קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פיצוי על טיל שנורה על ידי צה''ל: 1. הנתבעת בקשה לדחות את התביעה על הסף, שכן עומדת לה לטענתה, הגנת "פעולה מלחמתית", ע"פ הוראות ס"ק 5(א) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952. הוחלט לקבל את הבקשה, ולדחות את התביעה על הסף. להלן הנימוקים. 2. התובעים, עזבונותיהם ויורשיהם של המנוחים ז"ל, תושבי רצועת עזה, תבעו לפצותם עבור נזקיהם, כתוצאה ממות המנוחים, ביום 23.2.08 - ימים ספורים קודם תחילת מבצע "חורף חם", כתוצאה מפגיעת טיל שנורה ע"י חיילי צה"ל, בעת ששהו, לטענת התובעים, במסגרת בילוי תמים ושגרתי, סמוך למבנה ממזרח לעיירה בית - חנון, כ - 1.2 ק"מ, ממערב לגדר המפרידה, בין שטח רצועת עזה ושטח מדינת ישראל. התביעה הוגשה במקור, בבית משפט השלום בנצרת, והועברה לבית משפט זה, ע"פ החלטת כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז הצפון, הש' ג'. אזולאי מיום 3.9.12, בעקבות תיקון מס' 8 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, אשר שינה את כללי הסמכות המקומית, לענין תביעות נגד המדינה, בשל נזק שנגרם, כתוצאה ממעשה של צבא הגנה לישראל. 3. הנתבעת הכחישה טענת התובעים, כי המנוחים שהו במקום בו נפגעו, במסגרת בילוי תמים. לטענתה, זוהו המנוחים, באיזור אשר שימש כמרחב שיגור רקטות, אל עבר ישראל, כאשר ביצעו פעילות, שנחזתה כהכנה לשיגור רקטות אל עבר ישראל. כן טענה הנתבעת, טענת סף, לפיה, בין אם היו המנוחים בפועל, חלק מחוליית טרור, אשר עסקו בהכנה לירי רקטות, ובין אם, כטענת התובעים, נמצאו במבנה, סמוך לגדר המערכת, במסגרת בילוי תמים, היה המעשה כתוצאה ממנו נפגעו המנוחים, בגדר "פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק הנזיקים האזרחיים בתקופה הרלוונטית (טרם תיקון מס' 8 לחוק): "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות, שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". הנתבעת טענה, כי היא פטורה מאחריות בנזיקין, בגין המעשה המיוחס לה בכתב התביעה, מכח הוראת ס"ק 5(א) לחוק המורה: "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על - ידי פעולה מלחמתית של צבא - הגנה לישראל". 4. התובעים טענו בתשובתם, בין היתר, כי ירי הטיל הנטען בכתב התביעה, לא היה בגדר פעולה מלחמתית, שכן עובר לביצועו, היה האיזור שקט לחלוטין, ולא בוצעה במקום כל פעילות צבאית. התובעים הפנו, בין היתר, להחלטת ביהמ"ש המחוזי הנכבד בת"א 48460-12-01 עז' המנוח מחמוד טארק מנצור ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 17.2.13), במסגרתה, נדחתה בקשה לדחיית התביעה על הסף. יצוין, כי במסגרת אותו הליך נטען, כי התובעים נפגעו מירי טנקים ומטוסים, שבוצע אל עבר מפגינים שהשתתפו לטענת התובעים "...בהפגנות מחאה לא אלימה...", ונקבע, כי נוכח הטענה האמורה, לא ניתן לשלול האפשרות, כי הפעולה שבצעו כחת צה"ל במקום, היתה פעולת שיטור. 5. יש להצטער על אבדן חיי אדם, ועל הסבל שנגרם לבני משפחות המנוחים. סבלם של בני משפחות המנוחים, אינו מוטל בספק, בין אם נהרגו המנוחים כאזרחים תמימים, ובין אם עסקו בפעילות טרור. מכל מקום, ההכרעה בשאלת החבות הנזיקית, יכולה להעשות, רק בגדר הוראות הדין הרלוונטי - חוק הנזיקים האזרחיים, במסגרתו מוקנה לנתבעת פטור מוחלט, מחבות בנזיקין, מקום שהמעשה בגינו נתבעה, היה "פעולה מלחמתית", ובמקרה כזה, אין ביהמ"ש רשאי, להידרש לצורך בפעולה, לשיקולים בגינה בוצעה, או לסבירותה. 