קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שדרוג יורד downgrading: חיוב תאגיד תקשורת בתשלום פיצוי לטובת לקוחו, בעקבות פנייה יזומה של תאגיד התקשורת אל הלקוח - עמו נקשרה עסקה כחצי שנה קודם לכן - "לשדרג" את הסכם ההתקשרות, כשבפועל מדובר היה בעסקה לשדרוג (upgrading) משמעותי מבחינת תאגיד התקשורת, ושדרוג יורד (downgrading) ניכר מבחינת הלקוח, באופן שהעסקה החדשה הייתה נעדרת היגיון כלכלי ולמעשה היא הייתה בלתי רציונאלית מבחינת הלקוח - זוהי הסוגיה העומדת במוקד התביעה שלפניי. הצדדים ועיקרי טענותיהם: בחודש פברואר 2010 התקשרה התובעת 2 (להלן - "התובעת") עם הנתבעת בהסכם שעניינו רכישה של שני מכשירי טלפון נייד, בעלות של 4,171 ₪ למכשיר. התובעת אמורה הייתה לשאת בתשלום עבור המכשירים ב - 36 תשלומים חודשיים עוקבים ושווים, זאת במסלול של חיוב וכנגדו זיכוי. היינו, למעשה, התובעת לא אמורה הייתה לשאת בתשלום נפרד עבור המכשירים. לטענת התובעת, כנגד ניוד מספרים מתאגיד תקשורת מתחרה אל הנתבעת התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת את עלות "הקנס" הכספי שהיה על התובעת לשלם לתאגיד התקשורת המתחרה. מספר חודשים לאחר מכן, בחודש ספטמבר 2010, במסגרת שיחת טלפון שהתקיימה בין הצדדים, הגיעו הצדדים להסכם נוסף. התובע 1 (להלן - "התובע") העיד שהפנייה "לשדרג" את המכשירים (שהיו ממילא מדגם מתקדם) הייתה ביוזמת נציג הנתבעת (עמ' 4, ש' 22). נציגת הנתבעת שהתייצבה לדיון לא ידעה להשיב האם מדובר בשיחה שהתקיימה ביוזמת נציג מטעמה או ביוזמת מי מהתובעים (עמ' 5, ש' 17). עדות התובע מהימנה עלי ואני מקבל את גרסתו לפיה היוזמה לערוך עסקה נוספת, שנייה, בתוך פרק זמן קצר לאחר עריכת ההסכם הראשון, הייתה ביוזמת הנתבעת. אין מחלוקת שההתקשרות השנייה נערכה בשיחת טלפון. אין מחלוקת שהנתבעת לא שלחה לתובעת הסכם התקשרות, תמצית הסכם או מסמך אחר בו מפורטים פרטי העסקה החדשה. אין מחלוקת שבעסקה החדשה הוסכם על השבת המכשירים שנרכשו בחודש פברואר 2010 (בתמורה להשבת המכשירים שולם לתובעת סך של 200 ₪ עבור כל מכשיר, ובסה"כ - סך של 400 ש"ח) ועל רכישה של שני מכשירים חדשים, בעלות של 3,754 ₪ כל-אחד. אין מחלוקת שתמורת המכשירים החדשים אמורה הייתה להיעשות במסלול של חיוב וכנגדו זיכוי. לטענת התובעים, הוסכם שבמסגרת העסקה החדשה לא תוסיף הנתבעת לחייב את התובעת עבור המכשירים "הישנים" (שנרכשו חודשים ספורים קודם לכן והוחזרו לנתבעת). לטענת הנתבעת, היה על התובעת להוסיף ולשאת בתשלום עבור המכשירים הקודמים (שהוחזרו אליה זה מכבר). מחלוקת כאמור הובילה את התובעת לשוב ולנייד את מספרי הטלפון לתאגיד תקשורת מתחרה. בגין התנהלותה הנטענת כאמור של הנתבעת עותרים התובעים בדרישה לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצוי על סך של 32,000 ₪. לאחר בחינת כתבי הטענות ושמיעת עדויות הצדדים בדיון, נחה דעתי שדין התביעה להתקבל, בחלקה. עילת תביעה לתובע: שני הסכמי ההתקשרות הינם בין התובעת לנתבעת. אין מחלוקות שהתובע אינו צד להסכמים. המשמעות הינה, שבין התובע לנתבעת אין יריבות. חיוב הנתבעת בתשלום עבור "קנס" שהיה על התובעת לשלם לתאגיד תקשורת קודם: התובעת קיבלה לרשותה עותק של הסכם ההתקשרות הראשון. ההסכם כאמור לא הוצג בפני בית המשפט, לא על ידי התובעים ולא על ידי הנתבעת. היינו, לא ניתן לבחון האם הוראותיו של ההסכם כללו הוראה המחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את שיעור ה"קנס" שעליה לשלם לתאגיד התקשורת הקודם. כבר מהטעם כאמור, דין התביעה ביחס לרכיב תביעה זה להידחות. מעבר לאמור, לא עלה בידי התובעת להוכיח את שיעור "הקנס" אותו היא נדרשה