תקנות מחלות בעלי-חיים (חיסון בפני מחלות שונות), תשי"ט-1959 בתוקף סמכותי לפי סעיף 20 לפקודת מחלות בעלי-חיים, 1945, והסעיפים 14(א) ו- 2(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, אני מתקין תקנות אלה: 1. הגדרות בתקנות אלה - "בהמות" - בקר, כבשים ועזים מכל הגילים משני המינים בין מגידול מקומי ובין מיבוא; "חיסון" - לרבות כל טיפול למניעת מחלות בבהמות, או להדברתן; "שטח רשות מקומית" - שטח של עיריה, מועצה מקומית, מועצה אזורית, מועצה כפרית, כפר, מאהל, מושבה, מושב עובדים, מושב שיתופי, קיבוץ, קבוצה או כל שטח מיושב אחר. 2. חיסון כללי של בהמות (א) רופא וטרינרי ממשלתי רשאי לפרסם בשטח רשות מקומית הודעה שבה יקבע את המקומות ואת המועדים להרכבת חיסון לבהמות המוחזקות באותו שטח נגד המחלות המפורטות בתוספת. (ב) אגרת הרכבת החיסון כוללת גם התשלום עבור החומר שהשתמשו בו לביצוע הרכבת החיסון. 3. אגרת חיסון (א) בעד הרכבת חיסון בפני המחלות ישולמו האגרות הנקובות בתוספת. (ב) סכום אגרות חיסון כולל גם את תמורת החומר המוזרק. 4. סמכות לקבוע סימון רופא וטרינרי ממשלתי רשאי להורות בדבר סימון בכתובת קעקע, בכוויה או בכל דרך אחרת שיורה מנהל השירותים הוטרינריים, בגופה של כל בהמה שחוסנה. תקנות מחלות בעלי-חיים (מחלת הפה והטלפיים), תש"ך-1959 בתוקף סמכותי לפי סעיפים 18 ו-20 לפקודת מחלות בעלי-חיים, 1945 (להלן - הפקודה), והסעיפים 14(א) ו-2 (ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, אני מתקין תקנות אלה: 1. הגדרות בתקנות אלה - "בהמה" - בקר, כבשים, עזים, חזירים, גמלים וחיות בר ממחלקת היונקים; "גופה" - גופה של בהמה שנשחטה או שהומתה, לרבות הבשר, העצמות, העור, הפרסות, הקרניים, הצמר, השיער, הקרביים וכל חלק אחר של בהמה שנשחטה; "חומר חיטוי מאושר" - (1) תמיסה של שני אחוזים למאה של נתר מאכל (סודה-קאוסטיק); (2) תמיסה של ארבעה אחוזים למאה של פחמת-הנתרן (סודיום-קרבונט); "חלב" - לרבות מי-גבינה, חובצה, חלב רזה וכן מוצרי-חלב; "מחלה" - מחלת הפה והטלפיים; "נבלה" - בהמה שמתה, לרבות הבשר, העצמות, העור, הפרסות, הקרניים, הצמר, השיער, הקרביים וכל חלק אחר של בהמה שמתה; "נגוע" - נגוע במחלה, לרבות חשוד במחלה; "רופא וטרינרי" - רופא וטרינרי ממשלתי. 2. חובת הודעה על מחלה כל אדם היודע או החושד שבהמה, גופה או נבלה נגועות, חייב להודיע על כך מיד לרופא וטרינרי או לתחנת המשטרה הקרובה. 3. העברת בהמות, גופות ונבלות נגועות לא יעביר אדם, לא יגרום, לא ירשה ולא יסייע להעברת בהמה, גופה או נבלה נגועות ממקום בו הן נמצאות, אלא על פי היתר מאת רופא וטרינרי. 4. שחיטת בהמות נגועות לא ישחוט אדם, לא יגרום ולא יסייע לשחיטת בהמה נגועה, אלא על פי היתר בכתב מאת רופא וטרינרי. 5. הוראות רופא וטרינרי או מפקח על בהמות רופא וטרינרי או מפקח על בהמות רשאי להורות על בידוד, חיטוי, העברה, חיסון, שחיטה, קבורה, השמדה, עצירה של בהמה, גופה, או נבלה נגועות או על השמדת זבל, מספוא, ריפוד, בדרך שנקבעה על-ידי מנהל השירותים הוטרינריים. 6. הודעה על מקום נגוע (א) רופא וטרינרי ימסור הודעה בטופס א' שבתוספת לבעל או למחזיק של כל בית, רפת, אורווה, דיר, בית-מטבחיים, בית-נחירה, שדה או מקום אחר (להלן - מקום) שיש בו או שהיתה בו, תוך 21 יום קודם לתאריך ההודעה, בהמה, גופה או נבלה שלפי דעתו היא נגועה, או לבעליה או למחזיק של מחלבה שאליה הועבר חלבה של בהמה נגועה. (ב) נמסרה הודעה כאמור בתקנת משנה (א) יחולו על המקום הוראות אלה: (1) כל בהמה המצוייה במקום בתאריך מסירת ההודעה תפונה, תבודד, תישחט או תישמד, הכל לפי הוראות הרופא הוטרינרי; (2) בעליו או מחזיקו של מקום יעמיד כלי חיטוי מתאימים המכילים חומר-חיטוי מאושר בהתאם להוראות הרופא הוטרינרי; (3) אדם שהיה לו מגע עם בהמה נגועה, המיתקן בו היא נמצאת, גלליה או ריפודה, לא יעזוב את המקום אלא לאחר שהחליף בגדיו ונעליו ורחץ ידיו ורגליו; (4) כלבים או עופות בית יש לקשור או לכלוא שלא יוכלו לבוא במגע עם בהמה נגועה; (5) לא יוצא מהמקום חלב אלא על פי אישור מאת רופא וטרינרי; (6) לא ישמש חלבה של בהמה נגועה למאכל לכל בהמה אחרת אלא לאחר שהרתיחוהו או עיקרוהו בדרך אחרת; (7) לא יוצא כל סוס, חמור, פרד או רכב מחוץ למקום אלא על פי אישור בכתב מאת רופא וטרינרי; (8) ניקוי וחיטוי המקום ייעשו על-ידי המחזיק בזמן ובאופן שיורה עליו רופא וטרינרי; (9) לא יוצא ולא יועבר מספוא, קש או זבל מהמקום או בתוך תחומי המקום אלא על פי אישור בכתב מאת רופא וטרינרי; (10) לא תוכנס למקום ולא תוצא ממנו בהמה אלא בהתאם להוראות כאמור בפיסקה (1); (11) רשאי רופא וטרינרי להורות על השמדת הזבל, הריפוד או המספוא במקום. (ג) הודעה על פי תקנה זו תישאר בתקפה עד שתבוטל על-ידי הודעה בטופס ב' שבתוספת שתימסר לבעל או למחזיק על-ידי הרופא הוטרינרי, אולם אם ניתנה הוראה לפי תקנת משנה (ב)(1) על פינוי המקום מבהמות, לא תוכנס לתוכו בהמה תוך שנים-עשר חודש מיום מתן ההודעה אלא על פי אישור מאת רופא וטרינרי. 7. הוראות שיחולו בשטח נגוע הוכרז שטח כשטח נגוע על פי סעיף 17 לפקודה, יחולו עליו, נוסף להוראות סעיף 18 לפקודה, גם הוראות אלה: (1) לא יעביר אדם, לא ירשה ולא יסייע להעברת בהמה, גופה, נבלה, מספוא, ריפוד, זבל, משטח נגוע, אליו או בתחומו, אלא על פי אישור בכתב מאת רופא וטרינרי; (2) לא ירעה אדם בהמות בשטח הנגוע אלא על פי אישור בכתב מאת רופא וטרינרי; (3) לא יוציא אדם, לא יגרום ולא יסייע להוצאת גופה מחוץ לתחום עיריה, מועצה מקומית, מועצה כפרית, כפר, מושב שיתופי, מושבה, מושב עובדים, מאהל, קיבוץ, קבוצה או כל שטח מיושב אחר, אלא על פי היתר בכתב מאת רופא וטרינרי; (4) מנהל השירותים הוטרינריים רשאי להורות, לגבי שטח מסויים, על דרכי הטיפול והעברת החלב ממנו; (5) מנהל השירותים הוטרינריים, רופא וטרינרי או מפקח על בהמות רשאי להורות את בעליה של בהמה משטח נגוע לבודד את הבהמה משאר הבהמות שבתוך השטח או להעבירה מן השטח אל מקום אחר, תוך מועד שנקבע; (6) רופא וטרינרי ממשלתי רשאי להורות את המחזיק בכל דבר שבא במגע או החשוד שבא במגע עם בהמה נגועה במחלה או חשודה כנגועה במחלה על האמצעים והטיפולים שיש לבצע בו כדי שימנע העברת המחלה באמצעותו, לרבות השמדתו. 