עוד טענה הנתבעת כי חשבון הנאמנות נפתח לצורך טיפולה בעסקת מקרקעין גדולה הקרויה פרויקט "עיר הימים", אשר התובע לא היה צד לעסקה, ופרטי השתלשלות הדברים בין הלקוח, הנהנה בחשבון הנאמנות, לבין התובע, אינם ידועים לה מידיעה אישית, אלא מפי הלקוח. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פרויקט עיר ימים: ראשיתה של תביעה זו בשיק שנמסר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ובהתנגדות לביצוע שטר שהגישה הנתבעת. התובע טוען כי נתן למר בריל, הלוואה בסך 100,000 דולר, ואף נחתמו לשם הבטחתה כתב המחאת זכויות ושטר חוב, וכן מצוי הסכם הלוואה בעניין. עם מועד הפירעון, טוען התובע, כי ניתנו לו שיקים מחשבון בנק בארה"ב, אשר לא כובדו, ולבסוף ניתן לו, לשם החזרת החוב, שיק של הנתבעת, שהיא עורכת דין, וניהלה חשבון בנק בנאמנות בעבור בנו של בריל, מר תום בריל. השיק הוגש לפירעון, אך לא כובד, כיוון שבוטל, והוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבעת טוענת כי השיק ניתן בנסיבות אחרות לגמרי, ולביטחון בלבד, והיה אמור להימסר לתובע כבטוחה, בהתאם לטיוטת הסכם הלוואה, במידה וישקיע בפרויקט מקרקעין המכונה "עיר הימים". הואיל והתובע לא השקיע בפרויקט, והנהנה בחשבון הנאמנות אישר כי לא התקבל כסף מהתובע ויש לבטל את השיק, השיק בוטל. עוד טוענת הנתבעת כי משכה את השיק בהוראת לקוחה, הנהנה בחשבון, כי אינה מכירה את התובע, אינה חייבת לו לכסף, מעולם לא קיבלה ממנו תמורה בעד השטר, מעולם לא שוחחה עימו, וראתה אותו לראשונה בדיון בהתנגדות לביצוע שטר. טענות הצדדים 1. התובע טען כי חתנו, מר נחום לסקי, הפנה אליו את מר בריל, אותו הכיר מספר שנים, וזה האחרון היה מעוניין בהלוואה על סך 100,000$. התובע טען כי העמיד לרשות מר בריל הלוואה באמצעות שיק על סך 359,000 ₪, אותו מסר לו ביום 6.3.2008, וכבטוחה להחזר ההלוואה, חתמו מר בריל וכן מר פיטר קמר על המחאת זכויות לטובתו, לפיה יקבל את כספו בחזרה ביום 15.5.2008, וכן כי כבטוחה להלוואה חתמו מר בריל ובת זוגתו, הגברת סיגל פרלמוטר, על שטר חוב לטובתו. לטענת התובע, בחודש מאי 2008 כשהגיעה העת לתשלום פנה מר בריל לחתנו, מר נחום לסקי, והסביר כי הוא זקוק לפרק זמן נוסף והוא מצוי בעצומה של עסקה חשובה, והציע כי תמורת השהות הנוספת תשולם ריבית גבוהה מאוד, ואכן, התובע הסכים להצעה. לפיכך, חתם מר בריל ביום 26.5.2008 על הסכם המחאת זכויות. התובע טען כי מר בריל מסר לידי חתנו שיקים לפקודתו של התובע, המשוכים מבנק מארה"ב ומחשבון על שם בת זוגתו של מר בריל, הגברת סיגל פרלמוטר, אך הסתבר שהחשבון לא קיים. התובע הצהיר כי מר בריל הציע כי החוב ישולם מכספים שנמצאים בידי באת