ביקורת מס הכנסה - מונית

פסק דין א. כללי: 1. המערער, בעל מונית, עסק בהסעת נוסעים, בנסיעות בינעירוניות, ונסיעות עירוניות, בשנות המס 1997-2000, שהן שנות המס נשוא הערעור שהגיש בגין שומות לפי מיטב השפיטה, שהוצאו לו על ידי המשיב. לטענת המערער, המשיב טעה בקביעתו כי הכנסותיו המדווחות של המערער לשנות המס נשוא הערעור אינן סבירות, וכי יש לבטל את השומות שהוציא משאינן מבוססות והמחזור המחושב מופרז. 2. במהלך השנים נשוא הערעור החזיק המערער במספר כלי רכב, כדלהלן: בתקופה מ-1997ועד 1998 - רכב פולקסווגן ובו 8 מקומות ישיבה לנוסעים. בתקופה מ- 10.08.1998 ועד25.08.1999 - אוטובוס זעיר מסוג פורד טרנזיט ובו 10 מקומות ישיבה לנוסעים. בתקופה מ- 07.09.1999 ועד 2000- רכב פרטי מסוג סיאט קורדובה ובו 4 מקומות ישיבה לנוסעים. 3. במהלך התקופה משנת 1997 ועד 8/1999 המערער עבד כנהג מונית שירות במוניות "אייל", בקו בינעירוני, במסלול באר-שבע- דימונה- באר-שבע. החל מחודש ספטמבר בשנת 1999 עבד המערער כנהג מונית פרטית בבאר-שבע וסביבותיה. 4. המשיב בחן את סבירות ההכנסות עליהן דיווח המערער בשנות המס שבערעור, ומצא כי קיים "פער גדול בין ההכנסה המוצהרת לבין הממצאים שעלו בבדיקה". בשל כך קבע המשיב הפרשי מחזור לשנות המס שבערעור כדלהלן: בשנת המס 1997- הצהיר המערער על מחזור של 119,848 ₪. המשיב קבע תוספת של 84,600 ₪ למחזור. בשנת המס 1998- הצהיר המערער על מחזור של 119,000 ₪.המשיב קבע תוספת של 89,000 ₪ למחזור. בשנת המס 1999-הצהיר המערער על מחזור של 114,083 ₪. המשיב קבע תוספת של 85,000 ₪ למחזור. בשנת המס 2000- הצהיר המערער על מחזור של 81,957 ₪. המשיב קבע תוספת של 78,409 ₪ למחזור. 5. ספריו של המערער לא נפסלו על ידי המשיב לפיכך, כאמור בסעיף 155 לפקודת מס הכנסה ובפסיקה (ע.א. 23/88 יעקב לוי נ' פקיד שומה ירושלים פ"ד מה(1) 472, 473, ע"א 2/81 שפירא נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד ל"ח (2) 414, 417, 418, ובע"א 9792/02 פואז מוחמד נ' מס הכנסה - טבריה, תק-על 2005(3), 3258, 3260). על המשיב מונח הנטל להצדיק את החלטתו לשום את הנישום על פי מיטב השפיטה, בעוד שעל המערער מונח הנטל להוכיח כי השומה לפי מיטב השפיטה מופרזת. 6. השומה לפי מיטב השפיטה נערכה על ידי מר מנחם יחיא מפקח ראשי במשרדי פקיד השומה אשקלון, אשר נעזר במר אורי הרוש מנהל תחום במחלקה הכלכלית בנציבות מס הכנסה. בסיכומיו תקף המערער את מומחיותו של הרוש וקביעותיו אשר בהסתמך עליהן נערכה השומה. 7. המשיב ערך למערער את השומות לפי מיטב השפיטה לאחר שמצא חוסר סבירות בדיווח של הכנסותיו המוצהרות. לאחר שחושב על ידי המשיב המחזור של המערער לארבע שנות המס נשוא הערעור, נמצא על ידו כי הפדיון המוצהר לאותן שנים נע בין 51% ל- 59% מהפדיון המחושב. עוד נמצא על ידי המשיב כי גם כאשר נעשה חישוב על ידו לפי נתונים שמסר המערער לגבי ממוצע תפוסה במונית עדיין הפדיון המוצהר בשנים הנדונות נע בין 