שימוש בציוד בתמורה לדמי שכירות

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שימוש בציוד בתמורה לדמי שכירות: 1. בפני תביעה כספית על סך 5,315.96 ₪ בגין שני שיקים על סך 2,310 ₪ כל אחד למועדי פירעון ליום 1.1.09 ו-1.2.09. הורתו של ההליך הינה בהתנגדות לביצוע שטר שהוגשה במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 03-12597-12-0. לטענת הנתבע, כפי שעולה מהתצהיר התומך בהתנגדות, בשנת 2008 רכש מר מאיר X מחשבים מעסק הידוע בשמו המסחרי "כלבו למחשב" אשר בבעלותו של מר אהרון Z בסכום של 56,000 ₪. המחשבים יועדו לשימוש בעסק הידוע בשמו המסחרי "קופי נט". סוכם, כי התמורה תשולם למר Z ב- 10 תשלומים שווים בסך של 5,600 ₪ לחודש. הנתבע סייע למר מאיר X בניהול ה-"קופי נט". עקב מחלוקת עסקית בין הצדדים ולאחר משא ומתן סוכם, כי מר X יעשה שימוש במחשבים בתמורה לדמי שכירות חודשים בסך 2,310 ₪. בהתאם לכך, נמסרו למר Z 24 שיקים שנמשכו על ידי הנתבע ומר X. לאחר שנתגלע סיכסוך נוסף מר Z הגיש את השיקים לביצוע בהוצאה לפועל בעקבות הליך משפטי הגיעו הצדדים להסכם לפיו ישולם למר Z סך של 30,000 ₪ ב- 6 תשלומים. הסכום שולם למר Z. לימים עבר העסק לבעלות הנתבע. לטענת הנתבע, שני השיקים שהוגשו לביצוע בתיק זה הינם חלק מ-24 השיקים שהוגשו לביצוע על ידי מר Z. מר Z נהג בחוסר תום לב בעת שהעבירם לתובעת. על פי הסכם שנחתם בין הנתבע למר Z נקבע, כי בפרעון הסכום שסוכם, על מר Z להשיב את כל השיקים זאת לא עשה. 2. ההתנגדות התקבלה והתביעה הועברה להידון בסדר דין מהיר. התובעת הגישה תצהירים מטעם מר Z אהרון ומר עמרם Q. על פי גירסת מר אהרון Z נטען כי הוא קיבל מהנתבע ושותפו דאז מר X 24 שיקים דחויים בסך 2,310 כל אחד, זאת , בהמשך להסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 13.8.08. העד ציין, כי 10 שיקים לתקופה שמיום 1.9.08 ועד ליום 1.6.09. נפרעו כסדרם ואחרי זה התברר ששני השיקים נשוא הליך זה למועדי פירעון 1.1.09 ו-1.2.09 לא הוצגו לפירעון על ידי התובעת בשל טעות. לאחר מכן, נוכח אי פירעון יתרת השיקים הוגשה בקשה לביצוע שטרות ותביעה משפטית בגין 12 שיקים שתאריכיהם מ-1.9.09 עד 1.8.10 ע"ס 27,720 ₪.לאחר מכן, נחתם הסכם פשרה על סך 30,000 ₪. לטענתו, כבעל עסק למחשבים הינו רוכש מהתובעת מחשבים וציוד נילווה ומסב שיקים דחויים של לקוחות כחלק מהתמורה. כך הסב ומסר לתובעת גם את שני השיקים נספח א' וזאת עד לפני שהגיע זמן פירעונם. בעת הגיע זמן פרעון השיקים הינו מוציא חשבוניות מס בהן מצויין אף מספר הקבלה. מר Z הכחיש כי קיבל ממר מאיר X את סכום השיקים הנ"ל במזומן והדבר אף לא מצויין בגוף החשבונית. העד מציין עוד, כי הוצאת החשבוניות אינה תלוייה בפרעון השיקים שכן הם מוסבים לתובעת. הואיל והשיקים נשוא הליך זה הוסבו הרי שלא ידע שלא נפרעו שכן