קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת עבודה של צבעי: 1. התובע פנה לנתבע וטען כי ביום 21.12.09, תוך כדי ועקב ביצוע עבודתו כצבעי, נפגע באצבע יד שמאל. פניית התובע בבקשה להכיר בפגיעה הנטענת כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה נדחתה על בסיס הנימוק, לפיו לא הוכח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה. מכאן התביעה שבפנינו. 2. לאחר ששמענו את עדותו של התובע ושני עדי הגנה מטעם הנתבע באשר לנסיבות התרחשותו של האירוע הנטען, הסכימה ב"כ הנתבע כי בית הדין ימנה מטעמו מומחה רפואי. 3. על סמך תצהיר התובע ועדותו בפנינו, קבענו בהחלטה מיום 11.03.13 את העובדות הבאות - א. התובע יליד 1978, עובד במשך כאחת עשרה שנים כצבעי בניין. ב. ביום 21.12.09, תוך כדי ביצוע עבודות צביעה, התובע נפגע באצבע השנייה שביד שמאל, באופן הבא - לצורך ביצוע עבודת הצביעה, התובע החזיק בידו הימנית מכשיר - "אקדח אירלס", אולם בשל תקלה שהייתה בו, ותוך כדי שהתובע מנקה את ראש האקדח באצבע ידו הראשונה השמאלית, ניתז בעוצמה מהמכשיר חומר צביעה אשר חדר לאצבע השניה של יד שמאל. ג. לאחר האירוע, התובע הפסיק את עבודתו ובסיומה חזר לביתו, אולם משכאביו לא חלפו, פנה למחרת היום לקבלת טיפול רפואי. 4. לצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע באצבע השמאלית לבין האירוע, כמו גם בשאלה מהי תקופת אי הכושר שמוצדק היה לקבוע לתובע, והאם אי הכושר נבע מאותו אירוע, מנינו בהחלטה הנ"ל כמומחה רפואי מטעם בית הדין את דר' דן צין, והפננו אליו את השאלות הבאות "1. מהי המחלה או מהו הליקוי אשר ממנו סבל התובע באצבעו ידו השמאלית החל מיום האירוע כהגדרתו בהחלטה הרצ"ב? 2. האם קיימים בתובע נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בו לחלות במחלה או ללקות בליקוי אלמלא התרחשותו של האירוע? אם כן, יש לפרט הנתונים הקליניים המוכחים במסמכים הרפואיים עליהם מבסס המומחה תשובתו. 3. האם השפיעה התרחשותו של האירוע השפעה כלשהי על הופעת המחלה או הליקוי, והאם יש קשר סיבתי ביניהם ובאיזו מידה? 4. ככל שהנך סבור כי קיים קשר סיבתי כלשהו בין המחלה או הליקוי - לבין האירוע - מהו משכו של אי הכושר אשר לפי דעתך היה מקום לקבוע לתובע בגין האירוע?". 5. בחוות דעתו התייחס המומחה למצבו הרפואי של התובע והפגיעה הנטענת באצבע ידו השניה לאחר האירוע, ובהתאם השיב על השאלות הנ"ל, ולאמור - "1. המדובר בצבעי אשר בתאריך 21/12/09 הזריק בטעות צבע ממכשיר ריסוס ("אקדח צבע") לתוך אצבע יד שמאל. כתוצאה מהזרקת הצבע נגרם נמק מקומי וזיהום ברקמות אשר הצריכו טיפול ניתוחי. אין פרטים בנוגע לנזק שארי ככל שנותר. 2. לא. 3. פגיעה מסוג זה הינה פגיעה מוכרת בספרות ובפרקטיקה האורטופדית, ומדובר בפגיעת עבודה ברורה. נעשה שימוש במכשיר המשמש רק לצביעה ולא לשימוש ביתי אחר. בניתוח נמצא צבע בתוך האצבע, כך שלא ניתן לטעון כי המדובר בזיהום או פגיעה מסיבה אחרת. 4. הפגיעה באצבע הביאה לתקופת אי כושר, התעוד הקיים בנוגע למהלך אחרי הניתוח הינו דל ומתייחס בעיקר לתקופה הקרובה שאחרי האשפוז. כאבים באצבע המתועדים בתאריך 30/04/10 אינם מצדיקים כשלעצמם חופשת מחלה. תקופת אי הכושר הסבירה אחרי ארוע זה, בהתחשב שמדובר, ככל הנראה בפגיעה ביד שאינה הדומיננטית, הינה כחודשיים". 6. מטעם ב"כ התובע הוגשה הודעה, בגדרה הביע הסכמה למסקנות המומחה שבחוות דעתו, אולם לגישתו לאור החומר הרפואי בתיק הרי שיש לאשר את מלוא תקופת אי הכושר בה שהה התובע לאחר האירוע. 7. במסגרת תגובתה להודעת ב"כ התובע, הדגישה ב"כ הנתבע כי בקשת התובע אינה מצדיקה הסתייגות מחוות הדעת, ועל כן לאור האמור בה אין לאשר לתובע מלוא תקופת אי כושר. דיון והכרעה - 8. על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. יחד עם זאת, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים והוא נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע תשן/0-48 המוסד נגד עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374, עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לב [1], 322). 9. המסקנה העולה מחוות דעת המומחה, הנה, ראשית, כי קיים קשר סיבתי בין האירוע שארע לתובע במועד הנ"ל, לפגיעה שנפגע באצבע שניה ביד שמאל, בעקבות אותו אירוע, ויש להכיר באירוע הנ"ל כתאונת עבודה. אשר לתקופת אי הכושר - קביעתו של המומחה מטעמו של בית הדין בהקשר זה נומקה להנחת דעתנו תוך מודעות לקביעותיהן של הרופאים המטפלים. המומחה הסביר כי הכאבים באצבע המתועדים בתאריך 30.04.10 אינם מצדיקים כשלעצמם חופשת מחלה, וכי אופי הפגיעה מצדיק תקופת אי כושר של חודשיים: "תקופת אי הכושר הסבירה אחרי ארוע זה, בהתחשב שמדובר, ככל הנראה בפגיעה ביד שאינה הדומיננטית, הינה כחודשיים". לפיכך, לא מצאנו לנכון לסטות מקביעתו של המומחה בעניין זה, לפיה התובע סבל, בעקבות האירוע, מאי כושר לתקופה העולה על חודשיים. 10. אשר על כן אנו מקבלים את התביעה בעיקרה, במובן זה שאנו קובעים כי האירוע מושא התביעה היה בגדר תאונת עבודה, שבעקבותיה נגרמה לתובע חבלה שהסבה לו אי כושר לפרק זמן של חודשיים. 11. על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 12. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. תאונת עבודה