50% ל- 74% מהפדיון שחושב. עוד עלה מניתוח תוצאותיו העסקיות של המערער, על ידי המשיב, כי במהלך ארבע השנים נשוא הערעור ממוצע תפוסת המוניות של המוניות של המערער עמדה על פחות ממחצית הנוסעים שניתן היה להסיע בהן. המערער, כאמור, תקף את דרך החישוב של המשיב והמשתנים שעל פיהם נעשה החישוב. יחד עם זאת, אין המערער חולק על קביעות המשיב באשר למספר הקילומטרים שמוניותיו נסעו בכל שנה. הן לא חלק המערער על הקביעה כי הקילומטראז' השנתי הינו הבסיס לתחשיב הפדיון. משאין מחלוקת בין הצדדים באשר למספר הקילומטרים שהמערער נסע במהלך שנות המס הנדונות, ולנוכח ההבדל בין המחזור המוצהר למחזור המחושב, חלוקים הצדדים באשר ליתר המשתנים הרלבנטיים לחישוב המחזור שעיקרם הם - מספר הקילומטרים שנסע המערער למטרות פרטיות, אחוז התפוסה של נוסעים במוניות, אחוז נסיעות הסרק מתוך כלל הקילומטראז', מחיר נסיעה עירונית, ואורך קו הנסיעה הבינעירונית. 8. בתחילה טען המערער כי טעה המשיב בחישוב הקילומטראז', ואולם במהלך חקירתו בבית המשפט הסכים, מר אבי שאול, יועץ מס שהעיד מטעם המערער, כי הקילומטראז' השנתי לשנות המס 1997, 1998, 2000 , לפי חישובי המשיב, הינו נמוך בכ- 10,000 ק"מ ממספר הקילומטראז' עליו הצהיר המערער. כמו כן אישר כי טעה לגבי חישוב הקילומטראז' לשנת המס 1999. 9. על אף אישורו של מר שאול, כמפורט לעיל, טענה ב"כ המערער בסיכומיה כי המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים לעניין מספר הקילומטראז' שביצעו רכבי המערער, הינה לגבי שנת המס 1999. לטענתה, טעתה ב"כ המשיב בחישוב הקילומטראז', ואף הטעתה את מר שאול בעניין זה. לדידה, מספר הקילומטרים הנכון הינו 118,242 ק"מ. משאף לשנת המס 1999 חישב המשיב קילומטראז' נמוך יותר- 116,146ק"מ, מחישוב באת כוח המערער, לא מצאתי צורך להתייחס לטענות ב"כ המערער באשר לאופן חישוב הקילומטראז' לשנת 1999. ב. הקילומטראז' הפרטי אותו ביצע המערער בשנות המס: 10. המשיב הפחית מסך הקילומטראז' השנתי 9,900 ק"מ בגין נסיעותיו הפרטיות של המערער לכל שנת מס. לטענת המשיב קביעה זו מבוססת על הצהרתו של המערער בדוחותיו השנתיים, במסגרת "נספח לתאום הוצאות רכב". כן טען המשיב כי בהתאם לסרטי הקופה המונית עבדה משעות הבוקר עד לשעות הלילה המאוחרות, ולכן נותר למערער זמן מועט לנסיעות פרטיות. לטענת המערער, נסיעותיו הפרטיות היו בהיקף של כ- 15,000 ק"מ בשנה. לעניין הצהרתו בדוחותיו השנתיים טען המערער כי בהתאם לתקנות הרכב, לא ניתן לנכות יותר מ- 9,900 ק"מ בשנה עבור נסיעות פרטיות ברכב עסקי, ולכן לא יכול היה לציין מספר רב יותר של קילומטרים. כן טען המערער כי לא היה ברשותו רכב פרטי, בנוסף למונית, בשנות המס שבערעור, ולכן נסע במונית את נסיעותיו הפרטיות, בין היתר, לצורך ביקור בני משפחתו, המתגוררים בצפון הארץ, בסופי שבוע וחגים. 