בעמ"ת 1636-10-0 (מחוזי- מרכז) X .נ. מדינת ישראל, קבעה כבוד השופטת נוגה אוהד כדלקמן: "מתוך כתב האישום עולה, כי העורר הכין עצמו למקרה שייעצר ע"י שוטרים לבדיקת רישיונו ומבעוד מועד הצטייד ברישיון נהיגה של אחיו והזדהה כאחיו. התנהגות זו מעצימה חומרת העבירות. אכן, כדברי ב"כ העורר, חומרת העבירה לכשעצמה אינה מהווה עילת מעצר. אלא, שבעבירות אלה של נהיגת אדם בהיותו בלתי מורשה, נלוות לחומרת העבירה מסוכנות "זועקת לשמיים" העשויה להעלות במחיר דמים של חפים מפשע שיימצאו במקרה בנתיב נסיעתו של הנהג הבלתי מורשה." קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שימוש ברישיון נהיגה מזויף: בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן - חוק המעצרים). נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה וביטוח בר תוקף ושימוש ברישיון נהיגה מזויף, בניגוד לסעיף 62(9) לפקודת התעבורה תשכ"א 1961 (להלן - פקודת התעבורה) וסעיפים 10(א) ו- 38(1) לפקודת התעבורה, וכן סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 10.11.13, שעה 10:40 לערך, נהג המשיב רכב שמספרו 6129220, ברחוב הגדוד העברי בתל אביב, בהיותו ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. המשיב הציג לשוטרים רישיון נהיגה בינלאומי מזויף, הנושא תאריך הנפקה 20.10.12, אשר נרכש על ידו בתמורה לסך 2,000 ₪. עילת המעצר על פי הבקשה מבוססת הן על מסוכנות על פי סעיף 21(א)(1)(ב), והן על סיכון לשיבוש הליכי משפט, על פי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. טעמיי הבקשה נעוצים בכך, שהמשיב דאג להצטייד בתעודה הנחזית להיות רישיון נהיגה בינלאומי, דבר המלמד על כוונה לנהיגה שאינה חד פעמית, וכן כי אינו מהסס להשתמש בדרכי זיוף ומרמה, להשגת מטרותיו, תוך הכשלת גורמי אכיפת החוק. טעם נוסף נעוץ בהיותו של המשיב מסתנן מאריתריאה שנכנס לארץ בחודש יוני 2007, המחזיק כיום ברישיון שהייה זמני, שתוקפו עד ליום 31.1.14. מצב שמקים חשש להתחמקות מההליכים המשפטיים, כמו גם היעדר מחויבות מספקת לחוקי המדינה ולכלליה בהיותו נתין זר. נטען כי מכלל הנסיבות שלעיל, מסתמן חשש לסיכון ממשי של בטחון הציבור, על ידי המשך נהיגתו הבלתי מורשית. ביום ה-11/11/2013, הובא המשיב לבימ"ש השלום בתל אביב (מ"י 17672-11-13 מ"י נ' X), אשר בהסכמת הצדדים הורה על שחרורו בערובה ובתנאים, ומשלא עמד בהם, נעצר המשיב והובא בפני ביום ה- 12.11.2013. בד בבד, הגישה המבקשת כנד המשיב כתב אישום, ואת הבקשה למעצרו עד לתום ההליכים. בא כוח המשיב הסכים, כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, אך טען לכרסום ממשי בהן, היות ובחקירתו במשטרה לא נחקר המשיב בשפה הטיגרינית שהיא שפת אמו, אם כי הודה שהמשיב מצליח להתבטא בעברית. עוד נטען שלא סביר כי מחד, המבקשת תיעתר לשחרור בערובה במסגרת המעצר לפני הגשת כתב האישום, ומאידך, תשנה את מדיניותה כעבור ימים ספורים ותדרוש מעצר, על בסיס אותה מציאות של מסוכנות נטענת. טענה נוספת הייתה, כי הליך המעצר אין מטרתו הרתעת