קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תביעה ייצוגית נגד חניון: פניי בקשה לאישור תביעה להשבת דמי חניה אשר לטענת המבקש, המשיבה גובה שלא כדין, כתובענה ייצוגית. 1. המשיבה, חברה בבעלות עיריית תל-אביב-יפו, מפעילה חניונים ברחבי העיר. בכניסה לחניון ברח' הכרמל פינת רח' קלישר הציבה שלט שזה לשונו: מחירון Tariff עד 1/2 שעה ראשונה חינם תעריף שעתי תקף בימים א'-ו' וערבי חגבין השעות 07:00 עד 16:00 לשעה ראשונה או חלק ממנה 12 ₪ כל 1/4 שעה נוספת או חלק ממנה 3 ₪ רכב הנכנס לפי מחירון שעתי (החל מ-07:00) ישלם לפי תעריף שעתי ביציאה תעריף לכניסה חד-פעמית בימים א'-ו' בין השעות 16:00 עד 07:00 למחרת 14 ₪ ערבי חג משעה 16:00 עד 07:00 למחרת 14 ₪ שבת ו/או חג משעה 07:00 עד 07:00 למחרת 14 ₪ חניה לנכים בעלי תו עגלה בלבד ללא תשלום לתושבי תל אביב-יפו 50% הזיהוי באמצעות מס' לוחית רישוי הנחה (נספח ג לבקשה) המשיבה גובה ממי שהחנה את רכבו בחניון לפני השעה ארבע אחר הצהריים תשלום לפי שעות גם על פרק הזמן שבו חנה במקום אחרי אותה שעה. היא מסתמכת על ההוראה שלפיה ,,רכב הנכנס לפי מחירון שעתי (החל מ-07:00) ישלם לפי תעריף שעתי ביציאה'' (להלן: התנאי). המבקש, שתביעתו עניינה ב-31 חניונים שהמשיבה מפעילה, סבור כי אין לחייב את מי שהחנה את רכבו בחניון לפני השעה ארבע אחר הצהריים ביותר מ-14 ₪ בעד פרק הזמן שבו החנה את רכבו לאחריה. בבקשה טען המבקש כי התנאי הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד וכי הוא נוגד את הנוהג. נוסף על כך ביקש לקבל כי בהסכם שבין המשיבה ובין החונים בחניוניה קיים תנאי מכללא האוסר על גביית יתר, כי המשיבה נוהגת בחוסר תום לב, כי היא עושה עושר ולא במשפט וכי היא מפרה חובה הקבועה בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן). בסיכומים מטעמו זנח את מרבית עילות התביעה, והטענות שנשמעו מפיו שם היו כי המשיבה מפרה את ההסכם עם לקוחותיה וכי היא מתעשרת על חשבונם שלא כדין. 2. התובענה הייצוגית מאפשרת את איגודן של תביעות אישיות מרובות לכדי הליך אחד ואת ניהולן יחד באופן יעיל. נוסף על כך היא חותרת להרתיע מפני הפרת החוק ולהשליט נורמות התנהגות שתמנענה את ניצול חולשתו של הפרט (ע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי, פ"ד נז(4) 673, 690ב-ג [2003]). בארבעה עניינים דיבר סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), כנושאים שבמיוחד לקידומם נועד: ,,[...] (1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים; (2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו; (3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין; (4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות.'' על-פי סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית ,,אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה''. ,,בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על ההחלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.'' (סעיף 8(א)) כפי שצוין בת"א (מחוזי ת"א) 1437/09 פלד נ' אול יו ניד בע"מ, פסקה 15 (פורסם באר"ש, 11.06.2012), הרצון שלא לרפות את ידי החפצים להגיש תביעות ייצוגיות ושלא להאריך את השלב המקדמי ולהכביר התדיינות - הוא שעומד בבסיס הדרישה, שהציבה הפסיקה, שלא להציב רף הוכחה גבוה יָתר על המידה בדרכו של המבקש לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית (ראו ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312, 329ז-330א [1997]). עם זאת הצורך להיווכח באפשרות סבירה שהתובענה תתקבל קיים גם קיים, בשל החשש שכוחה הרב של התובענה הייצוגית