קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פיצויים למפיק אירועים בגין ביטול אירוע: התובעת הינה אמרגנית ומפיקת ארועים, העוסקת, בין השאר, בתיווך ובהספקת הופעות ומופעים לקניינים, מוסדות ואירגונים. בכוונת הנתבעת היה לקיים ארוע בחג החנוכה 2012, עבור עובדיה וילדיהם. בין הצדדים החל משא ומתן בנוגע לארוע ולתוכנו, ארוע שיאורגן על ידי התובעת ושיתקיים בבית החייל בתל אביב (להלן: האולם) ביום 6.12.12. הארוע אמור היה לכלול מופע של חנוך רוזן, אותו אמור היה לספק משרד האמרגנות של ישראל אדם (להלן: המופע), קייטרינג והפעלות (אטרקציות) שונות למבוגרים ולילדים (להלן: הארוע). הנתבעת כפופה לחוק חובת מכרזים והיא הודיעה על כך לתובעת מיד עם תחילת המגעים בין הצדדים (ר' דוא"ל מיום 18.10.12 והודאת התובעת בכך בסעיף 8 לכתב התביעה). כבר בשלב זה של הדיון, יש להדגיש, כי כל חוזה מחייב לא נחתם בין הצדדים. הצדדים ניהלו משא ומתן לגבי כל פרט בארוע, מחירו, תוכנו, זהות הספקים (לגבי הקיטרינג), המאכלים שספק הקייטרינג יספק (כפוף לטעימות), הפעילויות השונות שיתקיימו בארוע ועלותן. בכל אלה חלו שינויים והתאמות במהלך המשא ומתן. גם המופע עצמו אושר רק לאחר שנציגות מטעם הנתבעת צפו בו ואישרו אותו כמתאים לנתבעת (ר' דוא"ל מיום 28.10.12). 6. ביום 7.11.12, נציגות הנתבעת, הודיעו לתובעת כי "ההצעה מאושרת". וכי ההתקשרות תהיה לגבי האולם שבו יתקיים המופע בסך 11,000 ₪, המופע עצמו בסך 41,025 ₪, הקיטרינג בסך 72,600 ₪ (כולל עלות האולם העליון בבית החייל, בו יתקיים הקיטרינג וההפעלות) וההפעלות בסך 11,963 ₪ - כל המחירים הנ"ל, אינם כוללים מע"מ. וכן נאמר שם, כי הזמנת עבודה תועבר בימים הקרובים. 7. גם לאחר "אישור ההזמנה" מיום 7.11.12, רבו השינויים שחלו ב"הצעה", ביוזמת שני הצדדים. 8. בסופו של דבר, הנתבעת הודיעה לתובעת, ביום 10.11.12, דהיינו 4 ימים לאחר אישור ההצעה, כי הנתבעת מבטלת את הזמנת הארוע. 9. אין ספק, כי התובעת נדרשת לכישורים של להטוטן, המעיף ותופס בו זמנית, חמישה כדורים ודואג כי אף כדור לא יפול ארצה. והנמשל הוא, שעל התובעת, כאמרגנית, להחזיק ולשריין את כל מרכיבי הארוע - המופע, האולם, הקיטרינג וההפעלות - וזאת מבלי שהיא תוכל לחתום עם הספקים על חוזים מחייבים, כל עוד הנתבעת לא חתמה עמה על חוזה מחייב ומאידך, היא לא תוכל לחתום על חוזה מחייב עם הנתבעת לפני שהיא חותמת חוזים עם הספקים. כל בר דעת מבין, כי התובעת יכולה לקיים את התחייבויותיה, הן כלפי מזמין הארוע - הנתבעת והן כלפי הספקים השונים, רק במידה והחוזים עם הנתבעת והספקים יחתמו באותה עת. בכל מצב אחר, קיום ההבטחות של הנתבעת והספקים כלפי התובעת ושל התובעת כלפיהם, מותנה באמון שעל כל הצדדים לתת אחד במישנהו, שאכן ההבטחות יבשילו להסכמים, כאמור. 10. ואכן, התובעת שריינה את האולם ואת המופע לתאריך המבוקש וזאת מבלי לחתום על חוזים ולבסוף, בלחץ מנהל האולם, התובעת נאלצה לחתום על חוזה עם האולם (חוזה שלא צורף על ידי איש מהצדדים). 