קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שכירות מבנה ווקף: התובעים, שהם לטענתם נאמני הווקף גאראללה המצוי ברח' המלך פייצל 1 בעיר העתיקה בירושלים (להלן: "הווקף") הגישו תביעה לפינויו של הנתבע מהחלק של המבנה נשוא הווקף אותו הוא מחזיק הכולל חדר ומטבח נפרדים. לטענתם לווקף היה נאמן מותואלי עד פטירתו בשנת 1963. מאז ועד שנת 2002 לא היו נאמנים לווקף. אז הוגשה בקשה לבית הדין השרעי למנות נאמנים לווקף ובית הדין מינה את התובעים. התובעים פנו לשוכרים השונים המתגוררים במבנה הווקף בדרישה לשלם להם את דמי השכירות. הנתבע סרב לשלם את דמי השכירות לכן הוגשה נגדו תביעה לפינוי. התובעים טוענים כי בנוסף לאי תשלום דמי השכירות, הנתבע גם ביצע תוספת בניה של חדר ועלית גג ללא הסכמת התובעים. הנתבע טוען כי הוא שילם את דמי השכירות עד שנת 2009 לבעלי הנכס או למי שבעלי הנכס הורה לשלם. לאחר מכן הופקדו דמי השכירות אצל בא כוחו והוא מוכן לשלמם למי שביהמ"ש יורה. לדבריו, הוא היה מוכן לשלמם לב"כ התובעים אך זה סרב לקבל. הנתבע טוען עוד כי הוא דייר מוגן בנכס אותו רכש מהשוכר הקודם ושילם לו דמי מפתח. באשר לבניה טוען הנתבע כי מדובר בקיר שנבנה בחצר לפני למעלה מ- 20 שנה והדבר נעשה בהסכמת הבעלים. הנתבע טוען עוד כי התובעים לא הצליחו להוכיח את מעמדם בנכס ואת זיקתם אליו. העידו בפני נציג התובעים, הנתבע ומר אבו סנינה אשר העביר את השכירות לנתבע. מתוך העדויות עולה כדלקמן: א. התובעים מונו כנאמנים של ווקף גאראללה. היקף השטח של הווקף מוגדר בהחלטת המינוי ואין ספק שהוא כולל את השטח נשוא המחלוקת בו מתגורר הנתבע. השטח מוגדר לפי הנכסים הגובלים בו (ולא לפי גוש חלקה) ואולם ברור שמדובר בשטח נשוא המחלוקת. נראה כי אימרתו של הנתבע בהקשר לכך שלא הוכח הקשר של התובעים לנכס נאמרה לצורך ההכחשה בלבד על אף שברור גם לנתבע (שהסכים במהלך הדיונים בתיק להעביר את השכירות לתובעים ואם אין להם קשר לנכס מדוע הסכים לעשות זאת?) שהתובעים הם נכון להיום נאמני הווקף. ב. לא הוכח שהנתבע קיבל דרישה לתשלום דמי השכירות לתובעים בשנת 2002. אמנם התובעים טענו ששלחו מכתב דרישה ובו ציינו שהם נאמנים ואולם לא הוכח שהנתבע קיבל מכתב זה. ג. הנתבע קיבל מכתב דרישה לתשלום דמי השכירות לתובעים בשנת 2006 והשיב להם במכתב מאותה שנה. לדבריו, שגובו גם במסמכים, הוא שילם את דמי השכירות למי שהיה בעל הנכס או למי שבעל הנכס הורה לו לשלם עד שנת 2009. ד. באשר לשאלת היותו של הנתבע דייר מוגן בנכס אם לאו, שאלה זו אינה השאלה העומדת לדיון בתיק זה. ככל שיש למי מהצדדים טענות בענין זה עליו להגיש תביעה נפרדת. התביעה שבפני היא תביעה לפינוי המושכר בשל אי