פיצוי כספי בגין גרימת שריפה

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פיצוי כספי בגין גרימת שריפה:

1. כללי
בפניי תביעת שיבוב שהוגשה על ידי התובעת, חברה לביטוח כנגד המועצה הדתית בבאר שבע בגין נזקים בסך של 39,322 ₪ שנגרמו למבוטחת שלה, מסעדת בלה פיצה ופסטה בע"מ (להלן: "המבוטחת") בעקבות שריפה שפרצה בה ביום 18/4/2011 בעת ביצוע הכשרת המטבח לקראת חג הפסח במסעדה המבוטחת.

2. טענות התובעת
לטענת התובעת במהלך עסקיה בטחה את המבוטחת בפוליסת "הכל כלול" לעסקים מספר 839030499/11 אשר כסתה המבוטחת כנגד נזקים שהיו עלולים להיגרם למבנה ולתכולת המסעדה.

ביום 18/4/2011 כנטען בכתב התביעה, עת עסק עובד הנתבעת בהכשרת הכיריים של המסעדה לפסח באמצעות מבער ומבלי שפרק את הכיריים וניתק את אספקת הגז אליהם, התלקחה אש בכיריים והתפשטה ברחבי המסעדה.

לטענתה, השריפה ארעה כתוצאה מרשלנותם ו/או חוסר זהירותם ו/או פזיזותם של הנתבעת, עובדיה ומנהליה, שכן הנתבעת אחראית למעשיהם הרשלניים של עובדיה על יסוד האחריות שילוחית של מעביד למעשיהם ולמחדליהם של עובדיו. משכך נטען שהנתבעת אחראית לפרוץ השריפה ולהתפשטותה ועליה לפצות התובעת על מלוא נזקיה.

התובעת הוסיפה וטענה שאין באפשרותה לדעת את הנסיבות הממשיות שגרמו לשריפה שכן השריפה נגרמה על ידי מבער וארוע השריפה מתיישב יותר עם העובדה שעובד הנתבעת לא שמר על זהירות סבירה ולכן רובצת על הנתבעת חובת ההוכחה בדבר העדר רשלנות.
3. טענות הנתבעת
מנגד, טענה הנתבעת שדין התביעה להידחות.

לטענתה, ככל שאכן עבד עובד במקום הוא היה עובד של המבוטחת. הנתבעת אף הכחישה את סיבת פריצת האש וטענה שאין לה כל קשר למבער.

לגרסתה, משגיח כשרות אינו עובד המועצה הדתית, אלא עובד העסק המבוטחת אשר מקיימת עימו יחסי עובד מעביד ומשכך, אין כל יחסי עובד מעביד בין המשגיח לבין המועצה הדתית.

הנתבעת גם הוסיפה וטענה שמעיון בחקירה שנערכה עולה כי אף אחד מעובדי הנתבעת לא טרח לנתק את ברז הגז, פעולה אשר היה בה בכדי למנוע השריפה. כן הוסיפה שהעובד שביצע ההכשרה דרש בטרם ביצע את הפעולה לנתק הגז ולהוציא את החצובות אותן נדרש ללבן מחוץ לעסק ונענה בשלילה על ידי עובדי המקום.

כן הוסיפה הטענה הנתבעת כי ביצוע הכשרת מטבח לקראת פסח נעשה באחריות בעל המסעדה המעוניין לפתוח עסקיו בחג ולכן משביקש בעל המסעדה להכשירה לחג, עליו מוטלת האחריות לביצועה ולא על משגיח הכשרות שאינו אמור לבצעה אלא רק להשגיח כי היא מתבצעת בהתאם להלכה ועליו, בעל המסעדה, להוכיח שלא התרשל.

4. דיון
בתיק נשמעו עדים רבים לרבות בעל המקום ועובדי המסעדה, כן העידו המפקח על משגיחי הכשרות אצל הנתבעת והמכשיר שביצע ההכשרה במסעדה המבוטחת. עם זאת, בלט בהעדרו משגיח הכשרות של המסעדה ולכך אדרש בהמשך.

5. השאלות במחלוקת


האם שלמה התובעת למבוטחת כמתנדבת.
מי התרשל וגרם לפריצת האש.
מהו גובה הנזק כתוצאה מהאירוע.


6. בעניין הנדון ולאחר שנשמעו עדויות עובדי המסעדה והמכשיר, אין מחלוקת והוכח די הצורך שהאש פרצה עת הבעיר המכשיר, מר בצלאל מדר (להלן: "המכשיר") אש מעל הכיריים בבית העסק של המבוטחת ולאחר מכן פרצה השריפה וכתוצאה מהשריפה נגרמו למבוטחת נזקים אשר הצדדים חלוקים ביחס לגובהם .

7. האם היה על התובעת לפצות המבוטחת בנסיבות העניין ועל פי הפוליסה
לטענת הנתבעת לא פעלה המבוטחת על פי הוראות הפוליסה בעת ביצוע ההכשרה. לגרסתה, לא מולאו התנאים הנדרשים בפוליסה, כך לא כוסו המקומות המועדים לשריפה (צינור הגז), לא היה ממונה אש ותנאי הסעיף הרלוונטי בפוליסה לא מולאו על ידי המבוטחת. הנתבעת הוסיפה וטענה שעובדת היותו של בעל המסעדה המבוטחת, מר אדיר דנילוביץ אחיו של ראש עיריית באר שבע צוינה בדו"ח החוקר ואף משאלות שנחקרו העדים ניתן היה ללמוד כי לגרסתה היה בעובדה זו בכדי להשליך על העובדה שהתובעת מהרה לפצות המבוטח חרף אי עמידה במלוא התנאים המפורטים בפוליסה לשם קבלת כיסוי ביטוחי.

מנגד טענה התובעת כי דין הטענה להידחות. לגרסתה התנאים המיוחדים לביצוע עבודות בחום בדף 4 לרשימה אינם חלים על האירוע דנן, שכן הם מתייחסים לעבודות חיתוך וריתוך ובכל מקרה מדובר בחיוב המוטל על קבלן המבצע את העבודה ובוודאי שאין בתנאים הללו בכדי להפחית מאחריות הקבלן. כן טענה התובעת שאין נפקות לאי מילוי התנאים נוכח העובדה שמטרת התנאים למנוע התפשטות האש ואילו במקרה דנן האש התלקחה ישירות על ידי הבערתה.
לגרסתה, בהתאם לסעיף 7 לתנאי הפוליסה אי קיום התנאים עלול אך לא חייב לפגוע בזכויות המבוטח.

סעיף 1 בפוליסה ל"תנאים מיוחדים לביצוע עבודות בחום" מגדיר "עבודות בחום" כביצוע עבודות חמות מכל סוג לרבות ריתוך או חיתוך באמצעות חום. משכך, אין לקבל טענת התובעת לפיה המונח מתייחס אך לעבודות ריתוך וחיתוך ומדובר בתנאי שחל על כל עבודה בחום.
משכך, לכאורה נראה שכטענת הנתבעת היה צורך לעמוד בתנאי הפוליסה לעניין זה ובכלל זה כיסוי חומרים דליקים ומינוי צופה אש.
במקרה דנן, אומנם לא הוכח שהמבוטחת עמדה בקיומם של התנאים הללו ולא הוכח שהמבוטחת מינתה אדם שתפקידו להיות צופה אש ולוודא כיסוי חומרים דליקים, אולם חרף האמור נראה כי חלות הוראות סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח") הקובע:
"הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים 18 ו-19 בשינויים המחוייבים".
במקרה דנן נראה שמדובר באמצעים שנועדו להקל על הסיכון ולא תנאים מקדמיים לתחולה (ראו לעניין זה ע"א (ת"א) 31572-12-11 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מרואן ג'למאנה (פורסם ביום 9/12/2012) ונראה שמדובר בדרישה שלו קוימה ספק באם היה בעמידה בתנאים בכדי להשפיע על תוצאות השריפה, שכן הספרינקלרים פעלו מיד והתיזו מים ואחד העובדים שהיה במקום הביא במהירות מטף והשפריץ מים יחד עם המכשיר.