8. הזרקת תרכיב ונסיוב לא יזריק אדם לבהמה נסיוב או תרכיב למניעת התפשטות המחלה אלא על פי אישור בכתב מאת המנהל השירותים הוטרינריים. 9. הפרת הוראות נעברה עבירה על הוראות הפקודה, תקנות אלה או כל צו, הוראה, אישור, רשיון או תנאי שנקבעו או ניתנו לפי הפקודה או לפי תקנות אלה, רשאי רופא וטרינרי או מפקח על בהמות להורות על עצירה או תפיסת בהמה נגועה. 10. אגרות בעד הרכבת חיסון מפני כל אחד מטיפוסי נגיף מחלה על-ידי רופא וטרינרי או מפקח, ישולמו אגרות בשיעורים המפורטים להלן: שיעור האגרה בשקלים חדשים בעד חיסון מפני מחלת פה וטלפיים לבקר (למעט בקר מגזע מקומי) וחזירים 140 בעד חיסון מפני מחלת פה וטלפיים לבקר מגזע מקומי 120 בעד חיסון מפני מחלת פה וטלפיים לכבשים ועזים 20 11. ביטול תקנות מחלות בעלי-חיים (מחלת הפה והטלפיים) - בטלות. תקנות מחלות בעלי חיים (מניעת שאריות ביולוגיות), התש"ס-2000 בתוקף סמכותי לפי סעיפים 22 ו-23 לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה-1985, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי סעיף 48(א) לחוק-יסוד: הממשלה, וסעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ולענין תקנה 5 באישור שר האוצר לפי סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת לפי סעיף 1(ב) לחוק-יסוד: משק המדינה, אני מתקין תקנות אלה: 1. הגדרות בתקנות אלה - "המנהל" - מנהל השירותים הווטרינריים או מי שהוא הסמיכו לענין תקנות אלה; "הרמה המרבית" - הרמה המרבית המותרת של שאריות ביולוגיות בגוויית בעלי חיים או בתוצרתו, כמפורט ברשימה שערך המנהל בהסכמת מנהל שירות המזון במשרד הבריאות, המעודכנת מזמן לזמן ושהופקדה לעיון הציבור בלשכות המחוזיות של השירותים הווטרינריים ובספריית המכון הווטרינרי בבית דגן. "שארית ביולוגית" - חומר הדברה, חומר אורגני, חומר לא אורגני, חומר מתכתי, הורמונים, אנטיביוטיקה, חומרים אנטימיקרוביאליים אחרים, חומרי תילוע, חומרים מרגיעים או כל חומר אחר, לרבות נגזרותיו, המשאיר שאריות בבעל-חיים בעת המתתו או לאחריה, באחת מן הרקמות או האברים שלו בתוצרתו; "תוצרת" - כל אחד מאלה: (1) ביצים - עד הוצאתן לשיווק משער בית המיון; (2) בשר - עד הוצאתו משערי בית השחיטה או בית המטבחיים, לפי הענין; (3) חלב - עד קליטתו בשערי המחלבה; (4) דגים - עד הוצאתם משערי משקי הגידול; (5) דבש - עד הוצאתו משערי משקי הגידול. 2. איסור שיווק שיווק גוויית בעל חיים או תוצרתו מותר רק אם אין בגוויה או בתוצרת כאמור שאריות ביולוגיות מעל הרמה המרבית. 3. איתור שאריות ביולוגיות (א) שאריות ביולוגיות בבעל חיים, בגווייתו או בתוצרתו יאותרו בבדיקות מעבדה - בבדיקה נפרדת לכל חומר שהוא שארית ביולוגית. (ב) המנהל רשאי לדרוש בדיקה אחת או יותר של בעל חיים, גווייתו או תוצרתו, לאיתור שארית ביולוגית בהם. 4. בדיקה דרש המנהל לפי תקנה 3 מבעלו של בעלי חיים, של גווייתו או של תוצרתו, להביאם לבדיקה, יביאם לבדיקה למקום ובמועד שקבע המנהל. 5. אגרה בעד כל בדיקה של בעל חיים או גוויותו או תוצרתו, כאמור בתקנה 3, ישלם בעלו אגרה בסכום 329 שקלים חדשים. 6. ביטול תקנות מחלות בעלי חיים (בדיקת שאריות ביולוגיות), התשנ"ד-1994 - בטלות. 7. תחילה תחילתה של תקנה 2 שישים ימים מיום פרסומן של תקנות אלה. 8. (בוטלה) (תיקון: תשס"ב) תקנות מחלות בעלי חיים (יבוא בעלי-חיים), תשל"ד-1974 בתוקף סמכותי לפי סעיף 20 לפקודת מחלות בעלי-חיים, 1945, אני מתקין תקנות אלה: פרק ראשון: הוראות כלליות 1. הגדרות (תיקון: תשל"ז, תשנ"ה) בתקנות אלה - "המנהל" - מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות או מי שהוא הסמיך לענין תקנות אלה, כולן או מקצתן; "נמל יבוא" - נמלי הים חיפה, אשדוד ואילת; נמל התעופה בן-גוריון; וכל נמל או אתר כניסה אחר שאישר המנהל לענין תקנות אלה. 2. יבוא בעלי-חיים (א) לא ייבא אדם בעלי-חיים אלא לפי רשיון בכתב מאת המנהל ובהתאם לתנאי הרשיון (להלן - הרשיון). (ב) על המבקש רשיון להגיש בקשתו בכתב למנהל לא פחות מעשרה ימים לפני צאת בעלי-החיים מארץ המוצא לישראל. (ג) המנהל רשאי לתת את הרשיון, לסרב לתיתו, לבטלו או להתלותו, לכלול בו תנאים, להוסיף עליהם או לשנותם. 3. אגרת רשיון2 (תיקון: תשל"ז, תשל"ט, תש"ם, תשמ"א, תשמ"ב, תשמ"ג, תשמ"ד, תשמ"ה, תשמ"ו, תשמ"ז) בעד מתן רשיון לפי תקנה 2, ישלם המבקש אגרה בסך 7.60 שקלים חדשים. 4. הודעה מוקדמת על כל יבוא של בעלי-חיים חייב בעלם להודיע לרופא וטרינרי ממשלתי (להלן - הרופא), לפחות 48 שעות לפני הגיעם לנמל היבוא. פרק שני: יבוא בעלי-חיים 5. טיפול בבעלי-חיים שיובאו לא יורדו בעלי-חיים מכלי ההובלה שבו הגיעו ארצה, אלא בנמל יבוא ולפי הוראות הרופא. 6. חובה להעביר בעלי-חיים להסגר הרופא יצווה להוריד בעלי-חיים שיובאו מכלי ההובלה ולהעבירם להסגר, אם נתמלאו תנאים אלה: (1) תנאי הרשיון; (2) האחראי על כלי ההובלה שבו הגיעו בעלי-החיים ארצה מסר לרופא הצהרה חתומה בידו המאשרת כי - (א) בעלי-החיים שהובאו לא הורדו מכלי ההובלה בדרכם ארצה; (ב) לא נתגלו בבעלי-החיים בדרכם ארצה סימנים המעידים על מחלה או מקרה מוות, ואם אירעו - יפרט את אמצעי הטיפול שנקט בבעלי-החיים, לרבות הנבלות; (3) הרופא בדק את בעלי-החיים שהובאו, ומצא שהם אינם נגועים או חשודים כנגועים במחלה, שלדעתו מסכנת את בריאות בעלי-החיים בארץ. 7. סמכות להעביר להסגר גם אם לא נתמלאו התנאים (א) המנהל רשאי לצוות על הורדת בעלי-חיים שהובאו, מכלי ההובלה, וכן על העברתם להסגר אף אם לא נתמלאו כל התנאים האמורים בתקנה 6. (ב) ציווה המנהל לפי תקנת משנה (א) לא יראו בצו כאמור אישור שבעלי-החיים הובאו בהתאם להוראות תקנות אלה. 8. החזרת בעלי-חיים לחוץ-לארץ לא הורה הרופא או המנהל על הורדת בעלי-החיים והעברתם להסגר כאמור בתקנות 6 ו-7, יורה המנהל על החזרתם לחוץ-לארץ, אולם רשאי הוא לא להורות כאמור, אם בעלי-החיים יישחטו או יושמדו לפי הוראותיו. 