להלן פסק דין בתביעה בגין עמלות תיווך פרויקט בניה: פסק דין 1. זוהי תביעה כספית שהוגשה על-ידי התובעים כנגד ריג'י חברה לבניין בע"מ (להלן: "הנתבעת") בגין עמלות תיווך אשר, לטענתם, עתידים היו וזכאים היו לקבל מן הנתבעת בגין שיווק פרוייקט בניה של הנתבעת בהר יונה, בנצרת עילית (להלן: "הפרוייקט") וכנגד מנהליה מר ריג'י דוד ומר ריג'י שמעון (להלן: "הנתבעים מס' 2 ו-3"). התובעים טוענים כי נמנע מהם לשווק במסגרת שלב ד' של הפרוייקט 24 יחידות דיור במחיר ממוצע של 120,000 דולר ועל כן ובהתחשב בכך שזכאותם לדמי תיווך עמדה על 1.5% בתוספת מע"מ נמנעה מהם הכנסה בסך של 50,544 דולר כולל מע"מ. כן טוענים התובעים, כי נמנע מהם לשווק את שלב ה' של הפרוייקט, 43 יחידות דיור במחיר ממוצע של 110,000 דולר על פי עמלה של 1.5% בתוספת מע"מ ובסך של 83,012 דולר כולל מע"מ. התובעים העמידו את סכום התביעה על סך של 582,820 ₪. יצויין כי הוראות חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996, אינן חלות בענייננו, שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכם התיווך שנקשר בעל-פה בין הצדדים נקשר זמן רב לפני תחילת תוקפו של חוק זה (1/4/97) ומשכך אין סעיף 9 לחוק חל. 2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: 2.1. התובעים והנתבעת התקשרו בהסכם תיווך שלא הועלה על הכתב ולפיו ישווקו התובעים דירות בפרוייקט בניה של הנתבעת בשכונת הר יונה בנצרת עילית תמורת דמי תיווך בשיעור של 1.5% בצירוף מע"מ. דמי התיווך שולמו במרבית המקרים על-ידי קוני הדירות במישרין, אולם לעיתים שילמה הנתבעת את דמי התיווך לתובעים. 2.2. בפועל שיווקו התובעים את כל הדירות בפרוייקט בהר יונה עד לתאריך 13/12/96 עת שהנתבעת הודיעה להם על סיום פעולת התיווך. 2.3. הנתבעת הקימה לתובעים קרוואן באתר הבניה וכל חוזי המכר נחתמו בקרוואן או במשרדי התובע מס' 1 (להלן: "התובע") בנצרת עילית. בידי התובעים היו פנקסי קבלות של הנתבעת ומשרדו של התובע השתמש בקבלות הנתבעת בשמה של הנתבעת ואף שלח מכתבי דרישה עבור הנתבעת ללקוחות על נייר מכתבים של הנתבעת. 2.4. הנתבעת הציבה בשטח הפרוייקט בהר יונה שלט ובו נכתב כי תיווך מוניטין, משרדו של התובע, הוא משווק בלעדי של הפרוייקט. מחקירת מנהל הנתבעת עלה כי הנתבעת לא אסרה על התובעים במשך השנתיים בהם שווק הפרוייקט על-ידי התובעים לעשות שימוש במונח "בלעדי" בכל הקשור לתיווך הדירות באתר. 2.5. הנתבעת נשאה בהוצאות הפרסום הנוגעות לאתר, אולם התובעים נטלו חלק במתן עצות לצורך שיווק, פרסום ותכנון השלבים הנוספים באתר. כן השתתפו התובעים בירידי מכירות שאותם ארגנה הנתבעת. 2.6. בעת התקשרות התובעים עם הנתבעת בהסכם התיווך טרם זכתה הנתבעת במכרז להקמת שלב ה' בפרוייקט ומטבע הדברים לא יכלו הצדדים בעת התקשרותם בהסכם לדעת באם אכן בפועל תזכה בו הנתבעת. 