קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שכר טרחת עורך דין אחוזים משווי עסקת מכר מקרקעין: א. התביעה ובעלי הדין בפני תביעה ותביעה שכנגד אשר בבסיסם כתב הזמנת שירות משפטי והתחייבות לתשלום שכר טרחה (להלן: "הסכם שכ"ט") שנחתם על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") ולפיו התחייב הנתבע לשלם לתובע, עורך דין על פי משלח ידו, שכר טרחה כמפורט בהסכם. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבע וכן את הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") יחד ולחוד, לשלם לו פיצויים בסך 452,220 ₪. עילת התביעה נגד הנתבע הינה הפרת הסכם שכר טרחה בעוד שהתביעה נגד הנתבעת הוגשה בעילה של גרם הפרת חוזה. ב. עיקר טענות התובע התובע טוען כי ייצג את בעלי הנכס הידוע כחלקות 51 ו-53 בגוש 6919 (להלן: "הנכס" או "המקרקעין") אשר היו מעוניינים למכרו. וכי הנתבע שהינו יזם וסוחר מקרקעין, שהכיר את התובע זה מכבר יזם פגישה עם התובע, במהלכה יידע אותו כי הוא מעוניין לרכוש את הנכס ואף ביקש מן התובע לייצגו במגעים לרכישתו. ביום 30.1.08 נחתם בין התובע לנתבע הסכם שכר טרחה בגדרו התחייב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחה בשיעור של 2% בצירוף מע"מ משווי התמורה בגין הנכס וזאת בתנאי שייחתם הסכם מכר לרכישת הנכס. בנוסף, התחייב הנתבע למסור לתובע את ייצוגו של הנתבע ו/או מי מטעמו שירכוש את הנכס ולשלם לתובע שיעור של 1% בצירוף מע"מ (להלן: "שכ"ט במכר חוזר") וכן התחייב הנתבע כי במהלך התקופה בה יהיה הנכס בבעלותו יימסר לתובע זכות הייצוג הבלעדית בעריכת חוזי שכירות בנכס וישולם לתובע שכר טרחה בסכום השווה לחודש שכירות (להלן: "שכ"ט בשכירות"). 3. התובע טוען כי בהסכם שכר הטרחה נקבע במפורש כי התובע יהיה זכאי לשכ"ט במכר חוזר ושכ"ט בשכירות גם אם לא יימסר לתובע הטיפול בעריכת הסכמים אלו. 4. התובע מוסיף וטוען כי מאמציו לקשור עסקת מכר בין הנתבע (ומי מטעמו) מזה ובין בעלי הנכס, נשאו פרי וכי ביום 19.3.08 נחתם בין בעלי הנכס מזה והנתבעת שנוספה יממה אחת קודם לכן על ידי הנתבע ושותפיו - הסכם מכר (להלן: "הסכם המכר") לפיו נמכר הנכס לחברה בסכום של 18,740,000 ש"ח. 5. להלן נטען כי הנתבעת שילמה לתובע ביום 16.7.08 את שכר הטרחה המוסכם בגין הסכם המכר בשיעור של 2% משווי המכר. 6. התובע מוסיף וטוען כי ביום 9.11.09 נקבעה לבקשת הנתבע פגישה במשרדו אליה התייצב מר בלס מאיר נציג הנתבעת (להלן: "בלס") אשר מסר לתובע בכלליות כי הנתבעת מבקשת למכור את הנכס, במהלך פגישה זו התבקש התובע להפחית את שכר הטרחה ממכר חוזר אך התובע סירב לכך. 7. להלן נטען כי ביום 31.5.10 נחתם בין הנתבעת מזה לקבוצת רוכשים הסכם מכר (להלן: "הסכם מכר חוזר") לפיו מכרה הנתבעת את הנכס בסכום של 26,900,000 ש"ח. לגרסת התובע הסתירו ממנו הנתבעים במכוון ובחוסר תום לב את המידע הקשור בהסכם המכר החוזר. 