פיצוי על אלימות נגד נהג

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פיצוי על אלימות נגד נהג: לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף עקב תקיפה. התובע, יליד 1957, טוען בכתב התביעה המתוקן, כי שני הנתבעים אחראים לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מכך שתקפו אותו ביום 26.10.02. הנתבע 2 לא התגונן מפני התביעה וביום 15.12.10 ניתן כנגדו פסק דין. הנתבע 1 (להלן גם: "הנתבע") התגונן מפני התביעה אך לא התייצב לדיון ההוכחות שנקבע על מנת להיחקר על תצהירו ובהתאם לכך תצהירו לא התקבל כראיה בתיק. יוער, כי הנתבע הגיש כנגד הנתבע 2 הודעה לצד שלישי טרם תיקון כתב התביעה, אך לא הגיש הודעה מתוקנת וגם לא הציג אישור מסירה לגבי ההודעה. בנסיבות אלו אני מורה על מחיקת ההודעה. כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בגין ארוע התקיפה נושא התובענה במסגרת ת.פ. (ת"א) 3620/04 בבית משפט השלום בתל - אביב. בהתאם לעובדות שנרשמו בכתב האישום הנתבע נסע במהירות, סיכן את שלימות גופם של התובע ושל בתו בת השמונה וכמעט פגע בהם ברכבו. בתגובה מחה על כך התובע בדברים. הנתבע עצר את הרכב, נסע לאחור לכוון התובע, נעצר, ושני הנתבעים יצאו מהרכב ופנו לכוון התובע ובתו. בהמשך, תקף הנתבע 2 את התובע בכך שבעט בחזקה ברגלו והכה באגרופו בפניו. הנתבע עמד לצד הנתבע 2 בעת התקיפה. לאחר התקיפה נמלטו שני הנתבעים מהמקום, כאשר הנתבע נוהג ברכב. הנתבע הרים את מכסה תא המטען האחורי של הרכב טרם ההימלטות מהמקום, כדי למנוע רישום מספר הרכב. לנתבע יוחסו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט. במסגרת הכרעת הדין מיום 21.11.05, שניתנה לאחר שמיעת ראיות, הרשיע בית המשפט את הנתבע בעבירת שיבוש מהלכי משפט וכן בסיוע לתקיפה בנסיבות מחמירות. במסגרת הכרעת הדין נקבע כי "הנאשם עצר את הרכב ונסע לאחור, בתגובה מיידית לקללות שהשמיע המתלונן, אפשר יציאת האחר מן הרכב כשגם הוא יוצא מחוץ לרכב, כשאף לטענתו, צפה כי האחר יחבול במתלונן". נקבע, כי, בנוסף לכך שצפה את ההתרחשות ואפשר את ההתנהגות האלימה של האחר, לא מנע הנתבע את ההתנהגות העבריינית. נקבע כי "מעורבותו הפיסית של הנאשם תואמת יותר את היותו מסייע לעבירה ולא מבצע עיקרי, שכן לא נטל כל חלק בבצוע מעשה האלימות עצמו". עוד נקבע, לגבי היסוד הנפשי, כי "מכלל הנסיבות עולה לפחות אדישות של הנאשם לגבי העשייה העבריינית, ואף למעלה מכך". נקבע, לאור זאת, כי הנתבע סייע למעשה של תקיפה חבלנית. במסגרת גזר הדין מיום 21.11.05 הוטל על הנתבע מאסר מותנה בן שמונה חודשים, קנס בסך 5000 ₪ ופיצוי לתובע בסך 12,000 ₪. התובע טוען בסיכומיו כי, בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות"), ממצאי פסק הדין בתיק הפלילי מהווים ראיה מכרעת בתיק זה. התובע טוען, כי העובדה שהבעיטה בגופו הייתה מרגלו של הנתבע 2, אין בה כדי לגרוע מאשם הנתבע ומאחריותו בסיוע לתקיפה. הנתבעים שניהם חבים יחד ולחוד כלפיו. הנתבע טוען בסיכומיו, כי כלל לא תקף את התובע ולכן אינו חייב לפצותו. נטען כי הוא והנתבע 2 אינם מעוולים במשותף. אין מדובר בשניים שפעלו בצוותא. גם בתיק הפלילי נקבע שהנתבע היה מסייע בלבד. בכל מקרה, נטען, חלקו של הנתבע 2 צריך להיות גדול