קראו דוגמא מהפסיקה בנושא צומת T לא מרומזר: הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת הונדה (להלן - "הפרטית"). רכב הנתבעים - רכב מסחרי מתוצרת רנו שהיה מחובר אליו נגרר (להלן "המסחרית" ו-"הנגרר", בהתאמה). מקום התרחשות התאונה: צומת T לא מרומזר של הרחובות שפינוזה ומנדלסון בת"א. שעת התרחשות התאונה: אחה"צ (אור יום מלא). המחלוקת יצוין כי הנתבעים, בניגוד לדין ולמקובל, לא הציגו בכתב הגנתם כל גרסה לגבי נסיבות התרחשות התאונה והכחישו בסתמיות גמורה את טענות התובעת שבכתב התביעה לגבי נסיבות התאונה ולגבי אחריות הנתבעים לקרות התאונה. הנתבעים גם לא צירפו לכתב הגנתם, שוב בניגוד לדין, את טופס ההודעה על התאונה שנזכר בגילוי המסמכים בכתב ההגנה. למעשה ובאופן מפתיע וחריג, הנתבעים טענו בתחילת הדיון היום שאין בידיהם כלל כל טופס הודעה על תאונה, למרות רישומו של זה בגילוי המסמכים בכתב ההגנה ולמרות שידוע לכל שחברת ביטוח לא מעניקה כיסוי ביטוחי ללא קבלת הודעה בכתב על נסיבות התאונה. בשלב זה ומשהתרעתי על חריגות ועל חומרת העניין הלכאורית בפני ב"כ הנתבעים, נערכה הפסקה בדיון, שלאחריה אותר פתאום אותו טופס הודעה על תאונה (לדברי ב"כ הנתבעים הטופס לא היה בתיקה ונשלח אליה בפקס ממשרדה). לכן, לכאורה, אין בפי הנתבעים כל גרסה נגדית לקרות התאונה, אך, מאחר שהתובעת מחלה למעשה על אותו מחדל, בכך שלא ביקשה למנוע מהנתבעים את האפשרות לטעון ולהעיד על גרסה נגדית ובכך שהתובעת לא אמרה למעשה דבר על אותו מחדל (יש להניח שמטעמים קולגיאליים בין עוה"ד המייצגים), ומאחר שבדיון היום הנתבעים טענו והעידו לגבי גרסה נגדית, לא אתעלם מאותה גרסה נגדית ואניח שהיא הגרסה של הנתבעים. אין חולק כי התאונה התרחשה בתוך הצומת, כאשר מגמת הפרטית הייתה להמשיך בנסיעה ישר בצומת (להמשיך בנסיעה ישר ברחוב שפינוזה) ואילו המסחרית הייתה כבר (בחלקה לפחות) בתוך רחוב מנדלסון, אך חדלה מהמשך נסיעה קדימה (ישר) ברחוב מנדלסון (לדברי הנתבעים בשל כך שהנגרר לא הצליח להסתובב ימינה בצומת בבטחה). המחלוקת היא בשאלה, האם, כגרסת התובעת, בזמן התאונה המסחרית (על הנגרר המחובר אליה מאחור) נסעה לאחור לכיוון הצומת וכך וכאשר הפרטית הייתה בנסיעה קדימה/ישר בצומת התנגש הנגרר בדופן ימין של הפרטית, או האם, כגרסת הנתבעים, המסחרית והנגרר היו בעמידה מוחלטת, כאשר הנגרר בולט לתוך הצומת, והפרטית התנגשה בנגרר העומד והשתפשפה עליו. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע של נזקי הפרטית. תצלומים מאתר "גוגל מאפ" של מקום התאונה. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהג הפרטית מהימנה ומשכנעת יותר (הרבה יותר) מאשר עדות נהג המסחרית. לא מצאתי כל סבירות בגרסת הנתבעים, לפיה הפרטית פשוט התנגשה בנגרר העומד כחפץ דומם במרכב הצומת. מצאתי, שבמכלול הראיות, סביר הרבה יותר שהמסחרית והנגרר כן היו במהלך של נסיעה לאחור (נסיעה מסוכנת, ללא מכוון ותוך התעלמות מהסכנות שיצר הנגרר לנוסעים בדרך מאחוריו). לא מצאתי כל סבירות במיקום התאונה שסימן נהג המסחרית על גבי מוצג ת/3 (סימון של עיגול בעט). המיקום הנטען אינו אפשרי מאחר שלפיו לא נותר לפרטית מקום נסיעה מספיק משמאל לנגרר הבולט. התרשמתי שנהג המסחרית, בסימון מקום זה, מבקש להפריז ולהגזים ולהציג את נהג הפרטית כרשלן וכחסר אחריות, מאחר שמיקום זה מלמד כביכול על כך שהנגרר היה בולט מאוד בתוך הצומת ולמעשה חוסם באופן מוחלט את נתיב הנסיעה של הפרטית בצומת, וחרף כך, עפ"י עדות נהג המסחרית, נהג הפרטית המשיך בנסיעה חסרת אחריות ופזיזה. במסחרית היו 3 נוסעים ועדי ראייה (עפ"י הנטען בטופס ההודעה של הנתבעים מדובר בעדים חיוניים לכאורה), אך איש מהם לא הובא ע"י הנתבעים לעדות. נהג המסחרית טען אמנם בדיון שכל השלושה לא נמצאים עוד בישראל, אך לא פירט בעניין ולא הציג אסמכתות על כך, וקיימת אי-הלימה בין הצגת אותם נוסעים כעדים חיוניים בטופס ההודעה לבין הקלות שבה ניסה הנתבע 1 להציג את השלושה כבלתי זמינים. סבורני שבנסיבות מצופה היה מהנתבעים לעשות מאמץ גדול ומתועד להזמנת העדים, ומשלא עשו זאת, הדבר פועל לחובתם. בטופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעים, לא פורטו נסיבות התאונה עליהן העיד נהג המסחרית בדיון היום, ונטען בלקוניות רבה לפגיעה של הפרטית במסחרית מאחור. באותה הודעה לא נזכר כלל קיומו של נגרר, והרושם הכללי מההודעה הוא שההודעה הינה מגמתית מאוד, ומסתירה עובדות רבות ולא נוחות למדווח. לפי עדות נהג המסחרית, יתכן מאוד שקיים דיווח מוקדם יותר שלו, שלא הוצג לביהמ"ש, והדבר מהווה מחדל ראייתי מטעם הנתבעים ופועל לחובתם. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 7,232 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 29.7.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 29.7.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 350 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהצומת