קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תביעה בגין שיפוץ גינה בבית פרטי: הצדדים לתביעות והעובדות הצריכות להן מונחות לפניי תביעה ותביעה שכנגד. התביעה העיקרית, בסך 114,513 ₪, הוגשה ע"י מר זאב X (להלן: "זאב") והגב' יפית X (להלן: "יפית", יקראו יחד להלן: "התובעים") כנגד הגב' X X (להלן: "X") ומר דניאל X (להלן: "דניאל", יקראו יחד להלן: "הנתבעים"). התביעה שכנגד, בסך 135,912 ₪ הוגשה ע"י הנתבעים בתביעה העיקרית נגד התובעים בה. התובעים הינם בני זוג המתגוררים בבית פרטי המצוי ברעננה. במסגרת שיפוץ כולל שערכו בביתם ביקשו לשפץ את הגינה והחצר. לשם התכנון והעיצוב פנו בחודש 4/2010 לX, אדריכלית נוף במקצועה, עליה קיבלו המלצה. ביום 24.4.2010 שלחה X ליפית הצעת מחיר שלפיה תבצע את עבודת התכנון הכוללת, בין היתר, הגדרת חומרים לביצוע, תכנון התאורה והצמחייה וליווי בבחירת אנשי מקצוע וזאת תמורת הסך 6,500 ₪ כך על פי הצעת המחיר (להלן: "הצעת המחיר לתכנון"; נספח א' לכתב ההגנה). התובעים שילמו לX 5,000 ₪ בשני שיקים: האחד בסך 2,000 ₪, מועד פירעונו 26.4.2010 והשני בסך 3,000 ₪ מועד פירעונו בחודש 8/2010 (נספח א' לכתב התביעה). בין הצדדים התגלעה מחלוקת האם סוכם בעל פה ששכר טרחת X יעמוד על סך של 5,000 ₪ (כטענת התובעים) או שמא התמורה הנקובה בהצעת המחיר לתכנון היא הנכונה (כטענת הנתבעים). אין מחלוקת שבהמשך הסכימו הצדדים כי X גם תקים את הגן. ביום 23.8.2010 נחתם בין הצדדים הסכם שלפיו התחייבה יפית לבצע, בתמצית, את הכנת הקרקע; טיפול במערכת השקיה; רכישה ושתילה של צמחים; ביצוע חיפויים; שכירת הובלה ומנוף; שתילת מדשאה והקמת תאורת גן. הוסכם כי למרות הסעיף הקובע שתוקם בריכת מים (בעלות 16,500 ₪) - יוצא הוא מההסכם. עוד נקבע בהסכם כי סך עלות הפרויקט 113,400 ₪ לפני מע"מ (כולל עלות הקמת הבריכה) שישולם ע"י התובעים לX באופן הבא: 50% מקדמה, 35% ביום תחילת העבודה ו-15% ביום הסיום (להלן: "ההסכם"; נספח ב' לכתב התביעה). התובעים שילמו לX 30,000 ₪ במזומן כמקדמה על חשבון העבודה. כחלק מהשיפוץ בגינה ביקשו התובעים להקים בחצר פרגולה. בהמלצת X התקשרו התובעים בהסכם עם דניאל העוסק בין היתר בתכנון, עיצוב וייצור מרחבי חוץ ופרגולות, לבניית הפרגולה. הוסכם כי הפרגולה תעשה מבמבוק לבן ועבורה ישלמו התובעים 45,000 ₪ כאשר תנאי התשלום יהיו: 30% מקדמה במעמד החוזה, 50% ביום תחילת העבודה ו- 20% בסיום ביצוע הפרויקט. עוד נקבע בהסכם: "עץ הוא מוצר חי ודינמי יש לקחת בחשבון שינויי צבע קלים.." (להלן: "ההסכם בעניין הפרגולה"; נספח ג' לתע"ר דניאל). התובעים מסרו שיק מקדמה בסך 15,000 ₪. יום לאחר החתימה על ההסכם הודיע דניאל לתובעים כי לא יוכל לספק את עץ הבמבוק המולבן והציע להכין את הפרגולה מבמבוק בצבע טבעי. התובעים סירבו ודניאל השיב להם את שיק המקדמה. גם בהקשר זה התעורר ויכוח אם ההסכם בוטל בהסכמה (כטענת התובעים) או שמדובר בשינוי גוון בלבד שאין בו לבטל את ההסכם, לאור הציטוט לעיל, ועל התובעים לשלם את דמי המקדמה (כטענת הנתבעים). עבודת הקמת הגן בוצעה בפועל ע"י דניאל כאשר X פיקחה על עבודה זו. לטענת התובעים, העברת העבודה לדניאל נעשתה ע"י X ללא הסכמתם וללא זכות חוזית שכן שירותיה נשכרו באופן אישי. הנתבעים הודפים טענה זו. מכל מקום, אין מחלוקת כי הנתבעים עבדו בסה"כ יומיים בחצר התובעים כאשר בין שני הימים הללו היתה הפסקה של שבועיים. כל צד טוען שההפסקה היתה ביוזמת הצד שכנגד. ביום הראשון עקרו הנתבעים צמחייה קיימת ושתלו אותה לתקופה זמנית בדליים במטרה להשיבה בהמשך לגינה המשופצת; ביום השני בוצעה עבודת דחפורון "בובקט". לאחר יום זה הופסקה עבודת הנתבעים ע"י התובעים והושלמה בהמשך ע"י בעל מקצוע אחר (שאינו קשור לנתבעים), מר רון זילברברג (להלן: "רון"). לטענת התובעים, הנתבעים לא סיימו את עבודתם וביומיים בהם עבדו גרמו לנזקים בגינה: כך, ביום עבודה הראשון התברר שנעקרה צמחייה קיימת שלא נשמרה כראוי ולא הושקתה למרות התחייבות X לשמור עליה; כך, ביום עבודה השני גרם הדחפורון לנזק כבד לחצר ולגינה, כפי שיפורט להלן. מנגד מכחישים הנתבעים טענות אלה וטוענים כי התובעים נותרו חייבים להם כספים וכי גרמו להם לאבדן הכנסה ופגיעה במוניטין ושם טוב, מכאן התביעות שלפניי. עיקר טענות התובעים 7. לטענת התובעים, הנתבעים לא סיימו את עבודתם. כך, מעולם לא נמסרו לתובעים תוכניות