11. אין בידי לקבל את טענת המערער בדבר היקף נסיעותיו הפרטיות. המשיב הצדיק קביעתו בהסתמך על הצהרת המערער בדוחותיו למשיב, ואילו המערער לא הוכיח אחרת. הטענה בדבר היקף הנסיעות הפרטיות נותרה כטענה בלבד. הן המערער והן מר שאול, לא העלו בתצהיריהם את סוגיית הנסיעות הפרטיות, והמערער אף לא העיד כל עד אחר מטעמו להוכחת טענתו בדבר היקף הנסיעות הפרטיות. יצויין כי אף אם היה המשיב מכיר למערער בניכוי של 15,000 ק"מ בשנה בגין נסיעות פרטיות, החישובים לא היו משתנים באופן ניכר. ג. נסיעות בינעירוניות בקו באר-שבע- דימונה- באר-שבע: 12. בשנים 1997-8/1999, עבד המערער, כאמור, כנהג מונית בקו באר-שבע- דימונה- באר-שבע. עד ל- 7/1998 נהג ברכב ובו 8 מקומות ישיבה לנוסעים, וממועד זה ועד ל- 8/1999 נהג ברכב ובו 10 מקומות ישיבה לנוסעים. 13. לצורך חישוב מספר הנסיעות הבינעירוניות, לקח המשיב את מספר הקילומטרים העסקיים אותם ביצע המשיב, היינו הקילומטראז' בניכוי הקילומטראז' הפרטי, וחילק אותם ב- 40 ק"מ - לאחר שקבע כי זהו אורך המסלול באר-שבע - דימונה. אורך המסלול חושב על ידי מר הרוש ל- 40 ק"מ לאחר שהוסיף 2.5 ק"מ עבור נסיעות בתחומי הערים באר- שבע - דימונה ל- 37.5 ק"מ שהם המרחק בין שתי הערים. לטענת ב"כ המערער היה על המשיב לערוך חישוביו על בסיס אורך מסלול של כ- 50 ק"מ. ב"כ המשיב טענה כי המערער חלק על אורך קו הנסיעה שנקבע על-ידי המשיב רק לאחר עדותו של מר עבד, הבעלים של תחנת המוניות "אייל". מר עבד העיד כי בכדי לאסוף נוסעים מן העיר דימונה "לפעמים הוא עושה 20 ק"מ , לפעמים 10 ק"מ ולפעמים 2 ק"מ בדימונה אוספים את הנוסעים מהבתים." ביחס למסלול הפנימי אותו מבצע נהג המונית בבאר-שבע, בעת פיזור הנוסעים המגיעים מדימונה, העיד מר עבד "ברוב המקרים הנוסעים שנוסעים איתנו יורדים או בתחנה או בבית החולים, זה היחוד שלנו, שאנחנו לוקחים אותם לאן שהם רוצים, הכוונה שאנו לוקחים אותם לבית חולים, קופ"ח ג'." כן הוסיף- "בבאר-שבע הפיזור הוא בבית חולים, בקופ"ח ג', במעונות של הסטודנטים ליד האוניברסיטה, סיבוב בערך של 7, 8 ק"מ." טוענת ב"כ המשיב, בין היתר, כי לא יתכן כי נהג מונית יבצע מסלול של 20 ק"מ לצורך איסוף נוסעים בתוך דימונה, כאשר אורך המסלול העירוני כמחצית מקו הנסיעה הבינעירוני, מבלי לגבות תוספת מחיר. כן טענה ב"כ המשיב כי גרסתו של מר עבד הועלתה בשלב מאוחר של המשפט, ואף לא נתמכה על-ידי המערער, ואף משום כך יש לדחותה. 14. ב"כ המערער טענה כי יש להסתמך על עדות מר עבד לצורך קביעות אורך המסלול הן באשר לאיסוף הנוסעים בדימונה והן בדבר אופן פיזורם בבאר-שבע. לכן לטענת ב"כ המערער אורכו של המסלול כ- 50 ק"מ. אמנם, המערער לא העלה כל טענה כנגד קביעת המשיב בדבר אורך הקו, ואולם, מאחר שאורך הקו לא נבדק בפועל על ידי נציג המשיב, נראה לי כי יש להוסיף לאורך הקו 8.5 ק"מ נוספים על 37.5 ק"מ, בגין הורדה ואיסוף נוסעים בדימונה ופיזור נוסעים בבאר-שבע, בהתאם למסלול המתואר בעדותו של מר עבד. לפיכך, יש לתקן החישוב, כך שאורך הקו הינו 46 ק"מ ואת התחשיב שעשה המשיב יש לתקן בהתאם לקביעה זו. ד. שיעור התפוסה בנסיעות הבינעירוניות: 15. המומחה מטעם המשיב, מר הרוש, קבע כי שיעור התפוסה בנסיעות הבינעירוניות, בשנים שבערעור, עמד על 80% . לטענת מר הרוש- "מנסיוני בתחום מקובל שמונית השירות ממתינה בתחנה עד למילויה ואינה יוצאת לדרכה אלא אם כן היא מלאה במלוא התפוסה".