נסיעה לאחור בטעות במקום קדימה - נזקי רכוש לרכב

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת דרכים אבן גבירול: הליך זה הוגש על ידי התובע עקב טענתו לפיה הוא נפגע בתאונת דרכים ביום 8.2.06. טענתו היא כי התאונה אירעה באופן הבא: הוא החנה את רכבו במקביל למדרכה ברח' אבן גבירול בתל אביב. לפני רכבו עמד רכב מסוג מזדה שהיה נהוג בידי נתבעת 1, תוך כדי החניית הרכב של התובע הגיע רכב נוסף מסוג פולו לבן וחנה אחרי רכבו. התובע ירד מהרכב עבר לצידו האחורי והלך בין החלק האחורי של רכבו לבין החלק הקידמי של רכב הפולו שחנה כאמור מאחוריו. לפתע רכב המאזדה, שחנה כאמור, לפני רכבו, נסע לאחור. התובע סבור שהנהגת נסעה בטעות לאחור במקום קדימה ופגעה ברכבו של התובע והדפה את הרכב של התובע עצמו ש"הועף" על הרכב מסוג פולו. נהג רכב הפולו נסע מהמקום לפני שהתובע הספיק לקחת את פרטיו או פרטי הרכב. הנהגת ברכב המזדה רצתה ללכת מהמקום והתובע ניגש אליה לקחת ממנה פרטים. התובע טוען כי נפגע בברכיו ובגבו כתוצאה מהתאונה והוא תובע את נזקיו. הנתבעות הן כדלקמן: נתבעת 1 הנהגת ברכב המאזדה נתבעת 2 מבטחת רכב המאזדה נתבעת 3 - קרנית - נתבעת עקב אי ידיעת פרטי הרכב מסוג פולו . נתבעת 4 - המבטחת של הרכב בו נהג התובע - רכב שכור מסוג יונדאי. הנתבעות טוענות כי יש לדחות את התביעה משום שהתובע לא הצליח להוכיח שהיה מעורב בתאונה או שהתאונה אירעה כפי שהוא תאר אותה. כמו כן חולקות הנתבעות על טענות התובע לגבי נזקיו כתוצאה מן התאונה. גירסת הנתבעת 1 למה שאירע ביום 8.2.06 שונה לחלוטין, לדבריה רכב שחנה אחרי רכבה נתן מכה קלה ברכבה, מכה שלא גרמה לרכב נזקים כלשהם ובכל מקרה לא הדפה אותו על רכב אחר כלשהו. לדבריה, התובע ניגש אליה, כאשר היתה בחנות מקדונלדס סמוכה, ואמר לה שהיא פגעה בו. הוא ביקש את פרטיה והיא נתנה אותם על פי חובתה, אך לא ארעה תאונה באופן הנטען על ידי התובע. לענין הנזקים מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי, פרופ' ליברגל, אשר בדק את התובע וקבע כי לתובע נכות של 10% בשל הגבלה קלה בתנועת הגב התחתון וכן נכות של 15% בגין פגיעה בברך ימין. המומחה קשר את הנכות בגב לתאונה ואילו לגבי הנכות בברך קבע המומחה כי היא לא קשורה לתאונה. למסקנה זו הגיע המומחה כפי שתיאר על ידו בחוות הדעת מהסיבות דלקמן: "יחד עם זאת ההקשר הקליני של מנגנון התאונה, הממצאים המתוארים בבדיקתו ואופי הממצאים בהמשך מצביעים על פגיעה בעלת אופי כרוני יותר, מאוד סביר כי קשור לפעולות ספורטיבית בעבר לכן אני מציע שלא לקשור נכות זאת לתאונה בדיון". המומחה הוזמן לחקירה ונשאר איתן בדעתו לפיה הנכות בברך לא קשורה לתאונה. גם לגבי הנכות בגב אמר המומחה כדלקמן: " גם על הפציעה השניה אפשר לקיים דיון על הגב, גם זה וגם חבלת הברך הם פגיעות של ספורטאים, אתלטיים ואינם אופייניות לתאונות כאלה..." ואולם גם לגביה נותר בקביעתו כי יש, בנסיבות הענין ולאור האמינות שנתן לדברי התובע, לקשור את הנכות לתאונה. הצדדים חלוקים איפוא הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק . דיון בענין החבות: הנתבעות כאמור, מבקשות לקבוע כי התובע לא נפגע בתאונת דרכים. לטענתן, יש בסתירות שנמצאו בעדות התובע ובאי הבאת עדים מטעמו, עדים שיכולים היו בנקל לתמוך בעדותו לגבי אופן אירוע התאונה, וכן בספיקות שהעלה המומחה בחקירתו לגבי הקשר שבין הנכויות לתאונה, כדי לקבוע שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שהוא נפגע בתאונת דרכים, ובשל כך יש לדחות את התביעה כולה. הנתבעות טוענות כי אם בית המשפט יקבע שלא ניתן לתת אמון בטענות התובע ובעדותו לענין אופן אירוע התאונה לא יוכל התובע להיבנות מעדות הנתבעת 1. התובע טוען כי עדותו היתה סדירה וניתן להתרשם ממנה שהתאונה אירעה כפי שהוא טוען. התובע טוען כי אין לקבל את הטענה לפיה היה עליו להביא לעדות את חבריו שהיו עמו בעת אירוע התאונה ואשר הפנו את תשומת ליבו לכך שהנתבעת עומדת לעזוב את המקום. לטענתו די בכך שמסר את שמותם ומספרי הזהות שלהם כדי להעביר את נטל הבאתם על הנתבעות. לאחר עיון בטענות הצדדים בכל הקשור לשאלת החבות מסקנתי היא כי התובע לא הצליח להוכיח שארעה תאונה בכלל או שארעה כפי שהוא טוען שארעה, ומשכך יש לדחות את תביעתו, ואלה נימוקי: מתוך כתבי הטענות וטענות הצדדים בקדמי המשפט עולה כי היה ברור שהנתבעות חולקות על גרסת התובע בכל הקשור לאופן אירוע התאונה. הדבר הוכחש במפורש בכתבי הטענות ואף בקדמי המשפט עלתה הטענה לפיה התאונה אירעה, ככל שאירעה, באופן אחר מזה שטוען התובע. בנסיבות אילו ברור שהיה על התובע להביא כל עדות שיש בה לתמוך בגרסתו לגבי אופן אירוע התאונה. עם התובע היו לטענתו בעת אירוע התאונה 2 חברים שאותם הוא מכיר היטב ויכול היה הוא להביאם לעדות ללא כל קושי. התובע עצמו בעדותו אמר : "אני יכול להביא את החברים שלי שיעידו בענין" (עמוד 16 שורה2). כמו כן, העיד התובע בהמשך: "אין בעיה טכנית להביא את החברים שלי לבית המשפט הם נמצאים וגרים בישראל" (עמוד 16 שורה 31). יש לציין שהתובע בעדותו ובתצהירו נסמך על דברים שאמרו לו אותם חברים שלא הובאו לעדות, ראו למשל סעיף 11 לתצהיר עדות הראשית של התובע. וכן פרוטוקול עדותו בעמוד 13 שורות 15, 19 , 24, 30 ו- 33. אין ספק אפוא שהיה על התובע, שידע שאופן אירוע התאונה מוכחש, להביא את אותם עדי ראיה שהיו לטענתו עדים ממש להתרחשות התאונה, לעדות. גם לו סבר התובע שהוא אינו חייב להביאם כעדות ראשית, יכול וחייב היה לבקש הבאתם כעדי הזמה, שכן, תיאורה של הנתבעת 1 לגבי אופן אירוע התאונה היה שונה לגמרי מתיאורו שלו. לפי תיאור הנתבעת רכבה לא פגע כלל ברכב התובע, לפיכך, היה עליו לבקש להזמינם ולו כעדי הזמה. בנוסף לאמור, רכבו של התובע היה רכב שכור. לפי תאורו של התובע רכב המזדה פגע בחוזקה ברכבו כך שרכבו "הועף" ו"העיף" את התובע עצמו לעבר רכב הפולו. מכה כה חזקה שיכולה היתה להעיף הן את רכבו של התובע והן את התובע עצמו, גרמה ללא ספק נזק לרכב שבו נסע התובע. התובע יכול היה בנקל להזמין לעדות את נציג חברת