מסודרות. כל שהועבר היה טיוטות של תכניות ראשוניות ללא מידות, כמויות, מפרט חומרים, התייחסות לכניסת הבית או מפרט של הצמחייה; לא הובא קרקע, קומפוסט או בד גיאוטכני; לא בוצעה עבודה כלשהי הנוגעת לרכיב מערכת ההשקיה; לא נשתלה צמחייה חדשה; לא הובאו חיפויים; לא בוצעו הובלה או מינוף למעט הובלת הדחפורון "בובקט" לשם הכנסתו לגינה לצורך יום עבודה אחד; לא הובא דשא ולא נשתלה מדשאה; לא נעשה דבר לעניין רכיב תאורת הגן. 8. עוד טוענים התובעים כי מעבר לכך שהעבודה לא בוצעה, ביומיים בהם עבדו הנתבעים גרמו הם לנזקים רבים לגינתם (התובעים צירפו צילומים בנספח ו1 לתצהיר זאב). כך, למרות התחייבות X לעקור את הצמחייה הקיימת באופן מקצועי ולשמרה לצורך שימוש חוזר בגינה המשופצת, אזי לאחר עקירת הצמחים גילתה היא לפתע שאין ברשותה דליים והתובעים נאלצו לפנות לגנן שלהם שהביא דליים; כך, לא התקינו הנתבעים מערכת השקיה והצמחים נותרו בשיא החום של חודש אוגוסט ללא מים ולכן נבלו. התובעים הציגו את רשימת הצמחים שנעקרו ועלותם (נספח ד1 לתצהיר זאב). 9. לשיטת התובעים, במהלך יום עבודת הדחפורון הרס הוא את מערכת ההשקיה שהיתה בגינה והפך אותה לחסרת שימוש; גרם נזק לשני צינורות ניקוז, בצד הדרומי ובצד המזרחי; קרע את כבלי חשמל שהיו מצויים בקרקע כך שנדרש היה לסלול מערכת חשמל חדשה; שבר שבע מדרגות כורכר; גרם לנזק לפינת ישיבה שרוצפה בפסיפס אבני חברון; לא ביצע שיפוע נכון לניקוז המים והתובעים נדרשו לעשות זאת שוב; חפר עבור המטבח החיצוני בגודל 3*2 מ"ר במקום 4*3 מ"ר בהתבסס על סימונה של X את המקום בקמח. כתוצאה מכך, יצק זאב שהינו מהנדס בניה במקצועו רצפת בטון בגודל שגוי. לטענת התובעים, X אמורה היתה לפקח על חפירות הדחפורון מה גם וגודל החפירה שאמורה היתה להתבצע אינו עולה בקנה אחד עם מידות החצר, דבר המחזק את הטענות לחוסר מקצועיותה. בסיום עבודת הדחפורון לא נמצאה המסלעה בכניסה לבית, הגם ואמורה היתה להיוותר במקומה ונעלמו עשרים יחידות אבני דרך מאבן ג'מעין. 10. עוד מוסיפים הם וטוענים כי נגרמה להם עגמת נפש רבה שכן מצאו עצמם עם גינה חרבה והרוסה וללא אנשי מקצוע דבר שהכניס אותם למצוקה, למתח וללחץ. הגינה הינה נדבך חשוב מביתם והם מצאו עצמם כשלושה חודשים בלעדיה. יתרה מכך, הצמחייה שנעקרה גדלה בגינת ביתם משך שנים רבות וזכתה לטיפול אוהב ומסור, הריסתה גרמה אף היא לעגמת נפש עבורם. 11. התובעים הודפים את הטענה להפסקת עבודה ביוזמת זאב עקב עבודת צבע וטוענים כי הנתבעים הם אלו שגרמו לעיכובים בעבודה; טענת הנתבעים לקניית חומרים לא פורטה ומוכחשת, ואין אמת בטענה שהביאו שקי קומפוסט או צינור השקיה; עבודת הנתבעים הסתכמה בהכנת סקיצה של תכניות ובשני הימים בהם הגיעו לעבוד בשטח וגרמו כאמור לנזקים. לעניין רשימת הצמחים שהוגשה ע"י הנתבעים טוענים כי הצמחים שנעקרו מחצר ביתם היו גדולים ובהתאם מחירם עולה. 12. בסיכומיהם טוענים התובעים כי לאור הנזקים שגרמו הנתבעים נאלצו הם לשכור את שירותי רון ולשלם לו מעל 150,000 ₪ בין היתר לצורך שיקום הנזקים וההריסות שהותירו הנתבעים; טענת הנתבעים שהתובעים ביקשו לפנות את הסלעייה משוללת הגיון וכראיה במסגרת עבודת רון רכשו התובעים אותם סלעים. הנתבעים מודים שהזזת הסלעים לא היתה צריכה להתבצע על פי ההסכם ואינם מכחישים כי נטלו את הסלעים אך טוענים שהדבר נעשה לבקשת התובעים- הנטל להוכחת טענה זו מוטל עליהם; לגבי הפרגולה לא ברור מדוע טוענים הנתבעים כי דמי המקדמה הם התרופה בשל הפרת החוזה, ללא הוכחת נזק וללא פירוט באשר לגובה הסכום. גם הטענה שעץ הוא מוצר חי ודינמי והתובעים הפרו חוזה אינה מחזיקה מים שכן דניאל לא היה מסוגל לקיים את החוזה בהעדר סוג העץ עליו הוסכם. השבת השיק מעידה על הסכמת דניאל לביטול ההסכם; הטענה לאבדן רווח לא הוכחה. יתר על כן, על פי גרסת הנתבעים לו היו משלימים את העבודה באופן ראוי ומקצועי היו יוצאים בהכרח בהפסד (ראו פירוט בסעיף 69 לסיכומים); משלא בוצעה עבודת פיקוח ולא בוצעו תוכניות למעט סקיצות ראשוניות כאמור לעיל הרי שברור שעל הנתבעים להשיב 5,000 ₪ אשר שולמו בגין התכנון והפיקוח. עבור יומיים העבודה בגינה ובהתעלם מהנזקים שגרמו הנתבעים היה עליהם לבקש 3,200 ₪ + מע"מ לכל היותר בגין יום עבודתם ויום עבודת הדחפורון אלא שמבקשים הם להותיר בידם מקדמה בסך 35,000 ₪. 