קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תביעה בגין אי קבלה לעבודה: רקע כללי 1. התובעת, מנהלת חשבונות וחשבת שכר, עבדה כ-15 חודשים אצל רואה חשבון (להלן: "משרד רו"ח"). הנתבעת היא חברה שלה מספר עסקים וביניהם מפעל במישור אדומים (להלן: "המפעל"), כאשר בעל המניות ומנהל המפעל הינו מר X X. ניהול החשבונות והשכר במפעל בוצע ע"י שתי עובדות, גב' X רחל ועובדת נוספת - עינב, שעזבה. בעקבות עזיבתה המפעל חיפש בחודש יוני 2010 עובדת אחרת. לשם כך פנו לחברות כוח אדם וחברות השמה וביניהם לחברת מנפאואר, ואף נעשה פרסום בעיתונות. התובעת אותה עת חיפשה מקום עבודה אחר הואיל וביקשה לשפר את תנאי עבודתה מאלה שהיו לה במשרד רואה החשבון. היא העבירה קורות חיים לחברת מנפאואר והופנתה על ידם לראיון במפעל. התובעת הגיעה במחצית חודש יוני 2010 לראיון במפעל עם מר איציק X - בנו של המנהל והבעלים - X X. טענות הצדדים 2. לטענת התובעת, נפגשה בראיון עם מי שהוצגו לה כמנהלי המפעל - איציק X ואחיו עוז X. בראיון מסרה את כל הפרטים עליהם נשאלה והוסבר לה אודות המפעל ופעילותו, כמו גם פעילות הנהלת החשבונות שנדרשה בתפקיד (להלן: "הריאיון"). באותו מעמד אף מסרה מהן ציפיותיה מבחינת שכר. בתחילת חודש יולי התקשר אליה איציק והודיע לה שהם מעוניינים בשירותיה. הוא ביקש שתגיע לפגישה נוספת לחפיפה וסגירת תנאים, ביום 8.7.10 בשעה 12:00. במועד זה, 8.7.10, פגשה את איציק וכן את הגב' רחל X, לחפיפה (להלן: "הפגישה השנייה"). מדובר היה בחפיפה מפורטת, ארוכה ומסודרת, במשך כשלוש שעות, בה הועברו לה שלל עניינים מקצועיים. במהלך הפגישה השנייה סוכמו תנאי השכר, שהועמד על סך 8,500 ש"ח. באותו מעמד אף סוכם על מועד תחילת עבודה במפעל - שנקבע ליום 10.8.10, וזאת כדי שהתובעת תוכל למסור הודעה מוקדמת למשרד רואה החשבון בו עבדה. היא דיווחה על סיכום זה לנציגה של חברת מנפאואר - גב' לורן. בהתאם מסרה הודעה מוקדמת בת 30 יום למשרד רואה החשבון בו עבדה. במהלך תקופה זו - עד תחילת עבודתה - שוחחה מספר פעמים עם איציק וזה מסר לה שבמפעל מחכים לה בקוצר רוח. ביום חמישי, 5.8.10, נפרדה מעובדי משרד רואה החשבון. בצהרי אותו יום התקשר אליה איציק והודיע שהחברה החליטה להעביר את כל הנהלת החשבונות שלה לרו"ח חיצוני והם אינם זקוקים לעבודתה. היא התקשרה לרחל, נציגת מנפאואר, כדי להסתייע בה ואף פנתה למנהליה במשרד רואה החשבון, כדי לנסות להמשיך את עבודתה שם, אך סורבה. כך מצאה עצמה "קירחת מכאן ומכאן". לטענתה, בשל התנהלות הנתבעת נגרמו לה נזקים רבים ובין היתר הפסידה את פיצויי הפיטורים במשרד רואה החשבון, הפסידה דמי אבטלה, הפסידה הפרשי שכר, סה"כ העריכה את נזקיה בשל הפרת החוזה בסכום של 55,670 ₪. כן ביקשה שייפסקו לה פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד. 3. לטענת הנתבעת, קוים עם התובעת מפגש אחד - הריאיון בלבד, במסגרתו נערך לה אף סיור במפעל. הריאיון קוים עם איציק, כאשר המטרה למצוא עובדת, שתעבוד עם הגב' רחל X