9. מקום ההסגר (א) בעלי-חיים המועברים להסגר, יוחזקו בתקופת ההסגר בתחנת הסגר הממשלתית (להלן - תחנת הסגר). (ב) המנהל רשאי להרשות החזקת בעלי-חיים בהסגר, במקום שאושר כמקום הסגר למשלוח מסויים (להלן - מקום הסגר). (ג) לא יכניס אדם לתחנת הסגר או למקום הסגר בעלי-חיים, כלים, ציוד וחמרים לא יוציאם משם, אלא לפי היתר מאת הרופא. (ד) מי שנמצא בתחנת הסגר או במקום הסגר חייב לציית להוראות הרופא. 10. העברת בעלי-חיים להסגר ומהסגר להסגר העברת בעלי-חיים לתחנת הסגר או למקום הסגר, או מהם לתחנת הסגר או למקום הסגר אחרים, תבוצע על-ידי בעלם ועל חשבונו, בדרכים, בכלי רכב מתאימים, ותוך נקיטת אמצעי זהירות, כפי שיצווה הרופא. 11. תקופת הסגר תקופת ההסגר לענין תקנות אלה היא שמונה ימים, אולם רשאי המנהל להאריך או לקצר את תקופת ההסגר, לפי שיקול דעתו. 12. פיקוח שלאחר ההסגר בתום תקופת ההסגר יימצאו בעלי החיים בפיקוח, במקום, לתקופה ובתנאים שיקבע המנהל. 13. ביצוע בדיקות אבחנות וחיסונים בתקופת ההסגר ובתקופת הפיקוח יבצע הרופא בבעלי החיים אבחנות, בדיקות וזריקות חיסון, כפי שהורה המנהל. 14. אגרת הסגר (תיקון: תש"ם, תשמ"א, תשמ"ג) (א) בעד שהיית בעלי חיים בתחנת הסגר בתקופה עד 8 ימים, ישלם בעלם אגרת הסגר כמפורט בטור א' בתוספת. (ב) בעד כל יום של שהיית בעלי חיים בתחנת הסגר מעל ל-8 ימים, ישלם בעלם אגרה כמפורט בטור ב' בתוספת, ובלבד שאם הושהו בעלי חיים בהסגר על פי הוראות בכתב מאת המנהל, לא תשולם האגרה לפי תקנת-משנה זו. (ג) בעד שהיית בעלי חיים במקום הסגר, ישלם בעליהם אגרת הסגר כמפורט בטור ג' בתוספת. (ד) ביקש הבעל לבצע בבעלי-חיים בדיקות, אבחנות וזריקות חיסון נוספים לאמור בתקנה 13, רשאי המנהל להתיר את ביצועם על חשבון הבעל. 15. פטור מאגרות נציג דיפלומטי או נציג קונסולרי של מדינת חוץ כמשמעותו בסעיף 3 לתוספת לחוק המכס, הבלו ומס קניה (ביטול פטור מיוחד), תשי"ז-1957, שהוכר על ידי שר החוץ, פטורים מתשלום אגרות לפי תקנות אלה. 16. סימון הרופא רשאי להורות על סימון בעלי חיים הנמצאים בהסגר בדרך שיקבע. 17. הזנת בעלי חיים בהסגר ושמירתם (תיקון: תשנ"ג) הבעל של בעלי החיים בהסגר חייב בהזנתם, בהשקייתם ובטיפול שיגרתי בהם בדרך ובתנאים שקבע הרופא וכן בהוצאות שמירתם. 3.18 ביצוע טיפולים מיוחדים הבעל של בעלי החיים הנמצאים בהסגר או בפיקוח יחוייב בטיפולים מיוחדים, לרבות טבילה, ריסוס וחיטוי, אם הורה הרופא על כך. 19. השמדת בעלי-חיים בהסגר ובתקופת ההסגר המנהל רשאי לצוות על השמדתם או שחיטתם של בעלי חיים בתקופת ההסגר ובתקופת הפיקוח, אם נתגלה שהם נגועים, או חשודים כנגועים, במחלה שלפי דעתו מסכנת את בריאות בעלי החיים בארץ. 20. שחרור מההסגר בתום תקופת ההסגר ישוחררו בעלי החיים מההסגר, אך רשאי הרופא לעכב את שחרור בעלי החיים מההסגר כל עוד לא שילם בעלם את האגרות והתשלומים האחרים המגיעים ממנו בהתאם לתקנות אלה. 21. מספוא או ריפוד שהובאו מספוא או ריפוד שהובאו יחד עם בעלי החיים, לא יורדו מכלי ההובלה, אולם רשאי הרופא להתיר את הורדתם והעברתם לתחנת ההסגר לשימוש לאותם בעלי החיים, או להתיר את הורדתם בתנאי שיושמדו כפי שהורה, אם, לדעתו, עלול המספוא או הריפוד לסכן את בריאות בעלי החיים בארץ. 22. כלים שהובאו כלים, מכשירים וכל ציוד שהובאו יחד עם בעלי החיים, לא יורדו מכלי ההובלה שבו הגיעו, אלא לפי היתר בכתב מאת הרופא ובהתאם לתנאיו. 23. ייבוא בעלי-חיים לשחיטה (א) התנה המנהל בתנאי הרשיון כי בעלי החיים שיובאו ישמשו לשחיטה בלבד, יחולו עליהם הוראות תקנות אלה, בשינויים המפורטים בתקנות-משנה (ב) ו-(ג). (ב) בעלי החיים יישחטו על ידי בעלם במקום שהורה המנהל. (ג) הובלת בעלי החיים מההסגר למקום שחיטה כאמור בתקנת-משנה (ב) תיעשה בכלי רכב מתאימים ותוך נקיטת אמצעי זהירות כפי שיורה המנהל. 24. הוראות מיוחדות לגבי אפרוחים, גוזלים וביצי דגירה (א) הוראות פרק זה יחולו על יבוא של אפרוחים, גוזלים וביצי דגירה של עופות וציפורים, ועל אפרוחים וגוזלים שבקעו מביצי דגירה מיובאים, בשינויים המפורטים בתקנה זו. (ב) האפרוחים, הגוזלים וביצי הדגירה, יוחזקו במקום הסגר בלבד. (ג) תקופת ההסגר תהא ששה חדשים, אולם במקרה של אפרוחים או גוזלים שבקעו מביצי הדגירה המיובאים תכלול תקופת ההסגר, נוסף על ששת החדשים מעת בקיעת האפרוחים או הגוזלים, גם את הזמן עד לבקיעתם; המנהל רשאי להאריך או לקצר את תקופת ההסגר במקרים מסויימים לפי הצורך. (ד) בתקופת ההסגר יבוצעו באפרוחים או בגוזלים בדיקות ואבחונים, על ידי הרופא, כפי הורה המנהל. (ה) בעד שהיית האפרוחים, הגוזלים או ביצי הדגירה במקום ההסגר ובעד הבדיקות והאיבחונים ישלם בעלם אגרה כמפורט בטור ג' בתוספת. 25. כלבים, חתולים וציפורים המיובאים כמטען אישי (תיקון: תשמ"ז) המנהל רשאי לפטור מתחולת תקנות אלה, כולן או מקצתן, לגבי כלבים, חתולים וציפורים המגיעים ארצה עם בעלם כמטען אישי ובכפוף לתנאים אלה: (1) מספרם אינו עולה על שניים; (2) מקורם מארצות שמהן אין חשש להחדרת מחלות בעלי-חיים ארצה; (3) המנהל שוכנע כי הם היו ברשות הבעל לא פחות מ-90 יום לפני הגיעם ארצה; (4) הם מלווים בתעודת בריאות מרופא וטרינרי ממשלתי בחוץ-לארץ המעידה על היותם חפשיים ממחלות מידבקות; (5) בעלם הציג תעודה מאת רופא וטרינרי בארץ המוצא כי הכלבים או החתולים חוסנו נגד כלבת לא יותר משנה ולא פחות מחודש לפני הגיעם ארצה; לא המציא בעלם תעודה כאמור חייב הוא לחסנם נגד כלבת תוך 5 ימים מיום הגיעם ארצה. פרק שלישי: הוראות שונות 26. תחילה תחילתן של תקנות אלה ביום השלושים לאחר פרסומן. 