קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונה עם שלוש מכוניות, מי אשם ? בפניי תביעת כספית מיום 26.12.12 ע"ס 11,000 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 6.9.11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. מדובר בתאונת שרשרת בה מעורבים 3 רכבים, שהיו בסדר הנסיעה הבא בזמן התאונה: רכב ראשון - רכב פרטי מתוצרת מיצובישי שהיה בבעלות התובעת ושהיה נהוג ע"י מר מנשה מורדוך. רכב שני - רכב פרטי מתוצרת מזדה שהיה נהוג ע"י הנתבע 1 ושהיה מבוטח ע"י הנתבעת 2. רכב שלישי _ רכב פרטי מתוצרת פולקסווגן שהיה נהוג ע"י הנתבע 3 ושהיה מבוטח ע"י הנתבעת 4. יצוין כי מתנהל הליך משפטי קשור: תביעת שיבוב ע"ס 11,498 ₪ שהוגשה ביום 14.12.11 ע"י הנתבעת 4 כנגד הנתבעים 1+2 בבית משפט השלום בהרצליה בתיק מס' 26292-12-11. בתביעה הקשורה הנ"ל טרם נערך דיון והתיק קבוע לישיבה מקדמית ביום 25.2.14 בפני כב' הרשם הבכיר צחי אלמוג. הצדדים בתיק שבפניי הודיעו כי מסכימים שההכרעה בתיק שבנדון תחייבם גם בתביעה הקשורה הנ"ל. המחלוקת אין חולק כי עובר לתאונה נסעו שלושת הרכבים באותו כביש (כביש מס' 1) ובאותו כיוון (לכיוון ירושלים). אין גם חולק כי שלושת הרכבים ניזוקו בתאונה. המחלוקת היא בשאלת נסיבות התאונה, כאשר נראה שהמחלוקת ממוקדת בשאלה, האם, כגרסת הנתבעים 1+2, מדובר בתאונת שרשרת רגילה (שלושת הרכבים נסעו עובר לתאונה בנתיב השמאלי באותו סדר שבו נפגעו) שבה מלוא האחריות לכל נזקי התאונה מוטלת על נהג הרכב השלישי, שלא שמר על מרחק עצירה מספיק מהרכב השני והתנגש בו מאחור (לאחר שהרכב השני עצר בעקבות עצירת הרכב הראשון) והדפו אל עבר הרכב הראשון, או האם, כגרסת הנתבעים 3+4, לא מדובר בתאונת שרשרת רגילה אלא בתאונה שבה נדחק הרכב השני ברווח שבין הרכב הראשון לבין הרכב השלישי (עפ"י הטענה הרכב השני הגיע מנתיב מימין וחתך את הרכב השלישי מלפניו) וגרם בכך לקיצור מרחק הבלימה של הרכב השלישי ואף התנגש (הרכב השני) ברכב הראשון, לפני שהרכב השלישי התנגש (עקב קיצור מרחק הבלימה הנ"ל) ברכב השני. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לתובעת, לנתבעת 2 ולנתבעת 4. תמונות בצבע של נזקי הרכב הראשון והרכב השני. עדויות שלושת הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה דין התביעה להתקבל כנגד הנתבעים 3+4 ולהידחות כנגד הנתבעים 1+2. ואלו נימוקיי בתמצית: אין למעשה חולק כי הרכב השלישי היה קורבן תמים בתאונה ולנהגו, שהספיק לעצור לפני הרכב שלפניו עובר לתאונה, לא הייתה כל אחריות לקרות התאונה. מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים 1+2 על פני גרסת הנתבעים 3+4 ולכן מסקנתי היא שמדובר בתאונת שרשרת רגילה, שבה הרכב השלישי אשם בלעדית לקרות התאונה ולכל נזקיה, בכך שלא שמר מרחק מספיק מהרכב השני והתנגש בו מאחור (לאחר שהרכבים הראשון והשני עצרו בעצירה מוחלטת נוכח פקק בכיוון נסיעתם) והדף אותו על