יותר. בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות, הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע הוא בעל דין במשפט האזרחי. בענייננו, לא התבקשה, וממילא לא ניתנה, רשות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי. הממצאים בהכרעת הדין מהווים ראיה מכרעת, אותה לא ניתן לסתור בהליך זה. לפיכך, אני קובעת כי הנתבע סייע לנתבע 2 בתקיפת התובע, בכך שעצר רכבו ונסע לאחור, לאחר שהתובע העיר לו על אופן נסיעתו, יצא עם הנתבע 2 מהרכב, צפה את תקיפת התובע על ידי הנתבע 2, אפשר התקיפה, לא מנע אותה, ולאחר מכן נמלט מהמקום יחד עם הנתבע 2, כאשר הוא נוהג ברכב ואף מנסה למנוע את רישום מספר הרכב. כיון שהנתבע הורשע בסיוע לתקיפה, הרי שיש לקבוע כי מתקיימים בעניינו יסודות עבירת הסיוע, בהתאם לסעיף 31 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 : "מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע". אכן, הנתבע עצמו לא תקף באופן פיסי את התובע ולא השתמש באופן ישיר בכח כנגד התובע, כך שיסודות עוולת התקיפה, בהתאם לסעיף 23 לפקודת הנזיקין, אינם חלים בענייננו, אלא, שחבות הנתבע קמה בהתאם לסעיף 12 לפקודת הנזיקין הקובע: לענין פקודה זו, המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשר אותם, יהא חב עליהם". הנתבע, בהתאם להכרעת הדין במשפט הפלילי, סייע, הרשה ואפשר את התקיפה ולכן הוא חב כלפי התובע בגין התקיפה. היסוד הנפשי הנדרש לצורך חבות בהתאם לסעיף 12 האמור הוא מודעות למעשה העוולה, המתקיימת בענייננו, בהתאם לממצאי פסק הדין בתיק הפלילי (ראה: ע"א 6871/99 רינת נ' רום, פ"ד נו(4) 72 [2002]; ע"א 3024/10 ויינר נ' מויאל, 2.4.13). סעיף 11 לפקודת הנזיקין קובע: "היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד". בהתאם לכך, שני הנתבעים חבים כלפי התובע בגין הנזק שנגרם לו עקב התקיפה, יחד ולחוד. בהעדר הודעה לצד שלישי אין מקום לדון בחלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם. בכל מקרה, יודגש, גם אם הייתה נדונה ההודעה לצד שלישי, החבות כלפי התובע היא יחד ולחוד. נפנה להעריך את נזקי התובע עקב התקיפה. לתובע נגרם שבר פתוח בעצמות שוק רגל ימין. הוא נותח והשבר קובע באמצעות מסמר תוך לשדי עם ברגים. הוא אושפז חמישה ימים. מטעם התובע הוגשה חוות דעת רפואית מיום 13.12.10, ערוכה על ידי ד"ר רון ארבל, מומחה בכירורגיה אורטופדית. ד"ר ארבל ציין, במסגרת חוות דעתו, כי השבר התאחה כהלכה, אך התובע מתלונן על כאבים באזור השבר המגבילים אותו בהליכה, ריצה ובפעילות מאומצת. המומחה ציין, כי בצילום נראה, שבאזור הברך קיימת הסתיידות קדמית באזור האינסרציה של המסמר והסתיידות באזור גיד הפיקה עם אוסטאופיט גדול של קוטב תחתון של פיקה, המסבירים את תלונותיו של התובע ואת המגבלה התפקודית. ד"ר ארבל קבע, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בהתאם לתקנה 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. עוד נקבע, כי התובע סבל מאי כושר מלא תקופה בת ארבעה חודשים וחודשיים נוספים סבל מנכות זמנית בת 50%. הנתבע לא הגיש חוות דעת מטעמו וגם לא ביקש לחקור את המומחה מטעם התובע. הנתבע טוען בסיכומיו, כי הנכות שנקבעה בחוות הדעת ניתנה רק על סמך