13. בסיכומי התשובה טענו התובעים כי חלק מטענות הנתבעים בסיכומיהם מהוות הרחבות חזית אסורות ובכלל זה: שהמנוף ביצע עבודות נוספות מעבר להובלת הדחפורון; שסוכם שמערכת ההשקיה כמו גם מערכת החשמל תוחלף במערכת חדשה ולכן לא ארע נזק בהריסת הישנות; שהתובעים נעזרו בתכניות שהכינה X בעבודתם עם רון. זאת ועוד, לטענת התובעים הנתבעים צירפו במסגרת הסיכומים ראיות חדשות שלא צורפו להליך ויש להוציאם מהתיק, קרי תכניות ותמונות. עיקר טענות הנתבעים 14. לטענת הנתבעים, לא מכבר עברה X ניתוח קשה להסרת גידול מראשה ועברה שיקום בבית לוינשטיין. לאור מצבה הרפואי, הובהר לתובעים כבר בשלב המשא ומתן שאין ביכולתה לבצע כל עבודה פיזית אלא רק ליווי בבחירת בעלי מקצוע ופיקוח בעת הביצוע. לטענתה, לאחר פגישה עם דניאל הסכימו התובעים שיבצע הוא את העבודות בפועל. העבודה בוצעה בשטח על פי לוחות זמנים שקבע זאב בהתערבות יפית. רצונותיה של יפית לא תמיד עלו בקנה אחת עם הדרישות הפיננסיות של זאב ובין התובעים היו מחלוקות רבות שעיכבו את הפרויקט. לאחר יום העבודה הראשון של הנתבעים בשטח הודיע זאב שהצבע מתחיל לעבוד במקום ולכן על הנתבעים להמתין שבועיים עד להמשך העבודה. זאת, בניגוד ללוח הזמנים שנקבע מראש לעבודה ברצף. למרות ההפרעות והעיכובים ביצעו הנתבעים את העבודה על הצד הטוב ביותר, במקצועיות ותוך עמידה בלוח הזמנים. כל טענות התובעים במהלך העבודות היו אך ורק על בסיס אישי כלפי X שלא הסתדרה עם יפית. 15. הנתבעים ערכו מספר רב של ביקורים, תכנונים ופגישות עבודה; הכינו סקיצות ומדידות; הכינו תכניות עבודה במשך 4 חודשים; רכשו חומרים לפרויקט; התנהלו מול בעלי מקצוע שונים; ביצעו מינוף, הובלות ועבודת דחפור; ביצעו הובלות וסיפקו כ-35 שקי קומפוסט ותערובת לגינה, מערכות השקיה ו-200 מ' צינור השקיה; העסיקו וניהלו עובדים; פיקחו; עבדו פיזית שני ימי עבודה בשטח (וראו פירוט נוסף בסעיף 23 לתצהיר דניאל). כל שנותר לביצוע היה השטחת הגינה ל"מצב אפס", הכנת הקרקע לשתילה, פריסת מערכות מים ושתילה מחדש, המוערכים ביומיים-שלושה ימי עבודה. הנתבעים לא יכלו לסיים עבודות אלה מאחר והתובעים ביטלו את ההסכמים וגירשו אותם מהמקום. 16. הנתבעים מכחישים כי גרמו נזק לצמחייה שנעקרה. לטענתם, שמרו הם את הצמחייה בדליים מיוחדים והתובעים הם אלו שהתחייבו לטפל בצמחים שהושמו בדליים ולהשקותם בעצמם, אך גם אם רצו הנתבעים לעשות זאת לא יכלו מאחר שגורשו מהמקום. חלק מהצמחים נעקרו ע"י גוזם מקצועי שהביא זאב ושילם לו ישירות. לו היו יודעים הנתבעים שיגורשו מהמקום היו נערכים בהתאם עם מערכת השקיה מתאימה. הנתבעים הדפו את רשימת הצמחים מטעם התובעים שנעקרו לכאורה והציגו רשימת צמחים מטעמם בצירוף הצעת מחיר לצמחים שהתובעים טוענים כי נעקרו ולפיה העלות נמוכה יותר משנטען ע"י התובעים מה גם ויש להפחית את ההנחה לה זכאי דניאל כדרך קבע. 17. באשר לנזקים הנטענים כתוצאה מעבודת הדחפורון: הנתבעים טוענים שעלות ניתוק מחבר הצינור היא כ-15 ₪ בלבד. לא ניתנה לנתבעים ההזדמנות לתקנו; הנתבעים מכחישים את הטענה לקרע בכבל החשמל וטוענים שהדחפורון לא חפר בעומק רב כל כך בו מוצבים כבלי חשמל (אולם טענה זו שונתה בהמשך, ראו להלן); הנתבעים הזיזו את הסלעייה כדי לבנות מדרגות וחלק מהסלעים שהוזזו הוחזרו למקומם כאשר 2 סלעים בלבד הושלכו לפינוי בהוראת התובעים; פינת הישיבה נעקרה ממקומה בהוראת התובעים; הנתבעים מכחישים את הטענה לנזקים במדרגות, צינורות ניקוז ואבני דרך; לטענת הנתבעים לא הספיקו להגיע לשלב הכנת השיפוע בגינה מאחר וגורשו; לשיטתם, אין דרך אחרת לבנות גן חדש ללא הריסת הקיים; בהתאם להסכם, יציקות הבטון היו באחריות התובעים ואילו זאב יצק ללא ידיעתם. 18. בתביעתם שכנגד טוענים הנתבעים לנזקים כספיים, אבדן אמינות מול ספקים ובעלי מקצוע כלפיהם התחייבו ופגיעה במוניטין; עקב ההפסקה של השבועיים טוענים לאבדן רווח המוערך בסך 20,000 ₪, קל וחומר כאשר דובר על תקופת החגים שהינה העמוסה ביותר בשנה. על פי ההסכם, היה על התובעים לשלם לנתבעים 85% מהסכום שסוכם כאשר בפועל שילמו הם פחות מ-25% ולכן נותרו הם חייבים לנתבעים את יתרת הסכום. בגין ההסכם שילמו התובעים 30,000 ₪ בלבד כאשר הנתבעים נאלצו "לספוג" את המע"מ כך שבפועל קיבלו הם 25,862 ₪ בלבד; הנתבעים ביצעו עבודות נוספות שלא תומחרו. 