משכך, חלות ההוראות הקבועות בסעיף 18 (ג) לחוק חוזה הביטוח. הנתבעת לא טענה כי בנסיבות העניין נעשה הדבר בכוונת מרמה או כי מבטח אחר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר ואף לא הוכיחה הטענות הללו ומשכך לא היתה רשאית התובעת לדחות תביעת המבוטחת אלא לכל היותר היתה רשאית לשלם דמי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי.

בנוסף, קובעות תקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה) תש"ם- 1980 בסעיף 4 שבפוליסה יפורטו האמצעים שעל המבוטח לנקוט להגנה על הרכוש. סעיף 4 (3) קובע שכאשר קרה מקרה ביטוח, חייב המבטח בתגמולי ביטוח מופחתים בלבד למעט במקרה בו "העובדה שהמבוטח לא נקט באמצעי ההגנה לא השפיעה על מקרה הביטוח".
במקרה דנן לא הוכח שאי נקיטה באמצעי הגנה השפיעה על המקרה הביטוחי ומדובר בטענה שאין לה זכר בכתב ההגנה.

כן נקבע בפסיקה בעניין זה כי:
"אם קיימות אפשרויות לפירושים שונים של הפוליסה או של העובדות בעטיין דורש המבוטח את הפיצוי על פי הפוליסה, וחברת הביטוח מעדיפה את הפירוש המזכה את המבוטח בתשלום, לא יורשה המזיק לפשפש בשיקולי חברת הביטוח, לפסלם ולדרוש הכרעה שיפוטית בשאלת חבות חב' הביטוח כלפי מבוטחה, כאילו היתה זו התדיינות בין המבטחת והמבוטח. מששלמה חברת הביטוח למבוטח, על פי פוליסה בת תוקף, תיבדק חובת התשלום מצידה למבוטח- לצורך העמדת זכות השיבוב שלה- על פי מידת סבירות שיקוליה, שהניעוה להכיר בחבותה ולבצע את התשלום".

(ראו עא 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4) 567ׂ).
אשר על כן, חברת הביטוח רשאית היתה לבחור את פירוש הפוליסה הפועל לטובת המבוטח ואין לקבל את טענת המזיק כנגד התשלום.
בהערת אגב אוסיף כי מדובר במדיניות ראויה שכן אחרת תימנע חברת הביטוח לשלם למבוטחים תגמולים על פי פוליסה או להגיע עימם להסדרים ובכך יאלצו להיגרר לבתי המשפט.
כך גם קבלת עמדת הנתבעת תביא לתוצאה בלתי ראויה שכן לולא פצתה חברת הביטוח את המבוטחת היה על המזיק לפצותה וככל שתדחה תביעת התובעת, יצא המזיק פטור בלא כלום ותוצאה שכזו אינה ראויה.
אומנם טענה הנתבעת כי העובדה שראש עיריית באר שבע הוא אחיו של בעלי המבוטחת, גרמה לכך שהתובעת מהרה לשלם למבוטחת מבלי לבדוק קיומם של תנאי הפוליסה אלא שטענה זו לא הוכחה כלל וכלל. כך גם לא הוכחה תועלת כלשהי לתובעת כתוצאה מהיותו של בעלי המבוטחת אחיו של ראש העיר.

נוכח האמור לעיל, הוכח די הצורך שהתובעת שלמה תגמולי ביטוח בהתאם להוראות פוליסת הביטוח בה היתה מבוטחת המבוטחת ואין מדובר בתשלום כמתנדבת.