כוחו, הנתבעת, ונחתם הסכם הלוואה אשר טיוטה ממנו נשלחה ממשרדה של הנתבעת. עוד טען התובע כי בעקבות ההסכם קיבל את השיק נשוא תביעה זו, ומכיוון שאמונו במר בריל נסדק, ביקש מן הנתבעת לקבל מכתב מפורש בנוגע לכספים המוחזקים על ידה, וזו אכן שלחה לו מכתב ביום 4.8.2008, ולפיו היא מאשרת כי בידיה 161,800 דולר המיועדים אליו. התובע הצהיר כי פנה אל הנתבעת באמצעות בא כוחו על מנת להקדים את התשלום, ובא כוחו פנה אל הנתבעת, ברוח זו, והנתבעת השיבה כי תשתדל שהתשלום יבוצע בסוף 8/2008. התובע טען כי קיבל בחודש אוגוסט 2008, באמצעות חתנו, את השיק של הנתבעת בסך 580,530 ₪, לזמן פירעון ליום 2.9.2008, ברם, מספר ימים לפני מועד הפירעון ביקש מר בריל להחליפו בשיק אחר, אשר זמן פירעונו למועד מאוחר יותר, ולבסוף הוחלף השיק לשיק חדש, זהה לחלוטין, למעט תאריך הפירעון שהיה מאוחר יותר בשבועיים, הוא השיק נשוא התביעה, אשר חזר בהוראת ביטול. מר לסקי, חתנו של התובע, חזר בתצהירו על גרסת התובע, אך הוסיף דברי רקע לנסיבות ההלוואה, והקשר בין הנפשות הפועלות. מר לסקי הצהיר כי אין קשר בין הכספים שהגיעו לתובע, לבין עסקה המכונה עסקת "עיר הימים", וכי הנתבעת הוציאה מכתב מטעה בעניין זה בו קשרה בין השניים. לטענת מר לסקי, "עסקת עיר הימים" היא עסקה בה היה הוא מעורב יחד עם מר בריל, והנתבעת ידעה, מתוקף ניסוחו או בדיקתו של הסכם ההלוואה שנשלח ממשרדה, כי אין קשר בין הדברים והכספים נועדו להחזר הלוואה, נשוא התביעה. מר לסקי טען כי הנתבעת, בנוכחות מר בריל מסרה לו כי בשל התעניינות הרשות להלבנת הון בחשבון הנאמנות, נמשך הכסף שהיה שם, למעט 80,000 ש"ח. מר לסקי טען כי מעולם לא נאמר לו או לתובע כי השיק ניתן "על תנאי", והלין על התנהלות הנתבעת, שכן, מחד, ידעה על ההלוואה ונתנה את השיק לשם פירעונה, ואילו, מאידך, טענה כי השיק קשור בעסקה אחרת, בעוד שלאחר מכן טענה במכתב לעו"ד צ'יאנו כי הכספים מתעכבים בשל "מיסים", ולבסוף טענה כי הכספים נמשכו בשל בעיות עם הרשות להלבנת הון. עד נוסף מטעם התובע, הינו עו"ד רונן צ'יאנו, אשר היה בא כוחו של התובע, וליווה אותו ואת חתנו בעניין נשוא המחלוקת. עו"ד צ'יאנו העיד כי התובע ומר לסקי, הראו לו את מכתבה של הנתבעת, לפיו בניהולה מצוי חשבון נאמנות של עורך דין, ואם יוצא שיק מחשבון זה הוא יהיה כמעט כמו שיק בנקאי, והסיכוי שלא יכובד נמוך ביותר. עו"ד צ'יאנו העיד כי בעקבות פניית התובע, פנה אל הנתבעת בבקשה להקדים את התשלום, וזו אכן השיבה לו ביום 14.8.2008 כי תשתדל להקדים את התשלום. עו"ד צ'יאנו אישר את עניין החלפת שיק בשיק אחר, והצהיר כי פנה אל הנתבעת כדי לברר שהשיק ישולם, ואכן השיבה לו הנתבעת, מחו"ל, כי השיק יכובד במועד שנקבע. עוד טען עו"ד צ'יאנו כי מעולם, בכל שיחותיו עם הנתבעת, לא נאמר כי מדובר בשיק "על תנאי", ואף אין כיתוב על השיק או התניה לפירעונו. 