קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שחרור מאשפוז בכפיה: 1. ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית מיום 2.9.13, לפיה הורתה הוועדה לסיים את אשפוזו בכפיה של המשיב בבית החולים, מכוחו של צו אשפוז מיום 13.3.2000 שניתן לפי הוראת סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן - החוק) בת"פ 145/00 של בית המשפט המחוזי בחיפה. 2. המשיב יליד 1956, גרוש ואב ל-2 ילדים. בעברו הרשעה בשתי עבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית מת"פ 535/99 של בית משפט השלום בנהריה. לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגש נגדו כתב אישום בת"פ 145/00 בו יוחסו לו שתי עבירות: אינוס בנסיבות מחמירות, עבירות על סעיף 345(ב)(1) בנסיבות של סעיף 345(א)(1)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן - חוק העונשין), וכן מעשים מגונים בנסיבות מחמירות - עבירות על סעיף 348(ב) בנסיבות של סעיף 345(ב)(1) של חוק העונשין. הפרשה מתוארת בכתב האישום. המתלוננת היא ילידת 1991, והייתה בזמן ביצוע העבירות כבת 9 שנים. לקראת סוף שנת 1999 ובתחילת שנת 2000 ביישוב שם מתגוררת גם המתלוננת, ביצע כלפיה המשיב את העבירות הנ"ל: [א] בכך שליטף אותה בגופה ובשיערה, נישק אותה בפה, הוריד את מכנסיו ואונן בפניה. [ב] במבנה ישן בסמוך לבית מגוריו של המשיב שכב המשיב על המתלוננת ששניהם עירומים בפלג גופם התחתון, הוריד את מכנסיו ואת מכנסיה והחדיר את אצבעו לתוך איבר מינה, תוך גרימת כאב. אחר כך חיבק אותה כשגבה מופנה אליו וחיכך את איבר מינו בישבנה עד שהגיע לסיפוקו. [ג] באותו מקום, הכניס המשיב את ידו לתחתוניה של המתלוננת והחדיר את אצבעו לתוך איבר מינה תוך כדי גרימת כאב למתלוננת. כמו כן הזהיר המשיב את המתלוננת לבל תספר על מעשיו לאיש. כל זאת עשה המשיב בקטינה המתלוננת שלא בהסכמתה החופשית. 3. לבית המשפט המחוזי הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית בה נרשם בין היתר כי התייחסותו של המשיב למעשה המיוחס לו הייתה "פסיכוטית (ו)הינו חסר תובנה ועם שיפוט לקוי". הפסיכיאטר סיכם כי: "מדובר בחולה נפש הסובל מסכיזופרניה, בבדיקות נמצא במצב פסיכוטי פרנוידי חריף. בעבירה המיוחסת לו פעל תחת השפעת מחשבות שווא שקשורות למחלתו. שיפוטו לקוי. אינו מסוגל לעמוד לדין. זקוק לאשפוז פסיכיאטרי." לאור האמור בחוות הדעת, ולאחר שהסנגור לא ביקש מבית המשפט המחוזי לברר את אשמתו של המשיב (ראה סעיף 170(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982) החליט בית המשפט להפסיק את ההליכים הפלילים נגד המשיב והורה ביום 13.3.2000 על אשפוזו בבית החולים, כאמור לעיל. מאז, מאושפז המשיב ומטופל בבית החולים. היינו - אשפוזו של המשיב בבית החולים מכוח הצו נמשך זה 13.5 שנים. 4. כמתחייב מהוראת סעיף 28(א) של החוק מקיימת הוועדה הפסיכיאטרית לפחות אחת לשישה חודשים דיון תקופתי בעניינו של המשיב ולפי הקבוע בסעיף 28(ב) של החוק "מוסמכת הוועדה לאשר לחולה חופשות, בתוך תקופת הצו, בתנאים שתקבע או לשחררו ללא תנאי". בדיון מיום 27.2.13 העריכה הוועדה כי המסוכנות שבמשיב לעצמו ולאחרים היא ברמה נמוכה ואפשרה לו לצאת לחופשות לפי שיקול דעת המנהל. בדיון מיום 2.9.13 העריכה הוועדה כי המשיב מסוכן לעצמו ולאחרים ברמה בינונית. בפני הוועדה טענה ב"כ המשיב כי יש לסיים את הצו, שכן "מדובר במטופל שנמצא למעלה מ- 14.5 שנים באשפוז ... (ו)תקופת האשפוז בהחלט עומדת בקריטריונים של עיקרון המידתיות בהתאם לפסיקה." עוד הוסיפה ב"כ המשיב, בהתייחס למסוכנות הנוכחית שבמשיב כי "מצבו כיום אינו רלוונטי כאשר מולנו עומד עיקרון המידתיות. ניתן לנקוט בדרכים אחרות כגון אשפוז במסלול האזרחי במידת הצורך, יחד עם זאת אין זה מצדיק המשך הצו במסלול הפלילי." הוועדה הפסיכיאטרית החליטה כדלקמן: "לסיים את הצו בגלל עיקרון המידתיות. אך לנוכח מצבו הנפשי [של המשיב], הוועדה ממליצה כי עניינו יופנה לפסיכיאטר המחוזי כדי לשקול הוצאת הוראת אשפוז עבורו עקב היותו שרוי במצב פסיכוטי כרוני ממושך." 5. לטענת ב"כ המשיב יש לקיים את החלטת הוועדה ולהורות על סיום האשפוז של המשיב בבית החולים, במסלול הפלילי. מסלול זה נמשך כבר 13.5 שנים; העונש שצפוי היה כי יוטל על המשיב לו היה בריא ומשפטו היה מסתיים בהרשעה ובגזר דין, לא היה עולה על תקופת מאסר ארוכה מתקופת האשפוז, ואין זה משנה אם עדיין המשיב מסוכן לציבור מחמת מצבו הנפשי והחשש כי יחזור לסורו ויבצע עבירות מין תוך פגיעה באחרים, ובמיוחד בקטינות. כמו כן, הודיעה ב"כ המשיב כי המשיב לא יתנגד להמשך אשפוזו בכפייה במסלול האזרחי אם יחליט הפסיכיאטר המחוזי כי הדבר נדרש לנוכח המסוכנות ברמה הבינונית הטמונה בו מחמת מצבו הנוכחי. נציין כי הרופאים העריכו בהפנייתם אל הוועדה מיום 30.8.13 כי "בולט פגם בשיפוטו [של המשיב], [הוא] חסר תובנה למצבו. התנהגות עם קווים אנטיסוציאליים. ... אנו ממליצים להמשיך אותו סטטוס - חופשות לפי שיקול דעת המנהל." כמו כן ציינו הרופאים כי המשיב יצא פעם אחת לחופשה של מספר שעות ללוויה של אחייניתו הקטינה ולא דווח על התנהגות חריגה במהלך החופשה. 6. עמדת המערער היא כי בית המשפט הוא הגורם היחיד המוסמך לקבוע כי צו האשפוז מיצה את עצמו, ובמקרה הנוכחי טרם מוצה הצו ונדרשת תקופה נוספת של אשפוז בכפייה במסלול הפלילי, כך משום שדין העבירות אותן ביצע המשיב - 20 שנות מאסר, וכן במיוחד לאור המסוכנות הרבה שבמשיב לאור החשש הממשי כי יחזור לסורו לאחר השחרור. 7. הכלל הבסיסי בכל הקשור למידתיות האשפוז במסלול הפלילי נקבע בע"פ 3854/02 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית למבוגרים, מיום 22.1.03, מפי כב' הנשיא (כתוארו אז) השופט ברק, כפי שפורש בע"ש 1219/08 (מחוזי תל-אביב-יפו) פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 5.4.09, מפי כב' השופט פוגלמן. כללים אלה יושמו במקרים רבים בפסיקת בית משפט זה, ובהם ע"ו (מחוזי חיפה) 27451-01-12 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים שער מנשה, מיום 25.1.12; ע"ו 9747-04-13 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרע, מיום 14.4.13; ע"ו (מחוזי חיפה) 18655-05-13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 19.5.13, וכן ע"ו (מחוזי חיפה) 28850-06-13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 26.6.13. ר' גם ע"ו (מחוזי חיפה) 11214-05-12 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים טירת הכרמל, מיום 20.5.12: "8. ... השאלה היחידה העומדת לדיון היא האם, למרות המסוכנות הנשקפת מן המערער מחמת מחלתו, מוצדק בכל זאת להמשיך באשפוז במסלול הפלילי לאחר עבור תקופה של כמעט שלוש שנים מאז שניתן צו האשפוז. 