11. מצד שני, גם הנתבעת אינה יכולה לחתום על חוזה עם התובעת, לפני שכל הפרטים שבו יהיו ברורים וסופיים, הואיל והנתבעת כפופה להחלטת ועדת המכרזים שבפניה עליה להביא הצעה מוגמרת וסופית. 12. לכן, ההודעה שהנתבעת שלחה לתובעת ביום 7.11.12, כי "ההצעה מאושרת". הינה רק אישור עקרוני, הואיל והועדת המכרזים של הנתבעת טרם אישרה את ההצעה, אך האשור מעיד על רצינותה של הנתבעת להעביר את ההצעה לועדת המכרזים שלה. 13. דא עקא, גם לאחר 7.11.12, חלו שינוים בתכנית הארוע, הן לגבי הסכום של 3,800 ₪ (שהיה במחלוקת), הן לגבי שיעור עמלתה של התובעת והן לגבי שעת תחילת המופע (יש לציין, כי השעה שנועדה להתחלת המופע, אינה נזכרת באף מסמך מבין המסמכים שהוחלפו בין הצדדים). 14. מדובר איפוא, במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, עליו חלות הוראות סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, לפיו על כל אחד מהצדדים לנהוג בו בדרך מקובלת ובתום לב. 15. הנתבעת מודה (בסעיף 3.44 לכתב ההגנה), כי היא אישרה את הארוע אך "בלב כבד ובלית ברירה, שכן בהתקרב המועד, חששו שלא ימצאו מקום ומועד חלופי לעריכת הארוע עליו עמלו במשך זמן רב". 16. הנתבעת טוענת כי היא הודיעה לתובעת על ביטול הארוע עקב מיסרון שהנתבעת קיבלה מהתובעת ביום 8.11.12, לגבי אי שריון האולם (סעיף 3.45 לכתב ההגנה). ובסעיף 3.46 לכתב ההגנה, הנתבעת טוענת כי הביטול נעשה על ידה עקב שתי שיחות טלפון שנציגיה קיבלו מהתובעת בענין האולם ובענין הקדמת שעת תחילת המופע ולכן, מבחינת הנתבעת, "היה זה הקש ששבר את גב הגמל". 17. דהיינו, כחודש ימים לפני המועד שבו אמור היה להתקיים הארוע, הנתבעת החליטה לבטלו וזאת במקום לנסות ולפתור את הבעיות שנוצרו, כפי שהצדדים עשו עד אז. 18. קוצר הרוח של נציגי הנתבעת וביטול הארוע בגינו, עולים כדי אי עמידה בדרישה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן בסוג עסקאות כזה שלפנינו.. 19. הדרך המקובלת בניהול משא ומתן בין אמרגנים למזמיני ארועים, כאשר מדובר בארוע כה מורכב וקשור בספקים שונים, היא שעל הצדדים, שהסכימו על עיקרי תוכנית הארוע מחירו, לעשות כל מאמץ כדי לקיים את הארוע ולא לבטלו בגלל עניינים שוליים. צד למשא ומתן מתקדם כל כך, המבטל את הארוע מטעמים של חוסר סבלנות במקום לטפל ולסגור בעיות שונות ושוליות, נוהג בדרך שאינה מקובלת. ובאשר הוא מבטל ארוע שהתובעת וגם נציגי הנתבעת, עמלו עליו כה רבות, חוטא בהתנהגות שלא בתום לב. 20. לכן, אני קובע, כי ביטול העיסקה שהתגבשה בין הצדדים על ידי הנתבעת, בשלב הקרוב לסיומו של המשא ומתן ולקראת כריתת חוזה על פי מה שהוסכם, מהווה התנהגות שלא בדרך מקובלת ולא בתום לב בניהול משא ומתן לקראת כריתתו של החוזה בין הצדדים. 