2.7. הנתבעת לא הוכיחה באמצעות ראיות או מסמכים כי התובעים החלו לשווק במקביל עם שיווק פרוייקט הנתבעת בהר יונה דירות נוספות של קבלנים אחרים ובפרט חברת הבניה לוקי ו/או כי כתוצאה מכך חלה ירידה בהיקף שיווק דירות הנתבעת. נהפוך הוא, מן המוצג נ/1 עולה כי בעוד שהתובעים מכרו במהלך ששת החודשים האחרונים לעבודתם (חודשים יוני-נובמבר 1996) 56 דירות, הרי הנתבעת מכרה במהלך ששת החודשים הראשונים בהם שיווקה דירותיה בעצמה (חודשים ינואר-יוני 1997) 18 דירות בלבד הן מתוך שלב ד' והן מתוך שלב ה'. 2.8. לאחר סיום הקשר עם התובעים שווקו דירות הנתבעת באתר הר יונה על-ידי חתנו של אחיו של דוד ריג'י אשר נהפך להיות מנהל השיווק בפרוייקט. 2.9. בישיבת קדם המשפט מיום 21/1/02 אשר התקיימה בפני כב' השופטת כנפי-שטייניץ הסכימו ב"כ הצדדים כי המחלוקת היא באם היה הסכם לשיווק בלעדי של הפרוייקט באמצעות התובעים ו/או באם היה הסכם כזה הופר הוא על-ידי התובעים אשר שיווקו דירות לחברות אחרות באותו אתר. 2.10. בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה ביום 1/11/04 הסכימו הצדדים כי העדויות והמוצגים אשר הוגשו במסגרת בקשה לעיקול לאחר הגשת התביעה שהתקיים בפני כב' הרשם גרשון (כתוארו אז) בביהמ"ש המחוזי בחיפה ביום 5/10/97 יהוו חלק בלתי נפרד מהתיק העיקרי. 2.11. בישיבת ההוכחות מיום 1/11/04 העידו מטעם התובעים מר דוד כהן אשר עבד בזמנים הרלבנטיים במשרד התובע וכן התובע. בישיבת ההוכחות מיום 17/1/05 העיד מר שמעון ריג'י, מנהל הנתבעת. 3. המחלוקת בין הצדדים: השאלה העיקרית הדרושה הכרעה בתיק זה היא מהות הבלעדיות שהוקנתה לתובעים במסגרת הסכם התיווך שנקשר בין הצדדים בעל-פה, קרי: האם כוונת הצדדים היתה להקנות לתובעים זכות לבלעדיות בלתי מוגבלת בזמן ואשר תחול על כל הדירות אשר נבנו ועתידות להיבנה על-ידי הנתבעת באתר הר יונה בנצרת עילית, כטענת התובעים, או שמשמעות ההסכמה החוזית הינה צרה יותר, כטענת הנתבעת, וחלה על שיווק דירות הנתבעת במהלך תוקפו של הסכם התיווך בלבד. 4. אשוב ואציין כי המועדים הרלבנטיים לעסקת התיווך הינם לפי כניסתו של חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996, לתוקף, ולכן הדין הרלבנטי על פיו תיבחן הזכאות לדמי התיווך ושיעורם הוא הדין שקדם לחוק זה. 5. טענות התובעים: התובעים טוענים כי בהעדר דרישת כתב בחוזה תיווך שחוק המתווכים במקרקעין אינו חל עליו, התנהגות הנתבעת יש בה כדי להעיד באופן ברור כי הוסכם בין הצדדים על בלעדיות מוחלטת של התובעים בתיווך דירות הנתבעת באתר הר יונה. בהקשר זה מפנים התובעים להצבת שלטים באתר על-ידי הנתבעת עצמה הקובעים מכירה בלעדית על-ידי התובעים וכן בהתייחסות הנתבעת לתובעים כמשווקי הפרוייקט הבלעדיים, הן בהתאם לפרסומים שהנתבעת עצמה פרסמה בעיתונות ואשר כללו פרסום התובעים כמשווקים בלעדיים של