הציבור אליו משתייך המשיב, וכי עמדת המבקשת כי נהיגה בלתי מורשית של נתינים זרים הפכה ל"מכת מדינה", אינה נכונה עובדתית שכן היא מאופיינת באזור תל אביב בלבד, ומכל מקום אין בה כשלעצמה כדי לגבש עילת מעצר. עוד נטען כי היותו של המשיב נתין זר, אינה צריכה לעמוד לו לרועץ ולהביא למעצרו, בעוד שאזרח ישראלי שהיה מוחשד בביצוע עבירות דומות לא היה נעצר, ובכך יש משום הפלייה. דיון והכרעה: אני סבורה כי קיימות די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. איני מקבלת הטענה כי חל כרסום בראיות, ובוודאי שלא כרסום משמעותי, היות וחקירתו של המשיב לא נערכה בשפה הטיגרנית. המשיב שוהה בארץ למעלה משש שנים, ומדוח הפעולה ואף מהודעתו במשטרה, עולה כי הבין את שנשאל והשיב באופן ענייני. יתירה מזו, הדיונים שנוהלו בפניי תורגמו למשיב באמצעות מתורגמן לשפה הטיגרנית, ואם חפץ המשיב להציג בפני בית המשפט תשתית עובדתית אחרת, בטענה כי אמירותיו בפני השוטרים אינן משקפות את המציאות, ונאמרו אך מתוך חוסר הבנה, ניתן היה להעלות כל זאת במהלך הדיונים. ואולם, המשיב או בא כוחו, לא הציגו כל תשתית עובדתית, שיש בה כדי לערער את הראיות הלכאוריות בתיק זה. כידוע, בשלב מקדמי זה אין בית המשפט נדרש לעמוד על משקלן של הראיות, או לקבוע כי יש בהן כדי להוכיח את האשמה ברמת הסתברות של מעל לכל ספק סביר, אלא די בכך שישוכנע שישנו בחומר החקירה הגולמי, פוטנציאל ראייתי להרשעה בסופו של ההליך. (בש"פ 5268/13 בנים אנגדה .נ. מדינת ישראל). במקרה דנן, אין חולק כי המשיב נהג ברכב נהיגה בלתי מורשית. המשיב אינו אזרח ישראלי או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע. לפיכך, חלה בעניינו הוראת תקנה 567 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, על פיה ניתן היתר לנהוג בישראל, תוך החזקת רישיון נהיגה בינלאומי שהונפק במדינת חוץ, למי ששהותו בישראל אינה עולה על שנה מיום כניסתו האחרונה לארץ. כאמור, המשיב שוהה בישראל מספר שנים. בנוסף, וכפי שעוד יובהר, נחה דעתי לקיום תשתית ראייתית, כי נהג כשהוא מחזיק ברישיון נהיגה מזויף. עם הגשת כתב האישום, קמה עילת מעצר עצמאית ונפרדת, והבקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשה במקביל לכתב האישום, אינה בגדר המשך הליכי המעצר שננקטו לפני הגשת כתב האישום. על כך אומר יעקב קדמי, בספרו על סדר הדין בפלילי, חלק ראשון הליכים שלפני משפט א, תשס"ח-2008: מעצר עד תום ההליכים אינו מהווה "המשך" מעצר של חשוד או "הארכת" מעצר של חשוד; אלא - הוא פותח הליך מעצר עצמאי ונפרד בעניינו של "נאשם", להבדיל מ"חשוד" אשר על כן, אין מניעה לכך, שהנאשם יהיה חופשי או משוחרר בערובה עד להגשת כתב האישום; ורק עם הגשתו תוגש בקשה להחזירו במעצר עד תום ההליכים. לפיכך, העובדה שבמסגרת המעצר לפני כתב האישום ניתנה החלטה לפיה הותנה שחרורו של המשיב בתנאים ובערובה, אין בה כדי לכבול את בית המשפט הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ולמנוע ממנו להחליט לפי שיקול דעתו בבקשה המונחת בפניו. עם