותו כי החשבונית שהוציא התובע לנתבעת היתה בגין הזמנת העבודה שבוצעה על ידי התובע במסגריה של התובע בקיבוץ ארז. עבור תקופה זו הנתבעת שילמה את כל המגיע לתובע בשים לב לכך שהיחסים בין הצדדים בתקופה זו היו של מזמין קבלן עצמאי. יחסי עובד ומעביד התקיימו רק בחודשים יולי-אוגוסט 2012 ובגינם התובע קיבל את כל המגיע לו. 5. לאחר ששמענו את הצדדים, אנו מוצאים כי דין מרבית התביעה להידחות. ראשית לכל, התובע לא הוכיח כי התקיימו בינו לבין הנתבעת יחסי עובד ומעביד בתקופה שבין יולי 2011 עד יוני 2012. התובע טוען כי שכרו שולם כנגד חשבונית אחת אשר התובע הוציא. חשבונית זו הוגשה על ידי הנתבעת (נ/1) ותאריכה הוא 3.4.12. סכום החשבונית הינו 98,585 ש"ח בתוספת מע"מ בסך 15,773 ש"ח. בתצהירו, התובע טוען בסעיף 5 כי חשבונית זו הוצאה עבור 9 חודשי עבודה וזאת לאחר ששכרו שולם בהמחאה מדי חודש. סכומה של החשבונית כאמור ללא מע"מ הינו 98,585 ש"ח שהינו יותר מהסך של 9 משכורות העומדות על 90,000 ש"ח. לא רק זאת, אף זאת, הנתבעת הגישה לנו את ריכוז התשלומים שהעבירה לתובע במסגרת עבודתו כעצמאי (נ/5). מריכוז זה עולה כי התובע קיבל המחאות על סך של 10,000 ש"ח, 5,000 ש"ח, 20,000 ש"ח, 8,500 ש"ח החל מ-5.12.10 עד 30.5.11 ובסה"כ 94,000 ש"ח. מועדי ההמחאות וסכומיהם אינם עולים כלל בקנה אחד עם טענת התובע לפיה קיבל מדי חודש החל מיולי 2011 סך של 10,000 ש"ח. דברים אלו, יותר מסתברים עם גרסת הנתבעת, לפיה התשלומים היו עבור מקדמות בגין העבודה שביצע התובע עבור הנתבעת במסגרת עסקו העצמאי ולא במסגרת קיום יחסי עובד-מעביד. עיינו גם באישורים על הפקדות של שיקים על סך של 10,000 ש"ח שצירף התובע לכתב התביעה מיום 22.1.12, מיום 13.2.12 ומיום 8.5.12 אך אין בהם כדי להראות כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים וזאת מאחר ואין חולק כי החשבונית שהוצגה לנו לא כללה את כל סכומי השיקים שהופיעו בריכוז (נ/5). לבד מכך, גם התובע וגם מנהל הנתבעת אישרו כי התובע ביצע עבודות נוספות עבור הנתבעת כמו שער לבית האריזה ומעקה לבית ההורים. עבודות שמטבע בריאתן בוצעו במפעל של התובע בקיבוץ ארז והותקנו במקום אחר. התובע טען כי במהלך עבודתו אצל הנתבעת ביצע עבודה עברו אדם בשם חגי שקד ממושב נתיב העשרה ובגין כך בוצע התשלום בחלקו באמצעות הנתבעת. התובע צירף לתצהירו המחאות של מר שקד לפקודת הנתבעת בסכום של כ-20,000 ש"ח והמחאה לפקודתו בסכום של 10,000 ש"ח. לטענת התובע התשלום של 10,000 ש"ח שהועבר לידיו היה על חשבון משכורתו. הנתבעת טענה כי הסכום ששקד שילם לתובע היה עבור עבודתו והסכום ששקד שילם לנתבעת היה עבור החומר. אין באפשרותנו להכריע בעניין העסקה עם מר שקד באשר לא קיבלנו מסמכים נוספים התומכים במי מהגרסאות ועל כן אין בכך כדי לסייע לתובע. התובע צירף לתצהירו גם צילום של מעטפה עליה רשום "משכורות חודש יוני חיים בוסקילה". לטענתו הרישום על מעטפה זו מוכיח כי התקיימו יחסי עובד מעביד גם בחודש יוני 2012. על כך נאמר, כי לא רשומה