קראו דוגמא מהפסיקה בנושא קשר זוגי עם אזרחית זרה נשואה במדינתה: העתירה בתמצית: בפני עתירה המופנית כנגד החלטת המשיב מיום 6/2/13, החלטה שהתקבלה ע"י מנהלת לשכת רשות האוכלוסין וההגירה בחיפה, אשר דחתה ערר שהגישו העותרים על החלטה מיום 24/12/12, ולפיה נדחתה הבקשה להסדיר את מעמדה של העותרת בישראל מכוח קשר זוגי וחיים משותפים עם העותר. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את העתירה, בכפוף להערות שיפורטו. רקע עובדתי: העותר 2 הוא אזרח ישראלי, אלמן. העותרת 1 היא אזרחית הפיליפינים, נשואה במדינתה. העותרת שוהה בישראל כחוק באשרת ב/1 ומועסקת כעובדת סיעודית. העותרים פנו ביום 11/11/12 בבקשה להסדרת מעמדה של העותרת בישראל מכוח נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג ישראלים (להלן: "הנוהל"). העותרים הבהירו כי לעת הזו העותרת אינה מתגוררת עם העותר, מאחר והיא מחויבת לשהות אצל המטופלת. למעשה העותרת מגיעה לביקורים אצל העותר רק בימי החופש שלה. העותרים הבהירו כי הם מתכוונים למסד את הקשר ביניהם, אלא שאינם רוצים לעבור על החוק. בהתאם, ממשיכה העותרת להתגורר אצל המטופלת, כאשר הקשר הזוגי עם העותר מתממש בסופי השבוע בהם היא זכאית לחופשה. עוד הבהירו העותרים כי העותרת נשואה בפיליפינים, ואולם לדבריה היא ובעלה פרודים מזה שנים, אלא שלא הסדירו את ניתוק קשר הנישואין שביניהם. המשיב בחן את הבקשה וקבע בהחלטה מיום 24/12/12, כי העותרים אינם מנהלים תא זוגי משותף ואינם חיים ביחד. בנסיבות אלו, כאשר לעת הזו הם אינם מנהלים חיים משותפים, וגם אם כוונתם לעשות זאת בעתיד, אין הם עונים לנדרש בהתאם לנהל ומכאן שלא ניתן לתת לעותרת מעמד מכוח קשר זוגי לאזרח ישראלי. בהתאם נדחתה בקשתם של העותרים וכן נדחה הערר שהוגש על ההחלטה הנ"ל. מכאן העתירה שבפני. הערה מקדימה: ההודעה על ההחלטה מיום 24/12/12 וההודעה על ההחלטה בערר נמסרו לעותרים ע"י הגב' אביבה רוזן, מרכזת האשרות בלשכת מרשם האוכלוסין. צוין כי הערר נדון ע"י מנהלת הלשכה, ואולם לא צוין בבירור זהות הגורם שהחליט את ההחלטה המקורית, כמו גם ההחלטה שהתקבלה בערר. ראוי היה שזהות הגורם המחליט תצוין בצורה ברורה כדי להסיר, ולו למראית עיין, את החשש שהגורם המחליט בהחלטה המקורית הוא גם זה שדן בערר. החלטת המשיב: לגופו של עניין, החלטת המשיב אינה מצדיקה את התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בטרם אתייחס להחלטה, נזכיר את הכללים החלים על הנושא שבפני והיקף התערבותו של בית המשפט המנהלי בהחלטות המשיב. הכלל החולש על המסגרת הדיונית בעניין שבפני הוא, כי שיקול דעתו של שר הפנים בהחלטות על פי חוק הכניסה לישראל הוא רחב ביותר ובימ"ש אינו נוהג להתערב בו [ראו: עע"ם 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה ואח' נ' משרד הפנים - מנהל האוכלוסין ואח', (ניתן ביום 2.7.08); בג"ץ 1905/03 ראגח עכל נ' מדינת ישראל - שר הפנים (ניתן ביום 5.12.10) ופסקי הדין שאוזכרו שם]. "בכך בא לידי ביטוי העקרון - המקובל במדינות הדמוקרטיות