קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת דרכים בדרך לעבודה בצה''ל: 1. המערערת ילידת 1988 ושירתה בצה"ל כמורה חיילת בחיל החינוך. ביום 9.4.08 נפגעה בתאונת דרכים בדרך לעבודתה בהיותה הולכת רגל. המערערת נפגעה, בין היתר, בברך ימין, עברה מספר ניתוחים, ובשנת 2010 הוכרו הנכויות הבאות לעניין הברך (מתוך נכות כללית של 55%): אי יציבות צדדית קשה ברך ימין - סעיף 48(2)א ..........................30% (זמני עד 07/2010) נזק במיניסקוס הלטראלי ברך ימין - סעיף 48(2)זI......................10% צלקות ניתוחיות מכערות ברך הימנית - סעיף 75(א)2..................10% ועדה נוספת אליה הוחזר דיון על מנת לדון בנושא הזמניות של הנכות, קבעה את הזמניות עד לדצמבר 2011. 2. ועדה מחוזית מיום 28.11.12 קבעה בגין מצב לאחר ניתוח לשחזור רצועות - דרגה צמיתה של 10% לפי סעיף 35(4)ג'. שאר הנכויות בגין הנזק במיניסקוס והצלקת הניתוחית נשארו כפי שהיו. הועדה המחוזית ציינה כי הברך יציבה במבחן יציבות קלינית. 3. המערערת ערערה לועדה רפואית עליונה שהתכנסה לדון בעניינה ביום 20.5.13. המערערת צרפה חוות דעת של ד"ר פלאח מאזן מיום 3.2.13. המומחה המליץ על דרגת נכות של 20% לפי סעיף 35(1)ג' בגין פגיעה בינונית בתפקוד הברך ולגבי הקרע במיניסקוס התייחס ל - 10% לפי סעיף 48(2)זI. הועדה שמעה את טענות בא כוחה של המערערת ואת טענות המערערת עצמה . הועדה בדקה את המערערת וכתבה את ממצאי בדיקתה בפרוטוקול . הועדה התייחסה לבדיקת MRI מיום 25.3.12 וכן לצילומי רנטגן של הברכיים מיום 15.1.13. הועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר מאזן וציינה כי מרבית הממצאים בבדיקתו דומים לממצאיה היא , אלא שהפרשנות שהועדה נותנת לממצאים בבדיקה הפיזיקאלית שונים מהפרשנות של ד"ר מאזן וכך רשמה הועדה : "לדעת הועדה הממצאים הקליניים תואמים לחוסר יציבות קלה של הברך ולא כפי שסבור ד"ר מאזן. בנוסף לכך הועדה אינה מקבלת את הממצאים המתוארים לד"ר מאזן לצילום של ברך ימין. לדעת הועדה השינויים הניווניים מזעריים. אין ספק שגב' אריאב עברה דרך דרך ארוכה וניתוחים חוזרים לייצוב הברך בעקבות הפציעה במספר ליגמנטים בברך שמהווה בעיה מורכבת לפתרון כירורגי. אולם הנכות נקבעת על פי התוצאה הסופית הקלינית בעת הבדיקה ולדעת הועדה אין מדובר בנכות בשיעור 20% לפגיעה הליגמנטרית". 4. לטענת המערערת התעלמה הועדה הרפואית העליונה ממצאי בדיקות הדימות שהיה מקום לשקללם לעניין חוסר היציבות שנמצאה בבדיקה. עוד נטען כי לא היה מקום לדחות את המלצתו של מומחה המערערת והיה מקום לעשות שימוש בסעיף 11 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל 1969 ולקבוע דרגת נכות ביניים בין פריט 35(1)ב' עד ג'. אלו הטענות שהופיעו בהודעת הערעור ואילו במהלך הדיון ביקש ב"כ המערערת להוסיף את הטיעונים הבאים: * ב"כ המערערת טוען כי הבדיקה של הועדה לא כללה את כל הבדיקות שערך ד"ר מאזן . * ב"כ המערערת טען כי הועדה העליונה לא התייחסה לממצא מצילום הרנטגן שציר הוואלגוס לא תקין. * ב"כ המערערת טען כי ההתייחסות לבדיקות ה - MRI היתה חלקית. * נטען כי החלטת הועדה איננה מנומקת. ב"כ המשיב לא התנגדה על אף שציינה שמדובר בטענות חדשות - והסכימה להתייחס אליהם כדי לאפשר למערערת את יומה בבית המשפט. 5. מהשוואת חוות דעת מומחה המערערת למסקנת הועדה הרפואית העליונה עולה שהמחלוקת היא לעניין 10% נוספים שמבקשת המערערת להוסיף לנכותה במסגרת מצב אחרי ניתוח לשחזור רצועות ברך ימין. מומחה המערערת איננו חולק על אחוזי הנכות בגין הנזק במיניסקוס הלטראלי. מומחה המערערת ביקש לקבוע את מבחן הנכות לפי סעיף 35(1) ג המתייחס למחלות עצמות ופרקים, ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר , כאשר סעיף קטן ג' מדבר על השפעה בינונית על כושר הפעולה לצד דרגת נכות של 20%. הסעיף שהפעילה הועדה היה סעיף 35(4)ג' שמדבר על מחלה או חבלה בפרק גדול בגף , "הפרעה בצורה קלה כאשר קיים ממצא אובייקטיבי". הסיפא של סעיף 35(4) קובע כי אחוזי נכות לפי פסקה זו לא ייקבעו במקום או במקביל לסעיף מבחן ספציפי בפרק זה. לא נקבע סעיף מבחן ספציפי אחר המתאים למצב הקליני של המערערת. לפיכך, אין לכאורה כל מניעה לכך שהועדה תעשה שימוש בסעיף 35(4) לצורך אבחון דרגת נכותה של המערערת במיוחד כאשר מצבה מתאים לסעיף זה ואיננו מתאים לסעיפים האחרים המוצעים. יצויין כי הועדה ציינה במפורש כי השינויים הניווניים בברך הם מזעריים. 