לשלם. התובעת לא ידעה לציין מהו שיעורו המדויק של "הקנס", לא הוצגה אסמכתא מתאימה המעידה על שיעור "הקנס" (אין די בהצגת קבלה המעידה על תשלום סך של 7,500 ₪ לב"כ תאגיד התקשורת המתחרה; אין בעצם התשלום להעיד על כך שמדובר בתשלום בגין "קנס" יציאה), וממילא - אין התאמה בין הסכום הנקוב בקבלה כאמור לבין הסכום הנקוב בכתב התביעה (ראו סעיף 6 לכתב התביעה). כמו כן, לא הוצגה אסמכתא המעידה על כך שהתובעת אכן הודיעה לנתבעת על שיעור ה"קנס" ומסרה לנתבעת אסמכתא המעידה על שיעורו המדויק. הדרישה לפיצוי כספי בגין היעדר תשלום "הקנס" - נדחית. דרישה לפיצוי בגין התנהלות הנתבעת: הסכם ההתקשרות הראשון היטיב עם התובעת. היא רכשה שני מכשירי טלפון מתקדמים, עליהם היא לא אמורה הייתה לשלם (כאמור, מדובר היה בחיוב וכנגדו זיכוי). היא לא יזמה שינוי או "שדרוג" של העסקה, אלא נענתה לפנייה של הנתבעת ל"שדרג" את העסקה. בסופו של יום, כאמור לעיל וכעולה מהמפורט להלן, לו נכונה גרסת הנתבעת - מדובר היה בעסקה לשדרוג (upgrading) משמעותי מבחינת הנתבעת, ושדרוג יורד (downgrading) ניכר מבחינת התובעת. בהתאם לשיטת הנתבעת, עסקת השדרוג כללה השבה של שני מכשירי טלפון חדישים ומתקדמים, בהם עשו התובעים שימוש בתקופה של כחצי שנה בלבד (עלות כל מכשיר 4,171 ₪), קבלת החזר כספי סמלי ע"ס 200 ₪ עבור כל מכשיר, וכן - תשלום חודשי מלא (לא במסגרת עסקת חיוב וזיכוי) עבור כל מכשיר (שהוחזר זה מכבר). העסקה כללה גם רכישה של שני מכשירים חדשים (מאותו הסוג, אולם מדגם מתקדם יותר, כשעלות כל מכשיר 3,754 ₪ - שווי נמוך משווי המכשירים הקודמים, שנרכשו אך כחצי שנה קודם לכן), עבורם יהיה חיוב כספי וכנגדו זיכוי (היינו, בפועל לא ישולם תשלום). עסקת ה"שדרוג" נעשתה טלפונית, ללא שהנתבעת מעלה על הכתב את פרטיה, ללא שנשלח לתובעת מסמך סיכום עסקה וללא שהוצג בדיון מסמך פרטני המתייחס לתוכן העסקה. ניתן בנקל להתרשם, שמדובר בעסקה שהיא אינה כלכלית ולמעשה אינה רציונאלית מבחינת התובעת. בין אם מתקבלת גרסת הנתבעת ביחס לעסקה כאמור (הנתבעת טוענת שכך אכן הוסכם) ובין אם מתקבלת גרסת התובעים ביחס לעסקה כאמור (התובעים טוענים שהוסכם שלא יהיה חיוב נוסף עבור המכשירים שהוחזרו), אני מוצא דופי רב בהתנהלות הנתבעת. אם מתקבלת גרסת הנתבעת, המשמעות הינה שהנתבעת הטעתה את התובעת בעצם כריתת ההסכם השני, כאשר כריתת ההסכם היוותה הפרה של הסכם ההתקשרות הראשון; אם מתקבלת גרסת התובעים, המשמעות הינה שהנתבעת הפרה את הסכם ההתקשרות (השני), בעצם הימנעותה מלעמוד בתנאיו, אגב חיוב התובעת בתשלום עבור מכשירי הטלפון הקודמים, שהוחזרו זה מכבר לחזקתה. הימנעות הנתבעת מלערוך הסכם בכתב לאחר שיחת הטלפון מהווה הפרה של הוראת סעיף 14ג(ב) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן - "חוק הגנת הצרכן"). הסכמת הנתבעת להביא לביטול ההסכם השני וחזרה לתנאי ההסכם הראשון, מהווה הודאה בהתנהלותה הנפסדת של הנתבעת. בכתב ההגנה נטען שטענת התובעת הינה "טענה שבכדאיות העסקה" (סעיף 55 לכתב ההגנה). למעשה, גם בדיון לא עלה בידי הנתבעת ליתן הסבר כלכלי מניח את הדעת על אודות העסקה השנייה. הנתבעת שבה וציינה: "אני לא יודעת מה כדאי להם" (עמ' 5, ש' 20). איני מקבל עמדה זו. בנסיבותיו המיוחדות של העניין, כאשר תובעת הייתה צד לעסקה סבירה (העסקה הראשונה), כאשר העסקה השנייה הינה פרי יוזמה של הנתבעת, לאור התנאים הבלתי הגיוניים מבחינה כלכלית של העסקה השנייה (התובע העיד: "זה אבסורד שאחזיר מכשירים בעלות של 8,000 ₪ ואקבל 400 ₪. לא ידעתי שאשלם עבור הישנים" (עמ' 6, ש' 3)) וכאשר הנתבעת לא שלחה לתובעת מסמך סיכום עסקה (בניגוד לסעיף 14ג(ב) לחוק הגנת