קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת דרכים עם אופנוע הארלי דיווידסון - תביעת נזקי רכוש לאופנוע: הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת מזדה (להלן: "הפרטית"). רכב הנתבעים - אופנוע מתוצרת הארלי דיווידסון (להלן: "האופנוע"). רכבים נוספים: רכב נוסף שפגע בפרטית מאחור. מקום התרחשות התאונה: כביש 5 לפני מחלף גלילות. שעת התרחשות התאונה: שעות בוקר. המחלוקת הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. גרסת התובעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה הפרטית נסעה בנתיב השני מימין, מתוך ארבעה נתיבים ששניים מהם ממשיכים ישר לכיוון מערב ושניים ממשיכים לכיוון איילון, כאשר כוונת נהג הפרטית הייתה לנסוע לכיוון איילון. לפתע פגע בפרטית רכב מאחור ועל מנת שלא להפריע לתנועה, החל נהג הפרטית לעבור מהנתיב השני מימין אל הנתיב הראשון מימין, שהוא הנתיב הימני ביותר. במעבר מהנתיב הימני ביותר אל השול הימני, פגע האופנוע בצידה הימני של הפרטית. לנהג הפרטית לא הייתה אפשרות לראות את האופנוע. גרסת הנתבעים באשר לנסיבות התרחשות התאונה האופנוע נסע בנתיב הימני ביותר והפרטית שנסעה מאחוריו ובנתיב שמשמאל ובמקביל לאופנוע, סטתה בחדות ימינה, לאחר שרכב אחר פגע בה מאחור ופגעה עם דופן ימין שלה בפינה השמאלית קדמית של האופנוע וגרמה לנפילת האופנוע על צידו השמאלי והדיפתו לגדר שבצד ימין של הכביש. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים (מוצגים ת/1, נ/1). דוח תאונה שצורף לכתב התביעה בתיק הקשור (מוצג ת/3). תמונות נזקי הפרטית (מוצג ת/2). תמונות נזקי האופנוע (מוצג נ/2). עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה אני מוצא לדחות את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעת, כאשר לפי גרסת הנתבעים (אותה העדפתי) האחריות הבלעדית לקרות התאונה מוטלת על נהג הפרטית. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהג האופנוע מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדות נהג הפרטית, וגם מתיישבת יותר עם שאר ומכלול הראיות. לגבי עדות נהג האופנוע אציין, כי התרשמתי שמדובר באדם מבוגר שמעיד בפשטות, ללא תחכום ומבלי לברור מילותיו, באופן שהוסיף לאמינותו. מצאתי להאמין לדברי נהג האופנוע בעדותו, לפיהם נסע בנתיב הימני ולא בשול הימני כפי שאמר נהג הפרטית. נהג הפרטית אמר בעדותו כי רצה להגיע לשולי הכביש כדי לא להפריע לתנועה בכביש. לשם כך, היה עליו לעבור תחילה לנתיב הימני ביותר וממנו לסטות לעבר השול הימני. כמו כן, אמר נהג הפרטית כי לא הבחין באופנוע לפני שסטה ימינה ומשכך לא ברור כיצד נהג הפרטית ידע לומר כי האופנוע נסע על השול ולא בנתיב הימני ולכן מצאתי לקבל את גרסת נהג האופנוע, לפיה נסע על הנתיב הימני. זאת ועוד, נהג הפרטית לא סיפק כל הסבר לנסיעה של האופנוע על השול ולא בנתיב בכביש. יצוין גם כי עפ"י הדגמתו של נהג הפרטית בעזרת רכבי צעצוע, בדיון, בזמן התאונה, רק הגלגל הקדמי ימני היה על השול הימני. כמו כן, הדגים נהג הפרטית, שהאופנוע פגע לראשונה בחלקו האחורי של דופן ימין של הפרטית (שלפי הדגמת נהג הפרטית, היה עדיין בנתיב הימני) ומכך עולה כי האופנוע נסע בנתיב הימני ולא על השול הימני. אין מחלוקת על כך שהאופנוע נסע מימין לפרטית ובכל מקרה, בעדותו אמר נהג הפרטית (מספר פעמים), כי לא הייתה לו אפשרות לראות את האופנוע. מכך עולה כי הפרטית סטתה ימינה, כאשר נהג הפרטית לא הבחין באופנוע ולכן ככל הנראה, פגע עם הפרטית באופנוע. זאת ועוד, נהג הפרטית סיפר בעדותו על התנגשות עם רכב נוסף, שפגע בפרטית מאחור וכתוצאה מכך נשמע רעש חזק ונהג הפרטית הבין שנגרם לפרטית נזק. ייתכן שהדבר גרם לנהג הפרטית לסטות במהרה ימינה, כדי להחליף פרטים (כפי שאמר בעדותו), מבלי לבדוק היטב מה מצב הרכבים מאחוריו, מלפניו ומימינו. הרושם שעולה הוא כי נהג הפרטית לא בדק היטב, טרם סטייתו ימינה, האם הכביש פנוי ובכך לא פעל עפ"י הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה: "סטיה מנתיב נסיעה תק' (מס' 3) תש"ל-1970: 40. (א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". נהג הפרטית אמר בעדותו כי מטרתו הייתה לסטות לשול כדי להחליף פרטים עם נהג רכב שפגע בו מאחור (פגוש לפגוש). כמו כן אמר כי הפגיעה של הרכב הנוסף בפרטית גרם לרעש חזק ולכן הבין נהג הפרטית כי נגרם לרכבו נזק. בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, לעומת זאת, לא מצוין נזק כלשהו בפגוש האחורי של הפרטית אלא רק נזק לאורך צד ימין שלה ונהג הפרטית גם לא אמר כי תוקן נזק אחורי כלשהו בפרטית. זאת ועוד, תמוה שנהג הרכב הנוסף, שפגע בפרטית מאחור, לדברי נהג הפרטית, לא הובא לעדות, למרות שלנהג הפרטית, ככל הנראה, יש את פרטיו ולמרות שבנסיבות, הגיוני שנהג הרכב הנוסף ראה את התרחשות התאונה בין הפרטית לאופנוע. נהג הפרטית לא סיפק הסבר כלשהו לכך שנהג הרכב הנוסף לא הובא לעדות, על אף שנשאל על כך, אלא רק אמר כי לא מצא לנכון להזמין עדים נוספים. הדבר פועל לחובתה של התובעת. יצוין כי בנסיבות אפשר גם שהיה מקום לצרף אף נהג הרכב הנוסף (שפגע כאמור עם רכבו בפרטית מאחור) כנתבע אפשרי נוסף, ולא הוסבר מדוע הדבר לא נעשה. סיכום התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בשיעור 1,500 ₪. אופנועתאונת דרכיםתאונת אופנוע