הפרוייקט, לרבות פרסום כתובת משרדם בנצרת עילית ובמגדל העמק, והן בהעבירה לתובעים את ניהול כל השיווק מטעמה, לרבות פנקסי קבלות של הנתבעת וביצוגה של הנתבעת על-ידי התובעים בכל הנוגע לשיווק הדירות באירועים שונים, לרבות בירידי מכירות דירות. כן מסתמכים התובעים על העובדה שהנתבעת עצמה שילמה לעיתים את דמי התיווך במקום הרוכשים ואף במקרים בהם המכירה נעשתה שלא באמצעות התובעים. במסגרת טיעוניהם מציינים התובעים כי הנתבעת אינה "צרכן קטן" הזקוק להגנה, אלא חברה לבניין. לפיכך אין פער במעמד הצדדים ואם הוא קיים הרי הוא לטובת הנתבעת. התובעים טוענים, איפוא, כי לנוכח הראיות החיצוניות שהוכחו על ידם הוכח מעל לכל ספק כי היתה התחייבות מפורשת של הנתבעת ליתן בלעדיות בתיווך הפרוייקט לתובעים ולפיכך זכאים התובעים לקבלת דמי התיווך באשר ליתרת הדירות שלא שווקו על ידם בשלבים ד' ו-ה' לפרוייקט. 6. טענות הנתבעת: הנתבעת טוענת כי הבלעדיות לה הסכימה הנתבעת משמעותה כי כל עוד התובעים משווקים עבור הנתבעת ומערכת היחסים בין התובעים והנתבעת קיימת, הנתבעת לא מוסרת שיווק לגורם נוסף. בלעדיות זו קיבלה ביטויה על השלטים באתר וביתר דברי הפרסום, אולם לא ניתנה על-ידי הנתבעת התחייבות לפיה יהיו התובעים זכאים לשווק את כל הדירות שעתידה הנתבעת לבנות באתר הר יונה, לא כל שכן דירות שלב ה' אשר בעת סיום ההתקשרות בין הצדדים הנתבעת טרם זכתה במכרז לבניית הדירות הללו. הנתבעת טוענת כי מכל הראיות אשר הובאו על-ידי התובעים אין כל ראיה על מפגש רצונות של הצדדים, לא כל שכן ראיה על גמירות דעת בין הצדדים בדבר מסירת השיווק של כל דירות הנתבעת, לרבות אלה שעתידות להיבנה באתר הר יונה לתובעים לתקופה בלתי מוגבלת והתובעים לא הצליחו להביא ראיות המעידות על קיומן של מגבלות כלשהן המאפשרות לנתבעת להשתחרר מהתחייבויותיה. הנתבעת מפנה לעובדה שהתובע עשה שני נסיונות להחתים את הנתבעת על התחייבות לפיה ישווקו דירות הנתבעת באתר הר יונה באמצעותו בלבד, נסיונות אשר נדחו על-ידי הנתבעת. הנסיון הראשון היה בפגישה ראשונה אשר נערכה בביתו של אחד ממנהלי הנתבעת, מר שמעון ריג'י, ואשר נדחתה, ונסיון מאוחר יותר של התובעים להעלות את ההסכמה הנטענת בכתב, אשר אף הוא נדחה על-ידי הנתבעת, המלמד על כך כי לא היתה מעולם הסכמה בעל-פה במתכונת הרחבה שהתובעים טוענים לה, שכן לו היתה הסכמה כאמור מלכתחילה לא ברורים נסיונותיהם החוזרים ונשנים של התובעים להחתים את הנתבעת על הסכמה בכתב. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי במכתביו של התובע לאחר סיום ההתקשרות לא נזכר המונח "בלעדיות" והטענה לזכות הועלתה כטענה מאוחרת ולא כמבטאת הסכמה קיימת ושרירה. 