יחד עם זאת לקח מר הרוש בחשבון מקרים בהם המונית לא היתה מלאה בצאתה מבאר-שבע, ולכן קבע שיעור תפוסה של 80%. אשר לטענת ב"כ המערער כי בשנים הנדונות נפגע ענף המוניות משהתאפשר לכל אחד לקבל רשיון להפעלת מונית, וכן לנוכח הטענה כי שרר מיתון במשק באותה תקופה, השיב מר הרוש, כי הוא לקח בחשבון את מצב השוק בשנות המס שבערעור, כאשר לטענתו, בשנים האמורות לא היה מיתון וערכה של זכות ציבורית למונית היה בשיאו. כאשר ביקרה ב"כ המערער את מר הרוש על כך שהסתמך אך על תחשיב שערך ולא בדק את נתונים בתחנת המוניות שבה עבד המערער ציין מר הרוש כי ערך ביקורת בתחנת מוניות בבאר-שבע בשנת 1995, אם כי לא זכר אם ביקר בתחנת המוניות בה עבד המערער וכן אישר כי אין לו "ניסיון ספציפי לגבי הקו באר-שבע דימונה", אלא שיש לו ניסיון באשר לקווי מוניות בינעירוניים באופן כללי. גם מר יחיא אישר כי לא בדק באופן אישי את המוניות הנוסעות בקו באר-שבע-דימונה, אלא שלטענתו למד לגבי האופן שבו פועלות המוניות בקו באר-שבע- דימונה מהאופן שבו פועלות המוניות הנוסעות בקו אשקלון-תל-אביב, כאשר לטענתו הן יוצאות אך כאשר הן מלאות בנוסעים. מאחר ומר יחיא הניח בכל זאת, כי קו אשקלון-תל-אביב שונה במעט מקו באר-שבע-דימונה, השומה שנערכה למערער התבססה על אחוזי תפוסה של 80%. 16. בסיכומיה טענה ב"כ המערער לאחוזי תפוסה נמוכים יותר משנקבעו על ידי המשיב, לטענתה שיעור התפוסה נע בין 50% ל-60%, וזאת בהתחשב באופי קו הנסיעה, המיתון אשר היה קיים במדינה, והנוסעים בקו. בנימוקי הערעור טען המערער כי בנסיעות מחוץ לעיר, אחוז התפוסה הממוצע עמד על 70%. עוד טען כי בתדירות בלתי מבוטלת, המונית נסעה ריקה לאחד הכיוונים. המערער טען בתצהירו כי "בנסיעות לעיר דימונה, בבוקר לעיתים נסעתי לדימונה ללא נוסעים וחזרתי מדימונה עם נוסעים." (סע' 14 לתצהיר) "בדרך כלל בנסיעות הלוך וחזור לדימונה המונית לא היתה מלאה." (סע' 15 לתצהיר). בנוסף למערער העיד מר עבד באשר לשיעור התפוסה. גם מר עבד טען כי בשעות הבוקר, המוניות אשר עובדות בקו הנסיעה באר-שבע -דימונה, יוצאות ריקות לדימונה, ולכל היותר עם נוסע אחד או שניים, ושבות לבאר-שבע "כאשר המונית איננה תמיד מלאה בנוסעים". בשעות אחר הצהריים, המצב הפוך- מוניות היו נוסעות לדימונה יחסית מלאות ושבות כמעט ריקות. כן העיד מר עבד כי "בבוקר נהג עושה פעם אחת סיבוב ב"ש דימונה." ולאחר מכן המוניות היו יוצאות רק כאשר היו מתמלאות, ובשעות הערב טען מר עבד "... ברוב המקרים, המוניות מגיעות לא מלאות.". לטענת ב"כ המשיב עולה מהאמור ע"י המערער ומר עבד, כי שיעור התפוסה במוניות בקו באר-שבע-דימונה היה אכן 80% כפי שקבע מר הרוש בחוות דעתו, ולא שיעור תפוסה הנמוך מ- 50%, כפי שעולה ממחזורו המוצהר של המערער. 