27. ביטול תקנות מחלות בעלי-חיים (יבוא בעלי-חיים), תשי"ט-1959 - בטלות. תקנות מחלות בעלי-חיים (ביעור שחפת-הבקר), תשכ"ה-1964 1 בתוקף, סמכותי לפי סעיף 20 לפקודת מחלות בעלי-חיים, 1945 (להלן - הפקודה), והסעיפים 14(א) ו-2 (ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, אני מתקין תקנות אלה: 1. הודעה על מחלה רופא וטרינרי הקובע כי בקר נגוע או חשוד כנגוע במחלת שחפת הבקר (להלן - המחלה), יודיע על כך מיד למחזיק בבקר ולרופא וטרינרי ממשלתי בלשכה הוטרינרית הקרובה למקום בו מוחזק הבקר. 2. מבחנים ובדיקות על ידי רופא וטרינרי ממשלתי רופא וטרינרי ממשלתי רשאי לבצע בבקר מבחן טוברקולין או כל בדיקה אחרת אשר תיראה לו כדרושה לשם גילוי או אבחון המחלה במקום ובמועד שייקבעו על ידיו בכל מקרה. 3. מבחנים באישור רופא וטרינרי ממשלתי לא יבצע אדם מבחן טוברקולין, ולא יסייע לביצוע מבחן טוברקולין אלא אם הוא רופא וטרינרי ממשלתי או רופא וטרינרי שהורשה בכתב על ידי רופא וטרינרי ממשלתי לבצע מבחן זה. 4. סימון בעל-חי נגוע או חשוד כנגוע רופא וטרינרי ממשלתי או מקפח רשאים לסמן בכל דרך הנראית להם בקר שנקבע כי הוא נגוע או חשוד כנגוע במחלה. 5. הוראות להעברת שחיטה (א) רופא וטרינרי ממשלתי רשאי להורות בטופס מס' 1 שבתוספת (להלן - הוראות שחיטה) את המחזיק בבקר נגוע או חשוד כנגוע במחלה להוציאו לשחיטה במקום ובמועד שייקבע. (ב) לא יועבר בקר שסומן לפי תקנה 4 או שניתנה לגביו הוראת שחיטה בהתאם לתקנת-משנה (א) אלא אם הוא מלווה בהיתר העברה שניתן בהתאם להוראות תקנה 8. 6. ערר על הוראות שחיטה (א) ניתנה לאדם הוראת שחיטה, רשאי הוא לערור עליה בפני מנהל השירותים הוטרינריים תוך שבעה ימים מהיום בו נמסרה במען-מגוריו או במשקו. (ב) ערר אדם על הוראת שחיטה בהתאם להוראות תקנת-משנה (א), יידחה ביצוע הוראת השחיטה עד למועד שיחליט עליו מנהל השירותים הוטרינריים. 7. הוצאה לשחיטה (א) לא יחזיק אדם בשטח בית-מטבחיים בקר שסומן בהתאם לתקנה 4 או שניתנה לגביו הוראת שחיטה, ולא ישחט אדם ולא יטפל בפשיטת עור של בקר כאמור, אלא אם נמסרו לרופא הוטרינרי של בית המטבחיים מיד עם הכנסת הבקר לשטח בית המטבחיים, הוראת השחיטה והיתר העברה שניתן לפי תקנה 8. (ב) לא יתיר רופא וטרינרי של בית-מטבחיים שחיטת בקר שניתנה לגביו הוראת שחיטה או בקר שרופא וטרינרי של בית-מטבחיים חושד שהוא נגוע במחלה, אלא אם נתן הרופא הוטרינרי של בית-מטבחיים הודעה לרופא וטרינרי ממשלתי בלשכה הוטרינרית הסמוכה לבית המטבחיים לפחות 72 שעות לפני מועד השחיטה שנקבע וקיבל הסכמתו לביצוע השחיטה במועד שנקבע על ידיו. 8. העברת בקר נגוע או חשוד כנגוע במחלה (א) לא יעביר אדם בקר, לא ירשה, לא יסייע ולא יאפשר העברת בקר, נגוע או חשוד כנגוע במחלה, ממקום הימצאו למקום אחר, אלא אם נתן רופא וטרינרי ממשלתי היתר להעברת הבקר ובתנאים שנקבעו בהיתר (להלן - היתר העברה). (ב) היתר העברה לפי תקנת-משנה (א) יינתן בטופס מס' 2 שבתוספת. 9. הודעה על שטח מאולח (א) קבע רופא וטרינרי ממשלתי כי מקום כל שהוא עלול להיות מוקד להדבקה במחלה, יוכרז המקום כשטח מאולח. (ב) הכרזה על מקום כשטח מאולח תינתן על ידי רופא וטרינרי ממשלתי למחזיק בשטח, בטופס מס' 3 שבתוספת או תפורסם ברשומות על ידי מנהל השירותים הוטרינריים. 10. הוראות שיחולו על שטח מאולח הוכרז מקום כשטח מאולח בהתאם להוראות תקנה 9 יחולו עליו הוראות אלה: (1) לא יוציא אדם, לא ירשה ולא יסייע להעביר בקר מהשטח כאמור אל כל מקום אחר ולא יכניס אדם ולא ירשה הכנסת בקר לתוכו ממקום אחר אלא על פי היתר בכתב מאת רופא וטרינרי ממשלתי ובהתאם לתנאי ההיתר; (2) לא יוציא אדם, לא ירשה להוציא ולא יסייע להוציא מהשטח כאמור אל כל מקום אחר מספוא, קש, ריפוד, זבל או כל חומר אחר הנמצא במקום אשר רופא וטרינרי ממשלתי יורה כי אין להוציאו מהשטח, אלא על פי היתר בכתב מאת רופא וטרינרי ממשלתי ובהתאם לתנאי ההיתר; (3) בעל השטח או המחזיק בו ינקה ויחטא אותו בדרך, בצורה, במועדים ובחמרים אשר יורה לו עליהם רופא וטרינרי ממשלתי. 11. ביטול הכרזת שטח מאולח שטח יישאר בחזקת מקום מאולח כל עוד לא ביטל רופא וטרינרי ממשלתי בהודעה בכתב, או מנהל השירותים הוטרינריים בפרסום ברשומות, את ההכרזה על השטח כשטח מאולח. 12. פיקוח על בני-אדם למניעת העברת מחלה רופא וטרינרי ממשלתי החושד כי אדם המועסק בעבודה במקום בו מוחזק בקר, עלול להעביר את המחלה רשאי לאסור על אותו אדם לעבוד במקום בו מוחזק הבקר, לטפל בבקר או לחלבו עד אשר ימציא אותו אדם תעודה מאת רופא כי עמד בבדיקות רפואיות לאיבחון מחלת השחפת וכי אינו נגוע במחלה זו. 13. עזרת מחזיק בבקר בעל של בקר או המחזיק בו, יסייע לרופא וטרינרי ממשלתי, לרופא וטרינרי או למפקח, בתפיסת בקר, בריכוזו במקום מסויים, בזיהויו ובהחזקתו לשם ביצוע מבחן טובורקולין, או פעולה אחרת אשר הם רשאים לבצע בבקר, בהתאם להוראות הפקודה או תקנות אלה, במקום ובמועד שייקבעו על ידם. 14. ביטול תקנות מחלות בעלי-חיים (ביעור שחפת הבקר), תשי"ח-1957 - בטלות. תקנות מחלות בעלי חיים (סימון צאן), תשל"ט-1978 בתוקף סמכותי לפי סעיף 30 לפקודת מחלות בעלי חיים, 1945, אני מתקין תקנות אלה: 1. הגדרות בתקנות אלה - "מפקח" - כמשמעות "מפקח על בהמות" בפקודת מחלות בעלי חיים, 1945; "צאן" - כבשים ועיזים מכל הגזעים משני המינים בין מגידול מקומי ובין מיובא; "שטח רשות מקומית" - שטח של עיריה, מועצה מקומית, מועצה איזורית, מועצה כפרית, כפר, מאהל, מושבה, מושב עובדים, מושב שיתופי, קיבוץ, קבוצה, או כל שטח אחר; "תווית סימון" - תווית שעליה צויין סימן היכר בצבע או בכל צורה אחרת שקבע בכתב מנהל השירותים הוטרינריים. 2. סימון כללי של צאן (א) רופא וטרינרי ממשלתי או מפקח רשאי לפרסם, בדרך הנראית לו, בשטח רשות מקומית הודעה שבה יקבע את המקומות והמועדים לסימון צאן המוחזק באותו שטח. (ב) פורסמה הודעה כאמור, חייב מחזיק הצאן להעמידו לרשות רופא וטרינרי ממשלתי או מפקח לשם סימון בהתאם להודעה. 3. בקשה לסמן צאן רופא וטרינרי ממשלתי או מפקח שמחזיק הצאן ביקש אותו לסמן את הצאן, יקבע תאריך, לא יאוחר מחדשיים מהיום שנתבקש כאמור לבצע את הסימון, במקום החזקת הצאן או במקום אחר שיקבע. 4. איסור החזקת צאן שלא סומן לא יחזיק אדם, בשטח רשות מקומית, בתום שלושה חדשים מיום פרסומה של הודעה כאמור בתקנה 2, צאן בגיל עשרה חדשים ומעלה שלא סומן בהתאם לתקנות אלה. 2.5 אופן ביצוע הסימון (תיקון: תשמ"ב, תשמ"ג, תשמ"ד, תשמ"ה, תשמ"ו) (א) סימון לפי תקנות אלה יבוצע בידי מפקח בתווית סימון, או בידי מי שהסמיכו מנהל השירותים הוטרינריים ובהתאם לתנאי ההסמכה. (ב) בעד ביצוע הסימון לפי תקנה זו תשולם אגרה בסך 100 שקלים חדשים לכל תוית סימון. 