קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שחרור לחופשה חולה נפש עבריין מין: 1. למשיב מס' 2 (להלן - המשיב) יוחסו עבירות מין כמפורט בשבעת האישומים שבכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 503/05), ועניינו נסקר גם בפסק הדין שניתן ביום 18.7.08 בתיק ע"ש 563/08 של בית משפט זה. הוא יוצא זה כשנה לחופשות של 72 שעות בליווי, וביום 19.8.13 החליטה הוועדה הפסיכיאטרית להקל בתנאי החופשה, שתהא בלא ליווי. על כך מלינה המערערת. לטענתה, הסרת הליווי יש עמה סיכון לציבור, שאין להעמיד לפתחו. היא מבקשת כי אתערב בהחלטת הוועדה, ואבטלה. 2. החלטת הוועדה ניתנה ברוב דעות חברי הוועדה, אל מול דעתה החולקת של יו"ר הוועדה. שני הרופאים הסבירו כי "מדובר בחולה סכיזופרני כרוני מגיל 17, מאושפז באופן רצוף מאז 2005 ויוצא לחופשות בליווי, מוצלחות. על פי דבריו וכן על פי דיווחים מכל הגורמים אין כל נטייה התנהגותית בתחום הפדופילי. השתכנענו שמצבו של החולה יציב וללא מסוכנות עקב הליקויים הממושכים באישיותו ועל כן יש מקום לניסיון לחופשות ללא ליווי." בדעת המיעוט הסבירה עו"ד הגב' גינזבורג: "החולה מאושפז בעקבות צו שהוצא בעקבות עבירות מין קשות שבוצעו על ידו כלפי קטינים. למרות האשפוז הארוך, החולה לא הפנים את חומרת המעשה את המשיכה המינית שהוא גילה כלפי קטינים ואת המסוכנות של המעשים שלו והפגיעה בקטינים, דבריו מהפה ולחוץ. אמת, החולה מטופל בטיפול לדיכוי היצר המיני, מאידך הוא לא עבר עד היום כל טיפול פסיכולוגי לעיבוד התכנים המיניים שלו ולתובנה לגבי המסוכנות הנובעת ממנו בשל דחפים אלה. אני סוברת כי בטרם קבלת החלטה על הסרת הליווי בעת החופשות יש מקום לבקש מהמרכז להערכת מסוכנות בדיקה לגבי המסוכנות העכשווית שלו כלפי קטינים וזאת למרות ש(הוא) מאושפז לפי (סעיף) 15(א)". 3. באשר להיעזרות בהערכת מסוכנות מינית מאת המרכז האמור עמדת המערערת (כרשום בסעיף 27 של הודעת הערעור) היא כי "בניגוד לעמדת יו"ר הוועדה לא ניתן להסמיך את המרכז להערכת מסוכנות להכין חוו"ד בענין זה בהתאם להוראות סעיפים 2 + 6(א)(7) לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן - חוק ההגנה), שכן המשיב מאושפז על פי צו ביהמ"ש במסגרת סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן - החוק), ולא במסגרת סעיף 15(ב) הנ"ל. נזכיר, כי לפי חוק ההגנה, אשפוז פירושו "אשפוז בבית חולים לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש"; "הורשע" מוגדר "לרבות נאשם שבית המשפט קבע כי ביצע את העבירה, או שבית המשפט מצא כי עשה את מעשה העבירה לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש"; "הערכת מסוכנות" היא "הערכת הסיכון, לרבות רמת הסיכון, הנשקפים מאדם לביצוע עבירת מין נוספת ... ולפי הענין, גם המלצות לענין פיקוח ומעקב ולעניין שיקום מונע"; "צו אשפוז" מוגדר "כמשמעותו בסעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש"; ולפי סעיף 6(א) של חוק ההגנה "הגופים המנויים בסעיף קטן זה לא יחליטו בנוגע לעברייני מין בעניינים המפורטים להלן אלא לאחר קבלת הערכת מסוכנות עדכנית", ובהם (לפי סעיף 6(א)(7)) "ועדה פסיכיאטרית שמונתה