21. הנתבעת טוענת חזור וטעון, כי היא חשבה שהתובעת "סגרה" את האולם ואת המופע, אולם כאמור לעיל, התובעת אכן שריינה את האולם ואת המופע למועד המוסכם, אך אין לדרוש ממנה שהיא תתחייב בחוזה לגביהם, לפני שהנתבעת חתמה עימה על חוזה מחייב. למרות זאת, התובעת חתמה על חוזה עם אולם בית החייל והבטיחה את קיום המופע באולם הזה בתאריך המוסכם על הצדדים - 6.12.12. 22. על פי הוראות סעיף 12 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) הנ"ל: "צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב, חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן... והוראות סעיפים 10, 13 ו- 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970, יחולו בשינויים המחוייבים". 23. על פי הוראות סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971 (להלן: חוק החוזים (תרופות): "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש ... כתוצאה מסתברת של ההפרה". 24. על פי הוראות סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות), בית המשפט רשאי לפסוק פיצויי בעד נזק שאינו נזק ממון בסכום שיראה לו בנסיבות הענין. 25. סעיף 14 (א) לחוק הוזים (תרופות), קובע, כי המפר אינו חייב בפיצוי לפי סעיפים 10 ו- 13 "בעד הנזק שהנפגע יכול היה באמצעים סבירים למנוע או להקטין". צו מניעה 26. התובעת תובעת ליתן צו מניעה כנגד הנתבעת שיאסור עליה לקיים את המופע עם משרדו של ישראל אדם (סעיף 73 (1) לכתב התביעה). כידוע, לבית המשפט לתביעות קטנות אין סמכות ליתן צווי מניעה ולפיכך התביעה למתן צו מניעה נדחית. פיצויים 27. התובעת תובעת לחייב את הנתבעת לפצות אותה בגין נזקיה (סעיף 73 (2) לכתב התביעה), כמפורט להלן: א. מחצית עלות בית החייל, דהיינו מחצית מהסך של 36,000 ₪ (25,000 = 11,000) ועוד מע"מ, סה"כ 21,060 ₪ (המהווה מחצית מהסך של 36,000 ₪ ועוד מע"מ בסך 6,120 ₪ = 42,120 ₪). ב. את הפסד מלוא רווחיה של התובעת שהיא היתה אמורה לקבל אם הארוע היה יוצא לפועל: 1. רווח על המופע 13,000 ₪. 2. רווח על הקייטרינג בשיעור של 10% 8,494 ₪. 3. רווח בגין ההפעלות בשיעור של 5% 702 ₪. סה"כ 22,196 ₪ (כל הסכומים כוללים מע"מ) ג. שכ"ט עו"ד עבור מכתב התראה 491 ₪ (כולל מע"מ) ד. פיצוי בגין פגיעה בשם טוב ועוגמת נפש 10,000 ש"ח 28. מאחר וסכום הפיצויים מסתכם בסך 53,747 ₪, התובעת מעמידה את סכום התביעה על סך של 32,100 ש"ח, סכום שהוא בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות. הקטנת הנזק 29. הנתבעת טוענת והדבר אינו מוכחש, כי לאחר ביטול הארוע, הצדדים ניהלו משא ומתן לגבי הפיצוי שהתובעת דרשה והנתבעת הציעה לתובעת, כדי להקטין את נזקיה, לקחת על עצמה את התחייבות התובעת כלפי בית החייל (האולמות) וכלפי ישראל אדם בקשר למופע וכי כמו הקייטרינג וההפעלות יבוטלו, אך התובעת דחתה את ההצעה הזאת (סע' 60- 66 לכתב ההגנה). 