2. לגרסת הנתבעת, אמנם השטר חתום על ידה, אך הוא משוך מחשבונו של הנהנה, מר תום בריל, והחשבון נוהל על ידה כעורכת דין, הנאמנה של הנהנה. עוד טענה הנתבעת כי אינה מכירה את התובע, אינה חייבת לו לכסף, מעולם לא קיבלה ממנו תמורה בעד השטר, מעולם לא שוחחה עימו, וראתה אותו לראשונה בדיון בהתנגדות לביצוע שטר. הנתבעת טענה כי הייתה לה היכרות מוקדמת עם מר נחום לסקי ועם מר בריל מתוך מעורבות לקוח אחר שלה, מר פיוטר קמר, במו"מ לקראת עסקה עמם. הנתבעת הצהירה כי עד ביטולו של השיק, לא שוחח עימה מר לסקי על חובותיו של בריל או של אחרים כלפי התובע, וכי השיק נערך על ידה בקשר לעסקה אחרת, ולא בקשר לחוב שטוען התובע כלפי בריל. לטענת הנתבעת, השיק, נשוא התביעה, היה דחוי, בלתי סחיר וניתן לביטחון, ונמסר לתובע לא על ידה, לא בנוכחותה, ובנסיבות שאינן ידועות לה. כן טענה כי השיק נחתם על ידה, לבקשת הלקוח מר תום בריל, לצורך מסירתו לתובע במידה ויבשילו לכך התנאים בעת העדרה מן הארץ, ועם חזרתה מחו"ל, ביקש הלקוח לבטל את השיק, שכן התנאים, לדברי הלקוח, לא הבשילו, והיא ביקשה מהלקוח שהשיק יחזור לידיה, ומשלא נעשה הדבר התפטרה, ביקשה הוראות לגבי הכספים שנותרו בחשבון, ועל פיהם פעלה וסגרה את החשבון. עוד טענה הנתבעת כי חשבון הנאמנות נפתח לצורך טיפולה בעסקת מקרקעין גדולה הקרויה פרויקט "עיר הימים", אשר התובע לא היה צד לעסקה, ופרטי השתלשלות הדברים בין הלקוח, הנהנה בחשבון הנאמנות, לבין התובע, אינם ידועים לה מידיעה אישית, אלא מפי הלקוח. לטענתה, נאמר לה שהתובע עומד להשקיע בפרויקט, והיא התבקשה להכין הסכם הלוואה קצר בין התובע לבין בריל, וטיוטת ההסכם הושלמה ביום 4.8.2008, למרות שהיא נושאת את תאריך יום 22.7.2008. הנתבעת טענה כי לפני צאתה לחו"ל למשך חודש ימים, נתבקשה להכין שני שיקים, חלופיים ודחויים לתאריכים שונים, בשל חוסר הוודאות לגבי מועד פירעון השיקים, לשם הבטחת ביצועו של הסכם ההלוואה, אשר אחד מהם היה אמור להימסר על ידי הלקוח לתובע, ככל שזה ישקיע בפרויקט, ולהיפרע מהשקעות אחרות, ארוכות טווח, בפרויקט. עם חזרתה לארץ מסר הלקוח כי התובע לא השקיע בפרויקט, מסר לה את אחד השיקים, הבטיח גם להחזיר את השיק השני, וביקש ממנה, למען הזהירות, לבטל את השיק השני. רק לאחר ביטול השיק, פנה אליה מר לסקי, וגולל בפניה לראשונה כי הוא ומר בריל שכנעו את התובע להשקיע בעסקה כלשהי ומשלא צלחה העסקה, נקלע התובע למצב אומלל, אך היא דחתה את האפשרות כי היא תישא בחובו של אדם זר, חוב עליו לא ידעה ולא ערבה. הנתבעת