קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת דרכים ביציאה מתחנת דלק - נזקי רכוש לרכב: הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעות - רכב פרטי מתוצרת שברולט (להלן - "הפרטית"). רכב הנתבעת - רכב מסחרי קטן בצבע לבן (להלן - "המסחרית"). מקום התרחשות התאונה: מתחם תחנת דלק. שעת התרחשות התאונה: צהריים (אור יום מלא). המחלוקת הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה: לגרסת התובעות התאונה התרחשה בעת שנהג הפרטית החל בנסיעה קדימה (לאחר שסיים תדלוק במשאבת הדלק הנראית בתמונה שהוצגה) לעבר היציאה ממתחם תחנת הדלק, ואז לפתע נסעה המסחרית, שהייתה אז במקביל ומימין ומאחור לפרטית, בנסיעה לעבר הפרטית כך שהפינה השמאלית קדמית של המסחרית התנגשה באזור דלת ימנית אחורית של הפרטית. לגרסת הנתבעת התאונה התרחשה עת התנגשה המסחרית בפרטית, כאשר הפרטית בעצירה מוחלטת עם מנוע כבוי בצד הדרך. לפי גרסה זו, הפרטית נסעה משמאל למסחרית, עקפה אותה משמאל ושפשפה אותה אגב כך. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעה על התאונה שנמסרה לתובעת 1. תמונות בצבע של נזקי הפרטית. תמונות בצבע של הרכבים בזירת התאונה. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעות על פני גרסת הנתבעת, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעת (נהג רכב מבוטח הנתבעת) לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: אני מוצא את עדות נהג הפרטית מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדות נהג המסחרית. משונה מאוד שהנתבעת לא הציגה כל טופס הודעה על התאונה, כאשר דבר ידוע ומקובל הוא, שכל חברת ביטוח דורשת ממבוטחה (למעשה כתנאי למתן כיסוי ביטוחי, ודאי בהינתן תביעה משפטית) לדווח בכתב על התאונה (מקרה הביטוח). לא שוכנעתי מן ההסבר שמסרה ב"כ הנתבעת בדיון בפניי (הסבר שנמסר עפ"י מיטב ידיעתה בלבד) כי הוסברה לי עובדה משונה זו. בנסיבות סבורני שיש להניח שהנתבעת לא הייתה מעוניינת לחשוף את דיווחו של מבוטחה על התאונה, דבר שכמובן פועל ראייתית כנגד הנתבעת. התמונות מזירת התאונה תומכות באופן ברור ומובהק בגרסת התובעות: בתמונות נראית המסחרית במיקומה בתחנת הדלק (כפי שהייתה עובר לתאונה ובזמן התאונה), ומיקום זה לא תואם את עדות נהג המסחרית, לפיה החנה את המסחרית "מחוץ לתחנת הדלק" ורחוק ממשאבת הדלק בה תודלקה הפרטית עובר לתאונה. בתמונה ניכר כי המסחרית בהחלט כן הייתה במתחם תחנת הדלק, וקרוב מאוד למשאבת הדלק. מיקום המסחרית בתמונה גם מעלה תמיהה גדולה לגבי האפשרות שהמסחרית חנתה במצב ובמיקום ובזווית אלה משך חצי שעה, כפי עדות נהג המסחרית. מיקום וזוויות הרכבים בתמונות גם בהחלט מתיישבים עם גרסת הנסיעה והסטייה של המסחרית לעבר הפרטית. הוכח בדיון כי נהג המסחרית ציין בכתב התביעה הקטנה הקשורה עובדה לא נכונה: טען שם כי הפגיעה ברכבו בתאונה הייתה בכנף אחורית שמאלית + במגן אחורי, כאשר לא היה חולק בדיון לפניי שהפגיעה במסחרית הייתה בפינה הקדמית-ימנית. המביך הוא, שלכתב התביעה הקטנה צורפה הצעת מחיר של מוסך רכב, שגם בה ציין המוסך את מיקום הפגיעה השגוי, ויש להניח שהמוסך עיין בנזק שבמסחרית בטרם נתן הצעת מחיר, כך שכל התביעה הקטנה, לא רק שלא תומכת בגרסת הנתבעת, אלא היא אף מחלישה אותה. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעת לשלם לתובעות את הסכומים הבאים: סך של 5,346 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 31.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 31.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העד בו חויבו התובעות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. רכבתחנת דלקתאונת דרכיםדלקנזק לרכב