ההשכרה שיעיד על הנזקים שנגרמו לרכב שבו נהג. טענת התובע בענין זה היא שהרכב לא הושכר על ידו אלא על ידי אחיו כיוון שהוא הגיע זמן קצר לפני התאונה (כשבוע לפני התאונה בלבד) לארץ. אין בהסבר זה כדי להצדיק את המחדל שהיה בו כדי לחזק את טענת התובע לענין אופן אירוע התאונה. התובע ידע, בודאי לקראת הדיון עצמו, שטענת הנתבעת 1 היא שרכבה נהדף קלות על ידי רכב אחר והוא לא פגע כלל ברכב התובע. יש לציין שהתובע העיד כי הוא לקוח טוב של חברת ההשכרה לפיכך גם עדות זו היתה יכולה להיות מובאת על ידו בנקל (עמוד 14 שורה 20). בענין זה יש לציין שהתובע העיד שראה נזקים ברכב המזדה (רכב הנתבעת 1) ולדבריו ברור שגם לרכבו נגרמו נזקים . (עמוד 14 שורות 28 - 29). כידוע צד שנמנע מהבאת עדים שיכולים היו לתמוך בגרסתו משמש הדבר ראיה נגדו. בנדון דנן, לא מדובר בראיה סתם אלא בעדות של עדי ראיה ממש לתאונה וכן עדות שהיתה יכולה להזים לגמרי את עדות הנתבעת לגבי אופן אירוע התאונה, אך הנתבע נמנע מהבאתם. בנוסף לאמור, יש לציין את העובדות הבאות: א. התובע שטוען שמדובר בתאונה קשה שגרמה לו לנכות קשה הגיע לבית חולים לראשונה רק כ- 12 שעות לאחר התאונה וגם אז לא נמצאו ממצאים של ממש. ב. התובע ניסה ליחס לתאונה נכות בברך, נכות שלפי עדות המומחה לא סביר שאירעה בתאונה. כאמור לעיל, המומחה הטיל ספק אף בקשר שבין הנכות בגב לבין התאונה, בשל אופיה של הפגיעה (על אף שבפועל קשר נכות זו לתאונה). ג. התובע נמנע מהבאת פרטים כלשהם על עברו הרפואי (מלבד מכתב בודד). התובע שידע שמומחה ביהמ"ש לא קשר בין התאונה לנכות בברך ואשר ידע כי חלק גדול מהפסדיו הנטענים (ההפסדים בגין הפסקת המו"מ עם תופינית) מקורם באותה פגיעה בברך, לא טרח להמציא עדויות במסמכים רפואיים מעברו. הדבר מעורר חשד שמדובר אפוא בבעיות קודמות שאותן מנסה התובע "להלביש" על התאונה הנטענת. ד. בעדותו של התובע במשטרה לא מוזכר כלל רכב הפולו שלדבריו ברח ממקום האירוע. נראה כי אם אכן היתה מתרחשת התאונה כפי שטען התובע אזי לרכב שברח ממקום התאונה יש חשיבות רבה במיוחד כאשר מדובר בעדות במשטרה. גם כאן טוען התובע כאילו עדותו במשטרה לא מתאימה למה שהוא אמר בפועל ואולם לא הובאה כל ראיה נוספת ולא הוזמן השוטר שגבה את העדות כדי להוכיח זאת. ה. בעדותו ובתצהיריו של התובע התגלו סתירות לגבי מצבו של רכב המזדה עובר לתאונה. מחד עולה כי התובע הגיע והעמיד את רכבו ליד רכב המזדה שכבר חנה (סעיף 5 לתצהיר) לעומת זאת בעדותו התובע העיד כי רכב המזדה הגיע לאחר שהוא חנה (עמוד 19 שורה 4). העולה מהאמור הוא שהתובע לא הצליח להוכיח את טענותיו לגבי אופן אירוע התאונה. התובע לא הצליח להוכיח שרכב המזדה פגע בעוצמה ברכבו והדף אותו אל עבר התובע שעף לעבר רכב הפולו ומשכך יש לדחות את תביעתו וכך אני עושה. אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעים וכן בשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ לכל אחת מהנתבעות 2,3, ו- 4. משפט תעבורהרכבנסיעה לאחורנזקי רכושנזק לרכב