קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונה עקב עצירה ביציאה מכיכר: הנתבע פגע ברכב התובעת, שעה שהתובעת נעצרה ביציאה מכיכר, בראשון לציון. אין לי ספק שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע לבדו. טענת הנתבע כי התובעת היא האחראית לאירוע בשל נהיגה רשלנית ובלתי אחראית בכניסה לכיכר בשעת בוקר מוקדמת במהירות בלתי סבירה כאשר השמש מסנוורת את הנוהגים - לא הוכחה בראייה או עדות כלשהי. עצירה של התובעת חייבה את הנתבע, שנהג מאחוריה, לעצור אף הוא ואם לא עשה כן, חזקה שלא שמר מרחק ראוי מרכב שלפניו, והוא האשם בתאונה. כמובן, שאם הנתבע התקשה לראות את הדרך לפניו, היה עליו לנהוג במשנה זהירות ובמרווח מתאים מהרכב שלפניו. עוד טען הנתבע כי פנסי הבלימה של התובעת לא דלקו ואף טענה זו נטענה בעלמא ללא כל ביסוס. אורות הבלימה נדלקים באופן אוטומטי בעת לחיצה על דוושת הבלם ולא סביר בעיני ששתי הנורות בחלקו האחורי של רכב התובעת משתי צדיו יחדלו יחדיו מלפעול. 3. המחלוקת האמתית בין הצדדים נוגעת לגובה הנזק שנגרם לרכב התובעת. בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה נגרמו נזקים בחלקו האחורי של הרכב ובכלל זה פח אחורי, כנף אחורית ימנית, מכסה מטען ופחים פנימיים, פגוש אחורי ופנסים אחוריים מימין (פנימי וחיצוני). מיקום הנזקים תואם את מקום פגיעת רכב הנתבע ברכב התובעת כפי שתיעד זאת הנתבע בצילום שחזור נ/4. 4. הנתבע הגיש חוות דעת נגדית מטעמו על פיה ברכב התובעת נגרמו נזקים נראים לעין שאינם סבירים בשים לב לנזק קל ברכב הנתבע. עוד נכתב באותה חוות דעת כי ברכב התובעת נמצאו סימנים המעידים על נזקים קודמים. על כן העריך שמאי הנתבע את עלות התיקון בסך של 1,500 ₪ בלבד. לאחר שחזרתי ועיינתי בשתי חוות הדעת, בחנתי את התמונות שהוגשו ושקלתי את טענות שני הצדדים, אני מעדיפה את גרסת התובעת וזאת בשל אלה: ראשית, שמאי הנתבע, שבחן את צילומי השחזור, לא קבע כפי שטען הנתבע, כי רכב הנתבע לא יכול היה לגרום לנזקים שנמצאו ברכב התובעת בשל גובהם של שני כלי הרכב. שנית, המעיכה בפגוש האחורי מימין ברכב התובעת שנראה בבירור בתמונות נ/1 ונ/2 לא נחזה להיות נזק ישן והוא בהחלט עלול היה להיגרם מפגיעת רכב הנתבע. פגיעה כזו הגורמת למעיכה של הפגוש יכולה לגרום לפגיעות לוואי נוספות בחלקו הפנימי של הפגוש לרבות לעיוות במכסה המטען ובכנף האחורית ימנית - חלקים שהם סמוכים לפגוש שנפגע ישירות. שלישית, הנתבע טען שהפנס ברכב התובעת לא נפגע כלל ואף לא נחזה להיות פגוע בתמונות שהגיש אך מסתבר שזאת רק בשל זווית הצילום שבחר הנתבע לצלם את רכב התובעת. בתמונות ת/1 ניתן בנקל להבחין בכיסוי הפלסטיק של הפנס שהוא שבור. יש בכך כדי לפגום באופן משמעותי במהימנות גרסתו של הנתבע כולה. הנתבע טען כי לא היה מקום להחליף את חלקי הפנס ברכב התובעת או את הפגוש האחורי בחלקים מקוריים כפי שנעשה בהתאם לחוות דעת שמאי התובעת. עם זאת, לא הוכיח הנתבע מה היה מחירם של חלפים משומשים או תחליפיים ובהעדר כל ראייה לכך שמדובר בעלות פחותה מעלותם של החלקים המקוריים (מדובר במאות שקלים לפריט ולא בחלקים יקרים באופן חריג) אין בידי לקבוע כי התובעת זכאית לסכום שונה מזה שקבע המומחה מטעמה. 5. זאת ועוד, חוות דעתו של שמאי הנתבע קובע סכום כולל בהערכת הנזק לרכב התובעת בלא פירוט עלות החלפים או עלות העבודה, ואינה מתייחסת כלל לפגיעה בפנס הפנימי והחיצוני ולעבודות החשמל. בנסיבות אלו לא אוכל לקבל את הערכת שמאי הנתבע ואני מעדיפה את חוות דעת שמאי התובעת שערך חוות דעת מפורטת ומסודרת תוך ציון עלות כל חלק, ופירט את היקף ועלות העבודות הנדרשות. 6. למרות האמור לעיל מצאתי כי יש מקום להפחית מהערכת השמאי הנתבעת, לאור העובדה שרכב התובעת - לרבות הפגוש האחורי - נפגעו בתאונות קודמות. אמנם, אלמלא התאונה, לא מצאה התובעת לנכון להחליף את המגן האחורי כפי שאף לא תקנה את הנזקים הנוספים הקיימים ברכבה, אך התאונה היתה בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל" בגינו נדרשה החלפת הפגוש. בנסיבות אלו אין ספק שמצב רכב התובעת טוב יותר בהשוואה למצבו לפני התאונה. לאור האמור אני מפחיתה שליש מעלות הפגוש שהוחלף ועוד 200 שקלים מסך עלות העבודות. 7. על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 5,193 ₪ (עלות תיקון הרכב בסך 5,643 ₪, בהפחתה של 250 ₪ מתוך מחיר הפגוש ו-200 ₪ מתוך עלות העבודות). לסכום זה יש להוסיף את שכר השמאי בסך 500 ₪, ובסה"כ 5,693 ₪. 8. לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום נכון להיום על סך של 6,000 ש"ח. סכום זה ישולם על ידי הנתבע בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין על ידו, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. כיכר (מעגל תנועה)