17. נפסק בע"א 5024/90 ר. בוהדנא נ' מנהל המכס ומע"מ. מיסים ז/4 (אוגוסט 1993) עמ' ה-3,עמ' 64, כי "... צריך פקיד השומה להזהר מאוד לפני שיחליט כי הכנסתו של נישום מסויים הנובעת מהנהלת חשבונות מסודרת אינה 'סבירה'; הייתי אומר שרק חקירה מעמיקה מאוד בכל הנתונים של העסק, בין אובייקטיביים ובין סובייקטיביים, תוכל להביא לקביעה כזו' (עמ"ה (ת"א) 825/69, בעמ' 87, המאוזכר בע"ש (ת"א) 269/84 הנ"ל וכן ראה לאחרונה ע"א 300/85, בעמ' 414, מול אות השוליים ז')". (ע"א 645/86, מנהל מס ערך מוסף נ' פתאל, פד"י מ"ג(3), 405, 415). לפיכך, בטרם ניתן לקבוע, את שטוען המשיב כי המחזור המוצהר אינו סביר, יש להציב בבדיקה שערך מר הרוש (נספח 7 לחוות דעתו), את אורך קו הנסיעה כפי שנראה לי שנכון יהיה יותר לקבוע, במקום אורך הנסיעה שקבע מר הרוש, שהינו 40 קילומטר לכל כיוון. כאשר מציבים בנספח 7 - שהינו כאמור "גיליון עבודה לבדיקת סבירות ההכנסה בהתבסס על ספרי הנישום" עולה כי מספר הנוסעים במונית לשנים 97 - 99, איננו נע, כפי שעולה מגיליון העבודה, בין 4.1 ל- 3.3 נוסעים במונית, אלא 3.8 - 4.7. אף ממוצע זה מלמד על תפוסה שהיא בסביבות 50% או פחות של נוסעים במונית, ואינו סביר. לכן, רשאי היה המשיב, למרות שלא פסל את ספרי המערער, לשום אותו לפי מיטב השפיטה. יחד עם זאת, בשים לב לאמור ע"י המערער ומר עבד, ובהעדר בדיקה ע"י המשיב באשר לאחוז התפוסה בקו באר שבע - דימונה - באר שבע, הנני מעמידה את אחוז התפוסה בנסיעות הבינעירוניות על 65%, וזאת לאחר שנתתי דעתי אף לנטען ע"י המערער ומר עבד בדבר נסיעת המונית לאחד הכיוונים ריקה. לפיכך, הנני קובעת כי אחוז התפוסה בנסיעות הבינעירוניות עמד על 65%. ה. נסיעות סרק בנסיעות בינעירוניות: 18. המשיב לא התחשב בעת עריכת השומה בנסיעות סרק בינעירוניות, משלטענתו הנהג אינו תר אחר נוסעים ברחבי העיר, אלא יוצא מן התחנה בהמתינו להתמלאות המונית. המערער טען בסיכומיו לנסיעות סרק בשל פיזור הנוסעים ואיסופם בבאר-שבע ובדימונה, וכן, טען כי לעיתים נסעה המונית ריקה לכיוון אחד. איסוף נוסעים ופיזורם, והטענה בדבר נסיעת המונית ריקה באחד הכיוונים, נלקחו בחשבון, בעת חישוב אורך קו הנסיעה בין באר-שבע לדימונה, וקביעת שיעור התפוסה, לכן אין לכלול בתחשיב, בנוסף, נסיעות סרק בנסיעות הבינעירוניות. ו. נסיעות סרק בנסיעות עירוניות : 19. בתקופה שבין 8/1999 עד לסוף שנת 2000 עבד המערער כנהג מונית פרטית בבאר-שבע. לצורך עריכת השומה, הכיר המשיב ב-20% מסך הקילומטראז' העסקי כנסיעות סרק. נתון זה התבסס על המחקר הענפי המובא בתדריך הכלכלי ובהתחשב בכך שהמערער הפעיל את מוניתו במסגרת תחנה וכנהג יחיד (טבלה 4, עמ' 15 לתדריך הכלכלי). המערער לא הביא ראיות כלשהן, ואף לא הגיש חוות דעת מצידו באשר לאחוז נסיעות הסרק שנסע במהלך עבודתו. 