ישמש לתכליות שלא לשמן נועד (שם; דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385, 406ג-ד [2003]). אליבא דכבוד השופטת דפנה ברק-ארז ברע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, פסקה 59 לפסק-דינה (פורסם באר"ש, 11.04.2013): ,,[...] במישור העקרוני, אף אני סבורה שהבחינה הלכאורית בשלב אישורה של התובענה הייצוגית אינה צריכה להציב מחסום גבוה בפני תובעים ייצוגיים, וכי יש להביא בחשבון את פערי המידע הקיימים בין הצדדים. עם זאת, אין משמעות הדברים שהנטל המוטל על התובעים הייצוגיים יהיה קל כנוצה. על התובע הייצוגי להרים נטל ראשוני - נטל שיש לתת לו משמעות, מבלי שיהיה כבד מנשוא, תוך שבית המשפט נותן דעתו, בכל מקרה ומקרה, לקושי היחסי העומד בפני התובע הייצוגי כאשר הוא נדרש להוכיח את תביעתו לכאורה.'' וברע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, פסקה 15 (פורסם באר"ש, 05.07.2012) נפסק: ,,[...] ברי כי תכלית החוק היא להורות לבית המשפט לבצע בחינה מקדמית של סיכויי התובענה לשם הגנה מידתית על זכויות הנתבעים. לעניין זה, די לו לבית המשפט לעקוב בדקדקנות אחר לשון המחוקק ולראות האם קיימת ,אפשרות סבירה' להכרעה לטובת קבוצת התובעים; הא, ותו לא. החמרת התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובירור רוב רובה של התביעה כבר בשלב אישור התובענה כייצוגית, חורגת מהאיזון שקבע המחוקק, ועל כן היא אינה ראויה. נוסף על כך, דיון שמתבצע באופן זה אינו יעיל, מכיוון שנוצרת כפילות בין הדיון בגוף התובענה לבין הדיון בבקשת האישור[...]'' את קיומה של האפשרות הסבירה כי ההכרעה בשאלות המשותפות לחברי הקבוצה תיפול לטובתם נברר עתה. 3. לטענת המבקש, המשיבה מפרה את ההסכם שנכרת בינה לבין באי החניון באשר היא גובה דמי חניה מעבר לנקוב בו. בראות עיניו, בשעות שבין 1600 ובין 0700 למחרת בימים א-ו, ובשעות שבין 1600 ובין 0700 למחרת בערבי חג, מותר לה לגבות מחיר אחיד בסך 14 ₪ בלבד. מהמילים ,,תעריף שעתי תקף בימים א'-ו' וערבי חג בין השעות 07:00 עד 16:00'' ניתן, לדעתו, ללמוד שלמן השעה 1600 התעריף השעתי אינו תקף. ואולם בהעניקו פירוש כזה להסכם, המבקש אינו מביא בחשבון את התנאי המפורש הקבוע בו, שלפיו ,,רכב הנכנס לפי מחירון שעתי (החל מ-07:00) ישלם לפי תעריף שעתי ביציאה''. תניה זו ברורה, ומכוחה המשיבה רשאית לגבות ממי שחנה בחניון מחיר לפי שעה גם אם נשאר בחניון אחרי השעה 1600, ובלבד שנכנס אליו לפני כן. המשיבה, אוסיף, הסבירה שקביעת תעריף אחיד קבוע לחניה אחרי ארבע, תכליתה לעודד את הציבור להיכנס לחניון שלא בשעות העומס. שיטת חיוב זו מאפשרת חניה לתושבי העיר המתגוררים בסביבות החניונים לאחר שובם מהעבודה ועד לבוקר המחרת. הלכה למעשה, המבקש מבקש לראות רכב שנכנס לחניון לפני השעה 1600 כאילו יצא ממנו ושב אליו מיד ברגע החלתו של התעריף האחיד. לכך המשיבה משיבה כי לא זו בלבד שהטענה הזאת אינה עולה בקנה אחד עם תנאי החוזה, אלא שהיא עלולה גם לפגוע בחלק מחברי הקבוצה. לדוגמה, צרכן שנכנס לחניון בשעה 1500 ויצא ממנו בשעה 1630 ישלם 12 ₪ תמורת השעה הראשונה ועוד 6 ₪ בעבור שני רבעי השעה הנוספים, ובסך-הכול 18 ₪. ואילו לשיטת המבקש, אותו נהג ישלם בעבור השעה הראשונה 12 ₪ ומהשעה 1600 יחויב בסך נוסף של 14 ₪, כך שתמורת חניה בת שעה וחצי ישלם 26 ₪. את הטענה הזאת תמכה בחוות דעת המומחה מטעמה (נספח 1 לתשובה לבקשה), ד"ר עודד סושרד: ,,בהיבט העסקי-כלכלי יכול אני לקבוע באופן נחרץ וברור, הן מבחינה אמפירית והן באמצעות מודל תיאורטי, כי שיטת חישוב התשלום המונהגת ע"י החברה אינה מקפחת את ציבור הנהגים לעומת שיטת התובע, וברוב רובם של המקרים היא אף מיטיבה