7. דיון: בנסיבות ענייננו עלינו להתחקות אחר כוונת הצדדים והסכמתם המשותפת בעת כריתת החוזה, כאמור בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה ואינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". משבחרו הצדדים שלא להעלות על הכתב הסכם תיווך, קשה מלאכת הפרשנות ומטבע הדברים נמנעת הגישה ללשון החוזה ולפיכך אנו נזקקים לנסיבות שבהן נערך החוזה ולהתנהגות הצדדים לאחר כריתת החוזה, עד כמה שהיא משליכה לאחור על הבנת החוזה עצמו (ראה הנשיא ברק בספרו פרשנות המשפט, כרך רביעי, פרשנות חוזה, 2001 בעמ' 52 וכב' השופט חשין בע"א 5795/90 סקלי נ' דורען בע"מ ואח', פ"ד מו(5), 811, 818). 8. בעוד שבתצהירו טוען התובע כי הסכם התיווך, לרבות נושא הבלעדיות, הוסדר בשיחות שהתנהלו בינו ובין מנהלי הנתבעת בביתם ובמשרדי התובע בנצרת עילית, בחקירתו הנגדית בביהמ"ש עלתה גרסה שונה באשר למשא ומתן שקדם לכריתת ההסכם. בחקירתו הנגדית נשאל התובע, כאמור, על נסיבות כריתת החוזה ועל האופן שבו הוסדרה תניית הבלעדיות כטענתו של התובע (עמ' 16 לפרוטוקול): "ש. באיזה מילים נאמרה הבלעדיות ומי אמר. איפה היתה אותה פגישה שזה נאמר? ת. בבית של שמעון ריג'י. בדניה א'. ברחוב פרנק פלג. ש. מי היה עוד נוכח באותה פגישה? ת. דוד ריג'י. אחיו. ש. זאת פגישה שהיתה לפני הר יונה? ת. נכון. היום קשה לשחזר מה היה אז. פשוט צריך להבין שכמו שראש הממשלה נתן ככה בלי שום מסמך שטח, ככה גם היה בנצרת, פתאום אנשים קיבלו מכרזים, הזמינו אותי אנשים וקודם כל אמרו שיש היכרות מוקדמת והציעו לי עכשיו לקחת דחוף את הפרוייקט ואני כמובן הסכמתי. דיברנו מה נבנה ואיך נבנה ואמרתי שיהיה ביקוש גדול. התחלנו לדבר על התנאים, כמה, מה העמלה, איך נעבוד ובאיזה מתכונת ואז אמרתי שכמובן שזה מובן מאליו שאנחנו נהיה משרד המכירות שיעבוד בצורה בלעדית. הם אמרו "דבר אחר לא יכול להיות. אנחנו רוצים רק ביצוע". לא היה שם דבר חוץ מהר. אם אמרו שהם רק בביצוע ושאנחנו נהיה רק בשיווק. הם ביקשו שניתן ידע ומרץ ובזה סיימנו את הסיכום. היו תנאים, סוכם על בלעדיות ואז הוא אמר לי משהו כמו "מחר יחכה לך באתר מישהו מטעם משרד השיכון". בכלל לא היו בידי ניירות והוא ראה זאת כעסקה סגורה. בגלל שמכרנו הרבה דירות בחודש אחרי עשייה לא ראינו ניירות, אלא רק את התוצאות בפועל". מדברי עדותו של התובע עולה, איפוא, כי המשא ומתן שקדם לכריתת ההסכם התנהל בפגישה שנערכה בבית מנהל הנתבעת בדניה. עוד עולה מדברי העדות, כי ההתקשרות בין הצדדים אופיינה בבהילות. טענת הבלעדיות במשמעות שהתובע טוען לה כיום לא לובנה וגם התובע אינו מציין בעדותו כי נתן במהלך המשא ומתן שקדם לסיכום ההסכם שבעל-פה ביטוי למשמעות של המונח "בלעדיות" באופן שניתן על ידו כיום, קרי: שהתובעים יהיו זכאים לשווק כל דירה שתיבנה על-ידי הנתבעת בפרוייקט הר יונה בנצרת. מכאן, שהתובע לא רק שלא דאג להעלות את הסכם התיווך על הכתב ולפרט במסגרתו את טענת הבלעדיות לה הינו טוען, הרי שהתובע העדיף בפגישתו שלא לפרט את ציפיותיו מן ההסכם