השנה על מעטפה זו, לא ידוע לנו מה היה בתוכה, האם היה זה עבור מר בוסקילה או עבור מי מטעמו ועל כן אנו דוחים טענה זו. 6. בנסיבות אלה אנו קובעים לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעת בתקופה שבין יולי 2011 עד יוני 2012 וזאת משהתובע לא השכיל להוכיח זאת. יחד עם זאת, משהנתבעת הודתה בקיומם של יחסי עובד מעביד בחודשים יולי-אוגוסט 2012, נפנה לבחון מהן הזכויות המגיעות לתובע בעקבות כך. 7. התובע טוען כי לא קיבל את שכרו המלא עבור חודשים אלו וזאת מעבר לנקוב בתלושי השכר שאותם קיבל בפועל. לטענת התובע, שכרו המוסכם היה סך 10,000 ש"ח לחודש ועל כן הוא תובע את ההפרשים עבור חודשים יולי-אוגוסט 2012. הנתבעת טענה כי השכר המוסכם עם התובע היה 7,500 ש"ח לחודש כפי שהתובע קיבל עבור חודש יולי 2012 בו עבד חודש מלא. נטל הראיה להוכיח את השכר המוסכם הוא על התובע ומשלא הוכיח זאת, התובע אינו זכאי להפרשי שכר בגין חודשים אלו. התובע טען כי תנאי השכר נסגרו עם אחיו של מנהל הנתבעת. התובע בחר שלא להביא לעדות את אחיו של מנהל הנתבעת, איתו סיכם את תנאי השכר ועל כן התביעה בראש זה נדחית. 8. התובע טוען כי הוא פוטר בהודעה לאלתר על ידי מנהל הנתבעת. מנהל הנתבעת טען בעדותו כי מדובר היה בתקופת ניסיון לאחר שהתובע נעדר תקופה ארוכה מעבודתו, בגלל מצבו הבריאותי, הגיע להסכמה עם התובע על סיום העבודה. על הטוען כי פוטר בנסיבות המזכות אותו בהודעה מוקדמת להוכיח זאת. במקרה שלפנינו גרסת התובע נסתרה על ידי גרסת מנהל הנתבעת לפיה היה מדובר בסיום העסקה בהסכמה אשר היתה אמינה עלינו ועל כן התובע אינו זכאי להודעה מוקדמת וכמובן שבהתחשב בתקופת עבודתו הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים, פיצוי עבור העדר שימוע, פיצוי עבור עוגמת נפש ודמי הבראה. 9. התובע טען כי הוא זכאי לפדיון חופשה שנתית ובשים לב לתקופת עבודתו של התובע כשכיר החל מ-1.7.12 ועד למחצית חודש אוגוסט 2012 הוא זכאי ליום וחצי. 8,606 ש"ח חלקי 25 יום = 344 כפול 1.5 = 516 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.9.12 ועד לתשלום המלא בפועל. 10. התובע תבע עוד תשלום עבור שכירת מחסן בקיבוץ ארז. התובע טען כי בשל הצעתו של מנהל הנתבעת לעבור לעבוד אצלו כשכיר, נאלץ לסגור את המסגריה שהיתה בבעלותו ולאחסן את כל הציוד במחסן בקיבוץ ארז וזאת עד למכירת כל הציוד. התובע טען כי הנתבעת צריכה לשלם לו דמי אחסון בסך של 11,000 ש"ח. התובע לא הוכיח ראשית לכל, את הסכום הנתבע ולו בראשית ראיה. ועל כן, רק מסיבה זו ראוי כי תביעה זו תידחה ללא כל צורך בדיון לגופה. 11. סוף דבר - מרבית התביעה של התובע נדחית בזאת למעט פדיון חופשה שנתית שעל הנתבעת לשלם בסך של 516 ש"ח אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.9.12 ועד לתשלום בפועל. מאחר והתביעה הוגשה על סך של 97,998 ש"ח והיא נדחתה במרביתה, זכאית הנתבעת להוצאותיה מהתובע בסך של 5,000 ש"ח אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. דמי שימוש