הצרכן), אין מדובר בטעות בכדאיות העסקה (כאמור בסעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן - "חוק החוזים"), אלא בהטעיה (כאמור בסעיף 15 לחוק החוזים), על כל הכרוך והמשתמע מכך. בסופו של יום איבדה התובעת את אמונה בנתבעת ושבה וניידה את מספרי הטלפון שברשותה לתאגיד תקשורת אחר. התובעת זכאית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה. קיים קושי לכמת את הנזקים, כאשר שני הצדדים נמנעו מלהציג בכתבי הטענות ובדיון המשפטי נתונים חשבונאיים מלאים ומדויקים. בנסיבות הברורות של העניין, כאמור לעיל, ברי שהתובעת אינה נדרשת לשאת בתשלום כלשהו עבור המכשירים הראשונים (שממילא הוחזרו לנתבעת) והיא זכאית להחזר כספי בגין חיובים שנגבו ממנה. עולה מהאמור בסעיף 10 לכתב התביעה, שקיים לפחות חיוב אחד (אין אינדיקציה מספקת לקיומם של חיובים נוספים). עלות כל מכשיר 4,171 ₪, באופן שחיוב חודשי מסתכם בשיעור של 115 ₪ (4,171/36). החיוב החודשי עבור שני מכשירים מסתכם אפוא בסך של 230 ₪. אין מקום לזכות את התובעת בעלות שני המכשירים החדשים, שהרי המכשירים כאמור נותרו בחזקת התובעת ושימשו אותה ואת התובע במסגרת התקשרותם עם תאגיד תקשורת אחר. אין עילה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים מכוח הוראת סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, באשר לא מתקיימות נסיבות מתאימות בהתאם להוראות סעיפים 31א(1) - 31א(8) לחוק הגנת הצרכן ובכתב התביעה אף אין הפנייה לאחד מסעיפי המשנה האמורים. ברי שנגרם לתובעת נזק נוסף. אין ספק שמדובר בנזק כספי משמעותי. קיים נזק המשקף את העלות הכלכלית הכרוכה במעבר לתאגיד תקשורת אחר. במקרה הנוכחי ההפסד נובע, בין היתר, מעצם העובדה שהתובעת נדרשת להוסיף ולשלם לנתבעת את עלות המכשירים החדשים (ראו סעיף 20 לפסק-הדין), בשעה שהתקשרות רגילה, שאינה בנסיבות הדומות למקרה הנדון, הייתה מאפשרת לתובעת להתקשר עם תאגיד תקשורת אגב קבלת מכשירי טלפון חדשים מדגמים מתקדמים, ללא חיוב כספי (אלא במסגרת של חיוב וכנגדו זיכוי באותו השיעור של החיוב). מעבר לאמור, קיימת טרחה רבה ואובדן זמן ניכר (במיוחד כאשר התובעת מנהלת ומפעילה עסק) ונגרמה לתובעת עוגמת נפש של ממש. לתובעת נגרם הפסד כספי גם מחמת הצורך להסתייע בשירותיו של עורך-דין. קיים קושי ממשי לכמת את הנזק המלא. עם זאת, בנסיבותיו המיוחדות והחריגות של העניין, לאור נתונים שהובאו בפני בית המשפט (שווי המכשירים החדשים, שיעור שכר הטרחה (סעיף 48 לכתב התביעה) והערכה זהירה ביחס להיקפו המלא של הנזק), נתונה לבית המשפט הסמכות לפסוק פיצוי על דרך האומדן [על פסיקת פיצוי על דרך האומדן ראו ע"א 153/04 חיותה רובינוביץ נ' יוסף רוזנבוים (6.2.2006)]. על אודות תחושתו הקשה של התובע מהתנהלות הנתבעת ניתן ללמוד מעדותו לפיה: "הפכנו להיות שבויים עם כרטיס האשראי" (עמ' 5, ש' 30). יש לפסוק פיצוי משמעותי שיהיה בו כדי להוות גורם שירתיע תאגיד תקשורת מלנצל את עמדת הכוח בה הוא נמצא ביחס לצרכן. נסיבות העניין הנדון הן חריגות במיוחד ומצדיקות פיצוי הולם. פיצוי המהווה הערכה כנה של הנזק תוך מתן משקל לאופי התנהלות הנתבעת. אני מעמיד את הפיצוי בשיעור של 12,000 ₪. סיכום: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום סך של 12,000 ₪, בצירוף אגרת בית משפט ע"ס 120 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, כל זאת בצירוף הוצאות משפט ע"ס 750 ₪. תביעת התובע כנגד הנתבעת - נדחית. הסבר התובע באשר להימנעות התובעים מלהתייצב לדיון קודם שנקבע בתיק מתקבל. אין צו נוסף להוצאות. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי - בתוך 15 יום. סלולר (תביעות)