קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שינוי חד צדדי של תנאי התקשרות עם לקוחות: מנחת לפניי בקשה משותפת של הצדדים לדחות את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ואת תביעתו האישית של המבקש. הבקשה הוגשה בעקבות הדיון שהתקיים ביום 16.10.13, שאליו הוזמנו הצדדים לאחר שהגישו את הסיכומים מטעמם. באותו דיון המלצתי לצדדים, לאחר שבחנתי בקפידה את טענותיהם, להגיע להסכמה ברוח הבקשה שהגישו כדי לחסוך בהוצאות. א) בבקשה לאישור התובענה הייצוגית (להלן: הבקשה) טען המבקש, פרקליט במקצועו, כי המשיבה, אשר מספקת שירותי שילוח, הפצה והובלה בין-לאומיים כזכיינית החברהFederal Express בישראל, שינתה באופן חד-צדדי את תנאי ההתקשרות עם לקוחותיה כש,,הקפיאה'' את שערו היציג של דולר ארה"ב שמחיר השירות מחושב לפיו. לשיטתו, המשיבה הצניעה את השינוי והתנהגותה עולה כדי הטעיה, לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן) וחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; הפרת חוזה; הפרה של חובת תום הלב במשא-ומתן ובקיום חוזה; הפרת חובה חקוקה; עשיית עושר ולא במשפט; הפליה, לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: חוק איסור הפליה). נוסף על כך ביקש המבקש לקבל כי השער המינימלי נקבע בניגוד להוראות סעיף 17 לחוק הגנת הצרכן וכי קביעתו היא תנאי מקפח בחוזה אחיד. לו ולחברי הקבוצה נגרמו, לטענתו, הן נזקים ממוניים הן שאינם ממוניים. המשיבה, מנגד, טענה כי דאגה להביא לידיעת כל לקוח אשר מחויב בדולרים את העובדה כי שער ההמרה שלפיו מחושבים מחירי השירות לא יפחת מהשער המינימלי שקבעה. טענת הגנה עיקרית שהעלתה הייתה כי המשרד שבו המבקש שותף - הלקוח במקרה זה, לגרסתה - אינו ,,צרכן'', כהגדרת המונח בחוק הגנת הצרכן, ואֵי-לכך דין הבקשה בעילות המבוססות על החוק - להידחות. למען לא תהא התמונה חסרה יצוין כי בקשה זו הוגשה שנה לאחר שהמבקש הגיש (ביום 14.09.10) בקשה דומה נגד המשיבה (ת"צ 20357-09-10) ויומיים לאחר שקיבלתי את בקשתו להסתלק ממנה. ב) סעיף 17ד לחוק הגנת הצרכן מורה: לא יפרסם עוסק ולא ינקוב, במפורש או במשתמע, מחיר של נכס או של שירות המוצע לצרכן, אלא אם כן הוא המחיר הכולל בלבד ורק במטבע ישראלי. סעיף 17ז(ב) מתיר לעוסק לנקוב את מחירו של שירות כגון זה שהמשיבה מציעה במטבע חוץ, אך לא בלי סייגים. הוא מכפיף זאת להוראות חלק ב של התוספת הראשונה, שבין יתר השירותים המפורטים בו גם - שירות של הולכת נוסעים או הובלת מטענים באוויר, ביבשה או בים, מישראל או אליה, לרבות במסופי המעבר היבשתיים, וכן של החכרת כלי שיט או כלי טיס למטרות האמורות, ובלבד שמחירם בשקלים חדשים ייקבע לפי שער המכירה האחרון ביום העסקים שקדם למועד התשלום, כפי שפורסם בעיתון יומי בישראל. [...] (סעיף 3; ההדגשה אינה במקור) להפרתם של סעיפים אלו המבקש טוען בעילה זו. להשקפתו, חלה על המשיבה החובה לגבות את המחיר כמודגש לעיל. לפי סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, ,,לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית[...]''