19. בסיכומיהם טוענים הנתבעים כי הנטל להוכחת הנזקים הוא על התובעים; העובדה כי זאב תיקן את ההסכם לעניין הבריכה אך לא אמר דבר לעניין שכר הטרחה, שלטענת התובעים הוסכם בעל פה, מחזקת את גרסת הנתבעים. מדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב; רון התבסס בעבודתו על התכניות של X וכראיה לא הוצגו התכניות שביצע או תיעוד הגינה במצבה היום, העובדה שרון החל לעבוד תוך שבועיים מחזקת טענה זו; התובעים סירבו לשלם עבור מערכת השקיה זמנית לצמחייה בדליים ואמרו שהעוזרת תשקה; בהתאם להסכם, על ראש מערכת ההשקיה הקיים היה להישאר ועל הנתבעים היה להתקין צנרת מובילה כולל צינורות טפטוף חום תקני לגן, אבזרי חיבור כולל 5 מ"מ לכדים והמטרה צנרת ואביזרי חיבור הכוללים ממטרים לדשא. לכן דרישת התובעים לחיוב הנתבעים בראש מערכת הינה חצופה. הנתבעים רכשו את הצנרת אך לא התקינו אותה מאחר שסולקו מהמקום; בחלוף הזמן שבין תכנון הפרגולה לחתימה על ההסכם בעניין הפרגולה אזל במבוק לבן. התובעים חיפשו תירוץ להשתחרר מהחוזה והשתמשו בבמבוק כתירוץ; מהתמונות שצירפו הנתבעים עולה כי בסיום עבדת הדחפורון נראתה הגינה נקייה ומסודרת ובמצב עבודה מוכן להמשך עבודת הנתבעים בשטח. בנוסף ולחילופין טוענים הנתבעים שאף אם אכן נגרמו נזקים כטענת התובעים, היה עליהם ליתן לנתבעים הזדמנות לתקנם וזאת לא נעשה. ההליך שהתקיים לפניי 20. בתיק זה התקיימו שתי ישיבות קדם משפט וישיבת הוכחות אחת. הן התובעים והן הנתבעים העידו לפניי, מטעם התובעים הובא לעדות גם רון. בקדם המשפט שהתקיים ביום 6.9.2011 ציינתי בתמצית את המחלוקות העיקריות בין הצדדים וציינתי כי לא ניתן למנות מומחה מאחר שהגינה הושלמה זה מכבר ע"י רון: "תיק זה אינו גדול, לא בהיקפו הכספי, לא בשאלות העובדתיות שהוא מעלה ולא בשאלות המשפטיות. אין מחלוקת שנחתם הסכם לביצוע עבודות גינון, אין מחלוקת שעבודות אלה החלו להתבצע על ידי הנתבעים, יש מחלוקת לגבי טיב העבודות שבוצעו והסיבה להפסקתן על ידי התובעים. יש מחלוקת האם הנתבעים גרמו בעבודתם לנזק בגינת התובעים ואם כן מה היקף הנזקים הללו. מנגד, דורשים הנתבעים את יתרת שכר עבודתם... הצבעתי בפני הצדדים על קושי נוסף והוא הקושי הראייתי. הגינה כבר הושלמה על ידי בעל מקצוע אחר. אין בפניי חוות דעת נכונות לאותו מועד וכיום לא ניתן למנות מומחה" (עמ' 2 ש' 30 - עמ' 3 ש' 8). 21. משנשמעו הראיות והוגשו הסיכומים, יש להכריע בשאלות שבמחלוקת כפי שהוגדרו להלן: מהי הסיבה שהובילה להפסקת העבודה? האם הנתבעים גרמו לנזק בגינת התובעים? אם כן, מה היקפו? ביחס לעבודה שביצעו הנתבעים האם זכאים הם לתמורה שקיבלו? האם זכאים הם לתמורה נוספת/ שכר טרחה נוסף? האם נגרם לנתבעים נזק? דיון והכרעה סיבת הפסקת העבודה 22. בחרתי לדון תחילה בשאלה זו, כיוון שמשליכה היא על כל מערכת היחסים בין הצדדים והטענות ההדדיות שהושמעו, הן במהלך ביצוע ההסכם והן לאחר שנפרדו דרכיהם של הצדדים. כמו כן, לשאלה זו יש השלכה על גובה הפיצוי המגיע לכל אחד מהצדדים, אם בכלל: במידה ואגיע למסקנה שצד אחד הפר את ההסכם והצד הנפגע ביטל הסכם זה כדין, אזי לכאורה ניתן לדרוש פיצוי נוסף (כדוגמת פיצויי קיום מצד הנתבעים או עוגמת נפש מצד התובעים), מעבר להשבה, אם וככל שתפסק. 23. במקרה הנדון הגעתי לכלל מסקנה כי הסיבה העיקרית בגינה הופסקה העבודה היא העדר כימיה בין הצדדים ולא הפרה יסודית של מי מהצדדים המזכה בביטול מידי. כך, העידה יפית: "אמרנו להם שזה לא מסתדר בנינו. דיברנו ועוד פעם דיברנו וראינו שאנחנו לא משדרים על אותו גל, אנחנו אוהבים לעבוד מסודר וזה לא הלך.." (עמ' 26 ש' 13-14) גם מעדות X עלתה תמונה דומה: "אף אחת מהתכניות לא הגיעה למכון העתקות שכבר באתי לשלוח אותה, באה התעוררות מצד יפית. הכל היה במשלוח במיילים, וכבר מאשרים ואני באה לשלוח ולמחרת התהפכות, כך הגענו לשש תכניות. שינויים ברמה של הפרגולות של הצמחייה, הגינה מה שהתחלתי איתה זה היה תוהו ובוהו של חוסר החלטיות." (עמ' 37 ש' 26 - 29). ובהמשך "בנאדם אחר היה מאבד את הצפון איתה" (עמ' 38 ש' 20 - 21). היטיב לתאר זאת דניאל, כאשר תיאר את שיחתו עם זאב: " זאב התקשר אליי, היה ויכוח בין X ליפית. הסכמתי איתו שגם לי זה לא נוח אם יש חילוקי דעות. סיכמנו שאני והוא נמשיך להתנהל ביחד אחד מול השני, שכל ההתנהלות תהיה שלי מולו וככה המשכנו. הוא התקשר אליי אחרי שלוש-ארבע שעות, לא זוכר איך בדיוק הוא אמר אבל הגענו להבנה שאי אפשר להמשיך לעבוד. בשום מצב הוא לא סילק אותי. בעצם סיכמנו ביחד והבנתי ממנו שמסיימים לעבוד. הכל היה ברוח טובה. זה לא היה "עשיתם ככה ושברתם והרסתם". אני הבנתי שהם לא רוצים שנמשיך לעבוד" (עמ' 42 שו' 22-27) ובהמשך: "הלך הרוח לא היה "עשיתם ככה וככה והרסתם ככה וככה"... נושא השיחה היה שהוא לא מסתדר עם X ברמה האישית, הוא לא יכול לעבוד איתה ובגלל זה הוא מסיים את העבודות." (עמ' 43 ש' 10 - 11). 