קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ,תאונת דרכים בגלל כלב שחצה את הכביש: תמצית העובדות 1. התובעת הגישה תביעה זו בגין נזקים שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים מיום 29.5.12 באזור בילו סנטר. לטענת התובעת היא עמדה בפנייה ימינה, שם נעצרה בגלל כלב שחצה את הכביש, כאשר נפגעה מאחור מרכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). 2. הנתבע טען כי הוא נסע לכיוון הצומת כאשר לפתע החלה התובעת, שהיתה לפניו בנסיעה לאחור "במהירות מטורפת" ופגעה ברכבו. הנתבע הסביר כי התובעת נימקה את נסיעתה לאחור בכך שחשבה שנכנס כלב מתחת למכוניתה וכי לא האמין לכך וסבר כי פשוט טעתה בדרכה. 3. במהלך הדיון שהתקיים בתיק זה העידו שני הנהגים וכן בתה של התובעת. בשל גילה הצעיר של בת התובעת לא אפשרתי חקירה נגדית והעדות הופסקה מיד עם התערבותה הראשונה של התובעת בדברי בתה. 4. לפני תחילת הדיון בקשה התובעת להקדים את שמיעת תביעתה מאחר וחשה ברע, וכך נעשה. לא התרשמתי במהלך הדיון כי התובעת חשה ברע והיא הדגימה פעם אחר פעם את תנועות הצוואר שנגרמו בשל החבטה, הרימה את קולה, דברה בהתרגשות רבה ולא היה ניכר בה קושי לנהל את הדיון. אציין כי התובעת לא בקשה בכל שלב שהוא להפסיק את הדיון בשל תחושה לא טובה. דיון והכרעה 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם יש בדעתי לדחות את התביעה. 6. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בהן ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע והנזק שנגרם לו בגין האירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו. 7. הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הן שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולפיכך תידחה תביעתו. 8. במקרה דנן, התובעת לא הוכיחה את גרסתה ברמת השכנוע הנדרשת בהליך זה. הנתבע הכחיש את כל טענותיה ועמד על גרסתו לפיה התובעת היא שנסעה לאחור ובכך גרמה לתאונה. בנסיבות אלו, כאשר כפות המאזניים שקולות באשר לגירסאות האמורות בעניין זה אין בידי לקבל את עמדת התובעת. 9. יש קושי לקבל את גרסת התובעת גם בשים לב לאלה: ראשית, בעדותה הוברר כי התובעת התרגשה מאוד בעת האירוע מהאפשרות שהכלב שבו הבחינה נדרס וכדבריה: "רצתי לראות איפה הכלב... עברתי את הצומת לראות אם הכלב מת, חזרתי לצומת והייתי עם נעלי עקב בגלל האירוע וראיתי את ילדיי צורחים, הורדתי אותם מהאוטו כאב להם הצוואר... רצתי לבדוק את הכלב, הוא חצה את הכביש וצעקתי "רק שלא יידרס" ורצתי מעבר לכביש. אפילו לא הסתכלתי על הילדים." אינני יכולה לקבל את האמירה כי "אם הייתי נוסעת רוורס הייתי מסתכלת במראות". לא אוכל לקבוע כי גרסת הנתבע בלתי אפשרית בנסיבות העניין, בשים לב להתרגשות התובעת ולעובדה שמיד לאחר התאונה בחרה לחפש את הכלב ולא לבדוק את מצב ילדיה - לא מן הנמנע שיסע לאחור ללא נקיטה בכל אמצעי הזהירות המתבקשים. שנית, התובעת טענה כי נסעה במהירות של 20 קמ"ש וכי הבחינה בכלב במרחק של "אולי 7 מטר" לפניה, ולא הצליחה להשיב לשאלה מדוע במצב דברים זה, נאלצה לבלום בלימת חרום, כפי שהיא מתארת את הארוע. כאשר נדרשה התובעת להתמודד עם אי הבהירות השיבה: "אני חושבת שבלימת חרום במהירות של 20 קמ"ש תאפשר לי לעצור תוך שני מטר לפחות. מקודם שאמרתי 2 מטר זה היה ניחוש." בשל כך נוצרה אי וודאות בנוגע לנסיבות ולמהימנות התובעת, ועל כן אינני יכולה לקבל את גירסתה, כעדיפה על גרסת הנתבע. 10. סוף דבר, התביעה נדחית. 11. למעלה מן הצורך אציין כי התובעת עתרה לפיצוי בסך 18,803 ₪, ובכלל זה סך של 16,203 ₪ בגין עלות תיקון רכבה, וזאת על בסיס חוות דעת השמאי. עם זאת, מחוות הדעת עולה כי אין כל משמעות לעלות התיקון, מאחר שהנזק שנגרם לרכבה הביא להכרזתו "אובדן גמור". הנזק שנגרם לתובעת בגין התאונה הוא בסכום שווי הרכב בניכוי שווי השרידים, ומסתכם בסך של 6,900 ₪ בלבד (לא כולל שכר טרחת השמאי). בנסיבות אלה, הגשת התביעה בסכום שנרשם בו, יש בו משום חוסר תום לב. 12. בשים לב למכלול הנסיבות, אני מחייבת את התובעת בהוצאות לכל אחת מהנתבעות בסך של 200 ₪, ובסה"כ 400 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. כבישכלבבעלי חייםתאונת דרכים