עבר הרכב הראשון. מצאתי את עדויות נהג הרכב הראשון ונהג הרכב השני מהימנות ומשכנעות יותר מעדותו של נהג הרכב השלישי, כאשר העדויות הראשונות מתיישבות האחת עם השני וגם על מכלול הראיות ועם השכל הישר בנסיבות. מצאתי את עדות נהג הרכב הראשון אמינה ומהימנה במיוחד. מדובר בעדות של עד ניטרלי למעשה, שמסר עדות מפורטת ומשכנעת, שלפיה אין ספק שיש להעדיף את גרסת הנתבעים 1+2 על פני גרסת הנתבעים 3+4. נהג הרכב הראשון זכר לתאר כי הרכב הראשון והרכב השני עצרו שניהם במקום, ורק לאחר מכן נשמעה פגיעה של הרכב השלישי ברכב השני, שגרמה להדיפת הרכב השני על הרכב הראשון. נהג הרכב הראשון גם נשאל על גרסת הסטייה של הרכב השני עובר לתאונה, והשיב באופן ששולל אותה למעשה. עדות נהג הרכב השלישי מעוררת מס' קשיים: ראשית, לא נמצאו כל תימוכין בראיות לגרסת הטייה של הרכב השני עובר לתאונה; שנית, לא נמצא כל הסבר הגיוני או סביר שיצדיק או שיסביר סטייה משונה כזו, בנסיבות בהן טוען נהג הרכב השלישי שהנתיב הימני ממנו סטה הרכב השני היה פנוי ואילו מכלול הראיות מלמד שהנתיב השמאלי אליו סטה היה פקוק (ולכן לא ברור מה טעם היה לסטות), מה גם שעפ"י הטענה הרכב השני עצר בפתאומיות מיד לאחר הסטייה; שלישית, העד נמנע מלומר מה היה מצב התנועה בנתיב השמאלי בו קרתה התאונה, כאשר ברור ממכלול הראיות שהיה פקק במקום; רביעית, לפי עדות עד זה, הרכב השני הספיק להתיישר בנתיב השמאלי (לפני הרכב השלישי) עובר לתאונה, דבר שמלמד שמרחק הבלימה לא יכול היה להתקצר כל כך הרבה ושכנראה (עפ"י הטענה) הרווח בין הרכב הראשון לבין הרכב השלישי היה גדול יחסית (לפני סטיית הרכב השני לתוך רווח זה). הנתבעים 3+4 נמנעו מלהציג את תמונות הנזק של הרכב השלישי, ובנסיבות הדבר נזקף לחובתם, מאחר שעל פניו תמונות אלו רלוונטיות להוכחת זוויות ומיקומי פגיעת הרכב השלישי ברכב השני (נהג הרכב השלישי העיד שהרכב השני התיישר לפני הרכב השלישי, כאשר חלקו של הרכב השני בנתיב הימני). לא נעלמה מעיני העובדה לפיה הנתבעים 1+2 נמנעו עד כה (באופן יוצא דופן ומשונה משהו) מלהגיש תביעה בגין נזקם העצמי (ולו כתביעה שכנגד מול תביעת הכשרת הישוב הנ"ל), אך בנסיבות העניין נוכח מכלול הראיות שהוצגו, אין בעובדה זו כדי לבסס מסקנה חותכת שהנתבעים 1+2 רואים עצמם כאשמים בתאונה או כדי לשנות ממסקנותיי הנ"ל. סיכום התביעה כנגד הנתבעים 1+2 נדחית, והתובעת תשלם לנתבעים 1+2 שכ"ט עו"ד בשיעור של 1,500 ₪. התביעה כנגד הנתבעים 3+4 מתקבלת, והנתבעים 3+4 ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 11,000 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 26.12.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 26.12.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 400 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. בשיעור שכה"ט לקחתי בחשבון גם את שכה"ט הנ"ל שעל התובעת לשלם לנתבעים1+2. רכבתאונת דרכים