20. נטען על ידי ב"כ המערער, בין היתר, כי קביעת המשיב הנה קביעה שרירותית אשר אינה נסמכת על נתונים מבוררים. כן נטען על ידי ב"כ המערער כי התדריך עליו הסתמך המשיב, רלוונטי לשנת 1995 בלבד, אינו מעודכן, וכי חלו תמורות בענף המוניות הן בשל מיתון ששרר במשק והן בשל מיתון ששרר בשנות המס שבערעור בענף המוניות בפרט, דבר אשר גרם לתחרות בענף, ולכן המערער ביצע נסיעות סרק מרובות יותר, מהאמור בתדריך, לצורך איתור נוסעים. כן הוסיפה ב"כ המערער וטענה כי יש להתחשב בגילו המתקדם של המערער, נסיעותיו המרובות למוסך לצורך תיקון המונית, ובכך שלא היה לו רכב פרטי. לפיכך טענה ב"כ המערער כי יש להכיר ב- 30% מסך הקילומטראז' העסקי כנסיעות סרק. 21. אכן, כטענת ב"כ המערער, המשיב לא הציג הסברים או ראיות כלשהן לתמיכה בקביעתו בדבר אחוז נסיעות הסרק מהקילומטראז' העיסקי. המשיב אף לא הסביר כיצד נקבע הנתון של 20% נסיעות סרק בתדריך ואם וכיצד מתאים הוא לנתוני המערער. ב"כ המשיב טענה כי אף אם נגדיל את אחוז נסיעות הסרק ל- 30% ואת מספר הקילומטרים הפרטיים אותם ביצע המערער ל-15,000 ק"מ בשנה, עדיין ניוותר עם חסר במחזורו המוצהר של המערער לשנים 1999- 2000. בפסק דין עמ"ה 160/93 אורי חפר נ' פקיד שומה תל-אביב, מיסים י"א/3 עמ' ה-12, קבעה השופטת אופיר-תום, כי "גם אם המשיב העמיד בסיס לעצם אי הסבירות המעוגנת בדיווחי המערער לשנה זו, כפי שציינתי, הרי, עדיין לא הצדיק את השומה לגופה, קרי, את הטיב ואת השפיטה שבה, כפי ששומה היה עליו לעשות." עוד נאמר (שם) כי משמעות הטיב והשפיטה הינם, בין היתר, "ביסוס הנתון שנלקח מן התדריך, על ראיות של ממש, שבכוחן להצביע על נכונותו של הנתון עצמו, ככלל, ועל התאמתו לתנאיו של הנישום הספציפי, בפרט.". המערער טען כאמור, לנסיעות סרק בשיעור של 30%, בין היתר, בשל המיתון ששרר בענף המוניות בשנות המס הרלוונטיות, בשל גילו המבוגר, בשל השימוש במונית גם כרכבו הפרטי ובשל התיקונים הרבים במוסך. המערער העיד כי המרחק מביתו למוסך הינו כ- 5 קילומטרים. ספק בעיני אם יש בטענותיו האמורות של המערער כדי לקעקע את קביעת המשיב בדבר 20% נסיעות סרק. יחד עם זאת, משנקבעו אחוז נסיעות הסרק ע"י המשיב בשנת 1995, ובהעדר הסבר מצד המשיב כיצד ועל בסיס מה נעשתה הקביעה כי נסיעות הסרק עומדות על 20%, משלא נפסלו ספריו של המערער, ולנוכח טענתו כי מתוך כלל הקילומטראז' העיסקי 30% היו נסיעות סרק, הנני קובעת כי 30% מהקילומטראז' העסקי של המערער היו נסיעות סרק. ז. מחיר ממוצע לנסיעה מיוחדת: 22. בהסתמך על פנקסיו של המערער חישב המשיב את המחיר הממוצע לנסיעה כולל מע"מ. מר הרוש העיד כיצד חישב את המחיר הממוצע לנסיעה (עמ' 6 לפרוט'): " אני יודע לפי ספרי המערער כמה נסיעות היו לו וכמה כסף הוא טוען שהוא הרוויח. כדי לדעת את המחיר הממוצע לנסיעה, אני מחלק את סך כל הפידיון שהרוויח במספר הנסיעות. כדי לקבוע מחיר ממוצע של נסיעה אני יוצא מתוך הנחה שהכסף שמדווח מבטא מספר נסיעות אמיתי שלגביו מדווח הכסף. אחרי שאני מקבל את המחיר הממוצע לנסיעה אני