תשלום דמי שכירות ובשל בניה שלא כדין בלבד. לפיכך, אין צורך להכריע במחלוקת שבין הצדדים לענין הדיירות המוגנת, על אף שאילו היה צריך להכריע הייתי נוטה לאמר שהנתבע אינו דייר מוגן שכן בהסכם השכירות שלו עם בעלת הנכס נכתב בפירוש שלא שולמו דמי מפתח לפיכך אין לעובדה שבהסכם שחתם עם הדייר הקודם לו, נכתב שהוא שילם לו דמי מפתח. דמי מפתח אמורים להיות משולמים לבעל הנכס ולא לשוכר הקודם בלבד. ה. באשר לבניה הנוספת הנטענת, הנתבע המציא מסמך שלכאורה נראה חתם על ידי מי שהיה בעל הנכס עת הושכר לו המקום, ולפי אותו מסמך הורשה הנתבע לבצע תוספת בניה כפי שביצע. ו. באשר לדמי השכירות, הנתבע המציא מסמכים מהם עולה לכאורה כי דמי השכירות עד שנת 2009 שולמו לבעלי הנכס או למי שבעלי הנכס הורו. אכן משנת 2009 לא שולמו דמי שכירות ואולם אלה הופקדו לטענת הנתבע אצל בא כוחו עד שיתברר למי יש לשלמם. ב"כ הנתבע הסכים במהלך קדמי המשפט לשלם סכומים אלה לב"כ התובעים אך זה סרב לקבל. תוצאת כל האמור היא כי הנתבע הינו שוכר כדין של הנכס נשוא המחלוקת. הנתבע קיבל את השכירות מהשוכר הקודם לו, מר אבו סנינא, שאין מחלוקת שהיה שוכר כדין של הנכס. כאמור, באשר לשאלת הדיירות המוגנת אין צורך להכריע בפסק דין זה וככל שמי מהצדדים טוען לדיירות מוגנת או להעדרה והוא מעוניין להביא שאלה זו להכרעת בית המשפט הוא רשאי לעשות כן. טענת הנתבע לפיה שילם דמי שכירות למי שנחזה כבעלים עד שנת 2009 לא נסתרה והיא נתמכת במסמכים ואולם כאמור, מתברר עתה כי דמי השכירות לא שולמו למי שנכון היה לשלמם. מתוך מסמכי הווקף עולה כי היה על הנתבע לשלם את דמי השכירות לתובעים שהם נאמני הווקף. כיון שהנתבע שילם את הסכומים למי שהוא סבר שיש לשלמם נראה כי אין מקום להורות על פינויו מהנכס ואולם יש לחייבו לשלם לנאמנים את דמי השכירות ממועד מינויים בשנת 2002. ככל שיש לנתבע טענות לגבי הסכומים ששילם בין השנים 2002 עד 2009 עליו להגיש תביעה נפרדת נגד מי שקיבל ממנו את התשלומים שלא כדין. התוצאה היא איפוא כדלקמן: התביעה לפינוי הנתבע מהנכס נדחית ואולם זאת בתנאי שהנתבע ישלם לתובעים תוך 30 יום ממתן פסק דין זה את דמי השכירות עבור הנכס משנת 2002 ועד מועד התשלום בפועל. דמי השכירות שישלם הנתבע יהיו אלה ששולמו על ידו עד שנת 2002 ואשר שולמו מאז ועד שנת 2009 למי שלא היה בעלים של הנכס, היינו, סך של 35 דינר לשנת שכירות. לא ישלם הנתבע את הסכומים הנ"ל במועד יפונה הנתבע מן הנכס. למעלה מהצורך ועל מנת למנוע המשך דיונים בעתיד מוצע לצדדים להגיע להסכמה על דמי שכירות מכאן ולהבא שאם ישלמם הנתבע לתובעים וכל עוד אלה ישולמו לא יפונה הנתבע מן הנכס. לאור התוצאה אין צו להוצאות. שכירותמבנה