. המבקש דכאן מסתמך על הפרט הראשון בתוספת השנייה: ,,תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו''. המשיבה היא ,,עוסק'', כהגדרת המונח בחוק הגנת הצרכן, ועל כך אין עוררין. היא הטעימה שכל הוראות החוק אשר הובאו לעיל עוסקות בשירות המוצע לצרכן, ואילו המבקש אינו עונה על ההגדרה שבסעיף 1: ,,מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי''. המשיבה גרסה כי הסיווג נגזר מהשימוש העיקרי בנכס או בשירות, כאמור בפסק-הדין בת"א (מחוזי י-ם) 1509/97 מלמד נ' סלקום ישראל בע"מ (פורסם באר"ש, 05.07.1998). באותו מקרה פסקה כבוד השופטת (כתוארה אז) יהודית צור כי הואיל ומבקש בקשת האישור הסתפק בהצהרה על עיסוקו ולא הציג ראיות שמהן ניתן ללמוד לאילו צרכים הוא משתמש בטלפון, שהחיוב בעד השימוש בו עמד במוקד המחלוקת, אין לדעת אם הוא ,,צרכן'' כהגדרת החוק. זאת משום שאותה הגדרה - [...] ברורה ותואמת את מטרת החוק וייעודו - להגן על אדם הרוכש נכס או שירות לצרכיו כמשתמש פרטי, משפחתי או ביתי, בהבדל משימוש לצרכי פעילות עסקית או למטרות רווח. הבחינה היא עניינית - האם עיקר השימוש במוצר הוא לצרכים פרטיים-אישיים ולא לצרכים עסקיים. (שם, פסקה 5) המשיבה טענה כי המבקש דכאן מסתייע בשירותיה לתכלית עסקית, לפי שהוא מזמין אותם לצורכי עסקו, משרד עורכי-הדין. המבקש מצדו לא הכחיש כי הוא משתמש בשירות לצרכים אלו, אך טען כי הזמין משלוחים גם לצרכיו האישיים ודי בכך כדי שייחשב צרכן. ברם הוכח כי המבקש מסתייע בשירותי המשיבה לתכליות עסקיות בלבד, ואֵי-לכך יש לומר כי המבקש אינו בבחינת ,,צרכן''. כאשר המשיבה מתקשרת עם לקוח עסקי חדש היא נוהגת להחתימו על טופס ,,בקשה לקבלת אשראי'' (נספח ה לבקשה; להלן: הבקשה למתן אשראי), ובו הצעה לשלם תמורת שירותיה באמצעות הרשאה לחיוב חשבון בנק בתנאי אשראי ,,שוטף + 30 יום''. בטופס זה הלקוח מתחייב לשלם את התשלום בשקל חדש ,,לפי שער העברות והמחאות גבוה של הדולר ביום התשלום''. באמצע שנת 2005 התקשר ,ברק רון ושות' - משרד עו"ד', עם המשיבה. על הטופס חתם המבקש כבעל תפקיד במשרד, ובחתימתו קיבל משרדו את הצעת המשיבה על כל חלקיה. יוסי אטון, מנכ"ל המשיבה בשעתו, הצהיר כי לפי המדיניות שהנהיגה, אין היא מזכה באשראי אלא את לקוחותיה העסקיים (סעיף 2א לתצהירו), ואם ישנם יוצאים מכלל זה, מדובר בלקוחות פרטיים ספורים (שם, ה"ש 1). רק ללקוחות עסקיים שפעילותם נרחבת, אשר זקוקים לשירות תכופות, מוצע מחיר בדולרים (שם, סעיף 2א). הלקוחות המזדמנים, הן העסקיים הן הפרטיים, מחויבים במחירים הנקובים בשקל חדש ומוצגים לפניהם בעת הזמנת השירות (סעיף 4 לתצהיר אטון; ראו גם נספחים 4-5 לתשובה לבקשה). עם זאת במקצת המקרים, כאשר לקוח מזדמן מבקש הנחה, המחיר המוצע מוצג לו בדולרים וכפוף לשער החליפין המינימלי, ובדרך כלל זהו לקוח עסקי (סעיף 4, ה"ש 2). ג) המבקש ראה בבקשה לקבלת אשראי חוזה המחייב את