הוסיפה כי לאחר שיחתה עם מר לסקי שוב ביררה עם הלקוח, וזה אישר לה שוב כי לא קיבל כספים מהתובע, ולא ידוע לו על חובות קודמים של אביו, ובכל מקרה הוא אינו צד להם. הנתבעת פנתה לאחר מכן למר בריל בעצמו, וזה אכן אישר כי התובע השקיע בעסקה אחרת סכום של 100,000 דולר. הנתבעת הוסיפה כי למרות שמר נחום לסקי, מר בריל ועו"ד צ'יאנו טענו כי טיוטת הסכם ההלוואה לא נחתמה, דרשה כי היא תבוטל בכל מקרה, ושום דבר האמור בה וכל בטחון שהובטח על פיה בטל, ואכן, בעקבות זאת נחתם הסכם אחר, ביום 25.9.2008, תוך שהוא מבטל כל התחייבות קודמת לרבות טיוטת הסכם ההלוואה, וכשנחתם ההסכם הזה, נסגר חשבון הנאמנות. לטענת הנתבעת, חתימתו של מר פיוטר קמר על גבי המחאת הזכות נראית לה מזויפת, ואף ניתן להשוות את החתימה לחתימתו על גבי טיוטת הסכם המכונה הסכם המייסדים. הנתבעת הכחישה בתצהירה כי שלחה את טיוטת הסכם ההלוואה ממשרדה, והעלתה אפשרות כי בביקוריהם הרבים של מר לסקי ומר בריל במשרדה, יתכן והם שלחו אותו ממשרדה. הנתבעת הסבירה כי חלק מתשובותיה לעורך הדין צ'אינו בזמנו, ניתנו מתוך פרשנות שגויה לדברים הנכתבים, בעוד היא מתייחסת למידע שיש ברשותה ולהשקעת התובע בפרויקט, ואילו הוא, יתכן, מתכוון להסכם ההלוואה ולחובו של מר בריל. הנתבעת טוענת כי עד לאחר ביטולו של השיק, לא ידעה על חובותיו של מר בריל, לא על השיקים האמריקאיים, לא על המחאות הזכות, ולא על שטר החוב. הנתבעת העלתה סברה כי מר נחום לסקי, ומר בריל שהיו מכרים שנים קודם לכן, הוציאו במרמה מהתובע כספים והתחלקו ביניהם, ולשם כך, זייפו את חתימתו של מר פיוטר קמר על המחאת הזכות, והציגו בפניה ובפני הלקוח מצג כאילו הם עומדים להשקיע בפרויקט והוציאו במרמה את שיק , כך שיוחזר חובם שלא מכספם. מר תום בריל, הנהנה בחשבון הנאמנות, טען כי חתם על הסכם מייסדים, עם צדדים נוספים, בעניין פרויקט "עיר הימים", כאשר התובע או הנתבעת אינם צד להסכם. מר תום בריל טען כי לצורך ריכוז ההשקעות בפרויקט החליט לפתוח חשבון בנק מיוחד, והנתבעת פתחה חשבון נאמנות לשם כך. מר תום בריל הוסיף כי למרות שההשקעות היו אמורות להגיע מחו"ל, אביו גייס את התובע כמשקיע שהתכוון להשקיע 100,000 דולר בפרויקט. לצורך כך, ביקש מהנתבעת להכין הסכם הלוואה ולהכין שני צ'קים חלופיים, למועדים שונים והסבר בכתב נלווה אליהם לגבי הקשר בו נערכו, כדי שזה יימסר לו יחד עם אחד השיקים, כשזה יפרע על ידו עם גיוס המשקיעים הסופיים. מר תום בריל הצהיר כי נתן את כל הניירת והשיקים לאביו, מר בריל, על מנת שזה ימסור את השיקים למר לסקי שהיה אחראי על הצד המימוני של הפרויקט, בכדי שאחד מהשיקים יימסר לתובע, ככל שהתובע ייתן כסף בגינם. מר תום בריל טען כי