תלונותיו הסובייקטיביות של התובע. עוד נטען, כי המומחה לא דן בקשר הסיבתי בין מגבלות התובע ובין הארוע וגם לא התייחס לעברו הרפואי. נטען, כי ייתכן וההסתיידות בגיד בברך רגלו הימנית של התובע היא הסתיידות טבעית שנוצרה במהלך השנים בעקבות מאמץ פיסי. טענות הנתבע הן טענות בעלמא, אשר אינן מגובות בחוות דעת רפואית. המומחה, כאמור, גם לא זומן לחקירה על חוות דעתו. חוות דעת המומחה מפורטת ומנומקת, מבוססת על כלל הנתונים הרפואיים הרלוונטיים ועל בדיקתו, ובהעדר חוות דעת או מסמכים רפואיים הסותרים אותה, יש לקבלה. אני קובעת, אם כן, כי הנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לתובע עקב הארוע עומדת על 10%. התובע מציין בתצהירו כי "במשך כל השנים עבדתי בעבר כעצמאי במתן שירותי שליחויות למשרדים חברת ביטוח וסוכנויות ביטוח, תקופות רבות כעצמאי ולעיתים כשכיר ולעיתים כשותף במשרד למתן שירותי שליחויות כאשר אני לא נחשף מטעמים שונים. כך היה ביחס לעסק בשם רון ספיד משה זהבי שנתן שירותים לדקלה חברה לביטוח כאשר אני בפועל בצעתי את עבודת שליחות והייתי שותף סמוי בעסק". הוא ציין כי הכנסתו עמדה על סך של 12,000 ₪ נטו לחודש. הוא ציין כי לאחר התאונה "לנוכח עיסוקי בבצוע עבודות שליחויות באמצעות קטנוע באופן המחייב גם עמידה, הליכה הייתי מוגבל לחלוטין תקופה ממושכת של לפחות שנתיים, ולאחר מכן חזרתי באופן חלקי לעבודה". עוד ציין כי "בעקבות התאונה ומגבלותיי איבדתי חלק ניכר מלקוחותי, הפכתי למשך תקופה ממושכת עובד שכיר". עוד מציין התובע בתצהירו כי היה מוגבל בניידות תקופה ממושכת והיו לו הוצאות נסיעות, הוצאות רפואיות וכן נעזר במשפחתו לאחר הניתוח שעבר. התובע לא צירף לתצהירו כל אסמכתא לגבי השתכרות כלשהי, לא לפני התאונה ולא אחריה. צורף פלט מחשב של כרטסת הנהלת חשבונות הנושא את הכותרת "דקלה חברה לביטוח - שנת המס 2003" ומסמך דומה לגבי שנת המס 2002, המתייחס לשם: "שירותי רון ספיד - משה זהבי". שמו של התובע אינו מצוין במסמך כלשהו. בחקירתו נשאל התובע לגבי אסמכתאות להשתכרותו והפנה למסמכים אלו. הוא נשאל לגבי תאונות קודמות וציין כי "הייתה לי פריצת דיסק בגב. שאז השתקמתי וחזרתי לעבוד אבל בתאונה נשוא הדיון לא חזרתי לעבוד" (עמ' 17). עוד ציין כי "עד היום אני מטופל אצל הרופא שלי ומקבל זריקות בשל הרגל הימנית שלי...מאז אני לא עובד ואני חי מהבטחת הכנסה" . לגבי העזרה שקיבל ציין: "מי שטיפל בי בביתי זו אמי, וגם חברים באו ועזרו, וגם באה רופאה עם מונית כל הזמן להזריק לי בבטן...קניתי מגף ב 1000 שקל ואיבדתי את הקבלה". לגבי עבודתו כעצמאי ציין: "לא דיווחתי, סגרתי את התיק בשנת 2005. לביטוח לאומי דיווחתי. דיווחתי על הכנסותי כעצמאי...בשנת 2000 נפרדתי מגרושתי שעשתה לי עיקולים, בשנת 2004 פתחתי שוב תיק במס הכנסה, בשנת 2005 סגרתי אותו. ביקשתי מחבר שיחליף אותי. רציתי להביא מכתב מחברת הביטוח כמה שנים עבדתי אצלם ולא הביאו לי" (עמ' 18). "לאחר הארוע היה לי עיקול על מזונות, חבר שלי עשה את העבודה ואני הייתי שותף סמוי שם" (עמ' 19). הנתבע הגיש תיק מוצגים ובו מסמכים רפואיים, המתייחסים למצבו של התובע עובר לתאונה. בין היתר, עולה מהמסמכים, כי התובע עבר מספר תאונות דרכים. משנת 1996 התלונן על כאבים בכפות הרגליים, בשורש