לא קיבל כל הודעה על כך מהתובעת ועל כן, הניח שהם נפרעו וכך טען בכתב התביעה. על כן, הסכם הפשרה לא כולל את השיקים הנ"ל. על פי גירסת מר עמרם Q, מנהל המכירות מטעם התובעת, התובעת עוסקת במסחר במחשבים ובציוד נילווה. מר Z בעל העסק הידוע בשמו המסחרי" כל בו למחשב" הינו לקוח של התובעת מזה שנים רבות. לטענתו, התובעת קיבלה את השיקים הנ"ל ממר Z עבור תמורה שסיפקה לו. עוד מציין העד, כי עקב טעות בהנהלת החשבונות שלנו השיקים הונחו בתא של שנת 2012 במקום בתא של שנת 2009 ולכן לא הציגו אותם לפרעון עוד בשנת 2009. משהופקדו השיקים בבנק בשנת 2012 הם הוחזרו בלא שכובדו. 3. בתצהיר עדותו הראשית, מציין הנתבע, כי בינו לבין מר Z נכרת הסכם לפיו לסילוק סופי ומוחלט של כל טענות מר Z כלפיו ישולם סכום של 30,000 ₪ ב- 6 תשלומים. הנתבע פעל בהתאם להסכם אלא שלטענתו, מר Z פעל בחוסר תום לב עת פעל להעביר שני שיקים לתובעת. עוד ציין הנתבע, כי בטרם הגשת התביעה מר Z צלצל אליו וטען, כי מצא שיקים בסך של 250,000 ₪ מאנשים שונים שהוא לא גבה אותם ובתוכם שני השיקים נשוא הליך זה. הנתבע צירף תמליל הקלטה ממנו עולה, כי מר Z טוען, כי השיקים נשכחו אצלו. לטענת הנתבע, מר Z משתף פעולה עם התובעת זאת על מנת לעקוף את התחייבותו בהתאם להסכם הפשרה. 4. בדיון שמיעת ראיות שהתקיים בפני מר Z נחקר על האמור בתצהירו. מר Z אישר בחקירתו הנגדית, כי מצא את שני השיקים שלו במשרדו (פרוט' בעמ' 2 שורות 22-27). עדותו לעניין הסבת השיקים לתובעת בזמנים הרלבנטיים אף רוככה כאשר טען כי הוסבו "בסבירות גבוהה" (פרוט' בעמ' 3 שורה 11). כמו כן, העד אישר בחקירתו הנגדית, כי השיקים שהוגשו להוצאה לפועל במסגרת ההליך המשפטי שניהל מול הנתבע לא הועברו לתובעת. מר עמרם Q נחקר חקירה נגדית ולא זכר דבר אודות השיקים נשוא הליך זה. כמו כן, לא נתן הסבר מניח את הדעת אודות "הטעות" שנפלה בתיוק השיקים. העד אישר אף שלא צירף חשבוניות בגין הציוד שהתקבל תמורת השיקים נשוא הליך זה. במהלך הדיון הנתבע נחקר על גירסתו שהועלתה בתצהיריו. הנתבע העיד כי לא ידע על קיומם של שני השיקים הנ"ל זאת הואיל והם שולמו במזומן על ידי מר X ומכל מקום, הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים סילק את כל חיוביו בגינם. מר מאיר X נחקר על תצהירו עדותו נמצאה מהימנה וסבירה בעיני. עדותו אף נתמכה בחשבונית מס כדין ובהצהרה מפורשת בכתב התביעה בת.א. 3030/10 כי התשלומים בגין שני השיקים הנ"ל נפרעו. דיון ומסקנות: המסגרת הנורמטיבית: 5. עניינה של התביעה נסוב סביב אחיזת התובעת - כצד רחוק לעסקת היסוד-בשני שיקים שנמשכו על ידי הנתבע לטובת מר Z, כאשר, הנתבע טוען לפגמים אשר יש הם כדי לפטור אותו מחיובים אלה. בנסיבות אלה יפורטו נטלי הראייה אשר לפיהם על בית המשפט להכריע. סעיף 29(ב) לפקודת השטרות קובע, כי "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר. אם מצליח הנתבע להוכיח פגם אשר מהווה הגנה בין צדדים קרובים, חוזר הנטל אל התובע - האוחז - להראות כי יש באחיזתו כדי לגבור על הפגם. עליו להוכיח, כי הוא אוחז כשורה. אין זו חובה של הנתבע להוכיח כי האוחז אינו אוחז כשורה. "ומה הוא פגם בזכות הקנין? ניתן לומר כי כל טענה שהיתה עשויה לשמש הגנה לנתבע מפני תביעתו של האוחז המעביר פוגמת בקנינו של זה, והרעיון המונח ביסודה של פקודת השטרות הוא, כי טענה כזאת תעמוד לנתבע גם כלפי הנעבר, אלא אם נוקתה אחיזתו מן הפגם, הואיל והוא, הנעבר, אוחז כשורה...." (ראה: ע"א 249/58 הברמן נגד ליפמן, פ"ד יג(3) 1788, 1792 (1959). "משהוכח פגם בזכות הקנין של הנפרע.... הרי על פי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות נטל השכנוע עובר על שכם האוחז ועליו להוכיח כי לאחר מכן ניתן בתום לב ערך בעד השטר" (ע"א 576/61 בראון נ' רוגוז'ינסקי, פ"ד טו 1460, 1463 (1962) ). 6. העובדת שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הינן כדלקמן: א. בגין השיקים נשוא הליך זה הוצאו על ידי מר Z קבלות וחשבוניות כדין. ב. ביום 25.2.10 הוגש על ידי מר Z כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע במסגרת ת.א. 3030/10 בו נאמר בסעיף 7 במפורש, כי שני השיקים נשוא הליך זה נפרעו. ג. ביום 17.3.10 הגיעו הצדדים להסדר פשרה כולל וסופי בו סוכם בין היתר, כי הסכם זה נועד להביא לסיום את כל התביעות והמחלוקות בין הצדדים ובכללם המחלוקות בת.א. 3030/10. ד. סכום החוב שהוסכם עליו בסך 30,000 ₪ נפרע במלואו. ה. מר Z התקשר לנתבע לאחר ביצוע הסכם הפשרה ובטרם הגשת ההליך נשוא תובענה זו וטען, כי נמצאו במשרדו שני שיקים נשוא הליך זה שלא נגבו על ידו. 7. נוכח העובדות הנ"ל סבורני, כי הנתבע הצליח להרים את הנטל הראשוני המוטל עליו ולהעבירו לידי התובעת. הנתבע הצליח להוכיח, לכאורה, כי השיקים נפרעו או שולמו במזומן על ידו וכי למר Z לא הייתה כל טרוניה כלפיו בעניין זה עובר להסכם אליו הגיעו הצדדים במסגרת ת.א. 3030/10 ומסלק הלכה למעשה את כל המחלוקות בין הצדדים. 8. העובדות שהינן שנויות במחלוקת בין הצדדים במידה ופורטים את טענותיהם לפרוטות, האם נפלה "טעות" במשרדי התובעת כטענת התובעת או שמא לא היו דברים מעולם כטענת הנתבע. כפועל יוצא מבחינת השאלה הנ"ל צצה לה ועולה השאלה העובדתית המהותית באשר למועד סיחור השיקים והאם התובעת הינה אוחזת כשורה או אוחזת בעד ערך בשיקים אלה כמשמעותם בפקודת השטרות, קרי, האם התובעת עומדת בכל התנאים הקבועים בפקודת השטרות בעניין זה באופן שיש באחיזתה בהם ומכוח מעמדה המיוחד- לגבור על הפגמים בזכות הקניין של הנפרע. כפי שאפרט להלן סבורני, כי יש להשיב לשאלות אלה בשלילה. 9. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בתצהירי הצדדים ועדיהם על נספחיהם ובעדויות שהובאו בפני ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי. לא נתתי אמון בעדותו של מר Z, זאת, נוכח סתירה מהותית שנתגלתה בה במועד סיחור השיקים לתובעת. בסעיף 3 לתצהירו העיד, כי מסר את שני השיקים עוד לפני מועד פרעונם, קרי, לפני חודש ינואר 2009. ואילו בעדותו הודה, כי השיקים נמצאו במשרדו. עדותו בפני עומדת אף בסתירה לעדותו של מר עמרם Q בסעיף 5 לתצהירו שם הינו מצהיר, כי השיקים נמצאו במשרדם בשנת 2012. סתירה זו הינה מהותית במיוחד נוכח העובדה, כי לא הוצגה כל אסמכתא באשר למועד סיחור השיקים לתובעת. כאמור, לא הובאה על ידי התובעת כל ראייה באשר למועד הסבת השיקים. הואיל ובין התובעת לבין מר Z התנהלה מערכת יחסים, לפיה, הינו מקבל סחורה בתמורה להסבת שיקים של לקוחות והואיל ומדובר ביחסי ספק- לקוח קבועים ומתמשכים יש להניח כי קיימת הנהלת חשבונות מסודרת. לו לתובעת קיימת הנהלת חשבונות מסודרת הרי שהדברים היו מתועדים בכרטסת זיכוי חיוב של מר Z אצלה ובנקל יכלה היא להציג אסמכתא בעניין זה. אף לאהרון Z יש להניח כי קיימת כרטסת זיכוי/חיוב עם התובעת. הלכה פסוקה היא ומושרשת היטב היא כי הימנעות מהבאת ראיות, פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנות מהבאת ראיה, מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה- דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא היתה פועלת לרעת הנמנע (ראה: ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד (4) 595; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פד"י מה (4), 651,654; י.קדמי, על הראיות, חלק שני, תשנ"א -1991). יתרה מכך, גירסת התובעת באשר לטעות לא הוכחה כדבעי ונמצאה משוללת כל יסוד. התובעת לא טרחה להעיד מי ממחלקת הנהלת החשבונות אצלה שם לטענתה נפלה הטעות ותחת זאת בחרה להגיש תצהיר מטעם מנהל מכירות. לא היה בעדות מר עמרם Q בכדי לשפוך אור לפשר הטעות. זאת, כאמור, בנוסף לאי הצגת כל אסמכתא מטעם הנהלת חשבונות כי השיקים הנ"ל נמסרו לידיה ונלקחו בחשבון החיובים והזיכויים של מר Z. נוכח כל האמור לעיל, סבורני, כי התובעת לא הוכיחה אחיזה בתום לב בשיקים הנ"ל. כמו כן ובנוסף, התובעת לא הוכיחה אחיזה בעד ערך. עדות כללית וסתמית, כי התובעת מנהלת עסקיה עם מר Z בשיטה זו אין בה די לצורך הרמת נטל ההוכחה בעניין זה. בהקשר זה, אציין, כי גירסת מר X בסעיף 7 לתצהירו אינה עדות מידיעה אישית, אלא, עדות שמועה ולכל היותר יכולה לתמוך בטענת מר Z כי נהג להעביר שיקים לספקים תמורת סחורה. כאמור, לא הוצגה על ידי התובעת כל פרקטיקה כזו באמצעות אסמכתאות אובייקטיביות. נוכח האמור, סבורני, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ומשכך, דין התביעה להידחות. התובעת תישא בהוצאות ההליך בסך 5,000 ₪. שכירותדמי שכירות