8. התובע טוען איפוא כי הוא זכאי, מכוח הוראות הסכם שכ"ט לקבלת שכר טרחה בשיעור של 1% בגין הסכם מכר חוזר, דהיינו, סך של 269,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובסך הכל סך 312,000 ש"ח. 9. התובע מוסיף וטוען כי לאחר שיפוץ שתי הקומות העליונות בנכס והפכה אותם ל-24 דירות מגורים שהושכרו על ידי הנתבעת תמורת דמי שכירות בסך 3,300 ש"ח לחודש וכי גם עסקאות השכרה אלו הוסתרו מעיני התובע. התובע טוען כי הוא זכאי לשכר טרחת עורך דין בגין השכרת הדירות בסכום של 91,872 ש"ח כולל מע"מ. 10. התובע מוסיף וטוען כי הוא זכאי לשכר טרחה גם בעבור הכנת הסכם שכירות לגבי חנות בנכס שהושכרה לבני הזוג סומך (להלן: "חנות סומך") בסך 12,940 ש"ח ליום הגשת התביעה וכן דמי שכר טרחה בסך 12,409 ש"ח בגין חנות בנכס שהושכרה לגב' שוורצברג (להלן: "חנות שורצברג"), וכן לשכר טרחה בסך 5,789 ש"ח בגין חנות בנכס שהושכרה על ידי הנתבעת לגב' שרה ליפשיץ (להלן: "חנות ליפשיץ"). התובע עותר לקבלת חשבונות ומסירת הסכמי השכירות וכן ייחס בכתב התביעה, לנתבעת עוללה של גרם הפרת חוזה. 11. התובע עתר איפוא לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לו את סכום התביעה. ג. עיקר טענות הנתבעים הנתבעים הגישו כתב הגנה בגדרו כפרו בזכותו של התובע לגבות מהם סכומים כלשהם. הנתבע טוען כי התובע הודיעו כי אין לנתבעים או כי לטעמם אפשרות להיות מוצגים בעריכת הסכם המכר וכי הנתבע חייב לחתום על הסכם שכר הטרחה שיבטיח לתובע לא רק שכר בלעדי בהסכם המכר אלא גם לאחריו. כנטען, התובעת הבהיר לנתבע כי ללא הסכמתו לייצוג משפטי על ידי התובע, לא יוכל הנתבע או מי מטעמו לרכוש את הנכס. הנתבעים טענו כי הגם שהבהירו לתובע כי אין להם צורך בשירותיו המשפטיים וכי הם מיוצגים על ידי משרדה של עו"ד תמר בן-דיין (להלן: "עו"ד הנתבעים") חזר התובע על דרישתו והוסיף כי בלא התחייבות מצד הנתבעים יפנה למרשיו וימליץ בפניהם לחתום על הסכם עם אחרים. הנתבעים טוענים כי הנתבע נאלץ לחתום על הסכם שכר הטרחה בלית ברירה והנתבעים אשר ביקשו להגן על ענייניהם פנו לעו"ד הנתבעים אשר העבירה הוראות לנוסח הסכם המכר. הנתבעים טוענים איפוא כי הסכם שכר הטרחה נעדר כל תוקף מאחר ונעשה באילוץ בעושק ובכפייה. יתר על כן, כך נטען כי נסיבות העניין מלמדות כי התובע לא העניק לנתבעים ייצוג משפטי הולם כלל ועיקר ומשכך, עסקינן בהסכם למראית עין בלבד. הנתבעים טוענים כי התובע קיבל את ההערות שערך עו"ד הנתבעים ושיכנע את מרשיו להסכים להם אך לאור התנהלותו לא היה לנתבעים אמון בתובע והם חדלו לעמוד בקשר עימו. הנתבעים טוענים כי גם התובע לא יצר עימם כל קשר ולא עידכן אותם בתוצאות הליך משפטי אותו כפה על הנתבעים ועניינו, מחלוקת לגבי שכר דירה המגיע מאחד מן המחזיקים. 7. בהתייחס לדרישת התובע לשכ"ט במכר חוזר טענו הנתבעים כי הודיעו לתובע מראש כי בכוונתם למכור את הנכס וכי הם מתעדים לעשות זאת באמצעות עו"ד הנתבעים. לגרסת הנתבעים, לא עלה בידם לשכנע את התובע לוותר על תביעתו המופרכת לקבל 1% בגין הסכם המכר החוזר והנתבעים אף לא הסכימו שייצג אותם בעיסקה. 8. לגרסת הנתבעים גם לו היתה בנמצא התחייבות ברת תוקף מצידם הרי משהפסיקו הנתבעים את הייצוג כדין, אין הם חייבים לשלם לתובע על עבודה שלא ביצע. 9. הנתבעים הכחישו את כל הטענות שהעלה התובע באשר לפעולות המשפטיות באשר להסכמי השכירות וטענו כי כל פעולות ההשכרה נוהלו על ידם באופן עצמאי למעט אחד מיום 7.1.09 אשר שכר הטרחה בגינו שולם במלואו לתובע. 