24. וכך, נוצר חוסר אמון בין הצדדים. מחד, יפית לא סמכה על X: "התחושה הייתה שהכסף שלנו הוא הפקר" (עמ' 23 שו' 10); "כי ראינו עבודה רשלנית, חשתי שאם אמשיך איתם זה יוביל אותי פשוט לזוועה" (עמ' 26 שו' 28). מאידך, X הרגישה שהתובעים אינם החלטיים ו"מטריפים" אותה, ראו עדותה בעמ' 37 שו' 5-7; עמ' 37 שו' 26-29. מצב דברים זה הוא אשר הוביל להפסקת העבודה, במהלכה נעשתה שיחת "סולחה" בין הצדדים: "...ואז שלי רצתה לעשות סולחה ונפגשנו בבית קפה ברעננה, היא אמרה עזבו מה שהיה ובואו נתחיל את העניין מחדש, ואז הם חזרו לעבודה והביאו את הבובקט" (זאב בעמ' 13 שו' 1-3) ובהמשך: "תוכן השיחה היה שכל אחד שפך את ליבו, אני לא זוכר מה הם אמרו" (זאב בעמ' 13 שו' 9). 25. בשל חוסר אמון הדדי זה החליטו הצדדים להביא לסיום את מערכת היחסים, בהסכמה. דניאל אף תיאר את הפגישה במהלכה ניסו הוא וזאב להגיע לסיכום בדבר השבת חלק מהמקדמה: " לא. זה לא מה שסוכם. הוא העלה לנו את ההצעה שהוא ישלם לנו 13,000 ₪. סך הכל מסך כל הכסף הוא אמר שהוא רוצה 17,000 ₪ בחזרה ושנשאיר 13,000 ₪. ברגע הזה חבל שלא הסכמתי עם זה אבל לא יכולתי להגיד כן או לא כי הייתי צריך לדבר עם X השותפה שלי" (עמ' 43 שו' 18-20). חיזוק למסקנתי בדבר הסיבה להפסקת היחסים מוצאת אני בעדותה של יפית, לפיה חלק מהנזקים התגלו בהמשך, לאחר עבודת רון ולאחר הפסקת העבודה : "את כל הקרעים וחוטי החשמל, בתור התחלה לא ידענו שכל מערכת החשמל והמים הלכה, תוך כדי עבודה ראינו שצריך לעשות הכל מחדש. ת. אז עד שרון הגיע לא ידעת איזה נזקים יש לך? ת. חלקים היו מתחת לאדמה." (עמ' 26 ש' 22 - 26). מכאן, שלא הנזקים הספציפיים הנתבעים במסגרת התביעה העיקרית הם שהובילו להפסקת הקשר; הקשר נותק בהסכמה בשל העדר כימיה בין הצדדים, חוסר אמון וטענות הדדיות. לקביעתי זו יש השלכה על ראשי הנזק הנתבעים במסגרת שתי התביעות, אתייחס לכך בהמשך. האם הנתבעים גרמו לנזק בגינת התובעים? אם כן, מה היקפו? 26. אין מחלוקת כי ביום הראשון ביצעו הנתבעים עקירה של הצמחים בגינה במטרה להשיב חלק מהם לגינה המשופצת. התרשמתי כי על שני הצדדים חלה האחריות לטיפול בצמחים, כפי שיפורט להלן. 27. יש לזכור כי הצמחייה נעקרה ביום הראשון לעבודת הנתבעים, או אז הייתה הפסקת עבודה למשך שבועיים. התגלעה מחלוקת בין הצדדים מי יזם את אותה הפסקה. זאב העיד כי לא הורה לנתבעים להפסיק לעבוד (עמ' 12 ש' 21-23) מנגד העידה יפית: "יכול להיות שאמרו להם כמה ימים לא לבוא כי היה תיאום בין עובדים" (עמ' 25 ש' 10 - 11 ראו גם ש' 23 - 24), ואישרה כי לא שאלה את הנתבעים "לאן נעלמו" (עמ' 25 שו' 22). ממקבץ העדויות, ולאור המסקנה אליה הגעתי בפרק הקודם, הנני קובעת כי הנתבעים הפסיקו לעבוד במשך שבועיים בהוראת התובעים. לפיכך, יש לבחון את מעשי הנתבעים ביום עקירת הצמחים, כאשר אז לא ידעו למעשה שתהא הפסקה בעבודתם. 28. האם ביום עקירת הצמחים נהגו הנתבעים כראוי? אציין כי בנקודה זו עדות שני הצדדים היתה מבולבלת ובלתי עקבית. דניאל אשר בעדותו כי הנתבעים תכננו להתקין מערכת השקיה אך לבסוף לא עשו זאת. בחקירתו נשאל דניאל מדוע לא הניח השקיה והשיב: "לא היה זמן. אני זוכר שתכננו לשים מערכת שעולה 200 ₪ אבל אני זוכר שX אמרה שהעוזרת תשקה ואחר כך לא נתנו לנו לחזור." (עמ' 51 ש' 13-14). גם X אישרה שידעה על הצורך בשימור הצמחים: ש. את ידעת מראש שאמורים לשמר את הצמחייה במקום? ת. בוודאי. ואפילו הצעתי לעשות מערכת השקיה זמנית, ושאלו אותי כמה זה יעלה, אמרתי 200-250 ₪ וזאב לא רצה. יפית אמרה שיש לה את העובדת, היינו אמורים לאחסן את הצמחייה אצלם בחנייה. הייתה שם עובדת זרה, והתארחתי שם בהתחלה, והסכמנו שהצמחייה תעבור לחנייה, ובדקה התשעים הם החליטו שלא לחניה. היא אמרה שהיא תשקה את זה פעם ביומיים, דיברנו מה יהיה אם לא תהיה מערכת השקיה. יפית הציעה שזה יהיה העובדת. בדקה התשעים היא אמרה שלא מתאים לה והיא רוצה לשים את זה אצל הסבא. אנחנו סחבנו את זה לשם , פשוט אחרי יומיים עשו לנו הפסקת עבודה, וידעתי שהיא מטפלת בזה ודואגת להשקיה. במשך ארבעה חודשים עמדתי בכל הזמנים." (עמ' 39 שו' 15-22). כלומר, מעדותיהם של הנתבעים עולה כי ידעו הם שיש לדאוג להשקיית הצמחים, ולכאורה סמכו על התובעים שיבצעו את העבודה. 