טיוטת ההסכם לא נחתמה, כסף מהתובע לא התקבל, ושיק אחד החזיר לנתבעת כשאביו החזיר לו אותו, ושיק שני בוטל לשם זהירות, ולאחר ביטול השיק התקשרה אליו הנתבעת, וסיפרה לו כי מר לסקי ביקר במשרדה וסיפר על חובותיו של אביו לתובע, ודרש כי החוב יפרע על ידי אותו שיק . מר תום בריל טען כי הנתבעת ביקשה להתפטר מניהול החשבון, שאלה לגבי חובותיו לתובע, והוא השיב שאינו חייב לו דבר, ואינו מעורב בחובותיו של אביו, כי החשבון נפתח אך לצורך הפרויקט, ולכן נתן לה הוראות לגבי הכספים בחשבון, והורה לסגור אותו. 3. דיון לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים על נספחיהם, ושקלתי את השיקולים המשפטיים הצריכים לעניין, אני קובעת כי דין התביעה להידחות. תביעת התובע כנגד הנתבעת בתיק דנן, החלה דרכה כבקשה לביצוע שטר, שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל. ביסוד התביעה עומד השטר שמשכה הנתבעת, ועל כן, יש לבחון את התביעה על פי דיני השטרות. על פי הכיתוב על גבי השיק, נרשם בו: "עו"ד ביורק גבריאלה בנאמנות עבור בריל תום". עיון בשיק נשוא התיק, מלמד כי הנתבעת הינה מושכת השיק, והתובע הינו הנפרע בשיק. חזות השיק מלמדת כי לכאורה מדובר בצדדים קרובים לשטר, דהיינו: מושך ונפרע, אולם, מבירור עסקת היסוד העומדת ביסוד השטר, עולה כי הצדדים רחוקים לשטר, והשיק לא נמסר מהנתבעת לתובע, אלא שהשיק עבר מיד ליד, עד שהגיע לתובע. אין מחלוקת גם שלא ניתנה תמורה ישירה על ידי התובע כנפרע, לנתבעת כמושכת. בנסיבות אלה, יש לבחון את עסקת היסוד העומדת ביסוד השטר, הן לעניין המסירה, והן לעניין התמורה. לעניין המסירה, מהעדויות עולה כי התובע לא קיבל את השיק מהנתבעת, אלא קיבל אותו דרך גורמים אחרים, כפי שהעיד: "ש. ממי קיבלת את השיק פיזית? ת. מחתני, שהוא העביר לי אותו, שמו נחום לסקי". (ראה עמ' 8, שורות 13-15, לפרוטוקול מיום 09/11/11). כפי שהוברר מהעדויות, הנתבעת מסרה את השיק נשוא התיק ל בריל, אשר מסר אותו למר נחום לסקי, ומר נחום לסקי, העביר את השיק לתובע. הנתבעת טוענת כי השיק נמסר לתובע בקשר לעסקת "עיר הימים", ולא כתמורה להלוואה, שהתובע טוען שנתן למר בריל. חיזוק לגרסתה של הנתבעת, נמצא במכתבה של הנתבעת אל התובע, מיום 04/08/08, לפיו הנתבעת מאשרת כי בניהולה מצוי חשבון נאמנות, בו הופקד סכום של 161,800 דולר, המיועד לתובע, לפי הוראות שקיבלה, בקשר לעסקת "עיר הימים". במכתב זה, הוכיחה הנתבעת את טענתה כי מדובר בתנאי במסירה של השיק לתובע, והתנאי הוא שהסכום יועבר אליו בהתאם להשקעתו בעסקת "עיר הימים". מעדותו של התובע, עולה כי אין ספק שהתנאי במסירה לא התקיים, כפי שהעיד התובע: "ש. אתה לא קשור לעסקת עיר ימים? ת. לא. מה