10. בצוותא חדא עם כתב הגנתם, הגישו הנתבעים גם כתב תביעה שכנגד בגדרו חזרו על טענתם לפיה חתימתם על הסכם שכר הטרחה נגועה בפגמים, בגמירות הדעת והרצון באשר ההסכם האמור נכפה על הנתבעים. 11. הנתבעים עתרו איפוא להורות על ביטולו של הסכם שכר הטרחה ולהשיב לנתבעים את הסכום בסך 433,333 ש"ח ששילמו לתובע. ד. המחלוקת הפלוגתאות הצריכות להכרעה בתובענה זו הינן כדלקמן: (1) תוכנו ותחום פרישתו של הסכם שכר הטרחה. (2) האם נקשר ההסכם בכפיה ו/או בעושק. (3) האם בוטל ההסכם כדין. (4) האם זכאי התובע לסעד הכספי הנתבע על ידו כולו או מקצתו. (5) התביעה שכנגד. ה. דיון וממצאים 1. נסיבות חתימתו ותוכנו של הסכם שכר הטרחה כבסיס לבחינת טענות הנתבעים בדבר פגם ברצון בעת חתימתו 1.1 הסכם שכר הטרחה (ת/13) נחתם ביום 30.1.08 למעלה מחודש וחצי קודם לחתימת הסכם המכר מיום 19.3.08. לגרסתו של התובע נחתם הסכם שכר הטרחה "לאחר דין ודברים ביננו (התובע והנתבע) באשר לפרטי הסכם שכר הטרחה, סכומיו והסכמת נפשי לתנאיו" (סעיף 33 לתצהיר התובע). התובע אף טען כי הנתבעהוא שיזם וביקש את ייצוגו המקצועי של התובע (סעיף 25 לתצהירו). הנה כי כן העיד התובע: "הוא (הנתבע) בא אלי, הציע את הצעתו לרכוש את הנכס ולמסור לי את הייצוג במידה והוא ירכוש. זה מה שהיה אז. לאחר שהוא הסכים סגרנו את נושא הייצוג והמשכנו הלאה בכל הדרוש למימוש העיסקה" (עמ' 12 שורות 21-23). 1.2 גרסתו של הנתבע בסוגיה זו היתה הפוכה, בסעיף 21 לתצהירו כפר הנתבע נמרצות בטענה כי הוא שביקש את ייצוגו של התובע, בסעיפים 6-8 לתצהיר עדותו הוא טוען כי נכפה לחתום על הסכם שכר הטרחה באשר הבין כי אם יסרב לחתום - לא יעלה בידו להתקשר בהסכם המכר (עדותו בעמ' 37 שורות 15-18, 26-29). הנתבע אף התייחס במפורש להתבטאותו של התובע לפיה הוא שולט למעשה ברצונה של גב' אסתר ושלמן (להלן: "שולמן") אשר ייצגה את כל יתר הבעלים של הנכס (סעיף 4 לתצהירו ועדותו בעמ' 37 שורות 27-29). 1.3 על מידת השפעתו המפליגה של התובע על שיקוליה עמדה שולמן בעדותה; סעיפים 10, 9, 5 לתצהירה ועדותה בעמ' 27 שורות 2-4, עמ' 29 שורות 8-9. שולמן אף הבהירה כי גם לאחר שהסתבר לה בהפתעה, כי התובע מייצג גם את הנתבעים וחרף הסתייגותם הקשה של בני משפחתה, היא המשיכה בקבלת ייצוגו של התובע (עמ' 33 שורות 3-8). "הוא המשיך להיות העורך דין שלי בצורה מסנוורת" (שם, שורות 16-17). 1.4 לאחר שבחנתי את הראיות שבפני, אני מעדיף את גרסתו של הנתבע על זו של התובע ופוסק כי אין ספק בליבי שהתובע הוא שהניע את גלגלי התהליך שתחילתו בביקורו של הנתבע במשרדו לצורך קבלת מידע ואחריתו חתימתו של הנתבע על הסכם שכר הטרחה. שוכנעתי כי התובע הציג את חתימת הסכם שכר הטרחה כפי שהוא הגה וניסח, כחלק "מעסקת חבילה" אשר בגדרה רכשו הנתבעים את הנכס. נימוקיי בעניין זה מתבססים לא במעט על עמדתו של התובע אשר טען בגילוי לב כי ביקש להבטיח המשך תעסוקה למשרדו מהנכס גם לאחר מכירתו (סעיף 27 לתצהירו) ועל התובנה שגיבש ולפיה הצלחתו בקשירת הסכם המכר בין הבעלים לנתבעים מזכה אותו לקבל שכר טרחה לא רק בגין עריכת ההסכם אלא גם בגין מכירה חוזית של הנכס ואפילו בעבור השכרת יחידותיו (עדותו בעמ' 8 שורות 21-24). התובע אף הודה כי הוא שדרש את ההתחייבות האמורה (עמ' 22 שורות 9-13). בהמשך עדותו נשאל התובע: "האם הנתבע חשב שהוא יכול לקבל ממך דבר נוסף מעבר לשירות משפטי?" והשיב: "רק שירות משפטי" (עמ' 12 שורות 29-32). 