29. למעשה עדות התובעים נותנת חיזוק מסוים לדברי הנתבעים: " זה הצמחים שנעקרו שהיו אמורים להישתל בדליים לשימוש חוזר, וכשהם נעקרו להפתעתנו X לא הביאה דליים ואז כשהוצאו השתילים, יפית דיברה עם הגנן שלנו והוא נסע הביתה והביא דליים שבהם נשתלו הצמחים שאמורים להיות לשימוש חוזר, ואלה הדליים שבתמונות." (זאב בעמ' 16 שו' 19-22) ובהמשך: "השקינו אולי פה ושם, אבל אני לא יודע איך צריך להשקות וכמה צריך להשקות. לא עשינו להם תחזוקה במקום X. " (עמ' 17 ש' 20 - 21). גם יפית אישרה ש "בהתחלה השקיתי אותם עם הצינור ואז תוך כדי הם נבלו ונבלו" (עמ' 27 שו' 14-16). כלומר, התובעים ידעו שהצמחים נותרו ללא השקייה; התובעים הם אלו שבהחלטותיהם הובילו לכך שמשך הזמן בהם השתילים היו מצויים בדליים התארך; מכאן, שלשני הצדדים יש אחריות לאי שימור הצמחים. 30. לאחר שהתייחסתי לשאלת האחריות לנזק לצמחים שנעקרו, יש להתייחס לשאלת גובה הנזק. לטענת התובעים, מדובר בנזק הנאמד בכ - 28,000 ₪; לטענת הנתבעים, הנזק הינו לכל היותר בסך של 8,000 ₪. סבורתני כי בנקודה זו התובעים לא הצליחו להוכיח את היקף הנזק שנגרם. אין מחלוקת כי לא כל הצמחייה שנעקרה אמורה הייתה לחזור לגינה (זאב בעמ' 16 ש' 6). ברם, לא ברור אילו צמחים אמורים היו להישתל שוב. בהקשר זה סתר עצמו זאב כאשר תחילה העיד שX היתה אמורה להחליט "מה יחזור ומה לא" (עמ' 16 ש' 9 - 12) ולאחר מכן טען כי X ביחד עם יפית אמורות היו להחליט (שם, ש' 14 - 17). זאת ועוד, על פי סיכומי התובעים X התחייבה לבצע "רכישה ושתילת צמחייה רבה בגינה" (סעיף 3ג). מכאן משתמע כי נדרש היה לרכוש את רוב הצמחים שהיו אמורים להישתל בגינה המשופצת ולא להסתמך על אלה שנעקרו. יתרה מזאת, אם אכן נגרם נזק רב בגלל הנתבעים לצמחים שנעקרו לא ברור מדוע לאחר השבועיים בהם הופסקה עבודתם ולא דאגו הם לטיפול בצמחים ביקש מהם זאב לשוב. ראו עדותו: "ש. זאת אומרת שאתה התחננת שיחזרו לעבוד והם לא רצו? ת. נכון. אני לא יודע מה הם רצו, אבל אני רציתי שיחזרו." (עמ' 13 ש' 4 - 5 וראו גם עמ' 12 ש' 30 - עמ' 13 ש '3). נוסף על כך, התובעים סתרו עצמם כאשר זאב העיד שחלק מהצמחים שנעקרו החזיר רון לגינה כאשר לא ידע לציין אילו צמחים הוחזרו (עמ' 16 ש' 24) ומנגד טענה יפית שהצמחים שנעקרו לא נשתלו חזרה (עמ' 27 ש' 17 - 18). 31. באשר לרשימת הצמחים שהציגו התובעים לא ברור אלו צמחים ברשימה נכתבו ע"י רון ואלו על ידי התובעים אם בכלל (עמ' 18 ש' 1-2, 10 -14; עמ' 23 ש' 27); התובעים סתרו עצמם בשאלה האם רון ראה בעין את כל הצמחים ברשימה (עדות זאב עמ' 18 ש' 1-2; עדות יפית עמ' 24 ש'13); לא הוצגה הצעת מחיר ממשתלה המאמתת את המחירים הנטענים ברשימה; מעיון ברשימה עצמה תחת הכותרת "שם צמח צמחים שנעקרו והונחו בדליים" נכתב (ההדגשה אינה במקור): "הושארו עם מעט אדמה מוזנחים רובם לא ניתן לשתול מחדש". מכאן שלא ניתן לקבוע בוודאות את היקף הצמחים שנבלו ולא ניתן היה לשתול אותם מחדש (ראו בהקשר זה גם את עדות זאב עמ' 17 ש' 22 - 31). 32. עם זאת, לאור קביעתי כי היה מחדל משותף של הצדדים בנוגע לצמחים שנעקרו; מכיוון שהנתבעים הם בעלי המקצוע וידעו על הצורך בהשקיה; מאחר ומקבלת אני את עדות התובעים שחלק הצמחים נבלו, עם זאת הנתבעים אינם אחראים למשך הזמן בו היו הצמחים בדליים; מעמידה אני את נזק זה על סך של 4,000 ₪, כמחצית מסכום הצמחים כפי שהוערך על ידי הנתבעים. 33. כעת אפנה לבחינת שאלת הנזקים ביום העבודה השני, בו עבד הדחפורון. דניאל העיד כי לאחר העבודה בחצר התובעים הפסיקו הנתבעים לעבוד עם נהג הדחפורון למרות שנהגו לעבוד עימו: "אם אני אומר לו לחפור בעומק מסוים והוא נכנס יותר עמוק ופוגע בצינור, אני לא אעבוד איתו יותר. בעסק שלי אין מקום לטעויות" (עמ' 47 ש' 31 - 32). כמו כן, הוכח כי נגרם נזק לצנרת ההשקיה, בעניין זה ישנה הודאת בעל דין. דניאל העיד: "אני מזכיר לך שהוא (הכוונה לנהג הדחפורון - הערה שלי, ח.פ) גם כרת צינור מים בגינה" (עמ' 47 ש' 27; ראו גם עדות X עמ' 38 ש' 27). הפסקת העבודה האמורה מעידה על כך שעבודת הדחפורון לא בוצעה באופן ראוי ומחזקת את טענת התובעים לנזקים. 