זה? ש. לסקי הביא לך את השיק שלי. נתת ללסקי משהו בעדו? ת. לא". (ראה עמוד 15, שורות 7-10 לפרוטוקול מיום 09/11/11). לפיכך, התובע מודה בעדותו כי לא השקיע כספים בפרויקט "עיר הימים", ולא מסר כל תמורה עבור השיק, במסגרת עסקת "עיר הימים", לא למר נחום לסקי, לא לנתבעת, ולא לנהנה בחשבון הנאמנות, מר תום בריל, ועל כן, לא התקיים גם התנאי שבמסירה של השיק נשוא התיק. התובע הודה כי לפני הדיון בתיק זה, לא ראה מעולם את הנתבעת, לא נתן לה מעולם כסף, והוא איננו מכיר את תום בריל, ולא נתן לו מעולם כסף. (ראה עדותו של התובע בעמ' 11, שורות 10-19, לפרוטוקול 09/11/11). מעדותו של התובע עולה כי אין כל קשר ישיר של מתן תמורה ממנו לנתבעת, או מסירת השיק מהנתבעת אליו, וכן עולה מעדותו כי מעולם לא מסר תמורה עבור השיק, לא לנתבעת, לא למר תום בריל, ולא למר לסקי, שהעביר לו את השיק. אני מקבלת את גרסתה של הנתבעת שנתמכת במכתבה מיום 04/08/08, לפיה השיק נשוא הדיון מיועד עבור התובע, בקשר לעסקת "עיר הימים", ועל כן, מדובר בתניה שבמסירת השיק, ומשהודה התובע שאיננו קשור לעסקת "עיר הימים", לא נתקיים גם התנאי שבמסירה. התובע טוען שקיבל את השיק עבור החזר הלוואה שנתן ל בריל. אולם, מעיון במכתב הנתבעת מיום 04/08/08, עולה כי התנאים בעסקת היסוד לא כוונו לצורך החזר הלוואה, אלא שהכסף יועבר לתובע בהקשר לעסקת "עיר הימים". התובע העיד: "ש. איפה כתוב שזה שיק שבא להבטחת חובו של בריל אליך? ת. אני הבנתי את זה ככה. מאיפה אני יודע מה זה עיר ימים ומה זה אשד רגבים". (עמ' 13, שורות 7-11, לפרוטוקול מיום 09/11/11). ההבנה של התובע את הדברים, לפיה הנתבעת אמורה להחזיר כספים שהתובע נתן למר בריל, איננה עולה כלל וכלל מהמסמכים. התובע לא היה בקשר ישיר עם הנתבעת, אלא קיבל אינפורמציה על עסקאות עם אדם בשם פיוטר קמר, מאת בריל, וחתנו מר נחום לסקי, והתובע לא ידע לומר את פרטי העסקאות שנערכו עם מר בריל, נחום לסקי, אשד רגבים, ופיוטר קמר, אלא רק ממה ששמע מחתנו מר נחום לסקי, כמו גם את המחאות הזכות, נספחים ג' ו - ה' לתצהיר. גם עו"ד רונן צ'יניאו, שהעיד לטובת התובע, לא ידע לומר אם התובע מסר כסף לנתבעת או לנהנה בחשבון הנאמנות, מר תום בריל, והעיד כי בשיחה בין מר נחום לסקי לבין בריל, לא היה נוכח, ולכן איננו יכול להעיד לגבי שיחה זו, מאחר ומדובר בעדות שמועה מבחינתו. מר נחום לסקי העיד בחקירתו הנגדית כי ביקש מהתובע כסף להלוואה עבור בריל, ובתצהירו הצהיר כי כבטוחה להחזר ההלוואה, חתמו בריל ופיוטר קמר על המחאת זכויות לטובת התובע, וכמו כן, חתם בריל ובת זוגתו, הגב' פרלמוטר, על שטר חוב לטובת התובע להבטחת סכום ההלוואה. מעדותו של מר נחום לסקי עולה כי הייתה