1.5 אני מרשה לעצמי לפקפק בכנותה של גרסה זו ומסקנתי החד-משמעית הינה כי התובע הציג עצמו בפני הנתבע כמוציא ומביא בעצם האפשרות להתקשר עם המוכרים בעיסקה, וכמי שעל פיו יישק דבר בכל הנוגע לקביעת זהות הרוכש של הנכס. התובע לא כפה אמנם על הנתבע לחתום על הסכם שכר הטרחה אך נטע בליבו תחושה לפיה דרכו לכריתת הסכם המכר לא תהא סוגה בשושנים אם תצלח כלל ועיקר. 1.6 עד כאן אמורים הדברים באשר לתובע, להלן אדרש לממצאים ולמסקנות באשר לציפיותיו והתנהלותו של הנתבע כפי שהן עולות מחומר הראיות. כמושכר ראשון אציין כי הנתבע כדבריו "רצה מאד לרכוש את המקרקעין" (סעיף 6 לתצהירו) ואף היה נהיר לו כי לצורך זה "עלי להסכים לדרישותיו של עוה"ד" (שם, בסעיף 6 לעדות הנתבע בעמ' 36 שורות 26-28, עמ' 37 שורות 28-29). בסעיף 19 לתצהירו חזר הנתבע וטען כי: "חתם על ההתחייבות (הסכם שכר הטרחה-מ.ב.ח) חתימה שנעשתה באילוץ, בעושק ובכפייה". 1.7 עם זאת, שבמהלך עדותו משנשאל, האם חשב לקיים את הסכם שכר הטרחה השיב הנתבע: "חשבתי שאחרי שאני ארכוש ונשב ונדבר ונעביר עוד שלב...חשבתי שבשלב הראשון נחתום עליו ואחר כך נגיע איתו להבנה להפחית את הסכום" (עמ' 37 שורות 31-32). 1.8 לא זאת אף זו, אין חולק כי הנתבע לא הגיש כל תביעה לאיון הסכם שכר הטרחה ואף לא שיגר כל מכתב התראה בעניין זה הגם שלגרסתו יידע בעניין את פרקליטתו (עמ' 39 שורות 13-21); לנוכח נסיבות אלו ומשעומת הנתבע מול התנהלותו הבעייתית חזר הנתבע והעיד: "שילמתי ואמרתי שאני אעבור הלאה, אבל אחרי שנה שבאנו להגיד לו (לתובע) על האחוז שהוא דרש במכירה החוזרת שזה מוגזם...ושהוא לא מייצג אותנו יותר וזהו. אמרתי שזה פרק בחיים שהושלם ולא לבקש בחזרה" (שם, שורות 24-27). 1.9 מן האמור לעיל, אנו למדים כי בצידם של הטענות הנוקבות בדבר כפייה, עושק ואילוץ בהם התגולל הנתבע על התובע - פיו ענה בו כי חתם על הסכם שכר הטרחה הן בשל העניין הרב שהיה לו בנכס והן ובעיקר, על יסוד ההנחה שכמס בליבו ולפיה בבוא העת יפעל להקטנת חבותו לשלם לתובע שכ"ט במכר חוזר. 1.10 גם העובדה שהנתבע ומצליח יזמו התקשרות נוספת בהסכם שכר טרחה בין הנתבעת לתובעת ביום 25.2.09 לעניין טיפולו של התובע בתביעה - להעלאת דמי שכירות (סעיף 58 לתצהיר התובע) תורמת לדילול טענת הנתבעים בדבר כפיה ועושק 1.11 על יסוד המקובץ עד כאן וחרף העובדה שראיתי להעדיף את גרסת העובדתיות של הנתבע על פני זו של התובע, הגעתי לידי מסקנה כי אין בידי לקבל את טענות הכפייה והעושק שבפי הנתבעים. 1.12 ב-ע"א 1569/93 יוסי מאיה נ. פינפורד (ישראל) בע"מ נקבע בין היתר: "בהיותנו כולנו נתונים בלחצים ובכפיות כלליות מכל עבר, מסקנה נדרשת מאליה היא כי לא כל לחץ ולא כל כפייה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה...בשוק החופשי רשאי פלוני לעשות שימוש ביתרון עסקי כלכלי שיש לו על אחרים וחוזה הצומח מתוך מערכת מעין זו, לא נסווג אותו כחוזה שנכרת בכפייה לו אחת פסקנו כי את הכרתנו ביטחון ויציבות בחיי המסחר וכזאת לא יעלה על הדעת" (עמ' 719 פיסקה 12 לפסק הדין). 1.13 בנסיבות התובענה שבפנינו ניצל התובע עד כלות כוח מיקוח עדיף שהיה בידו והכתיב לנתבע תנאי הסכם שכר טרחה. עם זאת, לא ניתן לחלוק על כך כי הנתבע היה בן חורין לקבל או שלא לקבל עליו את עולו של אותו הסכם (עדות הנתבע בעמ' 40, שורות 26-32 וכן עדות מצליח בעמ' 55 שורות 18-24). יתר על כן, הנתבע נמנע מלמצות את זכותו לייעוץ משפטי והדברים עולים במפורש הן מעדותו הנ"ל והן מהערת פרקליטתו עו"ד דיין בעמ' 39 שורות 31-32. 1.14 גם בעובדה זו יש משום נימוק נוסף לדחיית טענת הכפייה (השוו: פרשת מאיה (שם, בעמ' 724) וכן, רע"א 7539/98 לוטם רהיטים בע"מ נ. בנק דיסקונט בע"מ ( - בעמ' 726 פיסקה 8). 1.15 מעבר לדרוש אוסיף כי הנתבעים טענו כי ביטלו את ההסכם בעל פה בחודש נובמבר 2009, משכך, גם לו היה עולה בידם לבסס טענת כפיה או עושק, הרי שהימנעותם מלבטל את הסכם שכר הטרחה תוך זמן סביר - הפיג את טעמה של עילת הביטול, כמתבקש מהוראת סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). ראו: ע"א 9609/01 מול הים נ. עו"ד ד"ר יוסף שגב. 2. ביטול הסכם שכר הטרחה בשל היותו הסכם תיווך בחלקו 2.1 הגם שטענה ממוקדת כזו לא הועלתה בכתב ההגנה, אך ראיתי להיזקק לה בקצרה וזאת בשל העובדה כי הנתבעים העלו טענה חובקת כל לפיה הסכם שכר הטרחה הוא בבחינת חוזה למראית עין. 2.2 הנתבעים נסמכו בטענתם לעניין זה על הנטען בסיכומי התובע לפיו הוסכם: "ישולם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 2% ומע"מ מתמורת הרכישה ובנוסף כתמורה נוספת בגין הצלחת טיפולו ברכישת הנכס" (עמ' 2 פיסקה 4 לסיכומי התובע). הנתבעים אף מצאו תימוכין לטענתם בעדותה של שולמן אשר חזרה והגדירה את התובע כמתווך (עמ' 27 שורה 20 וכן שם, שורות 28-29). 2.3 לא שוכנעתי בצדקת הטענה ואין בידי לקבלה. אטעים כי התרשמתי שעדותה של שולמן הובעה ולא במעט "מהתחשבנות" יוקדת נגד התובע אשר לגרסתה מעל באמונה והכשיל אותה בעסקה אחרת (עדותה בעמ' 33 שורות 24-32). 2.4 יתר על כן, בחינת אותו חלק בעדותה בה התייחסה לתובע כאל "מתווך" מותיר רושם בדבר היותו גרסה מוכוונת להבדיל מתחושה אמיתית. על כן אוסיף כי התובע היה עקבי בגרסתו לפיה התמורה שנקבעה בהסכם שכר הטרחה לרבות שכ"ט במכר חוזר ושכ"ט שכירויות - הינו בבחינת שכר בעבור שירותים משפטיים (עמ' 14 שורות 5-7) וביתר שאת, בהתייחסו לסעיף 31 לתצהירו שם טען כי הוא זכאי לגמול נוסף, הנה כי כן העיד התובע: "הצלחת הפעולה המשפטית פירושה קשירת הסכם לרכישת המקרקעין. ברגע שהפעולה שלי כעורך דין בעניין הזה צלחה - הרי קמה לי הזכות לקבל שכר טרחה שהוא מורכב מ-3 מרכיבים. האחד, אותם שני אחוז שבגין הסכם הרכישה, שכ"ט בשיעור 1% בגין מכירה חוזית (נרשם בטעות-טבעית-מ.ב.ח) דמי שכירות בשיעור של חודש אחד בגין כל הסכם שכירות שיבוצע בנכס" (בעמ' 8 שורות 21-26 וכן בעמ' 16 שורות 15-20). 2.5 נימוק נוסף לדחיית טענת הנתבעים נעוץ בהוראת סעיף 3(ב)(1) לכללי לשכת עורכי הדין (איסור עיסוק אחר) תשס"ג-2002 שביטל את האיסור שחל בזמנו על עורך דין לעסוק בתיווך. 3. ביטול הסכם שכר הטרחה 3.1 הנתבעים טוענים כי ביטלו את ההסכם האמור, בהתנהגות שביסודה ניתוק כמעט מוחלט של מגעיהם עם התובע (סעיף 25 לתצהיר הנתבע) וכן ובמורד הדרך ביטלו את ההסכם בעל פה בתחילת חודש נובמבר 2009 במהלך פגישה עם התובע במהלכה הודיעו לו כי בדעתם למכור את הנכס ולעשות זאת באמצעות עורך דין הנתבעים (סעיפים 26-30 לתצהיר הנתבע). 3.2 התובע לעומת זאת, טען, כי הנתבעים אמנם גילו על אוזנו את דבר כוונותיהם למכור את הנכס והפצירו בו להפחית את שכר טרחתו בגין המכירה החוזית (סעיפים 68-69 לתצהירו) אך לא כפרו בתוקפו של הסכם שכר הטרחה ואף לא הודיעו על כוונתם להפסיק את ההתקשרות (סעיף 72 לתצהירו). 3.3 במהלך חקירתו העיד התובע כי הנתבעים פנו אליו בחודש דצמבר 2008 כדי יערוך עבורם חוזה שכירות אך הודה כי מדובר למעשה בפניה בודדת (עמ' 21 שורות 1-5), גרסה זו אושרה גם בעדותו של הנתבע (עמ' 46 שורות 13-18 וכן בעמ' 47 שורות 16-20). 3.4 הנתבע כפר בעקביות בטענות שהוטחו בו ולפיהן ביקשו הנתבעים את שירותיו של התובע גם במהלך השנים 2009-2010 (עמ' 45-49) אך מצאתי כי ריבוי המקרים המתועדים, המלמדים על פניות הנתבעים לתובע, טופחים על פני גרסתו של הנתבע ואף אינם מתיישבים עם גרסתו של מצליח אשר הודה כי התובע פעל לגביית דמי שכירות על פי בקשות הנתבעים (עמ' 58 שורות 9-30). משכך, אינני נותן אמון בגרסת הנתבע לפיה הנתבעים נמנעו מפניות אל התובע עד לפגישה עימו בחודש נובמבר 2009 אליה אתייחס להלן. 3.5 בהתייחסו לפגישה מחודש נובמבר 2009 העיד הנתבע: "התובע ידע את הכוונה שלנו שאנחנו לא הולכים להשתמש בו בתור עו"ד שלנו והבין זה טוב מאד. הפגישה שאתה מציין, אותה פגישה שאתה מדבר עליה שאנו חד משמעי ידע שאנו מוכרים את הנכס ושידע חד משמעית שהוא אינו עו"ד שלנו" (עמ' 49 שורות 5-9). 3.6 אין חולק בפני כי הנתבעים לא שלחו לתובע הודעה בכתב על ביטול הסכם ההתקשרות. משנשאל הנתבע מדוע לא גיבו את הודעתם הנטענת שמסרה בעל פה - באופן מסודר ובכתב, השיב: "לא גיבינו, לא חשבתי שאני צריך...לא דיברתי עם עו"ד דיין על הפסקת היחסים עם התובע ולא שיתפתי אותה בזה" (עמ' 51 שורות 6-11). 3.7 לאחר שנתתי דעתי לחומר הראיות שבפני ולדין החל, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי ביטלו את הסכם שכר הטרחה. בסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970, נקבע: "ביטול החוזה יהיה כהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה..." 3.8 הלכה פסוקה ועקבית ואין עוררין עליה כי על הודעת הביטול להיות ברורה ובלתי מסוייגת ולהעביר למפר מסר חד משמעי בדבר כוונת הנפגע להביא את החוזה לידי גמר. השוו: רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ. עיריית מעלה אדומים ( פיסקה 9) וכן ע"א 604 חנה ברמן נ. שמעון יאיר. 3.9 הממצאים העולים מן הראיות שבפני מלמדים כי הנתבעים לא נתנו ביטוי חד-משמעי וברור לכוונתם לבטל את הסכם שכר הטרחה; ודוק; אין בעובדה לפיה יידעו הנתבעים את התובע בכוונתם שלא למסור לידיו את הטיפול במכר החוזר כדי להוות הודעה בדבר ביטולו של ההסכם שכן, בסעיף 3(ג) של הסכם שכר הטרחה נאמר: "ההתחייבות על פי סעיף זה (לתשלום שכ"ט בשיעור של 1% במכר חוזר - מ.ב.ח) תעמוד בתוקפה אף אם בפועל לא יימסר לידיך הטיפול בעריכת הסכם למכירת הנכס מאיתנו, לצד ג'". הוא הדין גם לגבי אי מסירת עריכתם של הסכמי השכירות לידי התובע - כאמור בסעיף 6 להסכם שכר הטרחה. 4. ערכים מתנגשים המובנים בהסכם שכר הטרחה 4.1 כאמור לעיל, עיון בהסכם שכר הטרחה מלמד כי התובע הקפיד לבצר את זכותו לגבות שכ"ט במכר חוזר ו/או שכ"ט בשכירות ים גם אם לא יימסר לידיו הטיפול בחוזים אלו, הגם "שברירת המחדל" המובנית בהסכם הינה התחייבותו של הנתבע למסור לתובע את הטיפול במכר החוזר ובחוזר השכירות (סעיפים 3(א) ו-4(א) להסכם שכר הטרחה. סוגיה זו נדונה בהרחבה בפיסקאות 76-83 לסיכומי התובע. 4.2 ב"כ התובע טען בסיכומיו כי טענת הנתבעים בדבר חוסר שביעות רצונם משרותי התובע - הופרכה וכי לא היה בה מלכתחילה אלא כדי לשמש תואנה בלבד להכשרת התחמקותם מתשלום השכר בניגוד להלכה שנפסקה ב-ע"א 8854/06 חיים קורפו נ. משה סורוצקין אשר בבסיסה הקביעה לפיה, לקוח המבטל הסכם שכר טרחה עם פרקליטו ללא עילה מבוררת, חייב בפיצוי ציפייה. 4.3 ב"כ הנתבעים מאידך מצאה תימוכין לעמדתה המצדדת בזכותם של הנתבעים שלא להיזקק לשירותי התובע ולהפסיקם בכל עת - בהלכה שנפסקה ב-ע"א 136/92 ביניש עדיאל עורכי דין נ. דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ. 4.4 סבורני כי אין בכל אחת בשתי הלכות מרכזיות אלו לכשעצמה כדי להציע פתרון חד משמעי למחלוקת העיקרית בתובענה זו דהיינו, זכותו של התובע לשכר המופלג הנתבע על ידו. שכן, גם אם תמצי לומר כי הנתבעים היו רשאים שלא להיזקק לשירותיו המקצועיים של התובע ולהימנע מלהעביר לו את הטיפול המקצועי במכר החוזר ובהשכרת היחידות, הרי שהוראות ההסכם מחייבות את הנתבעים בתשלום גם מקום שהתובע לא ביצע את העבודה המקצועית שכן, הנתבעים נמנעו במכוון מלמוסרה לתובע ללא שטרחו לבטל קודם לכן את ההסכם גופו. 4.5 השאלה הניצבת לפתחי הינה איפוא, האם יש לאכוף על הנתבעים לשלם לתובע את מלוא הסכומים הנתבעים על ידו, בבחינת "חוזה עשית עליך לקיימו" תוך התעלמות מן הממצאים שקבעתי ולפיהם התובע חלש על ניסוח הסכם שכר הטרחה ועיצב אותו במודע כדי להבטיח לעצמו שכר עתידי תוך התעלמות ממושכלות יסוד לפיהם ההתקשרות בין עו"ד ללקוח הינה בעיקרה בבחינת הסכם למתן שירות אישי המתפרנס מרצון הצדדים להמשיך ביניהם את הקשר המקצועי. 4.6 בפרשת עו"ד שגב (ע"א 9609/01) אותה אזכרתי לעיל, נדונה סוגיית ביטולם של חוזים שלא נקבעו בהם מועד תפוגה. דעת הרוב (מפי כב' הנשיא דאז ברק) גרסה, כי ניתן לבטל חוזים כגון אלו תוך זמן סביר "למעט חוזים שבו רכש צד אחד זכות קבועה בנכס ו/או באינטרס של הזולת. המדובר בחוזים המעניקים זיקת הנאה במקרקעין או חוזים לתשלום תמלוגים בגין זכות יוצרים" (פיסקה 8 לפסק הדין). ניכר איפוא כי הגבלת הזכות להביא לידי גמר הסכם המבטיח תמורה לאורך זמן מוצדקת בכך שבעל הזכות רכש לעצמו זכות קניינית או מעין קניינית במושא החוזה. 