30. אין ספק שהתובעת יכולה היתה להקטין את נזקיה, בכך שהיא היתה מסכימה להצעת הנתבעת לקחת על עצמה את כל התחייבויות התובעת כלפי בית החייל בגין שכירת האולמות וכלפי ישראל אדם בגין המופע. מאחר שהתובעת לא נענתה להצעת הנתבעת ולא הקטינה את נזקיה, אין לפסוק לה פיצוי בגין הנזק שנגרם לה, במידה ונגרם בגין הסכום שהיא שילמה לבית החייל. 31. הפיצוי בשל הרווח שנמנע בגין המופע שבוטל - התובעת המציאה העתק מהחוזה שנעשה בינה לבין המשרד המייצג את המופע, לפיו היה על התובעת לשלם עבור המופע סך של 35,000 ₪ כולל מע"מ. הנתבעת אישרה, בדוא"ל שהיא שלחה לתובעת מיום 7.11.12 (שכותרתו: "ההצעה מאושרת"), (להלן: המסמך מיום 7.11.12), כי הנתבעת תשלם לתובעת עבור המופע סך של 48,000 ש"ח, כולל מע"מ. מכאן, שהתובעת הוכיחה את הנזק שנגרם לה בגין ביטול המופע בסך של 13,000 ₪ כולל מע"מ (48,000 פחות 35,000). כידוע שעור המע"מ בשנת 2012 עמד על 17%, מכאן שהסכום ללא מע"מ עומד על סך של 11,111 ₪ (לא כולל מע"מ). 32. הפיצוי בגין הרווח שנמנע מהתובעת בגין הקייטרינג שבוטל - על פי האמור במסמך מיום 7.11.12, הנתבעת היתה אמורה לשלם לתובעת עבור הקייטרינג סך של 72,600 ₪. סכום זה כולל את הסך של 25,000 ₪ בגין האולם העליון בבית החייל , בו אמור היה להיערך הקיטרינג. דהיינו, עלות הקיטרינג עצמו היתה אמורה להיות בסך של 47,600 ₪ (72,600 פחות 25,000), כולל מע"מ. תוצאת הפחתת שעור המע"מ של 17% מהסך של 47,600 ₪, היא 40,684 ₪. בדוא"ל מיום 29.10.12 שהנתבעת שלחה לתובעת, הנתבעת אישרה, כי התובעת תקבל 10% מחברת אוהל מועד (המשכירה של האולם) בגין הקיטרינג. מכאן, שהתובעת הוכיחה את נזקיה בגין הפסד רווחים מהקיטרינג בסך של 4,068 ₪ ועוד מע"מ. 33. הפסד הרווח בגין ההפעלות - בנספח 20 מיום 30.10.12, הנתבעת מאשרת לתובעת הוספת 5% עמלת הפקה. התובעת רשמה על המסמך בכתב ידה, כי מדובר בעמלה בגין ההפעלות (האטרקציות). במסמך מיום 7.11.12, הנתבע מאשרת, כי עבור ההפעלות הנתבעת תשלם לתובעת סך של 11,963 ₪. 5% מהסך הנ"ל מסתכמים בסך של 598 ₪. 34. פיצוי בגין מכתב התראה של עורך דין בסך 491 ₪, כולל מע"מ - הפיצוי יכלל בהוצאות המשפט. 35. פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון - כאמור לעיל, התובעת תבעה פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין פגיעה בשמה הטוב ובגין עגמת נפש. התובעת לא הניחה כל תשתית ראייתית לטענתה, כי שמה הטוב נפגע כתוצאה מכשלון המשא ומתן בין הצדדים, לכן יש לדחות את תביעה לפיצוי בגין פגיעה בשמה הטוב. אני בסור כי התובעת זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש וכי הסכום שהיא תבעה בסך 10,000 ₪ ועוד מע"מ, הוא סכום סביר בנסיבות הענין. התוצאה 36. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 יום, את הסך של 30,418 ₪ ועוד הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪, - כל הסכומים כוללים מע"מ. תוך 15 יום, ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור. פיצוייםהפקה