בתחום הנהלת חשבונות ושכר. באותו מעמד היא פגשה את הגב' X ובמהלך הריאיון נכנס מר עוז X שאמר לה שלום. לא סוכם עימה דבר אודות העסקתה במפעל. נהפוך הוא, הובהר לה בצורה ברורה כי היחיד שמחליט הינו הבעלים - מר X X. לאחר הריאיון לא נאמר לה כי התקבלה לעבודה ולא סוכמו עימה תנאי שכר. יתר על כן, השכר שעליו דובר עבור המשרה שהוצעה היה בסכום נמוך לעין שיעור מזה בו נקבה התובעת. לא זו אף זו, לא הייתה פגישה שניה ולא הייתה חפיפה בינה לבין גב' רחל X, שהאחרונה הייתה מתוכננת להמשיך לעבוד במפעל. אכן הודע לה טלפונית במועד כלשהו שהבעלים והמנהל מר X X החליט, לאחר שלא מצא עובד מתאים, לרכז את עבודת הנהלת החשבונות של כמה עסקים יחד. לכן לאחר הריאיון הודעה לה שלא התקבלה לעבודה. 4. בפנינו העידו התובעת וגב' דניאלה ג'אנו מחברת מנפאואר ומנגד מר X איציק וגב' רחל X. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים. הכרעה 5. נקדים ונאמר כי החלטנו לדחות את התביעה, הואיל ולא שוכנענו כי אכן סוכם עם התובעת על העסקתה במפעל כטענתה, ולהלן נפרט הדברים. 6. נטל ההוכחה שאכן נכרת הסכם עבודה מוטל על התובעת. התובעת טענה כי לאחר הריאיון התקשר אליה איציק X, הודיע לה שמעוניינים להעסיקה והיא הוזמנה לפגישה שניה, כדי להתחיל בחפיפה עם גב' רחל X. הגב' X, שמאז כבר עזבה את המפעל, העידה עדות שעשתה עלינו רושם מהימן, ולפיה כלל לא הייתה כוונה להחליפה אותה עת, אלא הייתה כוונה שהעובד שיתקבל יעבוד איתה (במקום העובדת שעזבה - עינב). לנוכח זאת ברור כי לא היה צריך חפיפה. לא זו אף זו, לא בוצעה כל חפיפה בינה לבין התובעת. עוד העידה כי רמת השכר למשרה הייתה כ-26 ₪ לשעה, דהיינו פחות מ-5,000 ₪ לחודש. מועמדים שביקשו סכום שמעל ל-8,000 ₪ כלל לא שקלו את מועמדותם. בנסיבות האמורות, גרסתה של התובעת (אודות חפיפה ואודות שכר של 8,500 ₪ שסוכם עימה) אינה מתיישבת עם מה שהעידה הגב' X. עדותה של הגב' X מתאימה גם לעדותו של מר X איציק, ולפיה לא הייתה פגישה שניה, ולא היה שום סיכום על השכר ועל העסקתה של התובעת. נציין כי התובעת משנה את גרסתה ביחס לכמה עניינים. כך בתצהירה (סעיף 8) נרשם כי כבר בראיון נשאלה אודות ציפיות השכר שלה. בעדותה, לעומת זאת, היא חוזרת בה ואומרת כי בריאיון לא דובר עמה על שכר. כשהוצג לה האמור בסעיף 8 לתצהירה היא שוב חוזרת בה (פרוטוקול עמוד 10 שורה 17-32). בהמשך הדברים היא מציגה אפשרות שכן דיברו ביחס לשכר אך לא הסכימו, וההסכמה הייתה בסופו של דבר רק בפגישה השנייה (פרוטוקול עמ' 12 שורה 1-4). גרסה זו אינה מתיישבת עם מה שהיא אמרה ולפיו הודיעה מה גובה השכר המבוקש על ידה - 8,500 ₪, ומר איציק X (אף מבלי שניהל משא ומתן) קיבל את בקשתה והודיע לה טלפונית שהתקבלה, והיא הוזמנה לפגישה השנייה כדי לעשות חפיפה. נראה כי מדובר בגרסה משתנה, שלובשת ופושטת צורה לפי מה שנראה לתובעת אותו רגע. 7. התובעת יכולה הייתה לחזק את גרסתה אילו הביאה תדפיס שיחות אודות שיחות נכנסות, ממנו הייתה יכולה להראות