6. תעודת סימון (א) עם ביצוע הסימון, ימסור המסמן למחזיק הצאן תעודה על גבי טופס שיקבע מנהל השירותים הוטרינריים, שבו יפרט את מספר ראשי הצאן שסימן. (ב) כוחה של התעודה יפה לשנים עשר חדשים. 7. אבדן תווית סימון אבדה תווית סימון של צאן שסומן, יחולו על מחזיק הצאן הוראות תקנות אלה, ובלבד שבקשה לפי תקנה 3 תוגש לרופא וטרינרי ממשלתי או מפקח לא יאוחר מחמישה עשר יום מיום אבדן תווית הסימון. 8. החזרת תווית סימון מת צאן או הומת, ימציא מי שהיה בעלו או המחזיק בו, לרופא וטרינרי ממשלתי, תוך שבעה ימים את תווית הסימון של אותו צאן. 9. איסור החזקה לא יקנה אדם, ולא ימכור, לא יוביל ולא יחזיק צאן אלא אם סומן לפי הוראות תקנות אלה. 10. עזרת מחזיק הצאן מחזיק הצאן חייב להושיט למפקח או למי שהסמיך מנהל השירותים הוטרינריים לבצע סימון, כל עזרה הדרושה לתפיסת הצאן ולהחזקתו בשעת הסימון. תקנות מחלות בעלי חיים (הקמה והפעלה של משקי טיפוח, הפצה רביה וגידול של עופות), התשמ"א-1981 בתוקף סמכותי לפי סעיפים 22(א) ו-23 לפקודת מחלות בעלי חיים (נוסח חדש), התשמ"ה-1985, ולענין תקנה 5א, באישור ועדת הכספים של הכנסת לפי סעיף 1(ב) לחוק-יסוד: משק המדינה, אני מתקין תקנות אלה: פרק ראשון - כללי 1. הגדרות (תיקון : תשמ"ח, תשס"ב) בצו זה - "גיל אחד" - עופות שבקעו תוך פרק זמן רצוף שלא עלה על עשרה ימים; "היתר הפעלה" - היתר להפעלה חד פעמים של משק עופות הניתן לאחזקת להקה מסויימת; "המנהל" - מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות או מי שהוא הסמיך לענין תקנות אלה; "חומר רבייה" - ביצים לדגירה או אפרוחים של תרנגולות, תרנגולי הודו, שלווים, פסיונים, יונים, ברווזים, אווזים, ברבורים, פניניות, ומולרדים; "להקה" - קבוצת עופות בלול, בגיל אחד, מסוג אחד ומשלוחה אחת; "להקת יסוד" - להקה בה מפתחים או משפרים תכונות תורשתיות שונות; "להקת הפצה" - להקה בה נעשית הכלאה בין להקות יסוד או צאצאיהן; "להקת רביה" - להקה בה נעשית הכלאה בין להקות הפצה או צאצאיהן; "לול" - מבנה או חלק של מבנה המשמש לגידול עופות; "מבנה עזר" - מחסן ביצים, מחסן ציוד, מלתחה, משרפה ובור רקב וכן מיתקן לסילוק פסדים; "מנהל המחלקה" - מנהל המחלקה לעופות במשרד החקלאות; "מעבדה" - מעבדה למחלות עופות שאישר המנהל; "מפעל פסדים" - כהגדרתו בתקנות מחלות בעלי חיים (פסדים), התשמ"א-1981; "מפקח" - מי שהמנהל הסמיכו לפקח על ביצוע הוראות תקנות אלה; "משק גידול" - משק עופות שבו מגדלים עופות לשם העברתם למשק עופות אחר; "משק הפצה" - משק עופות בו מכליאים להקות יסוד או צאצאיהן לצורך והמהוות להקות הפצה; "משק טיפוח" - משקע עופות בו מייצרים להקות יסוד; "משק עופות" - מקום המשמש לגידול עופות, לרבות לולים, מבני עזר וגדרים; "משק רביה" - משק עופות בו מכליאים להקות הפצה או צאצאיהן לצורך יצירת חומר רביה; "סוג" - העופות המפורטים בתוספת הראשונה לפקודה; "שלוחה" - עופות לרביה או להטלה או לפיטום. 2. רשיון (תיקון: תשס"ב) (א) לא יקים אדם ולא יחזיק משק טיפוח, הפצה, רביה וגידול פרגיות אלא לפי רשיון שניתן לו לפי תקנות אלה (להלן - הרשיון). (ב) המנהל רשאי לתת רשיון לאחר התייעצות עם מנהל המחלקה. 3. אישור מכירה לא ימכור אדם ולא יעביר לאחר בכל דרך שהיא חומר רביה אלא אם הוא בעל רשיון. 4. בקשה לרשיון (תיקון : תשנ"ו) (א) המבקש רשיון או חידוש רשיון יגיש בקשה למנהל בטופס שקבע. (ב) המבקש רשיון ימלא את כל הפרטים באופן מדוייק ומפורט ויצרף לבקשתו מסמכים אלה : (1) תכניות של מבני העזר בקנה מידה 1:100; (2) תכניות של משק העופות כולו בקנה מידה 1:500; (ג) המנהל רשאי לדרוש ממבקש רשיון למסור לו פרטים ואישורים נוספים הדרושים לדעתו בקשר לבקשה האמורה. 4א. (בוטלה) (תיקון : תשנ"ה) 5. מתן רשיון (תיקון : תשס"ב) (א) המנהל רשאי לתת רשיון למבקש, לסרב לתיתו, להתלותו או לבטלו אם נוכח כי הוראה מהוראות תקנות אלה אינה מתמלאת. (ב) תקפו של רשיון שהותלה יחודש רק לאחר שיוכח כי מולאו כל הוראות צו זה. 5א. 2 אגרה (תיקון : תשמ"ג, תשמ"ד, תשמ"ה, תשמ"ו) בעד רשיון לפי תקנות אלה תשולם אגרה בסך 100 שקלים חדשים. פרק שני - התנאים להקמת משק עופות חדש ואחזקת משק עופות קיים 6. מיקום משק העופות (תיקון : תשמ"א, תשס"ב) (א) לא יינתן רשיון להקמת משק טיפוח, משק הפצה, משק רביה או משק לגידול פרגיות או להחזקתם, אלא אם נתקיימו תנאים אלה: (1) לא מוחזקים עופות חיים, עופות שחוטים או פסולת עופות ברדיוס של 300 מטר ממנו; (2) הוא מרוחק לפחות 30 מטר מדרך המקשרת בין משקי עופות מסוג, משלוחה או מגיל שונים. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) רשאי המנהל לתת רשיון להחזקת משק קיים לטיפוח, להפצה, לרביה או לגידול פרגיות גם אם לא נתקיימו כל התנאים שפורטו בה, וזאת לתקופה מוגבלת, ובתנאים שיקבע. 7. מבני המשק מבני הלול יהיו מרושתים, סגורים ונעולים למניעת חדירת צפורים ונברנים. 8. סביבת משק הנגופות והכניסה אליו (א) משק העופות יהיה מגודר ברשת המעוגנת בקרקע בגובה של 1.50 מטר לפחות, עם שער נעול. (ב) הכניסה למשק העופות תהיה דרך מבנה כניסה בו ניתן להתקלח ולהחליף את כל הביגוד. 9. מלתחות (א) בכניסה למשק העופות צמוד לגדר תוקם מלתחה מחולקת כלהלן: (1) חדר חיצוני להסרת הבגדים; (2) מקלחת; (3) חדר ללבישת בגדי עבודה נקיים; (4) בית שימוש שהכניסה אליו תהיה רק מחדר לבישת בגדי עבודה נקיים. (ב) המלתחה תהיה קשורה למערכת ביוב סגורה. (ג) החדרים במלתחה יהיו מרוצפים והקירות חלקים וניתנים לרחיצה. (ד) במלתחה יותקנו ארונות, ספסלים, מתלים, סידורי חימום וכיור רחצה. 10. רצפת הלול ושוליו (תיקון : תשנ"ו) בצמוד ללול ועד למרחק של מטר אחד לפחות מכל קיר חיצוני שלו יהיו שוליים. השוליים של הלול ורצפתו יהיו מבטון או מאספלט הניתן לניקוי וחיטוי בקלות. 11. הגבלות לעובדים העובדים במשק העופות לא יעבדו במדגריות, משחטות או בשווקים במיון אפרוחים ובטיפול בעופות במשקי עופות אחרים. 