שני הצדדים בכל הנוגע לאופן התשלום בעד השירות ולתנאיו. הוסכם עליו כי חוזה נפרד נכרת למעשה בין המשיבה והלקוח בכל פעם שמוזמן שילוח, ובו נקבע מחיר ספציפי לפי משקל המשלוח, יעדו, מידת הדחיפות וכהמה וכהמה משתנים. עם זה הוא הבדיל בין עדכון תעריפי המשיבה כראות עיניה, שעליו לא השיג, ובין קביעת שער חליפין מזערי מחייב - לשיטתו, החלטה שהתקבלה מבלי לקבל את הסכמת לקוחות המשיבה ובניגוד להוראות הבקשה לקבלת אשראי. בבש"א (מחוזי ת"א) 13307/08 (ת"א 1740/08) אביעד, סרן ניהול בע"מ נ' בזק בינלאומי בע"מ, פסקאות 15-16 (פורסם באר"ש, 23.08.2012; להלן: פרשת אביעד סרן; הערעור שהוגש על פסק-הדין נדחה בהסכמה - ראו ע"א 7761/12 אביעד סרן ניהול בע"מ נ' בזק בינלאומי בע"מ [פורסם באר"ש, 25.07.2013]), פרשה דומה למקרה שלפניי שבה שינתה המשיבה על דעת עצמה את שער הדולר שלפיו גבתה מלקוחותיה את התשלומים תמורת שירותי התקשורת שסיפקה, פסק כבוד השופט ד"ר עמירם בנימיני לפני כשנה כי בחוזה ארוך-טווח שתקופתו לא נקצבה אין לכבול את הספּק לתנאים המקוריים עד עולם, ובלבד שללקוח שמורה הזכות לחדול מקבלת השירות אם מחירו מתייקר. כדבריו: [...] בחוזים מתמשכים, בהם לא נכללה התחייבות של הלקוח והספק לתנאים קבועים למשך תקופה קצובה [...], רשאי הספק לעדכן מעת לעת את תנאי השירות, ובעיקר את מחירו הנגזר מן התנאים הכלכליים השוררים במדינה. כך נהגה המשיבה בעקבות הירידה התלולה בשער הדולר במחצית השניה של שנת 2007 ובחודשים הראשונים של שנת 2008 (משער של 4.7 ₪ לדולר ל-3.3 ₪ לדולר [...]). שינוי חד-צדדי בתנאי השירות ובמחירו מתרחש כל העת בתחום התקשורת והסלולר ובתחום הבנקאות, והדבר מקובל ולגיטימי, כל עוד קיימת ללקוח הזכות לבטל את ההתקשרות בעקבות השינוי, ובתנאי שלא הוסכמה תקופת התחייבות בתנאים קבועים ושניתנה הודעה מוקדמת נאותה לגבי השינוי. [...] (פסקה 18) גם המבקש הסכים, כאמור, כי המשיבה רשאית לשנות את מחיריה. נוסף על כך שני הצדדים היו תמימי דעים כי בכל התקשרות לשילוח ספציפי יש לראות הסכם נוסף ביניהם (סעיף 15 לסיכומיו) וכי הלקוח חופשי להחליט על מספר המשלוחים שהוא מבקש להזמין. על-כן, כשם שלמשיבה הייתה הזכות להעלות או להוריד את מחירי השירות על-פי שיקול דעתה, כן הייתה היא רשאית בנסיבות המקרה דנן לשנות את שער החליפין שלפיו היא מחייבת את הלקוחות העסקיים - אך היה עליה להביא לידיעת הלקוחות את השינוי בצורה ברורה וזמן מספיק מראש. לתשובתה לבקשה צירפה המשיבה (כנספח 6) מכתב כגון זה שלדבריה שיגרה ללקוחות כדי לעדכן אותם בשינוי אופן התשלום (להלן: מכתב העדכון). את מרבית המכתב, שכותרתו ,,עדכון ללקוחות FedEx'', הקדישה להצעות ללקוחותיה לרכוש מתנות לעמיתים בחו"ל באתר מרשתת שהיא מפעילה ולהשתתף בהדרכות מקצועיות, וכן לפירוט מידותיה התרומיות והשבחים שזכתה להם. בפסקה השביעית נכתב: בעקבות הירידה המתמשכת בשער הדולר, נאלצנו לקבוע שער מינימום. החל מנובמבר 2007, יותאם מבנה החשבונית כך שהחלק הדולרי יתורגם