קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פציעת נהג מונית שהרים מזוודה: 1. ביום 02/01/08 הגיש התובע, באמצעות ב"כ, כתב תביעה כנגד החלטת הנתבע מ- 09/09/07 הדוחה תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מ- 10/08/06 בה נפגע בגבו. התובע, נהג מונית עצמאי מזה 18 שנה, טוען כי התאונה ארעה משהרים מזוודה לתא המטען. בערעור על פס"ד זה נקבע כי עניינו של התובע יוחזר לביה"ד לדון בפגיעתו לפי תורת המיקרוטראומה, לפי תצהיר משלים שיגיש (עב"ל 303/09). לאור שנשמעה תביעתו בהתאם, ניתן על ידנו (21.4.10) פס"ד הדוחה התביעה. בפס"ד ביה"ד הארצי (19.10.10; עב"ל 13857-05-10) נקבע כי ימונה מומחה רפואי בתביעה לפי תורת המיקרוטראומה. בהתאם מונה מומחה יועץ רפואי (15.11.10; ד"ר י. אגינסקי). לאחר חוות דעתו ולאחר השלמת סיכומי הצדדים נדחתה התביעה (פס"ד מ- 16.11.11). בפסק דינו של ביה"ד הארצי (28.10.12; 46012-11-11) נקבע כי ימונה מומחה רפואי אחר ויוצגו לו השאלות, לרבות אלה שנקבעו, ואכן מונה ד"ר א. בלקנשטיין. בקשת התובע (10.3.13) להצגת שאלות הבהרה נדחתה בהחלטתנו (9.5.13). 2. בסיכומיו חוזר התובע על טענותיו, מלין על כי לא קיבל את יומו, מציין כי אופן מינוי המומחה מנוגד לעיקרון בסיסי בדיני ראיות, ואין לו שורשים בלשון החוק, וטוען כי העדר ממצא, עובר לשנת 2007, מחזק הטענה שפריצת הדיסק יכלה לנבוע רק מעבודתו, ודי בכך שלא התייחס המומחה באופן מדוייק לגובה התרומה באחוזים, לפסילת חווה"ד וכי ביה"ד בפוסלו באופן גורף את שאלותיו, קיבל תמונה מעוותת ולא מדוייקת. התובע עתר לפסילת חווה"ד וקבלת התביעה. הנתבע בסיכומיו סקר ההליכים בתיק זה, הפנה לכך כי המומחה שלל לחלוטין קשר סיבתי בין תאור העבודה לליקוי התובע, קבע כי הליקוי מקורו בתהליך טבעי (ולא במיקרוטראומה) וכי לא היתה לעבודה השפעה משמעותית על ליקוי התובע. עוד נטען כי אין ביה"ד סוטה מחווה"ד מומחה, אלא בנסיבות מיוחדות, שאינן בפנינו, מה גם שהתובע לא מבסס פסילת חווה"ד. הארוע אינו עומד עתה בפני ביה"ד, והתובע לא הגיש בר"ע על ההחלטה שדחתה בקשתו לשאלות הבהרה ואופן מינוי המומחה - נקבע ע"י נשיאת ביה"ד. הנתבע הפנה לפס"ד סיטרוק (בר"ע 7293-06-13) בו נקבע כי בתביעת מיקרוטראומה, על התובע לבסס קשר סיבתי ברמת סבירות של מעל 50% ורק אח"כ, תבחן מידת השפעת העבודה ולענין זה נקבע כי השפעה משמעותית היא מעל 20%. משהשיב המומחה כי אין כל קש"ס, פטור היה מלהשיב לשאלת ההשפעה (כן הפנה לעב"ל 30165/10/10 סויסה נ' המל"ל). לאור כל האמור - עתר לדחיית התביעה. 3. ולהכרעתנו - א. קשה לקבל טענותיו הכלליות של התובע, כביכול, לא ניתן לו יומו בתביעה דנא - ודי בהשתלשלות שתוארה ב"קציר האׂמר" לשלילת הטענה. ויוזכר - ביה"ד כיוון התובע לכל מסלול אפשרי, כולל איפשר לו להעלות טענות שלא העלה, ע"מ שתבחן תביעתו, כולל תוך קביעת מינויו של מומחה אחר. ב. ולגופא - משמונה מומחה אחר, אליו הועברו העובדות לענין תורת המיקרוטראומה - קבע המומחה כי אין קשר סיבתי בין העובדות כתאורן, לבין הפגיעות בגבו של התובע. המומחה סקר המסמכים הרפואיים וציין כי עסקינן בתחלואה טבעית ולא בפגיעות זעירות (והגם שלא נדרש לכך, משהשיב בשלילה לשאלה קודם) ציין כי תנאי עבודתו, כפי שתוארו בתצהיר המשלים, לא השפיעו על מחלתו השפעה משמעותית (כהגדרתה בהחלטת המינוי, 20%)ובהתאם להלכה שנזכרה. משאין כל הצדקה (גם לא בסיכומי התובע), לפסילת חוו"ד המומחה ומשאף המומחה האחר שלל קשר סיבתי בין תנאי העבודה (מיקרוטראומה) של התובע לפגימה בגבו - אין לנו אלא לדחות התביעה. אין צו להוצאות. מוניתנהג מוניתאובדן מזוודה / כבודה