המערערת טענה בבית משפט קמא, שהשיק מושא הערעור ניתן לחברת היזמים כ"שיק טובה", וכנגדו היא קיבלה שיק של מנהל חברת היזמים. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שיק טובה: לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג, סגן הנשיאה) בתא"מ 44790-10-10. בפסק הדין חויבה המערערת, בין היתר, לשלם למשיב את מלוא סכום השיק, שהגיש המשיב לביצוע בהוצאה לפועל. כנגד קביעה זו מופנה הערעור. השיק שעומד במוקד פסק דינו של בית משפט קמא הוא שיק על סך 22,680 ₪, שמשכה המערערת לפקודת הנפרעת - חברת היזמים מ.מ.א בע"מ ("חברת היזמים"). מועד פירעונו של השיק היה ביום 20.9.2008. חברת היזמים הסבה את השיק למשיב, ולאחר שהשיק חולל מחמת הוראת ביטול הגיש המשיב את השיק לביצוע בהוצאה לפועל. התנגדות שהגישה המערערת התקבלה, וההליך הועבר לדיון בסדר דין מהיר בבית משפט השלום. המשיב טען בבית משפט קמא, שהשיק הוסב לו כדין ובתמורה להלוואה שאותה הוא נתן למנהל חברת היזמים, מר אברהם X. לדבריו, השיק מושא ההליכים נמסר לו בחודש אוגוסט 2008 כנגד שיק על סך 21,000 ₪, שאותו הוא נתן לחברת היזמים ומנהלה בחודש יולי 2008 ונפרע בסמוך לכך. הוראת הביטול ביחס לשיק מושא הערעור ניתנה רק לאחר מועד הפירעון (ביום 21.9.2008), והמשיב טען שאין לו כל ידיעה בדבר הסיבה לביטול או בכל הנוגע ליחסי המערערת-המושכת עם חברת יזמים. המערערת טענה בבית משפט קמא, שהשיק מושא הערעור ניתן לחברת היזמים כ"שיק טובה", וכנגדו היא קיבלה שיק של מנהל חברת היזמים, מר X. עוד נטען, שבנו של המשיב היה עורך דין של חברת היזמים וכי השיק ניתן למשיב לשם תשלום שכר טרחה לבנו ולא כהלוואה, כטענת המשיב. נטען, שהסכם הלוואה שצירף המשיב הוא פיקטיבי. המשיב אינו אוחז כשורה ועומדות למערערת נגדו כל טענותיה כלפי הנפרעת - חברת יזמים. לאחר שמיעת ראיות, בית משפט השלום קיבל, כאמור, את התביעה השטרית של המשיב. בית משפט השלום קבע, כממצא עובדתי, שהשיק בוטל לאחר מועד פרעונו. עוד נקבע, שהמצהיר מטעם המערערת, מר אשר יונה, לא הביא ראיות לטענתו, שמדובר היה ב"שטר טובה" שניתן כנגד שטר אחר שחולל. נקבע גם, שהמערערת לא הוכיחה את טענתה לכישלון תמורה ביחסיה עם חברת היזמים בע"מ. מנגד נקבע, שהמשיב הוכיח שהוא נתן תמורה לחברת היזמים עבור השיק, ומכאן שהוכח מתן תמורה וזאת בנוסף לחזקת התמורה החלה לפי פקודת השטרות. על סמך ממצאים אלה נקבע, שהמשיב זכאי לגבות את השיק. תחילה נקבע, שלפי הלכת גויסקי (ע"א 333/61), אף אם המשיב אינו אוחז כשורה הוא זכאי לגבות את השיק, שכן די בכך שהוא אחז בשיק לפני מועד כישלון התמורה הנטען, שלא הובאו נתונים לגביו. עוד נקבע, שממילא המשיב אוחז כשורה בשיק, שכן הנתבעת לא סתרה את החזקות שבדין העומדות למשיב, שלפיהן מי שאוחז בשיק חזקה שקיבל אותו בתמורה ובתום לב. לבסוף, בית משפט קמא ציין, שהתוצאה - בין אם המשיב אוחז כשורה בשיק ובין אם הוא אוחז בשיק - היא, שהמשיב זכאי לגבות את השיק, שכן כישלון התמורה הנטען ביחסים שבין המערערת לבין חברת היזמים לא הוכח. המערערת טענה לפניי בסיכומיה, שמשעה שהמשיב הציג גרסה (גרסת ההלוואה) אין הוא יכול להסתמך על חזקת התמורה שבפקודת השטרות; וכי ממילא הוכח שהמשיב אינו אוחז בשיק כנגד ערך או תמורה; וגם אין הוא אוחז כשורה. המערערת חזרה על הטענה, שהסכם ההלוואה שאותו הציג המשיב הוא פיקטיבי וטענה שבחקירה הנגדית המשיב הודה, שהוא מעולם לא העמיד את ההלוואה. כאינדיקציה לכך המערערת גם הצביעה על כך, שהמשיב הודה בחקירתו שהוא לא דרש מהלווים ריבית פיגורים או פיצוי מוסכם, כפי זכותו לפי הסכם ההלוואה שצירף. כן נטען, שבית משפט קמא שגה כאשר קבע שאי הבאתו לעדות של מר X, מנהל חברת יזמים, פועלת לחובתה של המערערת ולא לחובתו של המשיב. לבסוף נטען, שנסיבות המקרה מצדיקות התערבות בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. יצוין, שלאחר הגשת סיכומי המערערת הוגשו סיכומי המשיב; ולאחריהם הגישה המערערת סיכומי תשובה. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, ונתתי את דעתי לטענות הצדדים - נחה דעתי שדין הערעור להידחות. המערערת מכנה את טענת ההגנה שבפיה בקשר עם השיק, כאמור, טענת "כישלון תמורה". הנטל להוכחת טענת ההגנה של המבקשת נגד התביעה השטרית מונח על שכמה המערערת-המושכת. כאמור, לטענתה, השיק ניתן לחברת יזמים בע"מ כ"שטר טובה", שכנגדו נתן מנהל חברת היזמים, מר אבי X, לנציג המערערת שטר נגדי (ראו למשל סעיף 63 להודעת הערעור). בית משפט קמא דחה גרסה זו בקובעו, שהמצהיר מטעם המערערת, מר אשר יונה, "לא המציא ראיות לטענתו לפיה מדובר היה בשטר טובה שניתן כנגד שטר אחר שחולל" (עמ' 2 לפסק הדין). נקבע בפסק הדין, בהמשך לכך, ש"הנתבעת [המערערת - י.מ.] אף לא הצליחה להוכיח את כישלון התמורה ביחסים שבינה לבין מושכת [צ"ל נפרעת - י.מ.] השיק - חב' היזמים בע"מ". מדובר בממצאים עובדתיים של בית משפט קמא, שככלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם; ומקרה זה אינו מצדיק חריגה מן הכלל. אנמק: עיון בחומר הראיות מעלה, שהמערערת לא הציגה את אותו שטר שניתן לה, לטענתה, כנגד השיק מושא הערעור; וגם לא הביאה ראיות לכך שאותו שטר חולל. המערערת והמצהיר מטעמה, מר אשר יונה, גם לא פירטו את הרקע למשיכת השיק לפקודת חברת יזמים ולמערכת היחסים בין המערערת לבין חברת יזמים בע"מ, והכל - תוך הותרת עמימות עובדתית בנדון. על כך יש להוסיף, שתצהירו של מר יונה, שניתן במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר מדבר על "ביטול התקשרות כדין" (מע/2 בסעיף 8); טענה שמרמזת לכאורה על עסקה שבוטלה ולא על מתן "שטר טובה", כפי שנטען בתצהיר המאוחר יותר שהוגש בתמיכה לכתב ההגנה (מש/2). כפי שקבע בית משפט קמא, המערערת גם לא הביאה את מר X, מנהל חברת יזמים, לעדות על מנת לתמוך בגרסתה, שעליה מבוססת טענת ההגנה שלה ועליה הנטל להוכיחה. כעולה מסיכומי המשיב, ומעיון בתיק המוצגים של המשיב, המערערת אף יצרה מצג שלפיו מר X יגיע להעיד מטעמה. לשם כך אף נדחו מספר ישיבות הוכחות. אלא שמטעמיה שלה ויתרה המערערת על עדותו (מש/6 בעמ' 11, מש/7, מש/8, מש/9, מש/10). אין אפוא עילה להתערב בקביעתו של בית משפט קמא, שלפיה המערערת לא הוכיחה את גרסתה, ומשכך שלא קמה לה טענת הגנה של "כישלון תמורה". המשמעות היא גם, שלא נסתרה החזקה שלפיה השיק שמשכה המערערת לחברת היזמים-הנפרעת היה בעד ערך (סעיף 29(א) לפקודת השטרות); ומכאן גם, שהמשיב הוא אוחז בעד ערך (סעיף 26(ב) לפקודת השטרות). המשמעות של דחיית גרסתה של המערערת, וכפועל יוצא מכך דחיית טענת ההגנה שלה כנגד התביעה השטרית - היא דחיית הערעור כולו. משנדחתה טענת ההגנה של המערערת די בכך שהמשיב אוחז בעד ערך בשטר, כדי להביא לזכייתו בתביעה השטרית (שלום לרנר דיני שטרות 209 (מהדורה שניה, 2007)). יצוין עוד, שמשעה שלא הוכחה טענת ההגנה של המערערת, אף קמה החזקה שבסעיף 29(ב), שלפיה האוחז בשטר - המשיב - הוא לכאורה אוחז כשורה (סעיף 29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש]), אולם משנדחתה טענתה ההגנה היחידה של המערערת נגד התביעה השטרית ממילא, כאמור, זוכה המשיב בתביעה השטרית אף אם אין הוא אוחז כשורה (לרנר, לעיל, בעמ' 224-223). לנוכח מסקנתי שלעיל, שלפיה בדין נדחתה טענת "כשלון התמורה" של המערערת, אין צורך להידרש ליתר טענותיה של המערערת - שעניינן בשאלה אם הוכח שהמשיב הוא אוחז כשורה; והנטלים החלים בנדון. ואוסיף מעבר לנדרש, כי גם בכל הקשור במתן התמורה על ידי המשיב עצמו נקבע על ידי בית משפט קמא ממצא עובדתי שאינו מצדיק התערבות - וזאת חרף הטענות הרבות של המערערת בנקודה זו ("סוגיית ההלוואה"). התוצאה היא, שהערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דינו בסך כולל של 5,000 ₪. ערבון, אם הופקד, יועבר לבא כוח המשיב עד הסכום האמור; והיתרה - אם תישאר - תוחזר לבא כוח המערערת. שיקים