ציפייה להרוויח סכום כסף גדול, והעיד כי בריל הבטיח 20% עבור חודשיים ימים, והדבר מלמד כי התובע, וגם מר נחום לסקי, שמו כספם על קרן הצבי, בתקווה לקבלת רווח גדול, מבלי לקבל בטחונות ראויים. מר נחום לסקי הסתמך על יחסי האמון בינו לבין בריל, ללא הבטחת החזר הכסף בכל בטחון ראוי, והסתפק בקבלת שיקים והמחאות זכות של צדדים אחרים ושונים מהצדדים בשטר. מר נחום לסקי העיד כי השם של הנתבעת כעורכת דין, נתן לו ביטחון שעומד מאחוריהם החזר חוקי, רציני ובטוח, ולמרות שהוא בא בטענות למר בריל, מאחר והדברים נראו לו, כלשונו: "לא טוב", מבחינתו, הדבר הספיק לצורך החזר הכסף לתובע. מהעדויות של התובע ושל מר נחום לסקי, עולה כי מדובר בעצימת עיניים, הן של התובע, והן של מר לסקי, מפני הסיכון שלקח התובע במתן הלוואה ל בריל, ללא קבלת בטוחה מתאימה להחזר הכסף, ומתוך ציפייה לרווחים גדולים. הניסיון של התובע להיתלות בפירעון השיק של הנתבעת, הינו ניסיון נואש לקבל את כספי ההלוואה שנתן ל בריל בחזרה, אולם, התובע לא הוכיח במקרה דנן את זכותו להיפרע מהשיק נשוא התיק. מהמסמכים ומהעדויות עולה כי התובע נתן את ההלוואה ל בריל (נספח ז' לתצהיר התובע), אולם השטר עליו חתמה הנתבעת, נשוא התיק, הותנה במסירה בהשקעה בעסקת "עיר ימים" (נספח ח' לתצהיר התובע), והתנאי - לא התקיים, התובע לא השקיע את הכסף בפרויקט, ולכן, אין חובה לפירעון השטר. על פי עדותו של תום בריל, הוא ידע שהשיק אמור להימסר לתובע, במידה והתובע ישקיע בפרויקט, אלא שהעיד שהכסף שהתובע מסר ל בריל, לא היה קשור להשקעה בעסקת "עיר הימים", ואף התובע בעדותו אישר זאת, ועל כן, לא ניתנה תמורה ולא התקיים התנאי במסירה. אין ספק כי החשבון הינו של תום בריל, שהוא אישיות משפטית נפרדת מהלווה, בריל, והתובע לא הביא ראיות מספקות לתמוך את טענתו בעניין קנוניה בין השניים. הנתבעת, על פי השיק, הינה נאמן של תום בריל בלבד, ואין לה כל התחייבות אישית כלפי התובע להחזר הלוואה שמסר, לטענתו, למר בריל. התרשמותי מהעדויות כי השיק נשוא התיק איננו חזות הכל, ולא הובררה דייה בפני בית המשפט מערכת היחסים בכלל העסקאות, ואף לא הובא לעדות מר בריל, שלו מסר התובע את כספי ההלוואה. הנטל להוכיח את תביעתו מוטל על התובע, והוא לא זימן לעדות את מר בריל, שלטענתו, קיבל ממנו את ההלוואה. מכל מקום, התובע לא הוכיח כי הנתבעת עצמה חייבת בפירעון השיק, ולא הוכיח כי היא ביצעה כלפיו קנוניה, או מסרה את השיק בחוסר תום לב או בהטעיה. 4. אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה נדחית בזה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 40,000 ₪, בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל. נאמנות