והסתפק באמירה "שאנחנו נהיה משרד המכירות שיעבוד בצורה בלעדית" בלא שצירף לדבריו התייחסות למשך תקופת ההתקשרות ו/או שהמדובר בהתקשרות שאינה מוגבלת בזמן. כך, התובעים העדיפו מטעמיהם לעמם את דרישת הבלעדיות, לדחות את העימות עמה והעדיפו הסכמה שאינה מתמודדת עם המשמעות שהתובע מייחס למונח. עמימות זו אינה פועלת לטובתם של התובעים אשר מבקשים להחילה על הסכם בעל-פה מרחיק לכת לתיווך המזכה אותם, לטענתם, בזכות לבלעדיות שאינה תחומה בזמן ובתנאים כלשהם. 9. גמירות דעת מצד מקבל ההצעה נבחנת על פי מבחן אובייקטיבי והוא כי גמירות הדעת נלמדת על פי אמות מידה של האדם הסביר (ראה פרופ' גבריאלה שלו, דיני חוזים, עמ' 86 וכן ע"א 158/77 חוה רבינאי נ' חברת מן שקד, פ"ד לג(2) 281, 287). מדברי עדותו של התובע לעיל ניתן ללמוד, איפוא, כי לא היתה גמירות דעת בין הצדדים לעניין הבלעדיות ובהיותה של תניית בלעדיות לשיווק שאינה מוגבלת כלל בזמן, תנייה מרחיקת לכת בהסכם תיווך, היה על התובעים לדאוג להבהרתה אם לא בהסכם בכתב, הרי לכל הפחות במשא ומתן שקדם להסכם שבעל-פה שנקשר בין הצדדים. על רקע הדברים ניתן גם להבין את גרסתו של מנהל הנתבעת, מר שמעון ריג'י, אשר דבק בגרסתו לפיה על פי תפיסתו משמעותה של "הבלעדיות" שניתנה לתובעים בתיווך דירות הנתבעת מתייחסת לעת השיווק בפועל, קרי: בלעדיות במובן זה שכל עוד התובעים עובדים יחד עם הנתבעת לתובעים הבלעדיות לשווק את הדירות שבונה הנתבעת ותו לא. עצם העובדה שהנתבעת הציבה שלט באתר הר יונה לפיו משרד מוניטין, משרדו של התובע, הינו המשווק הבלעדי של הפרוייקט, אינה עומדת בסתירה לגרסת מנהל הנתבעת, אלא אף נותנת תוכן לפועלם של הצדדים במהלך קיום ההסכם ולמילוי התחייבויות הנתבעת על פי ההסכם, קרי: כי התובעים הינם משרד התיווך היחיד המשווק את דירות הנתבעת במהלך ההתקשרות שבין הצדדים. 10. בפועל בעת קיום ההסכם בשנים 1994 ועד דצמבר 1996 אכן היו התובעים המשווקים הבלעדיים של הפרוייקט. לקוחות שביקשו לרכוש דירות של הנתבעת באתר הר יונה בנצרת הופנו כולם למשרדי התובע ובגין כל רכישת דירה שנרכשה בתקופה הרלבנטית לקיום החוזה שולמו לתובעים דמי התיווך, הגם שפעמים בודדות שולמו דמי התיווך לתובעים על-ידי הנתבעת, אולם אין בכל אלה כדי להעדיף את גרסתם של התובעים לפיה היו התובעים זכאים להמשיך ולשווק את דירות הנתבעת ככל שאלה תבננה באתר הר יונה בנצרת. 11. משפרשנותה של הנתבעת למונח "בלעדיות" אינה מופרכת ומתיישבת, איפוא, עם פועלם של הצדדים ואף מגרסתו של התובע עצמו עולה כי הוא לא דאג לליבון המונח עובר להתקשרות הצדדים בהסכם, אינני סבורה כי עלה בידי התובעים להוכיח ברמת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי את גמירות דעת הצדדים עובר להתקשרותם ביחס לפרשנות הנטענת על ידם למונח "בלעדיות" והמהווה בסיס לתביעתם. 