12. תא אידוי (א) במשק עופות יותקן תא אידוי לחיטוי ציוד וביצים. (ב) תא האידוי יהיה עם שתי דלתות האחת פונה לשטח העופות, והשניה פונה אל מחוץ לשטח המגודר. 13. הכלובים כלובים יחוטאו בריסוס בתמיסת חיטוי שהמנהל אישר לצורך זה. 14. מתקני תערובת מיתקני התערובת יותקנו במקום שאפשר יהיה למלאם מבלי להכנס למשק העופות. 15. מתקני דלק לא יותקנו מיתקני דלק בתחום משק העופות. 16. טיפול בביצים (תיקון: תשס"ב) (א) ניקוי הביצים יבוצע לאחר איסומן בחדר מיוחד למטרה זו. (ב) בזמן איסוף הביצים יש להפריד בין הביצים הנקיות לבין הביצים המלוכלכות. (ג) מיד לאחר האיסוף, יש לאדות את הביצים ולהחזיקן בנפרד מהביצים שעדיין לא אוידו. (ד) על הביצים המיועדות לצרכי רביה תוטבע חותמת עם מספר המשק בדרך כפי שקבע המנהל. (ה) על אף האמור בתקנת משנה (ד), רשאי המנהל לפטור מהטבעת החותמת ולהורות על סימון אחר. 17. איסוף ביצי אווזים והטיפול בהן (תיקון : תשס"ב) (א) נוסף על האמור בתקנה 16, יש לרחוץ ביצי אווזים מלוכלכות במים זורמים בטמפרטורה של 40 מעלות צלזיוס. (ב) הביצים המלוכלכות לא יושרו ובמים ואין לנקותן במטלית רטובה. (ג) לאחר ניקוי או רחיצת הביצים יש לאדות את כל הביצים. 18. סילוק הפגרים סילוק כל פגרי העופות ממשק העופות ייעשה באחת הדרכים שלהלן, כפי שיורה המנהל, בור רקב או משרפה שיותקנו במשק העופות או במקום שאישר המנהל, או למפעל פסדים שאישר המנהל. 19. אגרות בעד רשיון להקמת משק עופות חדש ואחזקת משק עופות קיים תשולם אגרה בשיעור שייקבע. פרק שלישי - הפעלת משק עופות 20. היתר הפעלה לא יכניס אדם עופות למשק עופות ולא יפעיל משק טיפוח, משק הפצה, משק רביה או משק לגידול פרגיות, אלא לפי היתר הפעלה מאת המנהל. 21. בקשה להיתר הפעלה (א) בקשה להיתר הפעלה או לחידושו יש להגיש למנהל על גבי טופס שהוא קבע. (ב) המבקש היתר הפעלה, ימלא את כל הפרטים שבטופס באופן מפורט ומדוייק. (ג) המנהל רשאי לדרוש מהמבקש היתר הפעלה למסור לו פרטים הדרושים לדעתו בקשר לבקשה האמורה. 22. תקפו של היתר הפעלה היתר הפעלה יינתן לגבי להקה מסויימת למשך זמן החזקתה באותו משק בלבד. 23. תנאי היתר הפעלה לא יינתן לאדם היתר הפעלת משק עופות אלא אם נתקיימו בו כל אלה: (1) העופות הם בגיל אחד, מסוג ומשלוחה אחת; אולם רשאי המנהל להתיר הכנסת עופות מגילים שונים; (2) הלול ומבני העזר יהיו ריקים מעופות, נקיים ומחוטים בחמרי חיטוי שקבע המנהל; (3) שטח משק העופות יהיה נקי מעשבים, גרוטאות וכל פסולת אחרת; (4) כלי האוכל, כל השתייה וכל שאר הציוד יהיה נקי, רחוץ ומחוטא; (5) מיכלי התערובת יהיו נקיים ומחוטים; (6) הרפד יובא במישרין מהספק באריזה חדשה לשימוש חד פעמי. 24. הוצאת עופות לא יוציא אדם עופות ממשק עופות ללא היתר הוצאה מאת המנהל. 25. מתן היתר הפעלה (תיקון : תשס"ב) (א) המנהל רשאי לתת למבקש היתר הפעלה, לסרב לתיתו, להתלותו או לבטלו אם נוכח כי הוראה מהוראות תקנות אלה אינה מתמלאת. (ב) תקפו של היתר הפעלה שהותלה, יחודש רק לאחר שיוכח למנהל כי מולאו הוראות תקנה 23. 26. יומן (א) מי שניתן לו היתר הפעלה יהיה אחראי לניהול שני יומני רישום ויהיה חייב להגישם לבדיקה, לפי דרישת המנהל. (ב) ביומן האחד יהיה רישום יומי רצוף של פעולות אלה: (1) שם המשק ממנו נתקבלו האפרוחים ומספר הרשיון שלו; (2) שם המדגרה בה בקעו האפרוחים ומספר הרשיון שלה; (3) תאריך הבקיעה; (4) תמותה ופסילה יומית של אפרוחים; (5) דיווח על ההטלה היומית ומספר המטילות; (6) חיסונים, תוצאות בדיקות, טיפולים רפואיים וקיטום שניתנו לעופות ותאריך נתינתם; (7) פרטים נוספים כפי שיורה המנהל. (ג) ביומן השני יהיה רישום יומי רצוף של פעולות אלה: (1) תאריך מכירת חומר הרביה; (2) שם קונה; (3) כמות חומר הרביה שנמכר לאחר ביצועה. (ד) כל פעולה תירשם ביומן, מיד לאחר ביצועה. (ה) ביומנים ירשמו פרטים נכונים, מלאים ומדוייקים. (ו) היומנים יוחזקו במשק העופות ולא יתלשו מתוכם דפים. (ז) היומנים ישמרו 18 חודש ממועד הפעולה האחרון שנרשם מהם. 27. דווח למנהל מי שניתן לו היתר הפעלה ידווח למנהל מיד לגבי רישומים ביומנים של פרטים אלה : (1) תמותה מצטברת בלהקה של מעל % 1 בשבוע; (2) ירידה בהטלה בלהקה מעל 10% בשבוע; 28. חומר רביה (תיקון : תשס"ב) (א) במשק טיפוח יוחזק חומר רביה שמקורו בייצור עצמי בלבד. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) רשאי מי שניתן לו היתר הפעלה למשק טיפוח, בהסכמת המנהל בכתב ומראש, לרכוש חומר רביה לצורך שיפור הטיפוח. (ג) מי שניתן לו היתר להפעלת משק הפצה ירכוש חומר רביה אך ורק ממשק טיפוח. (ד) מי שניתן לו היתר להפעלת משק הפצה יספק למשק רביה זכרים מקו גנטי אחיד ונקבות מקו גנטי אחיד. (ה) מי שניתן לו היתר להפעלת משק רביה ירכוש חומר רביה אך ורק ממשק טיפוח או ממשק הפצה. 29. ביקורת מפקח יהא רשאי לבקר במשק טיפוח, או רביה, בכל עת, ולקחת חומר רביה למבחן, בכמות סבירה הדרושה לכך. 30. בדיקות מעבדה ותחלואה (א) מי שניתן לו היתר הפעלה ישלח - (1) מלהקות המיועדות לרביה או הפצה 25 אפרוחים עד גיל 14 יום לבדיקה במעבדה; (2) פעם בחודש דגימות דם מ-5% מהעופות שבמשקו אך לא למעלה מ-200 דוגמאות. 30. בדיקות מעקב ותחלואה (א) מי שניתן לו היתר הפעלה ישלח - (1) דוגמאות רפד לבדיקה במעבדה בהתאם להוראות המנהל , (2) עם הופעת מחלה כלשהי, דוגמאות של עופות חולים ועופות שמתו כתוצאה מהמחלה, למעבדה. (ב) המנהל רשאי ליטול או לבקש שליחת דגימות מלהקות רביה או הפצה לצורך בדיקת אבחנה. 