לש"ח לפי שער העברות והמחאות גבוה, אך לא פחות מ 4.25 ₪ לדולר. [...] לגרסת המבקש, הוא עצמו לא קיבל את מכתב העדכון, אבל אף מגרסת המשיבה עצמה עולה כי הגם שהוא נושא את התאריך 31.10.2007, הנהלת החברה אישרה את נוסחו רק בחודש נובמבר. את אחת ההודעות בנספח 7 לתשובת המשיבה פתח אטון במשפט ,,מבחינתי אפשר לצאת עם המכתב'', והיה זה ביום 06.11.07 (כן ראו הודעה מיום 08.11.07 שם). דומה אפוא כי המכתבים נשלחו רק לאחר שהשינוי בתעריפים נכנס לתוקף. כבוד השופט בנימיני, בנמקו מדוע סבר שהקבוצה שבשמה ביקשה המבקשת לתבוע בפרשת אביעד סרן אינה בעלת מאפיינים אחידים ולמה התביעה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, הסביר: [...]על מנת להכריע בטענה של העדר ידיעה על השינוי בשער (חרף משלוח החשבונית והמשך התשלום לפי השער החדש) יש צורך בבירור עובדתי פרטני לגבי כל לקוח ולקוח, שאיננו מתאים לתובענה ייצוגית. טענה זו מחייבת לברר האם הלקוח קיבל את החשבונות שכללו את הודעת העדכון, האם עיין בהם וקרא את הודעת העדכון, האם הבחין בכך שמחודש מאי 2008 החל לשלם סכום גבוה משמעותית לעומת הסכום ששילם קודם לכן, האם התקשר אל המשיבה בעניין הנדון, מתי נודע לו על שינוי השער וכיוצא באלו שאלות אינדיבידואליות הנוגעות לכל לקוח בנפרד, ושנועדו לברר האם ומתי ידע על שינוי החוזה והסכים לכך. לא נראה כי קיימת דרך מעשית כלשהי שבאמצעותה ניתן יהיה לקבוע מיהם חברי הקבוצה שלא ידעו על השינוי בשער ולא נתנו הסכמתם לכך, ואשר זכאים אולי להשבה (כפוף לטענת מניעות), ולמצער לא הוצעה על ידי המבקשת דרך שכזו [...]. (שם, פסקה 21) את פסק-דינו סיכם כך: [...]גם אם נקבל את ההנחה של המבקשת כי קיימים לקוחות שלא הבחינו בהודעה על שינוי שער הדולר ולא הסכימו לכך - ולביסוסה של הנחה זו לא הובאה כל ראיה - הרי שהמבקשת לא הראתה דרך מעשית שעל-פיה יוכל בית המשפט לקבוע, אם תאושר התביעה, מי מן הלקוחות לא היה מודע לשינוי השער ולא הסכים לשינוי, לעומת אחרים שהיו מודעים לשינוי והסכימו לו בשתיקה או בהתנהגות. על פני הדברים, יש צורך בבחינה פרטנית של שאלה זו לגבי כל לקוח ולקוח. לכן, גם אם הייתי סבור שקיימת עילת תביעה קבוצתית, ספק אם קיימת דרך מעשית לקבוע מיהם חברי הקבוצה שנפגעו מהתנהגות המשיבה וזכאים לפיצוי, ולמצער לא הוצעה על ידי המבקשת דרך שכזו. [...] (שם, פסקה 25) בענייננו נראה כי לכל המאוחר, יכלו לקוחות המשיבה להתעדכן בשינוי כשקיבלו את החשבוניות שנשלחו אליהם לאחר ההזמנה (נספח ב לבקשה לאישור), שבה צוין מפורשות השער של 4.25 ש"ח לדולר. אם כך, אף אם קיימת קבוצה, הרי התקופה הרלוונטית לה הייתה בת שבועיים או שלושה ותו לא. בהחלט לא מן הנמנע שהלקוחות אשר התעמקו במכתב העדכון עד תומו ידעו על השינוי מיד לאחר שנשלח, וסביר להניח שבקרבם היו כאלה שהסכימו לו ובחרו להזמין משלוחים נוספים (דוגמה ללקוחה שהבינה את פשר מכתב העדכון והודיעה למשיבה כי חיובה לפי השער המינימלי אינו מקובל עליה נמצא במכתב שצורף