6. לגבי אופן הבדיקה של המערערת - הועדה הרפואית העליונה המורכבת מרופאים מומחים רשאית להחליט על סוג הבדיקה ואופן הבדיקה של המערערת . מהפרוטוקול עולה שבוצעה בדיקה יסודית ומפורטת והעובדה שלא נמדדה לדוגמא זווית כריעת הברך או בדיקה נוספת אחרת , אין בה להטיל דופי בבדיקת הועדה. וראו לענין זה רע"א 1508/04 אילן אפריאט נ' קצין התגמולים: "דרכי הבדיקה הראויות הן עניין רפואי-מקצועי, ותוצאות הבדיקה הן עניין עובדתי-רפואי. בשל כך, לא מקימים עניינים אלו זכות ערעור לבית המשפט המחוזי (סעיף 12א(א) לחוק הנכים), ולא כל שכן לבית משפט זה". 7. הועדה התייחסה לבדיקת MRI וציטטה את ממצאיה החשובים לצורך התייחסות הועדה . אין הועדה חייבת לצטט כל מילה ומילה מתוצאות בדיקה המונחות בפניה. הועדה גם התייחסה לצילומי הרנטגן וציטטה מהם את מה שמצאה לנכון לצורך בחינת מצבה של המערערת. עובדה היא שהועדה התייחסה לממצאים הדימותיים ואלו הובאו בחשבון שיקוליה. וראו מתוך רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון - "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". 8. הועדה הרפואית העליונה ציינה במפורש שהממצאים הקליניים שמצאה , שדומים מאד לממצאיו של ד"ר מאזן תואמים לחוסר יציבות קלה של הברך ולא חוסר יציבות בינונית כפי שסבור ד"ר מאזן . הועדה גם לא קיבלה את הממצאים שהסיק ד"ר מאזן מהצילום של ברך ימין. יש לראות בכך הנמקה מספקת של הועדה שמטבע הדברים איננה חייבת לפרט במילים רבות את מסקנותיה ודי שהמסקנות יהיו בהירות לכל המעיין בהחלטתה. 9. אם נסכם את הטיעונים השונים בערעור זה - זהו למעשה ערעור על דרגת הנכות עצמה מבלי שיש נקודה משפטית כלשהי המלמדת על פגם בהחלטת הועדה. וראו לעניין זה רע"א 10746/06 פלוני נ' הועדה הרפואית העליונה (13/3/07) כדלקמן: "המבקש משיג על אחוזי הנכות שקבעה הועדה, אך "עניינים אלה הם בסמכות בלעדית של הועדות הרפואיות שבידן הסמכות וברשותן הידע להעריך את המצב הרפואי של נכה ולקבוע אחוזי נכות לפי המבחנים הקבועים בתקנות הנכים" (רע"א 2336/02 ואנונו נ' קצין התגמולים (טרם פורסם) (השופטת שטרסברג - כהן)). סעיף 12(א)א' לחוק הנכים מגביל את אפשרות הערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת הועדה לנקודה משפטית בלבד - ובענייננו הנושא המשפטי שולי לאמיתו (ראו רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים, פ"ד נו(1) 649,655 (השופטת דורנר);רע"א 6540/04 שיבלי מוקטרן נ' קצין התגמולים (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה))." וראו גם רע"א 7481/08 פלוני נ' קצין התגמולים (אתר נבו, פסק דין מיום 24.9.08) "... אין לקבל טענה שעלתה מטעם המבקש, כאילו "קביעת אחוזי נכות, להבדיל ממצאים רפואיים, היא שאלה משפטית". המחוקק הפקיד במפורש את קביעת אחוזי הנכות בידי הועדות הרפואיות ; סעיף 10(א) לחוק הנכים קובע כי "ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה". הדברים ברורים כשמש - דרגת הנכות היא אחוזי הנכות והמחוקק ראה את אלה כשאלה רפואית, ואכן עצם המחלוקת שנתעוררה בתיק זה עוסקת באחוזי הנכות, בין 20% שקבעה למבקש הועדה הרפואית העליונה ל- 50% שקבע הרופא מטעמו, והאחוזים הם פרי הממצא הרפואי; וכך גם לאורך כל תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל- 1969. הקביעה אם מגבלה או הפרעה פלונית היא קלה, בינונית או קשה ייקרא נושא משפטי? ואם כן, מה תפקיד הועדות הרפואיות? האם בתי המשפט הם שיקבעו ההפרעה או המגבלה שאל מולה קבע מחוקק המשנה את גובה אחוזי הנכות? התשובה אינה יכולה להיות בחיוב." 10. הערעור איננו מעלה נקודה משפטית כלשהיא והוא נדחה. 11. אין צו להוצאות. תאונה בדרך / חזרה מהעבודהצבאתאונת דרכיםצה"ל