המודרניות - כי למדינה שיקול דעת רחב למנוע מזרים מלהשתקע בה. אין לו לזר זכות לבוא לארץ אם כתייר ואם כתושב" [בג"ץ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6), 289 (2002)]. החלטות משרד הפנים אינן חסינות מפני ביקורת שיפוטית. משמעותה של הפעלת ביקורת שיפוטית איננה המרת שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו של בית המשפט, ואף לא בחינה של השאלה אם ניתן היה לקבל החלטה נבונה יותר מזו שנתקבלה על-ידי הרשות. הביקורת השיפוטית מתמצה בשאלה אם שיקול הדעת הופעל בהתאם לכללי המשפט המנהלי. כלל יסוד בהליך המנהלי הוא כי אין ביהמ"ש לעניינים מנהליים מציב את שיקוליו במקום שיקולי הרשות המנהלית ואינו מתערב בהחלטת הרשות אם ההחלטה סבירה, במובן זה שהיא מהווה אחת ההחלטות הסבירות שניתן היה לקבל באותן נסיבות ואם לא נפל בה פגם המצדיק התערבות. ראו: בג"צ 376/81 משה לוגסי ואח' נ' שר התקשורת ו-2 אח' , פ"ד ל"ו(2), 449; בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון נ' המועצה הארצית , פ"ד מ"ה(3), 678; בג"צ 4539/94 ד"ר נקסה נביל נ' ד"ר אפרים סנה ו-2 אח' , פ"ד מח(4), 778; בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל , (ניתן ביום 15.4.07). במקרה שבפני, ועל פניו, אין העותרים עומדים בתנאים המצדיקים מתן מעמד מכוח קשר זוגי, וזאת מאחר וגם לדבריהם אין הם מקיימים חיים משותפים. העותרים, למעשה, מתכוונים לחיות בעתיד ביחד ולנהל קשר של חיים משותפים, ואולם לעת הזו חיים הם בנפרד, ומכאן שאין הם עומדים בתנאי הנוהל. מעבר לאמור, העותרת 1 נשואה בארץ מולדתה. לדבריה, היא חיה כפרודה מבעלה, ואולם לעניין זה לא הובאה כל אסמכתא. בנסיבות אלו וגם מטעם זה, לא מצאתי פגם בהחלטתו של המשיב, אשר קבע כי לא ניתן להחיל על העותרים את ההליך המדורג, שהוא פועל יוצא של קיום מערכת של חיים משותפים במסגרת זוגית בעלת אופי משפחתי. אשר על כן, דינה של העתירה להידחות. הערה משלימה: עם זאת, סבור אני כי לא ניתן להתעלם מהקושי עליו מצביעים העותרים. לכאורה, מצויים העותרים בסוג של מעגל שוטה. עקב העובדה שהעותרת 1 חיה בישראל כעובדת סיעודית, והיא מחויבת לשהות בבית המטופלת, אין העותרים יכולים לממש חיים משותפים, אלא אם כן תעבור העותרת על ההוראות החלות עליה, בשים לב לאשרת השהייה ותנאי העסקתה כמטפלת סיעודית. העובדה כי נרקם ביניהם קשר, אשר ברצונם להביאו לכלל קשר זוגי, אין בה כדי לעמוד בתנאים הנדרשים על פי הנוהל. ככל שירצו לחיות ביחד חיים משותפים, תימצא העותרת מפרה את תנאי שהייתה בארץ, בהתאם לאשרה ב/1, על בסיסה היא נמצאת כאן. במצב דברים כזה, הרצון שלא להפר את תנאי האשרה מונע מהעותרים, למעשה, את האפשרות לנסות ולממש את אותו קשר זוגי שהם מבקשים למסד בצורה כזו או אחרת אשר תהיה בהתאם לתנאים המדרשים לצורך החלת הנוהל על עניינם. אין זה המקרה הראשון בו מגיעה לפתחו של בית משפט זה עתירה שעניינה בקשה להכיר בקשר זוגי, אשר לפחות בראשיתו מתפתח שלא בדרכים המותוות בנוהל. ראו למשל החלטתי מיום 16.6.13 