34. הוא הדין לעניין גרימת נזק למערכת החשמל. בעניין זה גרסת הנתבעים שונתה. תחילה טענו בכתב ההגנה ובתצהירים כי טענת התובעים שקרית שכן עומק חפירת הבובקט לא עלה על 15 ס"מ וכבלי החשמל נמצאים בעמוק 70 ס"מ (סעיף 25) בעוד בסיכומים ערכו הנתבעים אבחנה בין מערכת חשמל במתח גבוה למערכת חשמל במתח נמוך לגביה טענו כי הוסכם שתנותק (סעיף 71). בעדותה אמרה X: "...הצנרת שם גם של החשמל לא היתה קיימת והיתה טמונה בגובה חובבני, כשאני מקימה גנים אני טומנת אותה בגובה של 50 מ'. גם החשמל היה טמון בגובה של 20 ס"מ. לא נתנו לנו לתקן." (עמ' 38 ש' 26 - 30). לפיכך, הנני קובעת כי נגרם נזק למערכת החשמל. התובעים טענו כי שילמו לחשמלאי תעוסי סך של 5,000 ₪ אך לא הציגו קבלה. אני מעמידה את הנזק על סך של 2,000₪. 35. הנני שוללת את רכיב הנזק הנוגע למערכת ההשקיה. בהסכם נכתב כי לראש המערכת הקיים תתווסף בין היתר צנרת מובילה כולל צנרת טפטוף חום תקני ואביזרי חיבור. משכך, אף אם אניח כי הצנרת הקיימת "נתלשה על ידי הבובקט" כטענת זאב (עמ' 18 ש' 24) הרי שממילא הוסכם כי תוחלף והדבר תומחר (בהקשר זה ראו עדות זאב עמ' 18 ש' 15 - 25). 36. הנני שוללת את רכיבי הנזקים הנטענים למסלעה, אבני הג'מעין ופינת הישיבה שרוצפה באבני חברון. בנקודה זו האמנתי לנתבעים שטענו בעדותם כי יפית היתה נוכחת וביקשה לפנות את המסלעה ולעקור את פינת הישיבה. X העידה כי יפית "היתה לידי כל הזמן" (עמ' 40 ש' 11). דניאל העיד כי כל מה שקשור לאבן הוצא לבקשת התובעים (עמ' 48 ש' 2). לגבי פינת הישיבה טען דניאל כי יפית ביקשה לפרק ולהוציא את זה "היא עמדה לידנו בכל שלב שעשינו את זה" (עמ' 49 ש' 24). עדות יפית מתיישבת עם הטענה שהיתה נוכחת בפינוי "ש. כל הצמחייה שנעקרה נשארה בשטח? ת. פרט לשני שיחים ענקיים שבאה איזה משאית וניסתה לקחת יחד עם סלעים וכל מיני אבנים. ראיתי את זה ושאלתי למה לוקחים את זה. הם אמרו שלא צריך. אני ביקשתי שיחזירו ושתלתי את הצמח..." (עמ' 23 ש' 30 - עמ' 24 ש' 3). כמו כן, הנני שוללת את רכיב הנזק למדרגות הכורכר משלא הוכח. 37. הנני שוללת את רכיב הנזק ליציקות בטון המטבח. על פי ההסכם: "לביצוע ע"י לקוח באחריותו ועל חשבונו... יציקת רצפת בטון כולל קונסטרוקציית ברזל.." לאור ההסכם ומאחר שX לא היתה נוכחת במהלך יציקת הבטון שנעשתה ע"י זאב הנני קובעת כי האחריות למידות היציקה הינה על התובעים. היה על התובעים לבצע מדידות לפני היציקה ואין בגודל החפירה שנעשתה ע"י הדחפורון, ככל שאכן היתה שגויה, כדי להעלות או להוריד. בהקשר זה העידה X: "לי לא קראו לפני היציקה כמו שהיו צריכים לקרוא כדי לאשר את המיקום והכל." (עמ' 31 ש' 26-27) ובהמשך: "..הם עשו דברים על דעת עצמם והם צריכים לקחת על כך אחריות. אני תמיד הייתי מוכנה להגיע.." (עמ' 32 ש' 1-2) 38. לאור כל האמור לעיל, קובעת אני כי הנזקים שנגרמו על ידי הנתבעים עומדים על סך של 6,000₪. איני מוצאת מקום לחייב בסכומים נוספים עבור עוגמת נפש ועיכוב בהשלמת הגינה - ראשית אזכיר את קביעותיי לגבי הסיבה להפסקת הקשר, איני סבורה כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, מה עוד שלא ניתנה להם הזדמנות לתקן את הנזקים; ולעניין משך הזמן שהגינה עמדה "הרוסה", כטענת התובעים, אזכיר את עדותו של רון לפיה רק בחודש אוקטובר החל בעבודתו (עמ' 6 שו' 18), כלומר לתובעים עצמם לא אצה הדרך להשלים את הקמת הגינה. העבודה שבוצעה ע"י הנתבעים ושאלת התמורה 39. ראשית יש לומר כי למרות שההסכם נחתם עם X בלבד התרשמתי כי אכן היא לא אמורה היתה לבצע את העבודה בפועל אלא רק לפקח, זאת בין היתר בשל מצבה הרפואי. בהקשר זה גם העידה יפית: "לאחר זמן קצת היא אמרה שהיא תעשה גם את ביצוע הפרוייקט. שתעשה זה לא אומר שהיא תעדור.." (עמ' 21 ש' 12 - 13). 40. זאת ועוד, הנני שוללת את הטענה שלא הוגשו תכניות עבודה מפורטות/מספקות. התובעים אישרו לנתבעים להתחיל לעבוד על סמך התכניות שהיו בידם, אף אם מדובר ב"סקיצות ראשוניות", על כך אמורה היתה להתבסס העבודה וכך הוסכם (ראו עדות זאב עמ' 11 ש' 16 - 20; עדות יפית עמ' 23 ש'7). בנוסף, התברר שגם רון לא הגיש תוכניות מפורטות אלא תוכניות ידניות בלבד (רון בעמ' 7 שו' 2), לכן אין מקום לטענות המופנות לX בעניין זה. 41. כעת אתפנה לדון בהיקף העבודה שנעשתה ע"י X. עבודה זו נחלקה כאמור לשניים: עבודת התכנון אשר כללה גם פיקוח על העבודות, בגינה שולם סך של 5,000 ₪; והביצוע בפועל, בגינו אמור היה להיות משולם סך של 96,900 ₪ בתוספת מע"מ (ראו נספח ב' לתצהיר זאב, בהפחתת מרכיב הבריכה שלא נעשתה). אין מחלוקת שהסכום של 96,900 ₪ כלל גם תשלום עבור חומרים, ואילו מרכיב העבודה תומחר בסך של 20,000 ₪. כשנחקרו X ודניאל לגבי ימי העבודה שהיו דרושים לצורך ביצוע העבודה במלואה, ניתנה הערכה של כשבוע עד עשרה ימים (X בעמ' 35 שו' 18,20, דניאל בעמ' 46 שו' 17-18). X אף אישרה שבעת הפסקת העבודה על ידם "היתה עוד הרבה עבודה" (עמ' 36 שו' 3-5). 