זאת, ההחלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום טרם הגשת כתב האישום, תובא בחשבון במסגרת כלל השיקולים שישקלו לצורך מתן החלטתי בבקשה שבפניי. המשיב נהג בשעות הבוקר בלב העיר תל אביב, כשנדרש להצגת רישיונותיו הציג רישיון נהיגה בינלאומי, שהוצא לכאורה באריתריאה. משנשאל כיצד קיבל את הרישיון, הודה כי הרישיון מזויף וכי נרכש בתל אביב לפני קרוב לשנה, בתמורה לסכום של 2,000 ₪. לא היה בידי המשיב להציג רישיון נהיגה אריתריאי, שעל בסיסו הוצא לו לכאורה הרישיון הבינלאומי. המשיב הוסיף וטען כי למד מספר שיעורי נהיגה בישראל, אצל אותו אדם ממנו רכש את הרישיון כאמור. לכאורה עולה מכך, כי המשיב כלל אינו מורשה לנהיגה, אף לא בארץ מוצאו, ולכן כישורי נהיגתו לא נבחנו על ידי גורם מוסמך רשמי כלשהו. הטענה כי המשיב לא הוסמך מעולם לנהיגה, מסתברת אף מהעובדה שהינו בחור צעיר, יליד 1990, השוהה בישראל עוד מעת היותו נער, ולכן קשה להניח כי הוסמך לנהיגה עובר לבואו לישראל בעת שהותו בארץ מוצאו. לא לחינם, למד המשיב מספר שיעורי נהיגה אצל גורם כלשהו בישראל. המשיב, אשר לכאורה, אינו מוסמך לנהיגה על ידי גורם רשמי כלשהו, עשה דין לעצמו, והחליט כי הוא כשיר לנהיגה בישראל, תוך התעלמות מחוקי המדינה. על כך, יש להוסיף את הצטיידותו ברישיון נהיגה בינלאומי מזויף, לצורך יצירת מצג שווא בפני גורמי אכיפת החוק. ההצטיידות ברישיון מזויף, מלמדת כי נהיגתו של המשיב באירוע הנוכחי, לא הייתה בגדר אירוע ספונטני וחד פעמי, אלא המשיב תכנן וביצע מהלכים על מנת לנהוג בישראל, מתוך מודעות לכאורה, כי אינו פועל בהתאם לכלליה ולחוקיה של המדינה. ב עמ"ת 1636-10-0 (מחוזי- מרכז) X .נ. מדינת ישראל, קבעה כבוד השופטת נוגה אוהד כדלקמן: "מתוך כתב האישום עולה, כי העורר הכין עצמו למקרה שייעצר ע"י שוטרים לבדיקת רישיונו ומבעוד מועד הצטייד ברישיון נהיגה של אחיו והזדהה כאחיו. התנהגות זו מעצימה חומרת העבירות. אכן, כדברי ב"כ העורר, חומרת העבירה לכשעצמה אינה מהווה עילת מעצר. אלא, שבעבירות אלה של נהיגת אדם בהיותו בלתי מורשה, נלוות לחומרת העבירה מסוכנות "זועקת לשמיים" העשויה להעלות במחיר דמים של חפים מפשע שיימצאו במקרה בנתיב נסיעתו של הנהג הבלתי מורשה." הנני סבורה כי כלל הנסיבות כפי שצוינו לעיל, מלמדות על מסוכנותו של המשיב, והסיכון הנשקף ממנו לשלומו ובטחונו של הציבור. לפיכך, הנני סבורה כי קמה עילת מעצר כנגד המשיב. בתיק מ"ת 2182-11-13, מדינת ישראל נ' tekle, החליטה כבוד השופטת קריספין-אברהם, על מעצרו עד תום ההליכים של המשיב שם, אזרח אריתריאה, אשר הוגש כנגדו כתב אישום בגין נהיגה בהיותו בלתי מורשה לנהיגה בישראל, תוך הצגת רישיון נהיגה הנחשד כמזויף. אחד הנתונים שנשקלו בעת מתן החלטתה, הייתה העובדה שבית משפט לתעבורה נתקל במקרים חוזרים ונשנים של תופעה זו בקרב אזרחי אריתריאה וסודן, וכפי שנאמר שם: "מדובר במקרה חוזר מתוך קהילת השוהים הבלתי חוקיים ויש מקום לטעמי להבהיר את חומרת המעשה ואת חומרת סיכון שהוא מגלה לציבור עוברי הדרך , כבר