9. הנושא שעמד בפני הוועדה עניינו המידתיות שבהמשך האשפוז במסלול הפלילי. הוועדה אינה מוסמכת ואין זה מתפקידה 'להעביר' חולה המאושפז בכפייה במסלול הפלילי לאשפוז במסלול אזרחי. השאלה היא האם להביא לסיום האשפוז הפלילי, אם לאו. על אשר ייעשה, אם ייעשה, לאחר מכן במסלול האזרחי יוכל ליתן דעתו הפסיכיאטר המחוזי, ואין הוא זקוק לשם כך להמלצה או החלטה של הוועדה. 10. האשפוז מכוחו של הצו צריך להימשך רק 'במידה שאינה עולה על הנדרש' (סעיף 8 של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; רע"פ 2060/97 וילנצ'יק נ' הפסיכיאטר המחוזי - תל-אביב, פ"ד נב(1) 697 (1998)). אין לקבוע את המידה על פי תקופת המאסר המרבית הקבועה בדין לעבירות שיוחסו לחולה בכתב האישום, שהדיון בו הופסק, ושבו ניתן צו האשפוז. תקופה זו היא אך נקודת המוצא לעניין המידתיות. הוועדה אזכרה בנימוקיה את 'סעיפי הענישה הרלבנטיים', מונח המרמז לדין המרבי הקבוע לעבירות שיוחסו למערער בכתב האישום. הנכון הוא כי יש להתייחס בהקשר למידתיות לתקופת המאסר המרבית על פי גישה מחמירה, אותה צפוי היה שבית המשפט יגזור על הנאשם החולה, לו היה בריא. (ר' ע"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 1219/08 פלוני נ' הועדה הפסיכיאטרית מחוז מרכז, מיום 5.4.09)." 8. המידתיות, בהקשר שבענייננו, עניינה השוואה בין תקופת המאסר כי צפוי היה שתיגזר על החולה לו היה בריא, לבין אורך תקופת האשפוז כפי שהוא מתבצע הלכה למעשה בבית החולים, מכוחו של הצו. זה כן זה ביסודם שלילת חירות, בעוד שהאשפוז בבית החולים כולל בחובו יסוד עיקרי נוסף של טיפול לשם השגת הטבה במצבו של החולה. האשפוז צריך להימשך, ברגיל, עד אשר תושג הטבה ברת קיימא במצבו של החולה על מנת שאפשר יהיה לשחררו מבית החולים, בלא לסכן בכך את הציבור או את החולה עצמו יתר על המידה. נדרשת על כן תקופה ארוכה דיה לצורך השגת מטרה זאת ולפיכך יש לשקול ולהעריך את התקופה הרלוונטית, על פי גישה מחמירה. שקילת הנתונים הצריכים לעניין לצורך הערכת חומרת העונש (היינו תקופת המאסר) שהייתה נגזרת על החולה לו היה בריא היא עניין שיפוטי מובהק שאינו מתאים להיות נדון ומוכרע על ידי הוועדה ששניים מחבריה הם רופאים פסיכיאטרים, אף אם בראשה עומד משפטן הכשיר להיות שופט שלום. נראה כי ראוי לאפשר לבית המשפט עצמו שהורה על הפסקת ההליך הפלילי להחליט בדבר המידתיות, אך הפרקטיקה שהתגבשה זה שנים היא כי מכריע בכך בית המשפט בהליך של ערעור על החלטת הוועדה. (על כך ר' ע"ו (מחוזי חיפה) 46119-04-13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 6.5.13). 9. לאור הנ"ל, ככלל, הוועדה אינה צריכה לדון בטענת המידתיות המועלית בפניה, אם כי אפשר שראוי כי תעשה כן במקרה חריג וקיצוני ביותר שבו הדברים זועקים וברורים כי יש לסיים את האשפוז הפלילי לשם מניעת עוול במקרה מסוים וחריג שאינו עומד בכל כלל של מידתיות באופן בולט. במקרה כזה גם ראוי שהיועץ המשפטי לממשלה יתייצב בפני הוועדה ויודיע על הסכמתו לסיום האשפוז במסלול הפלילי. ראוי ששחרורו של חולה כזה ייעשה מבלי צורך להיזקק להליך של ערעור. 