32. ביטול צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הקמת משקי טיפוח, משקי רביה ומדגריות ובדבר הפעלתם), התשכ"ז-1967 - בטל. 33. תחילה (תיקון : תשס"ב) תחילתו של תקנות אלה - (1) לגבי משקי אווזים - 15 חודש מיום פרסומן; (2) לגבי משקים אחרים - 3 חדשים מיום פרסומן; תקנות מחלות בעלי חיים (פסדים), התשמ"א-1981 בתוקף סמכותי לפי סעיף 20(ב) לפקודת מחלות בעלי חיים 1945, ולפי סעיפים 5 ו-6 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, אני מתקין תקנות אלה: פרק ראשון: כללי 1. הגדרות בתקנות אלה - "בעל-חיים" - בהמה, כלב וחתול; "בהמה" - כמשמעותה בפקודה; "רשות מקומית" - עיריה, מועצה מקומית, מועצה אזורית, איגוד ערים שתפקידיו כוללים שחיטת בעלי חיים ופיקוח וטרינרי; "פסולת" - חלקי גופה שלא נועדו למאכל אדם וכן ביצי דגירה וחלקיהן המיועדים להשמדה; "פסדים" - גופה או נבלה כמשמעותם בפקודה וכן פסולת ואפרוחים בני יום המיועדים להשמדה; "מפעל פסדים" - מפעל להפקת מוצרים מפסדים; "מנהל" - מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות, או מי שהוא הסמיך לענין תקנות אלה, כולן או מקצתן; "אחראי למפעל פסדים" - אדם או רשות מקומית המחזיק או המפעיל מפעל פסדים; "משק עופות" - מקום המשמש לגידול עופות לרבות לולים, חצרים ומיתקני עזר. פרק שני: הקמת מפעל פסדים ופיקוח וטרינרי 2. הקמת מפעל פסדים לא יקים אדם מפעל פסדים אלא לפי היתר מאת המנהל ובהתאם לתנאי ההיתר (להלן - היתר ההקמה). 3. מתן היתר הקמה לא יתן המנהל היתר הקמה אלא לאחר שהוגשו לו תכנית ומיפרטים של מפעל הפסדים המתוכנן והוא אישר, לאחר התייעצות במנהל שירותי הרפואה, את התכנית וכן שהמקום המיועד להקמת מפעל הפסדים מתאים ליעודו. 4. הפעלת מפעל פסדים לא יפעיל אדם מפעל פסדים אלא בהיתר מאת המנהל ובהתאם לתנאיו. 5. מתן היתר הפעלה לא יתן המנהל היתר להפעלת מפעל פסדים אלא אם הוכח להנחת דעתו כי המפעל פועל בתהליך המשמיד כל גורמי מחלה בפסדים. 6. הקמת מבנים ומיתקנים נוספים לא יקום בתחום מפעל פסדים או בשטח הסמוך לו כל מיתקן או מבנה שהקמתו לא אושרה מראש בידי המנהל. 7. תיקונים דרושים מצא המנהל כי המבנה והמיתקנים במפעל הפסדים אינם מתאימים ליעודם, יורה לאחראי למפעל הפסדים לבצע תוך מועד שהוא יקבע, תיקונים הדרושים לשם הפעלתו התקינה (להלן - התיקונים הדרושים) והאחראי למפעל הפסדים חייב לבצע את התיקונים הדרושים. 8. הרחבת מפעל פסדים (א) ראה המנהל כי לשם הבטחת עבודה תקינה במפעל פסדים יש צורך להגדיל את המבנים או המיתקנים ולהתקין דרכי הגישה או לשנות הציוד הקיים או להוסיף על המבנים הקיימים (להלן - עבודות הרחבה), יורה בכתב לאחראי למפעל הפסדים לבצע את עבודות ההרחבה תוך המועד שיקבע. (ב) האחראי למפעל הפסדים יבצע את עבודות ההרחבה במועד שנקבע בהודעת המנהל. 9. היתר להרחבת מפעל הפסדים לא יבצע אחראי למפעל פסדים עובדות הרחבה אלא באישור המנהל ובהתאם לתנאיו. 10. נקיון במפעל הפסדים מפעל פסדים יוחזק בכל עת במצב נקי ויקויימו בו סידורי תברואה נאותים. 11. עובדים במפעל פסדים (א) האחראי למפעל פסדים יעסיק עובדים בעלי כישורים מתאימים ובמספר מספיק להחזקתו ולהפעלתו התקינה של המפעל. (ב) נראה למנהל כי מספר העובדים המועסקים במפעל פסדים אינו מספיק לביצוע יעיל של העבודות במפעל הפסדים או שעובד אינו מתאים לתפקידו, יורה לאחראי למפעל פסדים להגדיל את צוות העובדים לפי הצורך או לשנות את הרכבו. (ג) הורה המנהל כאמור בתקנת משנה (ב), יבצע אחראי למפעל פסדים מיד כל הוראה שניתנה לו כאמור. 12. הפסקת הפעלת מפעל פסדים (א) לא ביצע אחראי למפעל הפסדים הוראה מהוראות תקנות 4 עד 11 רשאי המנהל להורות על הפסקת הפעלתו של המפעל עד למילוי ההוראה. (ב) על הוראת המנהל כאמור בתקנה משנה (א), רשאי האחראי למפעל הפסדים לערור תוך 30 יום מיום קבלתה לפני ועדת ערר שמונתה לפי תקנת משנה (ג). (ג) שר החקלאות ימנה ועדת ערר של שלושה לענין תקנה זו. (ד) הודעה על מינוי הועדה ועל הרכבה תפורסם ברשומות. 13. מינוי רופאים וטרינריים ע"י רשות מקומית (א) רופא וטרינרי של רשות מקומית, שאושר בידי המנהל יפקח על חיסול פסדים ועל מפעל פסדים בהתאם להוראותיו של המנהל. (ב) רופא וטרינרי רשאי כאמור בתקנת משנה (א) להתיר, לדחות או לאסור הפקת מוצרים מפסדים או הוצאתם מתחום מפעל הפסדים. פרק שלישי: חיסול פסדים 14. חובת המחזיק בפסדים (תיקון: תשנ"ה, תשס"ד) (א) אדם המחזיק בבעל חיים שמת מסיבה כלשהי למעט שחיטה, חייב לעשות אחד מאלה תוך 24 שעות: (1) לקבור או לשרוף את נבלתו במקום שקבעה הרשות המקומית בהתאם לתקנת משנה (ב); (2) להביאה לתחנת איסוף; (3) להביאה למפעל פסדים באמצעי הובלה שקבעה לכך הרשות המקומית ובהתאם להוראות המנהל. (ב) רשות מקומית תקבע באישור המנהל אתר לקבורת בעלי חיים או למשרפה או למפעל פסדים וכן תחנות לאיסוף פסדים. (ג) על אף האמור בתקנת משנה (א) רשאי אדם לחסל פגרי עופות בתחום משק העופות שלו במשרפה, באמצעות קומפוסטציה או באמצעות כיסוי בסיד לא כבוי, ובלבד שהחיסול ייעשה במיתקנים שאישר המנהל. (ד) על אף האמור בתקנה זו רשאי המנהל להתיר, בכתב ובתנאים שיקבע - (1) העברת גוויות לגן חיות לשם הזנת החיות שמחזיקים בו; (2) חיסול פסדים ופסולת בשיטה אחרת שאישר. 15. חיסול בעלי-חיים שמתו רשות מקומית תחסל בעל חיים שמת בתחומה על חשבון המחזיק, אם לא חוסל על ידו. 16. איסור הוצאת בעל חיים מהקבר לא יחפור אדם בעצמו או על ידי אחר ולא יוציא מהקבר-גופה או נבלה של בעל חיים אלא ברשות בכתב מאת המנהל. 17. איסור מכירת גופה או נבלה של בעל חיים לא ימכור אדם ולא יציע למכירה פסדים אלא למפעל פסדים שאישר המנהל. 18. הגשת דוחו"ת על ידי רשות מקומית כל רשות מקומית חייבת להגיש דוחו"ת, רשימות וידיעות בקשר לחיסול פסדים ככל אשר ידרוש ממנה המנהל. 19. ביטול תקנות בעלי חיים 1930 תקנות קבורת בעלי חיים - בטלות. תקנות מחלות בעלי-חיים (בריכות-טבילה ומיתקני-ריסוס לצאן), תש"ך-1959 1 בתוקף סמכותי לפי סעיף 20 לפקודת מחלות בעלי-חיים, 1945 (להלן - הפקודה), והסעיפים 14(א) ו-2 (ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, אני מתקין תקנות אלה: 1. הגדרות בתקנות אלה - "המנהל" - מנהל השירותים הוטרינריים; "בריכת-טבילה" - מבנה המשמש לטבילת-צאן לשם הדברת טפילים חיצוניים; "מתקן-ריסוס" - מעמד לריסוס-צאן המצוייד במרסס לשם הדברת טפילים חיצוניים; "ישוב" - תחום של עיריה, מועצה מקומית, מועצה כפרית, כפר, מושבה, מושב-עובדים, מושב שיתופי קיבוצי, קבוצה, מאהל או כל שטח מיושב אחר; "אזור" - אזור הכולל תחום של מספר ישובים סמוכים, למעט תחום של עיריה או מועצה מקומית. 