פיצוי על תקלות בלווין טלוויזיה

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פיצוי על תקלות בלווין טלוויזיה: בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות (כב' הרשמת הבכירה ס' אלבו) מיום 18.7.13, שבגדרו התקבלה בחלקה תביעתה של המשיבה, והמבקש חויב לשלם לה סך של 4,285 ₪ והוצאות משפט. אלה עיקר העובדות הנחוצות לעניין: המבקש הוא בעל עסק להתקנה ולמכירה של אנטנות וצלחות לווין. המבקש התקין בביתה של המשיבה צלחת לווין ושלושה ממירים (להלן - המערכת), בתמורה לתשלום סך של 3,000 ₪. לצורך התקנת המערכת, התנתקה המשיבה משירותי חברת "יס", ובגין כך הוציאה סך 1,285 ₪. אחר שחלו שיבושים ובעיות קליטה, שלא תוקנו לשביעות רצונה, פנתה המשיבה בתביעה לבית משפט קמא, בגדרה טענה כי על המבקש להשיב לה את הסכום ששולם עבור התקנת המערכת, לשאת בתשלום הקנס ששולם לחברת "יס" בגין ההתנתקות וכן לפצותה בגין נזק נטען לתשתית התקשורת בביתה ובגין עוגמת נפש. המבקש מצידו הגיש תביעה שכנגד, שבגדרה טען כי תיקן את הדרוש תיקון במערכת, אך המשיבה לא שילמה לו בגין כך, אף שהתיקון נעשה אחר שחלפה שנת האחריות. בית משפט קמא מצא להעדיף את גרסתה העובדתית של המשיבה וקבע, כי התקנת צלחת הלוויין בוצעה ביום 8.1.12, וכי המשיבה פנתה למבקש עוד בתקופת האחריות והתלוננה על היעדר קליטה, אך המבקש לא פעל לתיקון התקלה. כיוון שכך, נדחתה טענת המבקש כי התקלה ארעה לאחר תקופת האחריות ונקבע, כי המבקש הפר את חובתו כלפי המשיבה כאשר לא פעל לתיקונה. כתוצאה מכך נותרה המשיבה עם מערכת לוויין שאינה ממלאת את יעודה. כפועל יוצא מכך שהמבקש הפר את התחייבותו כלפי המשיבה, נקבע כי זכאית היא לביטול העסקה ולהשבת הסכום ששילמה בגין התקנת המערכת. כן קבע בית המשפט, כי על המבקש לפצות את המשיבה בסכום הקנס ששילמה לחברת "יס", כיוון שהניתוק נעשה לפי עצת המבקש, שעשה שימוש בתשתית של חברת "יס" לצורך התקנת המערכת. בית המשפט דחה את התביעה לפיצוי בגין הפגיעה בתשתית התקשורת ועוגמת נפש, כיוון שלא הוכחו. על יסוד דברים אלה, גם נדחתה התביעה שכנגד שהגיש המבקש. מכאן בקשת רשות הערעור, שבגדרה טוען המבקש כי המועד שבו הותקנה המערכת בבית המשיבה היה יום 7.12.11, ולא כפי שקבע בית משפט קמא, ולכן מועד פנייתה של המשיבה אליו נעשה לאחר תום שנת האחריות. בתמיכה לטענה זו מצרף המבקש העתק חשבונית מיום 7.12.11, שלפיה שילמה המשיבה במועד זה סך של 1,000 ₪ במזומן, וסך נוסף של 2,000 ₪ בשיק דחוי ליום 5.1.12. לחלופין טוען המבקש, כי ביטול העסקה מקים לו זכות נגדית לקבל לידיו את הציוד השייך למערכת שנותר בביתה של המשיבה. בהקשר זה מוסיף המבקש, כי המשיבה נהנתה מן הציוד במשך שנה וחודש, ויש להביא עניין זה בחשבון במסגרת סכום הפיצוי שנפסק. בתשובתה ציינה המבקשת, כי אין היא מתנגדת להשבת הציוד הקשור למערכת לידי המבקש, אלא שלשיטתה יש להורות כן רק כנגד הפקדת הסכום שנפסק לטובתה בקופת בית המשפט. דיון עיקרה של בקשת רשות הערעור דנן הינו השגה על ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי ערכאה דיונית, בדבר מועד התקנת המערכת בביתה של המשיבה ומידת הענותו של המבקש לפניותיה. ממצאים אלו נקבעו על יסוד התרשמותו של בית משפט קמא ממהימנותם של העדים שעמדו בפניו ואף נתמכו במועד הודעת הניתוק שהמשיבה מסרה לחברת "יס". בית משפט קמא התייחס בפסק דינו לקבלה שהוצגה בידי המבקש, אך לא מצא לייחס לה משקל. זאת לנוכח עדותה של המשיבה, שהייתה אמינה בעיניו, כי לא נמסרה לידיה קבלה כנגד הסכום ששילמה בגין התקנת המערכת. בקביעות עובדתיות כגון דא, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. הדברים מודגשים ביתר שאת כאשר מדובר בבקשות רשות ערעור המוגשות על פסקי דין של בית המשפט לתביעות קטנות. ביחס לאלה הכלל הוא, כי אין להיעתר לבקשה, אלא במקרים החריגים שבהם מדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה (ראו: בר"ע (י-ם) 244/90 יאיר נ' פרנקל, פ"מ כרך תשנ"א (3) 309, 314-315; בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח (פורסם במאגרים, 3.4.08)). בכל הנוגע לקבלת תביעתה של המשיבה ולחיובו של המבקש בהשבה ובפיצויים, לא מגלה פסק דינו של בית משפט קמא טעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, המצדיקה מתן רשות ערעור. עם זאת, קבלת תביעת המשיבה וביטול ההסכם שבינה לבין המבקש מקימה חובת השבה הדדית, מכוח סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובע כי "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה...", כמו גם מכוח הוראת סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971. ביטול ההתקשרות בין הצדדים מקים אפוא למבקש חובה להשיב למשיבה את תמורת ההתקשרות, אך במקביל מקים גם חובה למשיבה להשיב לידי המבקש של הציוד הקשור למערכת שהותקן בביתה. למעשה, עניין זה אינו שנוי במחלוקת, אחר שהמשיבה ציינה בתשובתה כי אין היא מתנגדת להשבת הציוד, אלא שלשיטתה השבת הציוד צריכה להיעשות כנגד הפקדת הסכום הפסוק בקופת בית המשפט. אחר שבחנתי את הדברים, לא מצאתי כי נסיבות המקרה הן כאלה המצדיקות חריגה מן המתווה הדיוני המקובל, על דרך חיובו של המבקש בהפקדת הסכום הפסוק בקופת בית המשפט כתנאי להשבת הציוד. מובן כי על כל צד לפעול בהתאם להוראות פסק הדין. סוף דבר: פסק דינו של בית משפט קמא נותר על מכונו, לרבות ההוראות האופרטיביות שבפסקה 24. עם זאת, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל ביחס לרכיב ההשבה הנגדית של הציוד השייך למערכת לידי המשיב. לפסק הדין תתווסף אפוא הוראה המורה למשיבה להשיב לידי המבקש את הציוד הקשור למערכת שהותקן בביתה, וזאת כנגד תשלום החוב הפסוק. לנוכח תוצאת פסק הדין, ושיתוף הפעולה של הצדדים בקידום ההליך, איני מוצאת לעשות צו להוצאות והעירבון יושב לידי מפקידו. פיצוייםטלויזיה