10. עלי להחליט אפוא אם השמירה על עיקרון המידתיות מחייבת את המסקנה שיש להביא לסיומו את אשפוזו של המשיב בבית החולים במסלול הפלילי. יש להעריך ולקבוע את מידת העונש שהיה בית המשפט הפלילי מטיל על הנאשם החולה לו היה בריא, כך שהמשפט היה נמשך והיה ניתן בו גזר דין. כפי שהוזכר לעיל, יש ללכת על פי גישה מחמירה, הלוקחת בחשבון את חומרת העבירה שנעברה ונסיבותיה וכן את הנסיבות האישיות, לקולא ולחומרה, רקעו של החולה, עברו, החשש שיחזור לסורו וכל עובדה רלוונטית אחרת הנדרשת לעניין. במקרה הנוכחי, כאשר אני שואל את עצמי, אם בהענישו את המשיב היה בית המשפט הפלילי גוזר עליו מאסר בפועל לתקופה העולה על 13 וחצי שנים, אני משיב על כך בשלילה. זו הערכתי, לנוכח חומרת העבירות מחד, אל מול הנסיבות האישיות מאידך, ובהעדר עבר פלילי קודם בתחום עבירות המין, והכל על פי גישה מחמירה, כאמור. 11. ב"כ המערער שמה את הדגש על המסוכנות שבמשיב במצבו הנוכחי כיום. מסוכנות זאת מצדיקה, לטענתה, את המשך האשפוז במסלול הפלילי. היא אף מעלה חשש כי למרות מסוכנות זאת, עשוי הפסיכיאטר המחוזי להימנע מלפעול נגד המערער במסלול האזרחי, כך שהציבור יועמד בסיכון, שאין להניח לפתחו. טענה זו יש לדחות. בהעריכי את מידתיות האשפוז הפלילי, אני מנסה לבסס הערכה של חומרת הענישה שהייתה מוטלת על נאשם, במועד מסוים, על פי רקע ספציפי ששרר לגביו באותה עת. אם אקח בחשבון את המסוכנות הנוכחית, אני עשוי להגיע למצב שבו יימשך האשפוז במסלול הפלילי ללא סוף בלא קשר למה שהיה נגזר על הנאשם החולה במשפטו הפלילי. בכך יסוכל כליל עיקרון המידתיות החל על אורך תקופת האשפוז במסלול זה. 12. בהחלטתה ניסתה הוועדה ליצור קשר בין האשפוז הפלילי אותו היא החליטה להביא לידי סיום לבין מה שייעשה לגבי המשיב לאחר שחרורו. היא המליצה "כי עניינו [של המשיב] יופנה לפסיכיאטר המחוזי כדי לשקול הוצאת הוראת אשפוז עבורו עקב היותו שרוי במצב פסיכוטי כרוני ממושך". להבנתי, אין מקום לקשור קשר זה בין המסלול הפלילי למסלול האזרחי. סעיף 28(ד) של החוק קובע: "החליטה הוועדה על שחרורו של החולה, תודיע על מועד השחרור לפסיכיאטר המחוזי, ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המחוז ולמשטרת ישראל." אלה הם הגורמים אשר צריכים לתת דעתם על אשר ייעשה לגבי החולה כאשר המידתיות, ולא השתפרות מצבו הרפואי עד כדי כך שאין הוא מסוכן יותר לציבור או לעצמו עקב הטיפול שהוא קיבל במהלך אשפוזו הפלילי, מצדיקה את סיום האשפוז הזה בבית החולים. עיקרון זה חל גם על החלטת בית המשפט כאשר הוא מורה על סיום האשפוז הפלילי מחמת המידתיות. יש לקבוע מועד מתאים לביצוע השחרור אשר ייתן סיפק מתאים לרשויות הנוגעות בדבר להחליט על אשר ייעשה עם החולה לאחר שחרורו. כמו כן, במקרה כזה, ניתן לשמור על רצף אשפוזי וטיפולי לגבי החולה. מלוא החומר הרפואי העדכני יונח בפני הפסיכיאטר המחוזי. בדיקה פסיכיאטרית מתאימה המהווה תנאי להוצאת הוראה (ר' סעיף 9 של החוק) ניתן לעשותה עוד בטרם הסתיים האשפוז הפלילי, כך שההגנה על הציבור מפני המסוכנות הנשקפת עדיין מן החולה, תישמר. 13. לאור כל האמור מתבטלת החלטת הוועדה הפסיכיאטרית באשר לשחרור של המשיב מן האשפוז מחמת הצורך בשמירה על המידתיות. במקומה תבוא החלטת בית המשפט כי המידתיות מצדיקה את סיומו של האשפוז הפלילי מכוח הצו הנ"ל, כך שאשפוז זה יבוא לסיומו ביום 13.10.10. בתאריך זה ישוחרר המשיב מבית החולים אלא אם כן תעמוד כלפיו באותו מועד אסמכתא חוקית אחרת להמשך החזקתו בכפייה בבית החולים. רפואהאשפוז כפוי