6. נוכח הנטען בכתב התביעה, ובתצהירי עדי התביעה, נראה כי המעשה המיוחס לחיילי צה"ל, היה, ככל שאכן נעשה על ידם, בגדר פעולה מלחמתית, כהגדרתה בהוראת חוק הנזיקים, בתקופה הרלוונטית, כפי שהתפרשה בהלכה הפסוקה. השאלה, אם מעשה אשר גרם נזק, מהווה פעולה מלחמתית, עשויה להיבחן לא רק ע"פ טיב הפעילות הספציפית, במהלכה נגרמה הפגיעה, אלא גם על רקע רצף האירועים ומכלול הפעילות של הכוחות, אשר נטלו חלק באירוע [ע"א 1459/11 עזבון המנוח (נביל) נאפע חרדאן ואח' נ' מדינת ישראל משרד הביטחון (ניתן ביום 16.6.13)]. נפסק, כי כאשר מדובר בפעולה אשר מראשיתה, לא נועדה להיות "פעילות שיטור", אלא פעולה מלחמתית, כנלמד , בין היתר, ממאפייניה, מזהות הכוח הפועל, ומן הסיכון הנשקף לכוח, מתחילה, פוחתת חשיבות שאלת עוצמת הסיכון, אשר נשקף לכוח, ברגע ביצוע הפעולה [רע"א 3866/07 מדינת ישראל נ' עאטף נאיף אלמקוסי (ניתן ביום 21.3.12), בסעיף 25 לפסק הדין]. כאשר מדובר בירי טיל, ע"י כח צבאי, לעבר שטח עויין, בנסיבות המתוארות בתצהירי עדי התביעה, ברי כי אין מדובר בפעולה שיטורית או מנהלית, כי אם בפעולה מלחמתית, וע"כ, נכון לקבל את הבקשה, ולדחות את התביעה על הסף [ר' לענין זה בין היתר ת"א (מח' ב"ש) 14833-11-12 עז' המנוח אשרף פארוק אלמג'רבי ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (ניתן ביום 17.2.13), ת"א (מח' ב"ש) 37687-12-10 עז' המנוח מוצטפא מוניב סרסור ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (ניתן ביום 14.2.13), ת"א (מח' ב"ש) 7485-01-11 עז' המנוח ערפה האני עבד אלדאים ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (ניתן ביום 7.2.13), וכן ת"א (מח' ב"ש) 40563-12-10 עז' המנוח מוחמד עטיה ח'רף ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (ניתן ביום 7.2.13)]. גם אילו הוכח, כי התובעים נהרגו בעת בילוי תמים, וכי החיילים שירו את הטיל, זיהו אותם בטעות כחוליית משגרי רקטות, לא היה בכך לשלול, את היות הירי, בגדר פעולה מלחמתית (מה גם שאין חולק, כי המנוחים, היו בעת פטירתם בחורים צעירים בני 19 עד 25 שנים, ושהו עובר לפגיעה בהם, סמוך לגדר הגבול, בשטח שיכול היה לשמש, ואפשר שגם שימש בפועל, כאיזור שיגור רקטות. יש גם לזכור כי התקופה - ערב מבצע "חורף חם", היתה תקופה, בה נורו תדיר רקטות, אל עבר ישובי הנגב המערבי). כך, טענות התובעים, לענין העדר הצדקה לפעולה, אין בהן לשנות את המסקנה האמורה, שכן, שאלות כגון חוקיות המעשה על פי חוקי המשפט הלאומי, מדתיותו וסבירותו, הינן שאלות נפרדות, משאלת היות המעשה, בגדר פעולה מלחמתית [ר' ע"א 4122/09 מוחמד זגייר נ' המפקד הצבאי (ניתן ביום 2.1.12), בסעיף 7 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה]. יש לדחות טענת התובעים, לפיה יש להימנע מסילוק התביעה על הסף, מן הנימוקים שפורטו בהחלטת ביהמ"ש המחוזי הנכבד, בת"א 48460-01-12 עז' המנוח מחמוד טארק מנצור ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל, שכן, כאמור לעיל, באותו הליך טענו התובעים, כי הירי בוצע אל עבר אזרחים שהשתתפו בהפגנה, ומשכך, לא ניתן היה לשלול, כי המדובר בירי שמטרתו היתה שיטורית ולא צבאית, מה שאין כן בעניננו, כאשר לא נטענה כל טענה, העשויה ללמד, כי הירי בוצע במסגרת פעולה שיטורית. 7. על אף הצער, נוכח אובדנם של התובעים וסבלם, יש לפסוק לזכות הנתבעת הוצאות המשפט בגין דחיית התביעה, מן הנימוקים שפורטו בהרחבה, בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי הנכבד בת"א (מח' ב"ש) 5193/08 חברת מסרי גבון בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (ניתן ביום 15.4.12). יצויין ויודגש לענין זה, כי מדברי ב"כ התובעים, עו"ד יונס, בהליכים אחרים, עולה, כי ההליכים בתביעות מסוג זה, של תושבי רצועת עזה, ממומנים בד"כ, ע"י המרכז הפלסטיני לזכויות אדם בעזה, אשר אף מעסיק את עו"ד יונס כשכיר מטעמו, ולא ע"י התובעים עצמם. המרכז, ולא התובעים עצמם, הוא המפקיד בד"כ את הערובה בה מחויבים התובעים, ע"פ החלטות בתי המשפט, מכח הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. בנסיבות הענין, נוכח היקף ההתדיינות במסגרת התביעה, עוד קודם העברתה לבית משפט זה, כאמור לעיל, וכאשר הדיון בתביעה הסתיים ללא שמיעת ראיות, נכון להעמיד את סכום ההוצאות, לרבות שכר בטלת ב"כ הנתבעת, על 10,000 ₪. 8. התביעה נדחית אפוא על הסף. ההוצאות הפסוקות בסך 10,000 ₪, תועברנה אל הנתבעת, מתוך הפקדון אשר הופקד בגזברות בית משפט השלום בנצרת, ע"פ החלטת כב' הש' ע, טאהא מיום 5.11.09. יתרת האגרה, תשולם גם היא מתוך הפקדון, והסכום הנותר, יועבר אל התובעים, או אל הגורם שהפקיד את הפקדון עבורם, באמצעות עו"ד יונס. צבאפיצוייםצה"ל