42. לגבי הסכום ששולם עבור התכנון, סבורני שזה כאמור הושלם, למעט עבודת הפיקוח אותה אני מעריכה בכ - 20%, דהיינו לסך של 1,000 ₪. בעניין זה אין מחלוקת שמהרגע שנוצר קשר בין התובעים לX לשם תחילת התכנון ועד התחלת העבודה בפועל עברו כחמישה חודשים (עמ' 8 ש' 26 - 28). יפית העידה כי ערכה עם X "מספר פגישות" אצל יועצים וספקים לפני תחילת העבודה (עמ' 22 ש' 21) יתכן אף שיותר מעשר פגישות "נפגשנו די הרבה ביחד" (שם, ש' 23); הועברו מספר תוכניות (עמ' 23 ש' 1) "אני הלקוחה ישבתי איתה ואמרתי לה, אני ביקשתי כמה אופציות ובגלל זה שילמתי תכנון" (עדות יפית עמ' 24 ש' 29); עבור הפרגולה נעשו ארבע סקיצות; קבעתי לעיל שהתוכניות אומצו, גם אם לא מדובר בתוכניות שהועברו למכון העתקה. לפיכך, אין מקום להשיב את הסכומים אשר שולמו עבור התכנון, למעט בעניין הפיקוח. 43. ולגבי עבודות הביצוע - אין מחלוקת כאמור שהנתבעים עבדו יומיים, יום אחד בעקירת הצמחים ויום אחד כאשר הביאו את הדחפורון. עבודת הדחפורון מוערכת בהסכם בסך של 1,400 ₪ ליום. עלות יום עבודה הינו כ-2,000 ₪ בצירוף מע"מ (20,000 ₪ חלקי 10 ימי עבודה מוערכים). מקבלת אני את טענת הנתבעים כי יש לשלם על יום עבודה נוסף עבור פגישות ההכנה והתיאומים, לפיכך היה על התובעים לשלם סך של 7,400 ₪ עבור העבודה (שלושה ימים) ויום הדחפורון. 44. לגבי החומרים שהובאו, דניאל טען כי הביא תערובת קרקע (עמ' 45 ש' 10); זוכר שהביא קומפוסט (עמ' 45 ש' 19); לטענת X רכשה צנרת טפטוף, מחברים, צנרת מובילה אך לא מערכת השקיה (עמ' 34 ש' 19-30); ביום אחד הוזמנו דחפורון (שהובא בהובלה) ומנוף (סעיף 58 לסיכומי התובעים); דניאל הודה כי לא קנה בד גיאוטכני (עמ' 45 ש' 17); לא סופקה צמחייה (עמ' 45 ש' 32) לא סופקו חיפויים, דשא ותאורת גן (עמ' 46 ש' 1-6). לאחר שבחנתי את הראיות וכן את התמונות אשר צורפו על ידי הנתבעים, קובעת אני כי אכן שקי הקומפוסט הובאו לגינה, לפיכך יש לשלם סך של 650 ₪; כמו כן, חלק מעבודות המינוף וההובלה בוצעו, אותן אני מתמחרת בסך של 1,500 ₪ (מתוך 3,200 ₪ כמופיע בהסכם). סך הכל העבודה שבוצעה + החומרים שהובאו מוערכים על ידי בסכום של 13,550 ₪. 45. הנני דוחה את טענת הנתבעים בנוגע לפרגולה. אין מחלוקת כי הבמבוק הלבן אותו ביקשו התובעים לא היה במלאי והנתבעים הציעו להכין את הפרגולה מבמבוק בגוון טבעי. בהסכם בעניין הפרגולה נכתב כי "יש לקחת בחשבון שינויי צבע קלים" מאחר ועץ הוא מוצר חי ודינמי. סבורה אני כי אין בכך כדי להכשיר הקמת פרגולה בגוון טבעי במקום לבן. אין בכך כדי להוות שינוי צבע "קל". כמו כן, התרשמתי שההסכם בעניין הפרגולה בוטל בהסכמה וכראיה כך העיד דניאל: "הוא לא השאיר לי הרבה ברירות והסכמתי לבטל את הפרגולה והחזרתי את השיק." (עמ' 50 ש' 21 - 22). לפיכך, אין לחייב את התובעים בגין ביטול עבודת הפרגולה. 46. בנוסף, אין לחייב את התובעים בגין אובדן רווח וגרימת נזק למוניטין. מוניטין שכזה לא הוכח; ובנוגע לרווח, X הודתה שלא הפסידה עבודות אחרות בגלל התובעים (עמ' 34 שו' 13-14) והגעתי לכלל מסקנה שהפסקת העבודה נעשתה בהסכמה, ולפיכך אין מקום לשלם פיצויי קיום. סוף דבר 47. לאור כל מסקנותיי כפי שפורטו לעיל, קובעת אני כי התמורה הראויה עבודה אשר בוצעה בגינת התובעים עד לשלב הפסקת היחסים עומדת על סך של 13,550 ₪ לפני מע"מ, קרי סך של 15,785 ₪; מסכום זה יש לנכות את הסכום שקבעתי בגין הנזקים, סך של 6,000 ₪, כלומר הנתבעים רשאים להותיר בידיהם סך של 9,785 ₪ ואת ההפרש בסך של 25,215 ₪ עליהם להשיב לתובעים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלת התשלום ועד להשבתו בפועל. 48. לאור התוצאה אליה הגעתי, לפיה תביעת הנתבעים נדחתה ואו תביעת התובעים התקבלה בשיעור של 20% בלבד, לאור מסקנתי בדבר הסיבה לניתוק הקשר בין הצדדים, סיבה הנעוצה בשני הצדדים, בחרתי שלא לעשות צו להוצאות. גינהשיפוצניקשיפוציםבית פרטי