קראו דוגמא מהפסיקה בנושא קשר סיבתי בין סכרת לתאונת עבודה: לפני ערעור המוסד לביטוח לאומי (להלן: המערער) על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.6.2010 (להלן: הוועדה). העובדות המשיב, יליד 1948, נפגע בתאונת עבודה מיום 30.4.1992 (להלן: התאונה). ביום 27.4.2009 ניתן פסק דינה של השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ בעניינו של המשיב (ב"ל (ת"א) 5752/06), בזו הלשון (להלן: פסק הדין): "עניינו של המשיב יוחזר לוועדה על מנת שזו תנמק מדוע היא סבורה כי קיים קשר סיבתי בין הסכרת לתאונה ואם כן, באיזה שיעור וממתי התחולה של אחוזי הנכות בגין הסכרת". המשיב הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין. ביום 11.10.2009 דחה בית הדין הארצי את בקשת רשות הערעור והורה לוועדה לפעול על פי האמור בפסק הדין (בר"ע(ארצי) 290/09). בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המשיב ביום 10.5.2010. הרכב הוועדה כלל את פרופסור לוינסקי - רופא פנימי, ד"ר עמית - אורתופד וד"ר דוידוביץ - נוירולוג. הוועדה שמעה את טענות המשיב ובא כוחו וקבעה כך: "הוועדה שמעה את התובע ואת עו"ד שלו שנימקו באריכות את עמדתם. הוועדה עיינה בפס"ד של ביה"ד הארצי לעבודה שפסק שיש לנמק את עמדת הוועדה וגם הפנה את הוועדה לפס"ד של ביה"ד האזורי. בגלל מורכבות התיק וכובד הבעיות, הועדה מבקשת את התיק לדיון נוסף כתיק יחיד לוועדה. כמו כן תתייחס הוועדה גם לחוות דעתו של דר' חוליו וינשטיין שהוגשה היום לועדה" (ההדגשה במקור). ביום 3.6.2010 התכנסה הוועדה בשנית לדון בעניינו של המשיב, ללא נוכחות. וכך קבעה הוועדה: "הוועדה עיינה בפס"ד ביה"ד הארצי לעבודה מ-11.10.09 ובפס"ד ביה"ד האזורי לעבודה בת"א מ-28.4.09. בפסקי הדין הוועדה נדרשת לדון בקשר הסיבתי בין הופעת הסכרת לבין התאונה בעבודה של מר X פרופ' לוינסקי שהוא רופא פנימי קובע כי לפי הספרות העדכנית, אין קשר סיבתי בין סכרת לבין תאונות בעבודה. גם דר' חוליו וינשטיין בחוות דעתו מ-5.1.09 אינו מציין כי הוכח קשר כזה. לפי הספרות קיימת לכל היותר התרשמות מדבר קשר כזה. החלטתו זו של פרופ' לוינסקי היא החלטה עניינית לגבי נושא הדיון. ד"ר עמית שהוא רופא אורטופד וד"ר דוידוביץ שהוא רופא נוירולוג בדעה שאין לדון בקשר הסיבתי בין הופעת סכרת לבין התאונה במקרה הנדון. לדעתם היות ובישיבות הקודמות של הוועדה לא היתה התייחסות לקשר הסיבתי מצד אחד ומאידך הוועדה בטעות או בהיסח הדעת לא חלקה על הנכות שניתנה. הוועדה גם היתה תחת הרושם אולי מוטעה כי במקרה זה המוסד לביטוח לאומי הכיר בעבר בקשר הסיבתי בין התאונה לבין הסכרת. לוועדה ברור היום שקשר כזה לא הוכר בעבר. לאור כל אלו לדעת הרוב בוועדה התובע קיבל נכות ואין להפחית מנכות זו שניתנה בסופו של דבר. מדובר בהחלטת רוב על סמך שיקולים של התנהלות הוועדה ולא על סמך תוכן הבעיה. לפיכך בהקשר זה הנכות שניתנה בגובה 65% ניתנת לפי סעיף 3 בין (ה) ל-(ו) מותאם מ-1.5.99 בגין הסכרת. נכותו מ-19.9.93 עד 30.4.99 10% בגין הסכרת לפי סעיף 3 (ב) דומה. יתר הנכויות שניתנו בגין הפגיעה נשארות ללא שנוי.... הוועדה מוצאת להדגיש כי החלטתה בתיק זה איננה קובעת כי יש קשר בין תאונה בעבודה לבין הופעת סכרת וגם לא בקשר בין מצב עקה לבין הופעת הסכרת. אין קביעה זו מתייחסת להחמרת סכרת במצבי דחק. קביעת הרוב בוועדה היא כי יש להעניק לתובע את הנכות בגובה שנקבע גם