בהליך המקדמי של המעצר." ערר שהוגש על החלטה זו טרם הוכרע על ידי בית המשפט המחוזי, נוכח הצהרת הצדדים כי בכוונתם להידבר, כשהמשיב שם נותר מאחורי סורג ובריח. יוער כי הביטוי "מכת מדינה" בו נעשה שימוש לשם תיאור תופעה זו, אין משמעו דווקא תופעה שהתפשטה בכל רחבי המדינה, אלא תופעה נפוצה, אשר מן הראוי לעקרה מן השורש. זאת ועוד, באופן מעשי רוב נתיני אריתריאה וסודן מתגוררים בתל אביב, ולכן תופעה זו נפוצה בתל אביב. במקרה דנן, מסוכנותו של המשיב נלמדת מנסיבות האירוע הספציפי, אך יש לראותה גם בהקשר רחב של התופעה בכללותה. איני מקבלת את טענתו של בא כוח המשיב, כי אם אזרח ישראלי היה מבצע בפעם הראשונה עבירות דומות בנסיבות דומות, בית המשפט היה נמנע ממעצרו ומורה על שחרורו בערובה. לטעמי, אם אזרח ישראלי היה משוחרר במקרה כזה למעצר בית, היה זה אך כנגד פיקוח צמוד של מפקחים, אשר מקום מגוריהם הקבוע בישראל, בין אם הינם אזרחי ישראל ובין אם בעלי מעמד של תושבי קבע. ערה אני לקושי המובנה של אזרח זר, השוהה בארץ על פי אשרה זמנית, להמציא מפקחים שהינם אזרחי ישראל, אשר יסכימו לפקח עליו משך כל שעות היממה, וימנעו מלצאת לעבוד לפרנסתם. עם זאת, דווקא בנסיבות מסוג זה, נדרשות ערבויות משמעותיות על מנת להבטיח כי המשיב לא יתחמק מנתינת הדין על מעשיו, ויתייצב לדיוני בית המשפט. ראה לעניין זה, עע"מ 4326/13 יונס הלהלו .נ. משרד הפנים, שם קבע בית המשפט העליון כי "בהקשר זה ראוי להידרש, שוב, בהיקש למישור הפלילי, להוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, לפיה גם מקום בו קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר - יש לבחון קיומה של חלופת מעצר. ניתן להזכיר בהקשר זה ערבויות כספיות, התייצבות תכופה בתחנת משטרה, הגבלת שעות יציאה לפי הנחיצות, וכיוצא בזה." לפיכך, אהיה מוכנה להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית בכפוף לקיום התנאים הבאים: יוצג הסכם שכירות באשר למקום מגוריו של המשיב, שתוקפו למשך מס' חודשים מהיום. הפקדת סכום במזומן בסך של 7,000 שקלים. באם הופקד סכום כלשהו במסגרת ההליכים שלפני הגשת כתב האישום, הרי הוא ישמש גם להבטחת התחייבויות המשיב על פי החלטה זו, וינוכה מהסך האמור. חתימה על התחייבות צד ג' של אזרח ישראלי, או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, בסכום של 8,000 שקלים, להבטחת קיום התחייבויותיו של המשיב על פי החלטה זו. לצורך אישור הערב, יהיה עליו להמציא תלושי משכורת, על פיהם שכרו הינו בסכום של 4,000 שקלים לפחות. המשיב יידרש להתייצב בתחנת המשטרה ברחוב אמץ 2 בתל אביב, מדי בוקר ומדי ערב, במועדים שייקבעו בהמשך. באם יבקש המשיב לצאת לעבוד, יהיה נתון בעת עבודתו תחת פיקוח מפקח שיאושר על ידי בית המשפט, כאשר אותו מפקח יידרש לחתום על ערבות כספית להבטחת התחייבויותיו, ויצהיר כי ידוע לו כי נאסרה נהיגתו של המשיב בישראל. פסילה של המשיב מלנהוג בישראל עד למתן פסק דין בתיק העיקרי. חתימה על ערבות עצמית בסך שך 10,000 שקלים. משפט תעבורהזיוףרישיון נהיגה