4.7 סוגיה זו עלתה בקצירת האומר גם בפרשת קורפו הנ"ל שם, נקבע כי העובדה שבהסכמי שכר הטרחה שעמדו לדיון באותה פרשה נקבעה הגבלת זמן לתוקפם מאיינת את האפשרות לקבוע כי קיימת בידי עוה"ד קורפו זיקה מעין קניינית לפרוייקט (פיסקה 13 לפסק הדין). 4.8 אינני משוכנע כי הגבלת הזמן בהסכם שכר הטרחה היא בבחינת חזות הכל בהערכת היקף הזכות שרכש לעצמו התובע. לדעתי, די בעובדה לפיה התובע לא היה בנקודת זמן כלשהיא בעל זכות קניינית או מעין קניינית בנכס, כדי לתחום את היקף זכותו לקצור רווח עתידי בלתי מוגבל בזמן ובסכום לעסקאות שיעשו בו לעתיד לבוא. 4.9 בצד התנהגותו הנפסדת והמתריסה של הנתבע בהסתרה מכוונת של העובדות באשר להתקשרויות שביצע בנכס (הסכם המכר החוזר, והשכרת יחידות מגורים) אין להתעלם מן העובדה שהתובע ביקש לנכס לעצמו שכר טרחה בסכומים בלתי זניחים ולתקופות בלתי מוגבלות, גם מקום שבו לא יבצע עבודה משפטית כלשהיא. 4.10 לשיטתי, יש להבחין לצורך הערכת סכום פיצויי הציפייה בין שכר טרחת עורך דין המשולם בגין עבודה שבוצעה בפועל מזה, ובין פיצוי המשולם רק בעבור עצם הנכונות של עורך דין לבצע את העבודה. הבחנה זו מוצדקת ביתר שאת מקום בו עסקינן במתן שירותים משפטיים אשר בידוע כי מרכיב "תשומות הייצור" הגלומות בהן - הינן נמוכות יחסית. 4.11 לדידי, ניסיונו של התובע לגבות את מלוא השכר אשר היה משולם לו בנסיבות בהן היה מבצע את העבודה המשפטית הכרוכה בעסקת המכר החוזר ובחידוש השכירויות - גם מקום שבו לא ביצע את השירותים האמורים, כלל ועיקר איננה מתיישבת עם הוראת סעיף 39 לחוק החוזים לפיה: "הקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה". בפסיקה עקבית הוענק לסעיף 39 הנ"ל מעמד של "עיקרון מלכותי" ( השוו: רע"א 6339/97 משה רוקר נ. משה סלומון. 4.12 סבורני כי בנסיבות המקרה מושא תובענה זו, יש לפסוק לתובע פיצויי ציפייה המתבססים על תשלום חלק משמעותי מן השכר שהקנה לו הסכם שכר הטרחה, אך לא את מלוא השכר. 4.13 בנפרד ובמובחן ובהתייחס לחבותה הנטענת של הנתבעת הגעתי למסקנה כי בהינתן כי הנתבע הינו בעל מניות הרוב והמנהל בנתבעת וכי חומר הראיות מלמד כי היה הרוח החיה בה - ניתן להסיק כי ידיעתו של הנתבע את פרטי הסכם שכר הטרחה, לרבות זכותו של התובע לקבל שכר גם אם לא נמסרה לידיו העבודה המקצועית - מיוחסת גם לנתבעת. 4.14 עם זאת, סבורני כי חתימתה של הנתבעת על הסכם המכר החוזר מהסכמי השכירות הינה בבחינת פועל יוצא מתחייב של היותה הבעלים הרשום של הנכס ומשום כך לא מתקיים בעניינה של הנתבעת התנאי הגלום בסעיף 62 לפקודת הנזיקין, דהיינו, כמי שביודעין ובלא צידוק מספיק גרמה לנתבע כי יפר את הסכם המכר עם התובע. מכאן, שאני דוחה את התביעה נגד הנתבעת. 5. סוף דבר 5.1 מצאתי כי הנתבע הפר את הסכם שכר הטרחה בכל הנוגע לקיפוח התובע לקבלת שכר טרחה המובטח לו על פי הסכם שכר הטרחה, ומשכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויי ציפייה בשיעור של 66% מכלל סכומי שכר הטרחה להם היה זכאי כאמור בסעיף 49 לכתב התביעה, דהיינו, סך של 298,465 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כמתחייב מן האמור עד כאן - אני דוחה את התביעה שכנגד. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. הודעה זכות ערעור. עורך דיןשכר טרחהשכר טרחת עורך דין