לפי חוק בטיפול חולי נפש - לגבי מתן חופשה או שחרור מאשפוז". עולה מהוראות אלה כי חוק ההגנה אינו חל על נאשם חולה שמשפטו הופסק מחמת שהוא אינו מסוגל לעמוד לדין ושלגביו, לא נקבע "כי הוא עשה את מעשה העבירה בה הואשם" (כדרישת סעיף 15(ב) של החוק). נמצא, כי כאשר דנה הוועדה בעניינו של חולה נפש שעבר עבירת מין ומשפטו הופסק וניתן לגביו צו אשפוז לפי סעיף 15(ב) של החוק) חייבת הוועדה, בעת דיונה בעניינו לפי סעיף 28 של החוק בשוקלה מתן חופשה, לקבל הערכת מסוכנות מינית מאת מומחה המוסמך לכך מן המרכז להערכת מסוכנות מינית. הוועדה אינה חייבת בכך כאשר החולה מאושפז על פי סעיף 15(א) של החוק. יחד עם זה, חוק ההגנה אינו אוסר על הוועדה ואינו מונע ממנה את היכולת להיעזר בהערכת מסוכנות מינית שעה שהחולה לו יוחסה עבירת המין מאושפז על פי הוראת סעיף 15(א) של החוק. 4. בהקשר זה כתבתי ראשיתם של דברים בע"ו (מחוזי חיפה) 54394-07-13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 19.8.13. נכתב בסעיף 10 של ההחלטה שם: "במהלך הדיון עלתה שאלה הראויה לעיון ושיקול, לגבי תחולת חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשט"ו-2006 (להלן - חוק ההגנה), על עניינו של המערער ועל עבודת הוועדה. חוק ההגנה מקנה לבית המשפט סמכות לנקוט אמצעי הגנה לגבי "עבריין מין" המוגדר באותו חוק כ" מי שהורשע בעבירת מין". אמצעי ההגנה, אינו עונש. המערער לא הורשע בביצוע העבירה, שכן הוא חולה, ואינו מסוגל לעמוד לדין. נראה כי על אף זאת ניתן אולי לפרש כי חוק ההגנה יחול עליו. תשובה חיובית לשאלה זאת ניתנה לגבי מי שלא הורשע בעבירה, אך נקבע כי ביצע את המעשה וחויב בפיצויים. ר' רע"פ 2976/01 בתיה אסף נ' מדינת ישראל, מיום 5.5.02. מסקנה זהה מתבקשת, להבנתי, גם לגבי בגיר שמשפטו הסתיים בצו אשפוז מבלי שבאה מפי סנגורו דרישה לברר את האישום, ככתוב בסיפא של סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. אם אכן זה המצב, עומדת לרשות המדינה דרך נוספת לפעולה, באשר למערער, לשם הגנה על הציבור מפניו, לאחר שחרורו מבית החולים, ולוועדה אין חלק בכך. מנגד, מגדיר חוק ההגנה את המונח אשפוז כמשמעותו לגבי חוק ההגנה: "'אשפוז' - אשפוז בבית חולים לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש". בית המשפט הפלילי קבע במפורש כי צו האשפוז מוצא נגד המערער על פי סעיף 15(א) של החוק. מכך נדרשת המסקנה כי חוק ההגנה אינו חל עליו בתקופת אשפוזו. אולם, באשר למאושפז לפי צוו שהוצא על פי סעיף 15(ב) של החוק, נראה כי החוק חל עליו, גם בתקופת האשפוז, ואמצעי ההגנה שבו, עומדים לרשות הוועדה, בעת הענקת חופשות וקביעת תנאיהן. יחד עם זה, אני סבור שאין לשלול היעזרות של הוועדה בהערכת מסוכנות מינית של החולה, מאת המומחה המוסמך לכך בחוק ההגנה, אף במקרה בו דנה הוועדה בעניינו של חולה המאושפז לפי סעיף 15(א) של החוק, כפי שעשתה הוועדה במקרה דנן, בקבלה הערכה מאת ד"ר ברגר. להבנתי, אין בכך חריגה מסמכות, וזו דרך פעולה רצויה כדי להעריך ביתר מיומנות ודיוק את המסוכנות המינית שבחולה, מחמת מחלת הנפש והשפעתה עליו. כל האמור לעיל בסעיף זה, אין לראותו כקביעת מסמרות והוא מעבר לנדרש לגבי הערעור דנן." 5. בשאלה זו, של היעזרות הוועדה הפסיכיאטרית בהערכת מסוכנות מינית גם לגבי מי שמאושפז גם לפי סעיף 15(א) של החוק נראה לי להכריע על פי שני שיקולים: [א] אני שואל את עצמי האם הדבר רצוי? [ב] עלי לבדוק אם הגדרת הסמכויות של הוועדה מאפשרת את ההיעזרות האמורה. 