קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת בין רכב פרטי לרכב מסחרי: הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב מסחרי מתוצרת פיאט (להלן - "המסחרית"). רכב הנתבעים - רכב פרטי מתוצרת מזדה (להלן - "הפרטית"). מקום התרחשות התאונה: כביש מס' 4. שעת התרחשות התאונה: בוקר (אור יום). המחלוקת אין חולק כי עובר לתאונה נסעו שני הרכבים באותו כביש ובאותו כיוון נסיעה. אין גם חולק כי בזמן התאונה הייתה הפרטית (לפחות בחלקה הקדמי) לפני המסחרית. המחלוקת היא בשאלה, האם, כגרסת התובעת, התאונה התרחשה בשל כך שהפרטית סטתה שמאלה לעבר המסחרית (במהלך ניסיון להידחק לפניה), או האם, כגרסת הנתבעים, התאונה נגרמה בשל כך שהמסחרית פגעה בפרטית מאחור, לאחר שהפרטית כבר עקפה את המסחרית והתיישרה לפניה ובלמה עקב בלימת רכב שנסע לפני הפרטית. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות נזקי שני הרכבים המעורבים. עדויות עדים מטעם שני הצדדים בדיון בפניי: מטעם התובעת - נהג המסחרית; ומטעם הנתבעים - נהג הפרטית (הנתבע 1) וכן שניים מתוך שלושת נוסעי הפרטית. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של נהג הפרטית (ולכן של הנתבעים) לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדויות נהג ושני נוסעי המסחרית משכנעות יותר מאשר עדות נהג הפרטית, ומצאתי שהראשונות מתיישבות באופן מלא יותר מהאחרונה עם מכלול הראיות. לא נותר בליבי ספק שקיים קשר הדוק בין המעבר של הפרטית אל נתיב המסחרית עובר לתאונה לבין התאונה. נהג הפרטית עצמו, כשהתבקש לתאר במילותיו החופשיות את נסיבות התאונה בתחילת עדותו בפניי, פתח בתיאור המעברים וההשתלבויות שביצע בכביש (וגם בהודעותיו בכתב על התאונה תיאר זאת), ובכך קשר אותם לתאונה. מעבר שכזה גם מתיישב עם גרסת התובעת, שלפיה התאונה התרחשה בעת ניסיון מעבר כזה. סביר ומסתבר אפוא כי סיבת התנגשות הרכבים הינה מעבר וסטייה של הפרטית לעבר המסחרית, כך שאכן סביר שמנח הרכבים בזמן התאונה היה כפי שהעידו עדי התובעת: כך שהפרטית בזווית שמאלה לעבר המסחרית, לפני המסחרית. נהג הפרטית דיווח על תחושה של חשש שאחזה בו כאשר שלושה מיושבי המסחרית יצאו מהמסחרית בעקבות התאונה, ונראה, כי אם אכן גרסת הנתבעים הייתה נכונה, לא הייתה אמורה להיות כל סיבה (למצער כל סיבה סבירה) לחשש שכזה. ואם אמנם היה חשש, כי אז אפשר שגם הייתה לנהג הפרטית סיבה לחשוש, סיבה שקשורה באופן נהיגתו בפרטית עובר לתאונה. נהג הפרטית דיווח על פגיעת המסחרית בפרטית מאחור, אך תמונות הרכבים מלמדות שלא הייתה זו פגיעה "קלאסית" מאחור, אלא פגיעה של חלק ימני של הפגוש הקדמי במסחרית ושל חלק שמאלי של הפגוש האחורי בפרטית. מעבר לכך שהתיאור הנ"ל של נהג הפרטית אינו מדויק, מוקדי הנזק ברכבים מתיישבים גם הם עם גרסת הסטייה של הפרטית לעבר המסחרית, אגב ניסיון ההידחקות לפניה. ממכלול הראיות עולה כי התנועה בקטע הכביש שבו אירעה התאונה ובשעת התאונה הייתה ערה ביותר (בטופס ההודעה המודפס שנמסר לנתבעת אף נעשה שימוש במילה "פקק"), ולכן סביר שהמרווחים בין רכב אחד לשני היו קטנים ולא איפשרו תמרונים ומעברים והשתלבויות כפי שביצעה הפרטית עובר לתאונה, וסביר שבשל תנאיי דרך אלו, שלא היו מתאימים למעבר זהיר ובטוח מנתיב לנתיב, הפרטית הפתיעה בסטייתה את המסחרית וגרמה להתנגשות הרכבים. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 13,176 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 25.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 25.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,350 ₪, בגין שכר שלושת העדים בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. רכב