לתשובה לבקשה כנספח 8). המבקש לא השכיל לומר כיצד יש להבחין בין החברים ולדעת אל-נכון מה הבין כל אחד מהלקוחות ואיך החליט לנהוג. ד) על-פי סעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, ,,חוזה אחיד'' הוא ,,נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם'', וסעיף 3 מסמיך את בית המשפט לשנות או לבטל תנאי מקפח בחוזה אחיד. המבקש טען כי בין הצדדים נכרת חוזה שבו נקבע שער ההמרה, וסבר כי הבקשה לקבלת אשראי, שבה נקבע כי מחיר השירות השקלי ייקבע לפי שערו הגבוה של הדולר ביום התשלום, היא חוזה אחיד. את טענתו כי קביעת שער חליפין מזערי שסכום התשלום לא ייפול ממנו היא תנאי מקפח הוא סמך על סעיף 4(4) לחוק, אשר קובע בין היתר כי חזקה שתנאי המקנה לספק זכות לשנות מחיר או חיובים מהותיים אחרי שהחוזה נכרת הוא תנאי כזה, אלא אם השינוי נובע מגורמים שאינם בשליטתו של הספק. לטענת המבקש, המשיבה הכתיבה תנאי מקפח המקנה לה את הזכות לשנות את השער שעליו הוסכם לאחר שנכרת החוזה, ובכך העלתה את מחיר השירות. המשיבה השיבה כי הלקוח אינו מחויב להזמין ממנה את השירות אם אינו מסכים לשלם את המחיר שהיא מציעה. בבקשה לקבלת אשראי לא מצאתי תניה כתובה שלפיה המשיבה אוחזת בזכות לשנות את שער החליפין, ואולם ניתן לראות בכך תנאי משתמע וכאשר קבעתי, אם הודיעה ללקוחותיה על כך בבירור ובכתב אין מניעה שתעשה זאת בנסיבות העניין. ה) האיפָה-ואיפה שהמבקש מוצא במעשי המשיבה היא בין לקוחותיה המזדמנים, שמחיר השירות המסופק להם ניקב בשקלים חדשים, ובין לקוחותיה העסקיים אשר מחזיקים חשבונות אשראי ומשלמים בעד השירות מחיר הנקוב בדולרים, הכפוף לשער החליפין המינימלי שקבעה. המבקש ראה את השירות כ,,שירות ציבורי'' - כלומר שירות תקשורת הנמנה עם ,,[...] שירותי תחבורה, תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור, תיירות ושירותים פיננסיים, המיועדים לשימוש הציבור'' (סעיף 2 לחוק איסור הפליה) - וטען כי המשיבה עוברת על סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה, שזה לשונו: מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות. להשקפת המשיבה, לא ב,,שירות ציבורי'' עסקינן. מבלי להרחיב את הדיון בטענתה שחוק איסור הפליה אינו מחייב אותה להתקשר עם כל לקוחותיה באותם תנאים, או בשאלה אם בכלל החוק חל אם לאו, מקובלת עליי הטענה כי אין פסול בהתקשרות עם לקוחות שונים בתנאים מסחריים שונים. המבקש, שקבעתי כי הוא לקוח עסקי, זוכה לתנאי תשלום מועדפים (,,שוטף+30'') כיתר הלקוחות הללו, ובהזדמנויות לא-מעטות אף משלם מחיר זול מזה שהיה משלם לוּ התקשר עם המשיבה כלקוח פרטי מזדמן (סעיף 34 לתצהיר אטון, שלא נסתר). ו) מן הטעמים דלעיל אני רואה לנכון לקבל את בקשת הצדדים, ומורה על דחיית הבקשה לאישור ועל דחיית תביעתו האישית של המבקש. אין צו להוצאות. הואיל ובית המשפט המליץ לצדדים להגיע להסכמה זו, איני רואה טעם להכביר הוצאות פרסום, ולפיכך אין צורך לפרסם מודעה בעיתונים. תביעה ייצוגיתלקוחות