6. באשר לשאלה הראשונה נראה כי התשובה צריכה להיות חיובית. הדין מעמיד לרשותנו כלי רב חשיבות בהקימו מוסד של מומחים לדבר היכול לבדוק בדיקה מעמיקה ולהעריך אל נכון את המסוכנות המינית הנשקפת מאדם אשר עבר עבירת מין. יהיה זה בלתי נבון, לדעתי, אם הוועדה הפסיכיאטרית לא תיעזר בכלי חשוב זה על מנת להעריך את המסוכנות המינית שבחולה שהתנהגותו, גם בתחום המיני, מושפעת ואף מהווה חלק מן החולי הנפשי שבגינו הוא מאושפז בבית החולים לחולי נפש. אומנם, המילה האחרונה בדבר המסוכנות הנשקפת מן החולה בכל התחומים היא של הוועדה ושל רופאיה. אולם, בכל זאת אנו מדברים ברופאים פסיכיאטרים ולא במומחים בעלי הכשרה מיוחדת להתנהגות מינית ולכן ההיעזרות במומחה ספציפי בתחום המיני נראית רצויה ומועילה. דומה, כי רצוי שהרכב הוועדה יכלול פסיכיאטר המוסמך להיות מעריך מסוכנות מינית לפי חוק ההגנה, כל אימת שנדרש דיון של הוועדה לגבי חולה לו יוחסו עבירות מין, בתיק הפלילי שבגינו ניתן כלפיו צו אשפוז, בין אם לפי סעיף 15(א) של החוק, ובין אם לפי סעיף 15(ב) של החוק. 7. באשר לשאלה השנייה: סעיף 25 של החוק קובע כי: "על ועדה פסיכיאטרית יחולו הוראות סעיפים 8 עד 11 ו- 27(ב) לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, בשינויים המחויבים". סעיף 8 של חוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968 (להלן - חוק ועדות חקירה) קובע את אי תלותה של הוועדה בכל הקשור לסדרי הדין ודיני הראיות, כך שהוועדה מוסמכת "לקבל כל ראיה שהיא בכל דרך הנראית לה מועילה ולקבוע סדרי חקירתם של עדים". סעיף 9 של חוק ועדות חקירה מאפשר ליושב ראש הוועדה "להזמין ולחזור ולהזמין, אדם לבוא לפני הועדה ולהעיד או להציג מסמכים ...". הוראות אלה מלמדות כי הוועדה יכולה להיעזר גם במומחה שעה שהיא סבורה כי ההיעזרות בו תורמת לבירור נאות של השאלות הניצבות בפניה. 8. לאור האמור, מסקנתי היא כי הוועדה רשאית ומוסמכת, אם כי אינה חייבת, להיעזר במומחים מן המרכז להערכת מסוכנות מינית כדי לקבל את חוות דעתם ולשקול אותה בכלל החומר שבפניה בשאלה מהי מידת מסוכנותו המינית של החולה המאושפז לפי סעיף 15(א) של החוק בהיותו מחוץ למסגרת של אשפוז או בחופשה, וכן בקשר לשאלה אלו אמצעים ראוי לנקוט, בנידון זה לאור המסוכנות המינית, במהלך החופשה, כפי שתיקבע בסופו של דבר על ידי הוועדה עצמה. 9. נראה לי כי ראוי לעשות כן, היינו להיעזר במומחה מן המרכז למסוכנות מינית גם במקרה הנוכחי, כפי דעת המיעוט של יושבת ראש הוועדה. 10. לפיכך, אני מחליט לקבל את הערעור, לבטל את החלטת הוועדה ולהחזיר אליה את הדיון בעניין תנאי החופשות שאליהן ימשיך לצאת המשיב, זאת לאחר שתונח בפניה הערכת מסוכנות מינית מן המרכז שהוקם על פי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006. משפט פליליהתחום הנפשירפואהעבירות מיןעברייני מיןחולי נפש