מעוניין לדעת כמה הוא מרוויח לקילומטר. כדי לדעת כמה הוא מרוויח לקילומטר עלי לדעת קודם כל מה היה אורכה של הנסיעה הממוצעת. כדי לקבל את אורך הנסיעה אני נעזר בטבלה, לוקח את המחיר הממוצע של הנסיעה ובאמצעות הטבלה שבנספח ו' אני יכול לחשב מה היה אורך נסיעה ממוצעת. לדוגמא כאשר הנסיעה הממוצעת היא 12 ₪ אני מפחית מכך 7.7 ₪ שזה עבור 986.93 מטר בנסיעה ביום נותר לי עוד 4.3 ₪ בסך הכל אני מקבל את אורך הנסיעה. כאשר מדובר בנסיעה של 12 ₪ קיבלתי שאורך הנסיעה היה X. לאחר שאני מקבל את אורך הנסיעה אני מחלק את אורך הנסיעה במחיר הנסיעה 12 ₪ ואז אני מקבל את הפדיון לקילומטר שזה נספח ה'. במסגרת החלוקה שלנו לאזורים שזה חיפה וירושלים קטגוריה אחת, תל אביב קטגוריה נפרדת וערים אחרות גוש דן כולו זה קטגוריה וזה רלוונטי לעניין העצירות". על פי חישוב המשיב, המחיר הממוצע, כולל מע"מ, לנסיעה בחודשים 1999/ 9-12 היה 15.3 ₪, ולשנת 2000 המחיר הממוצע כולל מע"מ לנסיעה היה 18 ₪. 23. המערער, ועדים מטעמו, מר שאול ומר מאיר עובדיה טענו כי מחירי הנסיעה בבאר-שבע בפועל, היו נמוכים יותר, וכי התשלום עבור נסיעות בבאר-שבע לא נקבע לפי מונה אלא לפי מחיר קבוע מראש, אשר לרוב היה נמוך יותר מהמחיר הממוצע לנסיעה כפי שנקבע ע"י המשיב. לא שוכנעתי כי בוצעה "חקירה מעמיקה" ע"י המשיב בטרם החליט כי הכנסתו המוצהרת של המערער מנסיעות עירוניות אינה סבירה. נסיונו של המשיב לחשב "מחיר ממוצע לנסיעה", ובעקבות כך "מחיר ממוצע לקילומטר", כאשר החישוב נעשה כפי שפורט ע"י מר הרוש, כאמור לעיל, עלול להביא לתוצאה לא נכונה באשר להיקף ההכנסות האמיתי של המערער. כפי שהוסבר ע"י מר הרוש, תעריף משרד התחבורה מבוסס על מספר רכיבים - יש הבדל בין התעריף ביום ובלילה, עבור 986.93 מטר הראשונים התעריף הוא 7.7 ₪, לאחר מכן עבור כל 147.40 מטר (ביום) המחיר הוא 0.30 ₪, ובנסיעה שעולה על 15 ק"מ עבור כל 122.84 מטרים (ביום) המחיר הוא 0.30 ₪. לפיכך, אין מחיר הנסיעה מתכונתי (פרופורציני) לאורכה, כך שניתן לקבוע "מחיר ממוצע לקילומטר" מבלי לחטוא לאמת. כאשר בודקים ממוצעים יומיים בצורה אקראית בפנקס הנסיעות של המערער שהוגש ע"י המשיב, לדוגמא בנ/9 ב', המתייחס לחודש דצמבר 2000 לגבי "מחיר ממוצע של נסיעות" בחמישה ימים שונים, טווח המחיר הממוצע נע בין 13.70 ₪ ל- 24.10 ₪ (8.12.00 - 20.30 ₪; 17.12.00 - 15.30 ₪; 24.12.00 - 14.20 ₪; 27.12.00 - 13.70 ₪; 28.12.00 - 24.10 ₪). הפרש גדול זה של "מחיר ממוצע לנסיעה" מלמד עד כמה הממוצע אינו משקף את המציאות. עלה מהעדויות כי מוניותיו של המערער נזקקו לתיקונים תכופים למדי, כאשר בחשבוניות המונפקות ע"י המוסך מצויין בכל פעם הקילומטרז' המופיע במד-אוץ'. סבורתני, שכדי להגיע לתחשיב נכון יותר ומדוייק יותר, ראוי היה להתייחס למספר תקופות כאשר מחשבוניות המוסך ניתן היה ללמוד על הקילומטרז' שהמוניות נסעו במהלך אותן תקופות, וכאשר בתחשיב היה צורך להתחשב בשוני הקיים בין הכנסה ממוצעת