בעת"מ 29152-06-13 (שם מבקשת אזרחית ישראלית לאשר כניסה לארץ של אדם אשר יצרה עמו קשר ממושך באמצעות תקשורת באתר "פייסבוק", והיא מבקשת להדק את ההיכרות עמו). הנוהל על בסיסו מקבל המשיב את החלטותיו, מביא לידי ביטוי תפיסת עולם של חיים משותפים, כפי שמקובל ברובם של מקרים. עם זאת, על הרשות המנהלית להביא בחשבון גם את האפשרויות של התפתחות קשר זוגי בצורות שונות, באופן שבו היעדר ההתאמה בין חיים משותפים, כנדרש על פי נוהל, ובין אופנים אחרים בהם מתפתחת זוגיות, לא יהווה בהכרח מחסום מפני שניים הטוענים לקיום קשר זוגי, לממש את הקשר בדרכם, באופן שיאפשר למשיב לבחון את בקשתם ולשקול את עניינם, הכל בהתאם לחוק ולנהלים. הצורך בגמישות בעניינים מסוג זה, בא לידי ביטוי כבר בהקשרים שונים, בפסיקת בתי המשפט. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו (בהקשר אחר) ואולם הממחישים את הבעיות הנוצרות מאופנים שונים של קשרים זוגיים, בבג"צ 4293/01 משפחה חדשה נ' שר העבודה והרווחה (ניתן ביום 24.3.2009), פסקה 8 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה, השופט ריבלין: "עניין נוסף הוא היחס בין בדיקה פרטנית לבין הסדר גורף. ככלל אצבע, ניתן להניח כי בסוגיות כגון זו הנדונה כאן בדיקה פרטנית תוביל ברוב המקרים לתוצאה מדויקת, ראויה ונכונה יותר מאשר הסדר גורף. הסדרים גורפים, מטבעם, אינם מותאמים לכל הנסיבות האפשריות, אלא מבוססים על הערכה כללית, על חזקה בדבר הכלל הראוי. הדבר נכון שבעתיים כאשר עסקינן בהערכתם של בני אדם, שכל אחד נושא עמו תכונות ומאפיינים רלבנטיים משלו." [על בעיות שונות המתעוררות כתוצאה ממבנה כזה או אחר של יחסים זוגיים, והצורך בהגמשת אמות המידה לבחינת הקשרים הנ"ל, ראו: ע"א 10280/01, ד"ר טל ירוס-חקק ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י נט(5) 64 (2005); בג"צ 3045/05, יוסי בן ארי ואח' נ' מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים (ניתן ביום 21.11.06); בג"צ 1273/13 עמותת "הורות משותפת - טובת הילד" ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (ניתן ביום 18.6.13); ראו גם את פסק הדין שניתן ביום 26.6.13 בבית המשפט העליון של ארה"ב, United States V. Windsor 570 U.S. (2013), ]. גם לענייננו, סבור אני כי על המשיב, במקרים המתאימים, לשים לנגד עיניו נסיבות אישיות מיוחדות, וזאת בדרך שבצד הבדיקה הפרטנית, על רקע של הסדר גורף, ייבחנו גם מקרים החורגים מאמות המידה הדווקניות של הנוהל. במקרה שבפני, בהיותה של העותרת נשואה לאחר, ועל רקע מכלול הנסיבות, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של המשיב. עם זאת, ככל שתסדיר העותרת את מעמדה בארץ מוצאה, ותמשיך לנסות ולחזק את הקשר הזוגי עם העותר, כי אז יהיה מקום לבחון את עניינם של בני הזוג תוך התייחסות לנתונים הפרטניים ובגמישות ראויה. סיכום: בכפוף לאמור לעיל, אני מורה על דחיית העתירה. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו. משרד הפניםהליך מדורג (משרד הפנים)