12. התקשרותם של הצדדים בהסכם התיווך נעשתה בטרם נכנס חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996, לתוקף ועל כן דרישת הכתב המהווה בסיס להסכם התיווך ובפרט ביחס להוראת בלעדיות אינה מנדטורית בהסכם שקדם לכניסתו של החוק לתוקף. יחד עם זאת, בפרט כאשר הטענה היא לתניית בלעדיות אשר אינה כלל מוגבלת בזמן ואשר אינה מתיישבת עם האינטרסים המסחריים של חברה קבלנית וההגיון העסקי המלווה התקשרויותיה, מוטל על מתווך, לא כל שכן מתווך מנוסה כתובע לדאוג לעיגון תניית הבלעדיות שאינה מוגבלת כלל בזמן באופן שאינו מותיר בסיס לספקות. וכאמור, בנסיבות ענייננו סברתי כי התובע לא דאג להבהרת דרישתו ביחס לתניית הבלעדיות במהלך המשא ומתן שקדם להתקשרות ואף לא הוכחה בפניי גמירות הדעת של הצדדים לפרשנות התובעים את תניית הבלעדיות. 13. זאת ועוד, סבורני כי גם בעת קיומו של הסכם התיווך התגנבו לליבו של התובע חששות באשר לגמירות הדעת של הצדדים ביחס לתניית הבלעדיות ולמשמעות שמייחס לה כל אחד מן הצדדים להסכם. ביטוי לכך ניתן בנסיונו של התובע לעגן ולהעלות על הכתב את התחייבויות הנתבעת. מן הראיות שהובאו בפניי עלה כי במהלך חודש יוני 1996 פעלה הנתבעת כדי לזכות במכרז לבניית דירות בקרית שמונה. הצדדים אינם חלוקים כי במהלך המשא ומתן שהתנהל ביניהם ביחס לתיווך התובעים את הדירות שייבנו בקרית שמונה הוסכם ביניהם בעל-פה כי הצדדים יפעלו על פי עקרונות ההסכם שהונהג בהר יונה בנצרת. ואולם, בסיומו של המשא ומתן שנעשה בעל-פה בין הצדדים ביקש התובע להעלות את ההסכם על הכתב. אמנם בעדותו בפניי ובסיכומיו טוען התובע כי היוזמה להעלות את הסכמת הצדדים על הכתב היתה יוזמתה של הנתבעת, אולם בהקשר זה ראיתי להעדיף את עדותו המוקדמת של התובע בהמרצה 26096/97 על פני עדותו המאוחרת בזמן בפניי (עמ' 2 לפרוטוקול): "ש. למה אתה לא העלית את ההסכם על הכתב? ת. אף אחד לא ביקש. כעקרון סיכמנו במשך כמה ימים. הקבלנים חזרו ואמרו שההסכם של קרית שמונה יהיה במתכונת של נצרת עילית ואז ביקשתי שזה יהיה בכתב והם אמרו שישלחו לי את זה". וכאמור, מעדותו של התובע עולה כי הוא זה שביקש להעלות את הסכם התיווך במטרה שישליך על זכויותיו גם בפרוייקט בהר יונה בנצרת ויתן ביטוי בכתב לתניית הבלעדיות במשמעות המועדפת על-ידי התובע, תוך עיגון זכות בדיעבד שאף התובע היה מסופק בקיומה. 14. עיון במכתב התובע לנתבעת מתאריך 15/12/96, לאחר קבלת הודעת הנתבעת בדבר סיום ההתקשרות, מלמד כי התובע לא עשה שימוש כלל במונח "בלעדיות", עובדה תמוהה לנוכח גרסתו של התובע כי המונח "בלעדיות" היה מנשמת אפו של ההסכם שבעל-פה שנקשר. המונח "בלעדיות" מוצא ביטויו רק במכתבים מאוחרים שנשלחו על-ידי ב"כ של התובע עם קבלת יצוג משפטי. וכאמור, בהתנהגות הצדדים לאחר סיום ההתקשרות החוזית גם בה יש כדי ללמד על ההסכם, תוכנו וכוונת הצדדים שקדמה להתקשרות החוזית. 