עימו.'' (סעיף 29; ההדגשה במקור) בסיכומי התשובה טען המבקש כי המשיבה אינה רשאית לחייב במלוא המחיר האחיד את מי שיצא מן החניון פרק זמן קצר לאחר השעה 1600, שכן גבייה כזאת מנוגדת להוראת סעיף 70ב1(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה), אשר קובע כי לאחר שעת החניה הראשונה, על מפעיל החניון לחשב את דמי החניה לפי יחידות זמן של רבע שעה. את הטענה שלפיה המשיבה, בגבותה את דמי החניה באופן שבו הם נגבים, עוברת על הוראות סעיף 70ב1 לפקודה הגניב אף לתוך סיכומיו. זכרה של הפקודה לא בא בבקשה ולוּ במילה, ובתשובתו לתשובה לבקשה הגדיל המבקש לעשות ובחר לציין כי הבקשה ,,[...] אינה נסמכת [...] כלל'' על סעיף 70ב1 או על הפקודה (סעיפים 3, 44 לתשובתו). לאחר שהמשיבה טענה בסיכומים מטעמה להרחבת החזית, הכחיש המבקש בסיכומי התשובה כי טען שמדיניות הגבייה שלה סותרת את הוראת סעיף 70ב1 לפקודת התעבורה. הוא ביקש להסביר כי בתשובתו לתשובה (סעיף 13) הזכיר את הוראת הסעיף אך כדי להראות שעל-פיו, יהיה ניתן לגבות מחברי הקבוצה שיצאו מהחניון זמן קצר לאחר השעה 1600 דמי חניה לפי יחידות בנות 15 דקות, ואֵי-לכך המשיבה שוגה בטענתה כי מצבם יורע אם נלך לפי שיטת המבקש. אין בהסבר זה כדי לשלול את העמדה המפורשת שהביע המבקש בתשובה לבקשה. מלבד העובדה כי בסעיף 70ב1(ב) לפקודת התעבורה נקבע: ,,אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי למנוע גבייה של דמי חניה כוללים בעד יום, שבוע או חודש, באופן קבוע או חד-פעמי'', די אם אומר כי המבקש הרחיב את החזית, ולכן הוא מושתק בבואו להעלות את הטענה כעת ואין מקום לדון בה לגופה. יָתר-על-כן, המבקש הסתמך בעניין זה על התנאי, הקבוע בשלט, האוסר על חיוב כאמור. אין זאת כי הוא מנסה לאחוז במקל משני קצותיו: מחד גיסא הוא נתלה בתנאי כשהדבר נוח לו, במגמה להראות שאם יאומץ הפירוש שהוא מציע לא ייפגע אף אחד מחברי הקבוצה - לרבות אלו שיצאו מהחניון זמן קצר אחרי ארבע אחר הצהריים. מאידך גיסא הוא מתעלם מהתנאי כאשר הוא טוען כי התעריף לפי שעה כלל אינו תקף לאחר 1600 (סעיף 5ב לסיכומיו) וכי רכב שנכנס לפני אותה שעה, יש לראותו כאילו יצא מהחניון וחזר מיד עם החלת התעריף האחיד, שכן להשקפתו ההסכם קובע כי התעריף השעתי תקף רק בשעות 0700-1600. נוכח האמור עד כה, ובפרט לשונו הבהירה של התנאי, לא נוכחתי כי קיימת אפשרות סבירה שבסופו של דבר יִראה בית המשפט עין בעין עם המבקש ככל שהדברים אמורים בפירוש ההסכם. למעלה מן הצורך אציין כי גם טענתו להפרת ההסכם עלתה רק בתשובתו לתשובה לבקשה. בבקשה נטען בהקשר זה כי המשיבה, אשר ניסחה את התנאי, הפרה את החובה לנהוג בתום לב הקבועה בסעיפים 12(א) ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, שכן היא לא טרחה להסב את תשומת-לב הבאים בשערי חניוניה כי באפשרותם לצאת בשעה 1600 ולהיכנס שוב לאלתר, וכך להימנע מהמשך החיוב לפי זמן החניה. הואיל ובהסכם נכתב בהדיא כי רכב שחנה בחניון בשעות שבהן חל התעריף לפי שעה יחויב על-פיו בתשלום על כל הזמן שחנה, דומה כי ציפיותיהם של הצרכנים אינן נפגעות, ומשכך לא שוכנעתי כי קיימת אפשרות סבירה שהטענה לחוסר תום לב מצד המשיבה תתקבל. הוא הדין בטענה כי התעריף שקבעה המשיבה עומד בסתירה לנוהג המקובל, ואף לטענה כי התנאי הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד אין להיזקק, משנזנחה בסיכומי המבקש. 4. לבסוף נפנה לטענת המבקש כי המשיבה עשתה עושר ולא במשפט עת גבתה, לטענתו, מחברי הקבוצה דמי חניה אגב הפרת ההסכם והדין. על הטענה להפרת ההסכם אינני רואה להרחיב יותר ממה שכבר נאמר. על-פי סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, ,,מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.'' הפסיקה (ראו ע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289, 335א, 358ב-ו [1998]) חילקה עוולה זו ליסודות הללו: הזוכה התעשר, כלומר קיבל טובת הנאה, שירות או נכס, התעשרות שבאה לו מן המזכה, ועשה זאת שלא כדין. ככל שהדברים אמורים ביסוד השלישי הפנה המבקש בסיכומיו להוראת סעיף 70ב1 לפקודת התעבורה, שמן הטעמים האמורים לעיל לא אדון בטענה המעוגנת בה. בבקשה, לעומת זאת, טען כי המשיבה הפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן. לפי שאף עילה זו הושמטה מסיכומי המבקש, מתייתר הצורך לדון בטענת המשיבה כי אין היא בבחינת ,,עוסק'' כמשמעות המונח בחוק. עם זה, למען לא יֵצא הנייר חסר, מצאתי מקום לדון בקצרה בטענותיו של המבקש בעניין. סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן קובע לאמור: ,,לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה [...]'' אפשרות סבירה כי תתקבל הטענה שהמשיבה מטעה את הצרכנים - לא הוכחה, באשר על-גבי השלט נכתב בפירוש כי רכב שנכנס לחניון בשעה שבה היא מחייבת לפי זמן החניה יוסיף להיות מחויב באותו אופן עד שיֵצא. על כל פנים המבקש לא הצהיר שכאשר נכנס לחניון, הוא הבין מהכתוב בשלט שהחל בשעה ארבע ייפסק חיובו בשיטה הזאת. הוא טען כי המשיבה אינה מבהירה ללקוחותיה את משמעות התנאי, והפנה לחובת העוסק לגלות לצרכן ,,כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס'' (סעיף 4(א)(1) לחוק הגנת הצרכן), אך נראה שהתנאי ברור. סעיף 3(ב) לחוק הגנת הצרכן אוסר על עוסק לעשות דבר - ,,[...] במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה, או בכל דרך אחרת, שיש בו ניצול מצוקתו של הצרכן, בורותו, או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו, הכל כדי לקשור עסקה בתנאים בלתי מקובלים או בלתי סבירים, או לשם קבלת תמורה העולה על התמורה המקובלת.'' המבקש לא הראה במידת ההוכחה הדרושה בשלב זה כי העסקה בין המשיבה לבין החונים בחניוניה נקשרת בתנאים בלתי סבירים או כי התמורה בה עולה על המקובל, וגם לא כי יש בה משום עושק. אדרבה, היה לאל-ידה של המשיבה להחיל את התעריף לפי זמן החניה במשך היום כולו, ובכל-זאת היא בחרה להקל על התושבים אשר מבקשים להיכנס לחניון לאחר ארבע אחר הצהריים. לא מצאתי אפוא ראיה שעליה תוכל העילה של הפרת חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) להתבסס. החיקוק שעליו היא סבה בבקשה לא היה פקודת התעבורה, כי אם חוק הגנת הצרכן, ובתשובה לתשובה לבקשה - חוק החוזים האחידים, התשמ"ב-1982, ברם הטענה שם, כאמור, לא שרדה עד לשלב הסיכומים. המסקנה המתבקשת היא כי לא הוכחה אפשרות סבירה שתתקבל תביעת הקבוצה שאישורה נתבקש. לסיום אוסיף כי המבקש צירף לבקשה קבלה מחניון אחד בלבד שבו החנה את רכבו ואת תצלום השלט שהוצב שם, ולא טרח להציג תצלומים של השלטים שהוצבו ביתר החניונים שפירט בטבלה נספח ד לבקשה - פרט מהותי לצורך הוכחת עילת התביעה לכאורה. 5. בשים לב לכל המקובץ, שוב אין טעם לדון בשאר התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, אשר ממילא מקנה לבית המשפט את שיקול הדעת בהחלטה אם לאשר תובענה כתובענה ייצוגית גם אם כל התנאים הדרושים מתקיימים. יש לדחות את הבקשה, וכך אני מורה בזאת. בתוך 21 יום מהיום יודיע המבקש לבית המשפט אם הוא עומד על תביעתו האישית ומעוניין להמשיך ולברר אותה. העתק ההודעה יישלח במישרין לבא-כוח המשיבה. המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הבקשה, וכן ישלם לה שכר טרחת עורך-דין בסך 25,000 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. תביעה ייצוגיתחניון