8. הגורם הרשלן שבעטיו פרצה השריפה
תחילה יש להידרש לסוגיה כיצד פרצה השריפה.
הנתבעת טענה בכתב הגנתה שסיבת פריצת השריפה אין לה קשר לשימוש במבער. אלא שלעניין זה העיד המכשיר כדלקמן:
"יש את התחום של הכיריים עצמם, ההלכה בזה נוקטת שצריכים לעשות הגעלה גם כן, מכיוון שאי אפשר לעשות הגעלה לדבר כזה גדול אז עושים ליבון, שזה אומר מגע אש ישיר, יש ברנר כמו מצית ועליה עוברים על הדברים שצריכים את הליבון...אני הייתי עם צינור הגז שלי ויש את הכיריים של המסעדה...לאחר שעבדתי עם צינור הגז שלי על הכיריים של המסעדה, שזה לא נראה כמו צינור של בית, צינור הגז עובר מתחת, הוא מוגן מאש, אבל במצב של האש מגיעה מלמעלה זה הגיע למטה, פתאום ראיתי שיוצא שם אש..." (עומדים 19-20 לפרוטוקול, שורות 23-8).

משכך, די באמור בשים לב לכך שמדובר בעד הנתבעת כי המדובר באש שפרצה כאשר המכשיר הפעיל את המבער לצורך ליבון הכיריים.
הנתבעת טענה שהמכשיר עמד על כך שפעולת ההכשרה תבוצע מחוץ לשטח המסעדה ועובדי המבוטחת סרבו לכך ורק לאחר שהובטח לו שצינור הגז ינותק הוא ביצע את פעולת ליבון הכיריים.
כן הוסיפה וטענה שאף אם יסתבר שהמכשיר פעל בהתאם להוראות משגיח הכשרות המונחה על ידה, אך מקבל משכורתו מהמבוטחת, מר לחיאני (להלן: "לחיאני") הרי שמדובר בעובד של המבוטחת ולא של הנתבעת ומשכך, היה על התובעת לתבוע את משגיח הכשרות, לחיאני ולא אותה.
אלא שאין לקבל הטענה ואפרט.

תחילה יובהר שאין לראות במשגיח או במכשיר כעובדי המבוטחת הגם שאין מחלוקת שמדובר בגורם אשר שילם את שכר המשגיח והמכשיר.
לעניין זה כבר נקבע בפסיקה לא אחת שיכול ופלוני ייחשב כעובד לצורך חוק אחד, אך לא ייחשב כעובד לצורך חוק אחר. (ראו לעניין זה ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ירוחם ניסים, פ"ד לה (4) 748, 758; ת"א (חיפה) 1123/94 דן דוידי נ' עתיד (מעלה צביה) כפר קהילתי, אגודה שיתופית, פורסם ביום 24/6/2001).
לפיכך ומבלי להידרש לקיומם של יחסי עובד מעביד נוכח העובדה שהמבוטחת היא זו ששלמה את שכר המשגיח והמכשיר, הרי שפקודת הנזיקין קובעת כי כמעביד ייחשב:
"מי שיש לו ביחסיו עם אדם אחר שליטה גמורה על הדרך שבו אדם אחר מבצע עבודה בשבילו, ואילו הוא עצמו אין עליו מרות דומה לגבי אותה עבודה כאמור"

בעניין הנדון אין מחלוקת שפרט לתשלום השכר על ידי המבוטחת לא היתה למבוטחת כל שליטה על עבודתם של המכשיר והמשגיח.