15. אוסיף ואציין כי בעת התקשרות הצדדים בהסכם התיווך זכתה הנתבעת במכרז לבניית הדירות בהר יונה, שלבים א'-ד' בלבד. כך עולה מפורשות מדברי ב"כ התובעים בעמ' 9 לפרוטוקול. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי התובעים שימשו מתווכים בפרוייקט בשלבים א'-ד' כאשר בפועל במהלך קיום ההסכם נמכרו הדירות שנבנו בשלבים א' ו-ג' ומשלב ד' נמכרו 80% מכלל הדירות. בגין כלל עסקות המכר הללו שולם לתובעים מלוא שכר התיווך על פי המוסכם בין הצדדים ולכאורה נמנעו מהם רק דמי התיווך בגין מכירת 20% מן הדירות הנותרות, דירות אשר בשל איפיונן היו קשות במכירה (ראה עדות דוד כהן עמ' 8 לפרוטוקול). מכאן, שלא ניתן לומר שלא ניתנה לתובעים תמורה הולמת להשקעתם ולמאמצי התיווך אשר אכן כללו יעוץ בפרסום, יעוץ בתכנון דירות, השתתפות בקיום ירידי מכירות ועוד, פעולות אשר קידמו גם את האינטרסים המסחריים של התובעים במכירת הדירות וקבלת דמי התיווך בגינן. על כן אינני מקבלת את טענות התובעים לפיהן לא קיבלו תמורה ראויה למאמציהם או שנעשתה מצידה של הנתבעת התעשרות שלא כדין משהודיעה על סיום ההתקשרות בין הצדדים בתאריך 13/12/96. 16. למעלה מן הצורך אציין כי טענתם של התובעים לזכאות לדמי תיווך ביחס לשלב ה' בפרוייקט, מכרז שהנתבעת זכתה בו בשלהי ההתקשרות החוזית שבין הצדדים, קרי: בסוף שנת 1996, אינה מקובלת עלי. אין מחלוקת כי בעת התקשרות הצדדים כל שהיה ידוע לצדדים הוא כי הנתבעת זכתה במכרז לבניית הדירות בשלבים א'-ד' באתר. פועל יוצא מן האמור, כי כלל לא היתה ולא יכלה להיות לצדדים גמירות דעת באשר לפרוייקטים עתידיים שתקבל הנתבעת ואשר עד עצם קבלת ההודעה בדבר זכייתה של הנתבעת במכרז לא היתה כל וודאות באשר להם. על כן במנותק ממסקנותיי לעיל בדבר הפרשנות שיש לייחס למונח "בלעדיות" ולגמירות דעת הצדדים ביחס למשמעותו, סבורה אני כי לא קמה לתובעים זכות לשיווק דירות הנתבעת בפרוייקט שלב ה' אשר בא לעולם כשנתיים לאחר התקשרותם בהסכם ועל כן לא בא במסגרתו. 17. לסיכום: לאור כל האמור לעיל ובהתייחס לנסיבות המוקדמות להתקשרות הצדדים, לפועלם במהלך קיום ההסכם ובגין הנסיבות המאוחרות שתוארו לעיל, סבורה אני כי לא עלה בידי התובעים לבסס ברמת ההוכחה הדרושה את פרשנותם למונח "בלעדיות" ו/או את גמירות דעת הצדדים לפרשנות המונח עובר להתקשרותם בהסכם התיווך שבעל-פה. לאור האמור מתייתר, איפוא, הצורך להכריע בטענות הנוספות שהועלו על-ידי ב"כ הצדדים. עיון בסיכומי הצדדים, לרבות בכותרת לסיכומים מעלה כי הצדדים זנחו את התביעה כנגד הנתבעים מס' 2 ו-3. חיזוק לכך ניתן ללמוד מישיבת ביהמ"ש מיום 18/3/02 שהתקיימה בפני כב' השופטת כנפי-שטייניץ (עמ' 3 לפרוטוקול). פועל יוצא מן האמור, כי דין התביעה להידחות. התובעים ישלמו לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. בניהתיווךפרויקט בניה