לקילומטר בנסיעות ארוכות לעומת נסיעות קצרות - מאחר וכאמור "תעריף ממוצע לקילומטר" עבור כלל הנסיעות, אינו מציאותי. חוששתני, שאילו נקט המשיב בדרך החישוב שבה נקט בענייננו לגבי נישום, שאף אליבא דגירסת המשיב, ניהל פנקסים כדין, היו מתגלים אצל אותו נישום הפרשים שהם תולדה של החישוב כאמור. מאחר וכאמור, לא נחה דעתי כי המשיב ערך במקרה זה בדיקה מעמיקה כדי לבדוק אם יש חוסר סבירות בדיווחיו של המערער לגבי הכנסותיו מהנסיעות העירוניות, הנני מקבלת את הערעור, ככל שהוא מתייחס לנסיעות העירוניות. ח. צריכת הדלק כעולה מספרי המערער 24. על מנת לבדוק את סבירות התוצאה העסקית העולה מספרי המערער, בדק המשיב את צריכת הדלק עליה הצהיר המערער. לטענת המשיב עולה מבדיקתו כי עם צריכת הדלק כפי שעולה מספרי המערער לא יכול היה המערער לנסוע את הקילומטראז' שנמצא כי מכוניותיו נסעו במהלך שנות המס נשוא הערעור. באת כוח המערער תקפה את התחשיבים כפי שבוצעו ע"י המשיב. לטענתה, היה על המשיב, בטרם ביצע התחשיב, לברר לגבי כל אחד מכלי הרכב של המערער, מה היתה צריכת הדלק שלו לקילומטר נסיעה, לטענתה מכך שהמשיב חישב את צריכת הדלק לגבי כל כלי הרכב על בסיס של נסיעה של 10 קילומטרים לליטר, ניתן ללמוד על הפגם שנפל בחישובי המשיב. אכן, יש ממש בטענה כי לצורך הבדיקה האמורה, היה על המשיב לברר לגבי כל אחד ואחד מכלי הרכב את צריכת הדלק של אותו כלי רכב. יחד עם זאת, גם אילו בוצע התחשיב ע"י המשיב בהסתמך על צריכת דלק של 12 קילומטר לליטר דלק - כפי שבוצע ע"י המערער - עדיין היה מתברר חוסר בדלק בשים לב למספר הקילומטרים שכלי רכבו של המערער נסעו במהלך כל אחת משנות המס נשוא הערעור. גם אם נמצא חוסר בדלק, כטענת המשיב, עדיין עובדה זו כשלעצמה, לנוכח האמור לעיל, אינה יכולה לבסס קביעה בדבר חוסר סבירות התוצאה העסקית העולה מספרי המערער. ט. סיכום: 25. כאמור, על המשיב הנטל להצדיק את שומותיו. כדי שתתקבל הטענה כי התוצאה העסקית המוצהרת הינה בלתי סבירה, על המשיב להוכיח פער מהותי בין התוצאה המוצהרת לבין התוצאה המתקבלת לאחר עריכת שומה, המתבססת גם על נתונים מתוך ספריו של הנישום. כמפורט לעיל, הפער בין ההכנסה המוצהרת להכנסה המחושבת לגבי השנים בהן הפעיל המערער מוניות בינעירוניות היה גבוה, ולכן עלה בידי המשיב להרים הנטל המוטל עליו. אשר לשנים בהן הפעיל המערער מוניות בנסיעות עירוניות, כאמור, לא מצאתי כי עלה בידי המשיב להרים הנטל האמור, ולפיכך, לגבי התקופה אשר בה הפעיל המערער מוניות עירוניות מתקבל הערעור והשומה מתבטלת. 26. אשר לשומה לפי מיטב השפיטה המתייחסת להכנסה מהפעלת המוניות הבינעירוניות מצאתי כי יש לתקנה מהטעמים המפורטים לעיל כדלהלן: א. אורך מסלול הנסיעה הבינעירוני, בקו באר-שבע -דימונה-באר-שבע, לגבי שנות המס הרלוונטיות, ישונה ל- 46 ק"מ. ב. שיעור התפוסה במונית, בנסיעות הבינעירוניות, ישונה ל- 65%. 27. בכפוף לאמור, הערעור הנדחה. בנסיבות אין צו להוצאות. ביקורת מסמוניתמיסיםמס הכנסה