כף יד שמאל, במרפק שמאל ובגב, עם הקרנה לשתי הרגליים. התלונות על כאבים בשתי הרגליים נמשכו גם בשנת 2001. בגין תאונת עבודה משנת 1992 נקבעה לו במוסד לביטוח לאומי נכות בת 25%. עוד עולה ממסמכי המוסד, כי נקבעו לו נכויות לצמיתות כדלקמן: בגין יתר לחץ דם - 10%, סכרת - 5%, דלקת בקיבה - 5%, שבר בשורש כף יד שמאל - 10%, הגבלה בעמוד השדרה המתני - 10%, כאבי צוואר - 5%, קרע בכתף מצד ימין - 10%. התובע טוען בסיכומיו כי אכן לא היה "מסודר" בניירת ובשל מגבלות והליכים משפטיים עם גרושתו נאלץ לבצע עבודותיו כשותף סמוי לעסק שליחויות שנוהל על ידי צד שלישי. הוא טוען כי, לכל הפחות, יש לחשב הפסדיו על בסיס השכר הממוצע במשק. הוא עותר לפיצוי בגין ארבעה חודשי אי כושר מלאים וכן בגין אי כושר חלקי למשך חודשיים נוספים. הוא טוען, כי עד היום הוא מוגבל בעבודתו. עוד עותר התובע לפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד, עד גיל 67, בהתאם לנכות תפקודית גבוהה יותר מנכותו הרפואית. עוד עותר התובע לפיצוי בגין הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג' לעבר ולעתיד. הנתבע טוען בסיכומיו כי בהעדר ראיות להשתכרות כלשהי על ידי התובע הוא אינו זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד. בהעדר קבלות על הוצאות כלשהן, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הוצאות רפואיות, נסיעות או עזרת צד שלישי. התובע עותר, כאמור, לפיצוי בגין הפסדי שכר, אך אינו מצרף אסמכתא כלשהי לגבי השתכרות עובר לתאונה וגם אחריה. גם אם לא דיווח על הכנסותיו לרשויות, יכול היה להביא עדים אשר יעידו לגבי השתכרותו, שותפים או לקוחות, אם אכן עבד. אין בדל ראיה להשתכרות כלשהי עובר לתאונה מאז נפגע בתאונת עבודה, בשנת 1992. התובע גם סובל מנכויות בתחומים שונים, כפי שעולה ממסמכי המוסד, ללא קשר לתאונה ועוד לפני התאונה. בנסיבות אלו, בהעדר ראיות להשתכרות כלשהי, וממילא, להפסדים כלשהם, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר או לעתיד. גם לגבי הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעות ועזרת צד שלישי לא הובאו ראיות כלשהן. בנסיבות אלו, נוכח טיב הפגיעה, ימי האשפוז ותקופת ההחלמה שנדרשה לאחר מכן, אעמיד את גובה הפיצוי בגין ראשי נזק אלו, לעבר ולעתיד, מעבר לעזרה המקובלת בין בני משפחה ומעבר להוצאות המכוסות על ידי קופת החולים, על סכום כולל של 5000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית. בגין כאב וסבל, נוכח גילו של התובע, נסיבות הארוע וטיב הפגיעה, אעמיד את סכום הפיצוי על סכום כולל של 60,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית. מסכום הפיצוי ינוכה הסכום ששילם הנתבע לתובע בהתאם לפסק הדין בתיק הפלילי, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו ועד היום. ליתרת הפיצוי יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 23.6% כולל מע"מ והוצאות המשפט (אגרה והוצאות מומחה), כל הוצאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה ועד היום. הסכומים ישולמו לידי ב"כ התובע בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין לידי ב"כ הנתבע ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. אלימותפיצויים