1. התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר באירוע מיום 19.12.10 בו נפגע, לטענתו, בגבו, כפגיעה בעבודה. התביעה נדחתה, ועל כך הוגשה התביעה שבפנינו. 2. לאחר שהמציא התובע לנתבע מסמכים נוספים, הודיע הנתבע כי הוא מסכים שלתובע אירע ביום 19.12.10 אירוע תאונתי, וכי מוסכם עליו למנות מומחה - יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין כאבי הגב להם טוען התובע, והאירוע. 3. הצדדים הסכימו על העובדות (הודעה מיום 11.3.13) וביום 3.4.13 מונה דר' אברהם ששון כמומחה יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין כאבי הגב עליהם מתלונן התובע, והאירוע מיום 19.12.10. ההחלטה מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין. 4. בחוו"ד מיום 11.4.13, קבע דר' ששון כי לאחר האירוע מיום 19.12.10 התעוררו אצל התובע כאבים על רקע ניווני ישן הקיים בדיסקים L4-S1 שהינם החמרה זמנית שהוחשה בעקבות התאונה בעבודה והשפעתה הישירה חלפה. עוד קבע, כי משקל הרקע הקונסטיטוציונלי והתחלואתי שקדם לאירוע מ - 12/10 והשינויים הניווניים הידועים מזה זמן רב בדיסקים L4-S1 - השפעתם גדולה מהתאונה עצמה. בתובע קיננו ממצאים פתולוגיים ניווניים שחשיבותם גדולה מהאירוע הטראומטי נשוא הדיון כאן. 5. אל המומחה הופנו שאלות הבהרה. המומחה נשאל מהי ההחמרה הזמנית שהתרחשה בעקבות האירוע, וכן, האם נכון שהשפעת האירוע על ההחמרה פחותה בהרבה מהשפעת המצב התחלואתי הקונסטיטוציונלי. 6. בתשובותיו מיום 6.8.13, ציין המומחה כי מצב פתולוגי זהה תואר גם לפני התאונה מיום 19.12.10, וממצאי הבדיקה שלאחר האירוע אינם שונים מרישומים שהיו בעברו של התובע. בגלל האירוע סביר שמצבו של התובע החמיר זמנית כתוצאה מההתקף החדש, לתקופה של כחודש, שבעקבותיו, הרישומים היו זהים לממצאים מעברו של התובע. עוד קבע המומחה כי "באופן ודאי, השפעתו של האירוע היא מופחתת הרבה יותר מאשר הנזק הקונסטיטוציונלי התחלואתי שכינן בגופו של התובע, ההדמיה מ - 3.1.11 זהה לחלוטין לממצאים מ-1/2000 ונותרה אותו דבר גם ב - MRI מ - 4/2011. עיקר טענות הצדדים 7. לטענת התובע, בהסתמך על קביעת המומחה כי מצבו החמיר זמנית כתוצאה מההתקף החדש, יש לקבוע קשר סיבתי בין התאונה ומצב גבו ולקבל את התביעה. 8. לטענת הנתבע, בהסתמך על חוות דעת המומחה אשר קבע כי השפעת האירוע מופחתת בהרבה ממצבו התחלואתי של התובע, וכי הממצאים אחרי האירוע זהים לאלו שלפניו, הרי שיש לקבוע כי לתובע לא נגרם כל נזק אלא, לכל היותר, החמרה זמנית וחולפת במצבו. בהעדר כל נזק, משלא נעדר התובע מעבודתו, ומשאין לתובע אישורי אי כושר לתקופת ההחמרה הנטענת, אין מקום להכיר בפגיעה כתאונת עבודה. לחילופין טוען הנתבע, כי יש צורך בקשר סיבתי של 51% ומעלה בין האירוע לכאבי הגב, קשר שאינו מתקיים בעניינו. הכרעה 9. מחוות דעתו של המומחה עולה כי מצבו של התובע לאחר האירוע זהה למעשה למצבו קודם לאירוע וכי את מצבו יש לייחס למצבו הקונסטיטוציונלי, ולא לפגיעה. 10. המומחה אמנם קבע כי הייתה החמרה זמנית וחולפת במצבו של התובע למשך כחודש מהפגיעה, אולם משהתבקש המומחה להסביר מהי אותה החמרה - לא נתן הסבר של ממש לקביעתו. המומחה הסביר כי מאחר ואינו יכול להכחיש את האירוע שנקבע בעובדות בית הדין, קבע שיש החמרה. יחד עם זאת, המומחה לא הפנה לרישום רפואי המצביע על החמרה כאמור, וציין מפורשות בתשובתו כי מצב פתולוגי זהה תואר גם לפני האירוע ואף ממצאי הבדיקות שלאחר האירוע אינם שונים מרישומים שהיו בעברו של התובע. מכך עולה, כי לא חלה למעשה החמרה במצב התובע בעקבות האירוע לא על פי הבדיקות ולא על פי הממצאים בדימות. 11. לתובע לא ניתנו תעודות אי כושר לתקופת "ההחמרה" והוא המשיך בעבודתו, כך, שצודק הנתבע בטענתו כי בהעדר נזק אין מקום להכיר בפגיעה. בהעדר תקופת אי כושר, ממילא לא זכאי התובע אף לדמי פגיעה. 12. לנוכח כל האמור, לאור קביעת המומחה כי לתובע לא נותר כל נזק כתוצאה מהאירוע, מאחר ולא שוכנעו בקיומה של "החמרה" ובהעדר תקופת אי כושר מהעבודה, דינה של התביעה להדחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 13. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. עמוד השדרהקשר סיבתיכאבי גב / בעיות גב