שהיו שיחות אליה מאת איציק X, בין הריאיון למועד שנקבע לשיטתה כתחילת העבודה. התובעת לא הביאה תדפיס כאמור, ומסרה כי נאמר לה שצריך אישור בית משפט לשם כך. אישור כזה לא נתבקש מאתנו. אי הגשת בקשה כאמור ותדפיס שיחות כמצופה - פועלת לחובתה. עדותה של הגב' דניאלה ג'אנו לא יכולה לסייע לתובעת הואיל ומדובר בעדות שמיעה מכלי שלישי. מי שעמד בקשר עם התובעת הייתה עובדת אחרת של חברת מנפאואר. דניאלה העידה אודות שיחה שקיבלה מהתובעת ובה סיפרה שעזבה עבודתה במשרד רו"ח כדי לעבוד אצל הנתבעת, ובסופו של דבר הודע לה שהמשרה בוטלה. מדובר, אפוא, בעדות שמיעה שלא ניתן לבסס עליה קביעותינו. התובעת אישרה כי היא אינה מחזיקה אישור כלשהו בכתב היכול לאשש את טענתה על אודות חוזה שנכרת, והיא סמכה טענתה על שיחת טלפון לאחר הריאיון, בה נמסר לה לטענתה כי התקבלה לעבודה. נציין כי המסמך של חברת מנפאואר (ח/2) אינו מאשר שהתובעת התקבלה לעבודה והוא אף אינו מלמד על קיום הפגישה השנייה. אם אכן הייתה מתקבלת לעבודה והיה סיכום מחייב בין שני הצדדים, היה הדבר צריך למצוא למצער ביטוי ברישומי חברת מנפאואר, שהיתה אמורה אף לקבל תשלום. המסמך היחיד מחברת מנפאואר מצביע, אפוא, על כי התהליך לא הושלם, כטענת הנתבעת. 8. התובעת העידה כי שאלה אודות חוזה בכתב ונאמר לה שחוזה כזה יוכן לה. היעדרו של חוזה בכתב, מקום שהובטח שייערך (לשיטתה של התובעת), יכול להצביע על כי לא הייתה למעשה גמירות דעת. כאמור, עדותו של מר איציק X ברורה וממנה עולה כי לא הודע לתובעת על קבלתה לעבודה ועל כי לא עמד עמה בקשר טלפוני לאחר הריאיון ואף לא קוימה פגישה שניה. עדותו זו עשתה עלינו רושם מהימן ואני מעדיפים אותה על פני עדות התובעת. 9. מהעדויות של איציק X ושל גב' רחל X עולה שהמוסמך להחליט בנתבעת היה הבעלים - מר X X. זה לא פגש כלל את התובעת (ועל כך אין חולק) ובוודאי לא קיבל החלטה להעסיקה. ב"כ התובעת ציין כי מר X X לא בא להעיד. אכן נכון שזה לא זומן להעיד אך ספק אם יכול היה להוסיף על גרסת הנתבעת, הואיל והוא כלל לא פגש בתובעת, ולכן אין כל פגם בכך שלא הובא להעיד. 10. לנוכח האמור אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת לפיה לא קוימה פגישה שניה ולא הודע לתובעת על כי התקבלה לתפקיד. בנסיבות אלה אין מנוס מדחיית התביעה. 11. בשולי העניין נוסיף ונאמר כי התלבטנו האם נפל פגם בהתנהלות הנתבעת שהזמינה מועמדים לראיונות ובסוף ביטלה את המשרה. עניין זה לא נטען על ידי התובעת ולכן אין מקום לענות בו. יחד עם זאת נאמר כי הנתבעת הסבירה שלאחר שבחנה מספר מועמדים ואת רמת השכר שנדרשה, החליטה, בין היתר לנוכח המצאי, כי יהיה נכון יותר לשנות כיוון ולטפל במכלול עסקיו של מר X X באופן אחר - על ידי גורם חיצוני. לא ניתן לראות בהתנהלות זו חוסר תום לב, בפרט לנוכח העובדה שלתובעת כאמור לא הובטח לעבוד במפעל. לנוכח כל זאת, כאמור, אין מנוס מדחיית התביעה. סוף דבר 12. התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. קבלה לעבודה