2. הוראות המנהל המנהל רשאי להורות למחזיקי-צאן בתחום ישוב או אזור להקים בריכת-טבילה או מיתקן-ריסוס לפי התנאים, הפרטים והצרכים שיציין בהוראה. 3. הקמת בריכת טבילה או מיתקן ריסוס על-ידי המנהל המנהל רשאי להקים, בהתאם לסעיף 14 לפקודה, בריכת-טבילה או מיתקן-ריסוס בתחום ישוב או אזור לשימוש לצרכי צאן המוחזק בישוב או באזור ולחייב כל מחזיק-צאן באותו ישוב או אזור לשלם את הוצאות הקמת הבריכה או המיתקן והחזקתם באופן יחסי למספר ראשי-צאן המוחזקים על ידיו. 4. טיפול בצאן המחזיק צאן בתחום ישוב או אזור חייב, לפי דרישת רופא וטרינרי ממשלתי, להביאו לבריכת-טבילה או למיתקן-ריסוס הקיימים באותו ישוב או אזור לשם טיפול בו לצרכי הדברת טפילים חיצוניים. 2.5 אגרה (תיקון: תשל"ז, תשל"ט, תש"ם, תשמ"ב, תשמ"ג, תשמ"ד, תשמ"ה, תשמ"ו) בעד טבילה או ריסוס של כל ראש-צאן לפי תקנות אלה תשולם אגרה בסך של 0.22 שקלים חדשים. תקנות מחלות בעלי-חיים (מכלאות), תשי"ט-1958 בתוקף סמכותי לפי סעיף 20 לפקודת מחלות בעלי-חיים, 1945 (להלן - הפקודה), והסעיפים 14(א) ו-2 (ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, אני מתקין תקנות אלה: 1. הגדרות בתקנות אלה - "המנהל" - מנהל השירותים הוטרינריים; "מכלאה" - מבנה המשמש לכליאת בהמות בזמן טיפול בהן לשם ריפוי מחלות או מניעתן; "ישוב" - שטח של עיריה, מועצה מקומית, מועצה כפרית, כפר, מושבה, מושב עובדים, מושב שיתופי, קיבוץ, קבוצה, מאהל או כל שטח מיושב אחר. 2. הוראות המנהל המנהל רשאי להורות למחזיקי בהמות בתחום ישוב להקים מכלאה לפי התנאים, הפרטים והדרכים שיציין בהוראה. 3. הקמת מכלאה על-ידי המנהל המנהל רשאי בהתאם לסעיף 14 לפקודה להקים מכלאה בתחום ישוב שתשמש לצרכי הבהמות המוחזקות בו ולחייב כל מחזיק בהמות באותו ישוב לשלם את הוצאות הקמת המכלאה והחזקתה באופן יחסי למספר הבהמות המוחזקות על ידיו. 4. טיפול בבהמות במכלאה המחזיק בהמות בתחום ישוב חייב, לפי דרישת רופא וטרינרי ממשלתי, להביאן למכלאה הקיימת באותו ישוב לשם טיפול בהן לצרכי ריפוי מחלות או מניעתן. תקנות מחלות בעלי-חיים (יבוא בשר), תשל"ד-1974 בתוקף סמכותי לפי סעיף 20 לפקודת מחלות בעלי-חיים, 1945, ולפי כל חוק שבסמכותי, אני מתקין תקנות אלה: 1. הגדרות בתקנות אלה - "בית מטבחיים" - בית מטבחיים במדינת חוץ לרבות מפעל לפירוק, קירור, או אחסון של בשר או קרביים; "בעל חיים" - בהמות ועופות כמשמעותם בתוספת הראשונה לפקודה; "בשר" - בשר או חלק אחר של בעל חיים (כמשמעותו בפקודה), לרבות מוצרי בשר, ולמעט קרביים, בשר מבושל בקופסאות, נקניק מבושל, תמציות בשר או תכשירי בשר המשמשים לצרכים רפואיים בלבד; "קרביים" - מוח, לשון, לב, ריאה, כבד, טחול, כליה, קיבה, מעיים וזנב; "היתר" - היתר בכתב לייבוא בשר או קרביים הניתן לפי תקנה 2; "המנהל" - מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות או מי שהוא הסמיך לענין תקנות אלה, כולן או מקצתן; "מדינת חוץ" - מדינה שהמנהל אישרה לצורך יבוא בשר או קרביים ממנה והמופיעה ברשימה שפרסם לפי תקנה 2(ה). "נמל יבוא" - נמלי הים חיפה, אשדוד ואילת, נמל התעופה בן-גוריון, וכל נמל או אתר כניסה אחר שאישר המנהל לענין תקנות אלה. 2. אישור בית מטבחיים (א) בקשה לאישור בית מטבחיים תוגש למנהל, לפי טופס 1 שבתוספת, בחודשים נובמבר ודצמבר של השנה שקדמה לשנה שלגביה מבוקש האישור או בחודש מאי שבמהלכה. (ב) מבקש אישור לבית מטבחיים ישלם למדינה, לפי דרישת המנהל, הוצאות שהוציאה לשם בדיקת בית המטבחיים. (ג) מתן אישור, סירוב לתיתו, קביעת תנאים לנתינתו, משך תוקפו, התלייתו, שינויו או ביטולו מסורים לשיקול דעתו של המנהל. (ד) אישור המנהל לבית מטבחיים יינתן לפי טופס 2 שבתוספת. (ה) רשימת מדינות חוץ ורשימת בתי מטבחיים בהן שאישר המנהל תופקדנה לעיון הציבור בספריית המכון הווטרינרי בשירותים הווטרינריים בבית דגן. (ו) משאישר המנהל בתי מטבחיים במדינת חוץ יהא כוחו יפה לגבי כל מבקש היתר. 2א. היתר (א) לא ייבא אדם בשר או קרביים אלא מבית מטבחיים שאישר המנהל ואלא דרך נמל יבוא ועל פי היתר בכתב מאת המנהל ובהתאם לתנאיו. (ב) היתר ליבוא בשר או קרביים יינתן לפי סוג הבשר או הקרביים, בית המטבחיים והמדינה. (ג) מתן היתר, סירוב לתיתו, קביעת תנאים לנתינתו, התלייתו, שינויו או ביטולו מסורים לשיקול דעתו של המנהל. 3. אגרת היתר בעד מתן היתר תשולם אגרה בסך של 75.00 שקלים חדשים. 4. הוראה להורדת בשר והעברתו לבית קירור בשר וקרביים שיובאו על פי היתר ובהתאם לתנאיו, יורה רופא וטרינרי ממשלתי על הורדתם מכלי ההובלה ועל העברתם לבית קירור שאישר לשם בדיקתם כפי שיורה. 5. סמכות להעביר לבית קירור גם אם לא נתמלאו התנאים (א) המנהל רשאי להורות על הורדת בשר וקרביים ועל העברתם לבית קירור כאמור בתקנה 4 אף אם לא נתמלאו כל התנאים שבהיתר. (ב) הוראה כאמור אין לפרשה שהבשר או הקרביים יובאו בהתאם לתקנות אלה. 6. החזרת בשר לחוץ-לארץ לא הורה רופא וטרינרי ממשלתי או המנהל על העברתם של הבשר או הקרביים לבית קירור לצורך בדיקה כאמור בתקנות 4 ו-5 או לא הניחו תוצאות הבדיקה כאמור את דעתו של המנהל, רשאי המנהל להורות על החזרתם של הבשר או הקרביים ליעד בחוץ-לארץ שממנו יובאו, או על השמדתם או לעשות בהם דבר אחר, במקום ובמועד שיורה. 7. תעודת שחרור בשר וקרביים שיובאו ייבדקו על-ידי רופא וטרינרי ממשלתי ולא ישווקו אלא לאחר שהוא נתן תעודת שחרור. 7א. סמכות ביצוע נדרש אדם לבצע פעולה על פי תקנות אלה ולא ביצעה תוך המועד שהורו לו, רשאי רופא וטרינרי ממשלתי לבצע אותה פעולה על חשבונו של אותו אדם. 8. אגרת תעודות שחרור בעד מתן תעודת שחרור תשולם אגרה כמפורט להלן: (1) לבשר לכל טונה או חלק ממנה 7.60 שקלים חדשים (2) לקרביים, לכל טונה או חלק ממנה 38.00 שקלים חדשים 9. פטור מאגרה נציג דיפלומטי או קונסולרי של מדינת חוץ, כמשמעותו בסעיף 3 לתוספת לחוק המכס, הבלו ומס קניה (ביטול פטור מיוחד), תשי"ז-1957, שהכיר בו שר החוץ, פטור מתשלום אגרות לפי תקנות אלה. 10. תחילה תחילתן של תקנות אלה היא ביום החמישה-עשר לאחר פרסומן. 11. ביטול תקנות הגבלת יבוא בשר, 1945 - בטלות. תקנותבעלי חייםמחלות בעלי חיים