אם אין קשר סיבתי בין הסכרת לבין התאונה. קביעה זו מעוגנת בספרות העדכנית. מבחינה אנושית נראה לוועדה לא נכון לבטל הנכות שניתנה לפני 4 שנים ובגלל אותה קביעה התובע קיבל תשלומים" (כל ההדגשות פרט להדגשה הכפולה הוספו). בהמשך דנה הוועדה בנכויות הזמניות של המערער וקבעה את שיעורן. כמו כן, קבעה הוועדה לעניין תקנה 15 כי משאין הוראה בפסק הדין בנוגע לתקנה זו אין בכוונתה לדון בתחולתה. לסיכום קבעה הוועדה כי למשיב, בין היתר, נכות בגין סכרת בשיעור 65% לפי פריט ליקוי מותאם 3(ה)-(ו) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות). על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. טענות הצדדים המערער (המוסד לביטוח לאומי) טען כי הוועדה חרגה מסמכותה בכך שקבעה כי אין קשר סיבתי בין הסכרת לבין התאונה אולם החליטה להעניק למערער נכות בגין הסכרת 'מבחינה אנושית', כלשונה. בנסיבות אלה ביקש המערער כי עניינו של המשיב יוחזר לוועדה תוך הדרכת הוועדה כי אינה מוסמכת לקבוע נכויות משיקולים אנושיים בהיעדר קשר סיבתי. מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה שנסמכה על מומחיות חבריה ועל ספרות עדכנית. עוד נטען כי הוועדה מוסמכת לתת את הדעת גם לזכויות המבוטח ולטענותיו אף אם הן חורגות משאלה שברפואה. לטענת המשיב רשאית הוועדה לפעול על פי חובתה לעשיית צדק ולהתחשב לא רק בנכות הרפואית ובמגבלותיו של המשיב אלא גם בנסיבות העובדתיות של המקרה הנדון לפניה. עוד נטען כי בעבר הייתה קביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי ולכן הוועדה אינה מוסמכת לבטלה. התשתית המשפטית סעיף 118(א)(1) לחוק קובע את היקף סמכותה של הוועדה הרפואית לעררים בקביעת דרגת הנכות. וזהו לשונו: "רופא או ועדה רפואית, יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזה מידה...". מכאן, שעל הוועדה הרפואית לעררים לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הנכות לבין הפגיעה בעבודה ורק אם נמצא קשר סיבתי שכזה עליה לקבוע את שיעור הנכות בגין הפגיעה בעבודה. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן. הלכה היא כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין. נבחן להלן אם הוועדה ביצעה את הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה. הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל מכיוון שהוועדה לא ביצעה את הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה, כמפורט להלן. בית הדין הארצי בהחלטתו מיום 11.10.2009 הורה לוועדה לפעול על פי הוראות פסק הדין של בית הדין האזורי. פסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה הורה לה לנמק מדוע היא סבורה כי קיים קשר סיבתי בין הסוכרת לתאונה. עוד נקבע כי אם קיים קשר סיבתי תפרט הוועדה מהו שיעור הנכות ומהו מועד התחולה של אחוזי הנכות בגין הסוכרת. כאמור, הוועדה לא ביצעה את הוראות פסק הדין כפי שיפורט להלן. תחילה אציין כי מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי קיימת מחלוקת בין חבריה, ואסביר. פרופסור לוינסקי (רופא פנימי) קבע כי בהתאם לספרות אין קשר סיבתי בין סוכרת לבין תאונות בעבודה. פרופסור לוינסקי הוסיף כי אף ד"ר וינשטיין, שחוות דעתו הוגשה לוועדה ע"י המשיב בדיון שהתקיים ביום 10.5.2010, לא ציין כי הוכח קשר סיבתי שכזה. מנגד, שני חברי ההרכב האחרים - ד"ר עמית (רופא אורתופד) וד"ר דוידוביץ (רופא נוירולוג) סברו כי אין לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין הופעת הסוכרת לבין התאונה במקרה זה. עמדתם היא כי בשל העובדה שבדיונים הקודמים של הוועדה לא הייתה התייחסות לקשר הסיבתי והוועדה סברה בטעות שהוכר בעבר קשר סיבתי אזי אין להפחית את שיעור הנכות שנקבע למערער בגין הסוכרת. בהמשך הדגישה הוועדה כי אין היא קובעת שקיים קשר סיבתי בין תאונה בעבודה לבין הופעת הסוכרת או בין מצב עקה לבין הופעת הסוכרת וכי אין היא מתייחסת להחמרה של סוכרת במצבי דחק. הוועדה הסבירה כי עמדת דעת הרב (ד"ר עמית וד"ר דוידוביץ) היא שיש לקבוע נכות בגין הסוכרת אף אם אין קשר סיבתי בין הסוכרת התאונה מכיוון שאין זה נכון לבטל נכות שנקבעה לפני ארבע שנים ואשר בגינה קיבל המשיב תשלומים מהמערער. מכאן, שאין כל קביעה פוזיטיבית של הוועדה בדבר קיומו או היעדרו של קשר סיבתי בין הסוכרת לבין התאונה פרט לאזכור העובדה שבהתאם לספרות אין קשר סיבתי בין סוכרת לבין תאונות עבודה ע"י אחד מחברי הוועדה - פרופסור לוינסקי. בנסיבות אלה נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה מן הטעם שהוועדה התעלמה במודע מהוראות פסק הדין. שכן מפרוטוקול הוועדה עולה במפורש כי דעת הרוב החליטה שלא לדון בקשר הסיבתי בין הופעת הסוכרת לבין התאונה וכי יש לקבוע למשיב נכות בגין סוכרת אף ללא קשר סיבתי בין הסוכרת לתאונה, וזאת בניגוד להוראות פסק הדין מכוחו התכנסה. עוד אציין כי בהתאם להוראות סעיף 118(א)(1) לחוק תפקיד הוועדה לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הנכות לבין הפגיעה בעבודה ורק אם קיים קשר סיבתי לקבוע את שיעור הנכות בגין הפגיעה בעבודה. בנסיבות אלה, קביעת דעת הרוב בוועדה כי יש לקבוע למשיב נכות בגין סוכרת אף ללא קשר סיבתי בין הסוכרת לתאונה, שגויה מיסודה. גם בכך נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה. לעניין טענת המשיב לפיה בעבר הייתה קביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הסוכרת לבין התאונה, אציין כי דינה להידחות נוכח קביעת הוועדה המפורשת לפיה קשר סיבתי שכזה לא הוכר בעבר. בשולי הדברים אציין כי לא נעלמו מעיני שיקולי דעת הרוב בוועדה להותיר את קביעת הנכות על כנה בשל כשלים של הוועדה עצמה - אי קיום דיון בשאלת הקשר הסיבתי בעת הדיונים הראשונים בעניינו של המשיב והתנהלות הוועדה תחת רושם מוטעה בדבר הכרה של המערער בקשר הסיבתי בין הסוכרת לתאונה - ובשל פרק הזמן שחלף ממועד קביעת הנכות והתשלומים ששולמו למשיב עד כה. עם זאת, מדובר בשיקולים שאינם רלוונטיים כלל לקביעה הרפואית המצויה בסמכות הוועדה על פי הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה הנוגעת לקיומו או להיעדרו של קשר סיבתי בין הסוכרת לתאונה. סוף דבר הערעור מתקבל. עניינו של המשיב יוחזר לוועדה על מנת שתפעל בהתאם להחלטת בית הדין הארצי מיום 11.10.2009 לפיה על הוועדה לפעול בהתאם להוראות פסק הדין מיום 27.4.2009. כלומר, על הוועדה לנמק מדוע היא סבורה כי קיים קשר סיבתי בין הסוכרת לתאונה. אם הוועדה סבורה כי קיים קשר סיבתי בין הסוכרת לתאונה עליה לקבוע באיזה שיעור וממתי התחולה של אחוזי הנכות בגין הסוכרת. מנגד, אם הוועדה סבורה שלא קיים קשר סיבתי בין הסוכרת לתאונה, עליה לבטל את אחוזי הנכות שנקבעו למשיב בגין הסוכרת. משמדובר בערעור בתחום הביטחון הסוציאלי- אין צו להוצאות. סוכרתקשר סיבתיתאונת עבודה