לעניין זה העיד ופרט את נהלי העבודה, מר יהודה סרוסי, המפקח על משגיחי הכשרות אצל הנתבעת (להלן: "סרוסי"):
"כשאנו מכשירים בפסח אנחנו לוקחים כל מכשיר, באים כל האברכים שעובדים איתנו ומסדר עם כל אחד למקום, ויש לנו משגיח ראשי שהוא אחראי על שלושה ארבעה עסקים הוא גם אחראי עליהם בפועל בהכשרה. הוא בודק אותנו, זה יעקוב לחיאני. הוא פוטר ואנו לא מוצאים אותו". (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 22-25).

בנוגע לאופן ביצוע הכשרת המטבח לחג הפסח הסביר סרוסי כי:
"ש. את ההנחיות גם המשגיח וגם המכשיר בפועל מקבלים ממך?
ת. בטח, אנחנו עושים שבוע לפני כן, בדרך כלל ראש חודש ניסן, עושים כנס של כל המשגיחים ואני אומר מי צמוד למי, ואני אומר לך שיש להכשיר, המשגיח לוקח אותם בדרך כלל עושה את 90% את כל העבודה. יש מטבחון, הוא מנקה ומסדר אותו, מכניס מוצרים לפסח חודש לפני כן, הוא מבדיל בין הכשר לחמץ...
ש. אם בעל המקום אומר למשגיח להעביר משהו ממקום למקום, הוא יכול לתת הוראות למשגיח מה לעשות?
ת. הוא מתקשר אליי ואני מגיע למקום, אני אומר לו הדבר הזה אסור להכשיר אותו...כשהוא אומר לי משהו שאי אפשר להכשיר והוא מבקש דווקא להכשיר, ונוצר חיכוך ואז מתקשרים אלי ואני בא ואומר לו שאין דבר כזה.
ש. לא תתן לו תעוד הכשרה לפסח?
ת. בטח. לא אתן לו".
(עמודים 17-18 לפרוטוקול, שורות 24-10).

הנה כי כן ובניגוד לטענות הנתבעת וכעולה מעדות סרוסי, אין למבוטחת כל יכולת שליטה על מבצעי ההכשרה. אומנם המשגיח והמכשיר מקבלים שכרם מהמבוטחת, אך בכך מתמצים כל יחסי עובד מעביד. המכשיר והמשגיח אינם כפופים למבוטחת ואינם עובדיה בהתאם להוראות פקודת הנזיקין שכן הוכח די הצורך שמבחן השליטה מתקיים רק במסגרת היחסים בין המכשיר/משגיח לבין הנתבעת, שהיא האחראית על סידור העבודה, היא המפקחת על אופן ביצוע כראוי ולה היכולת ליתן תעודות כשרות ובוודאי שלא למבוטחת אשר נדרשת לפעול בהתאם להוראות הנתבעת ונציגיה. הנתבעת היא זו שבחרה את המכשירים, הכשירה אותםם ובוודאי שהיא המעסיקה שלהם בהתאם להוראות פקודת הנזיקין.

כך גם בהתייחס למשגיח הכשרות. אכן גם במקרה דנן המדובר בעובד המקבל שכרו מהנתבעת אבל נוכח מבחן השליטה ומשהוכח בהתאם לעדות עובד הנתבעת כי השליטה על פעולותיו מצויה אך בידיה של הנתבעת ואין לגורם המשלם שכרו כל יכולת השפעה על אופן ביצוע עבודתו, ברי כי הנתבע היא המעסיקה של השניים בהתייחס להוראות פקודת הנזיקין ואין לקבל הטענה לפיה המבוטחת היא המעסיקה לצורך זה.
יתרה מזאת, הנתבעת היא הגורם הנותן הנחיות גם למבוטחת עצמה וככל שלא תפעל בהתאם להוראותיה, לא תקבל תעודת הכשרה לפסח בה כמובן חפצה.

אשר על כן, מתקבלת טענת התובעת לפיה הנתבעת היא המעסיקה והשולחת של המכשיר והמשגיח בהתאם להוראות פקודת הנזיקין ומשכך היא זו שחבה כתוצאה מרשלנותם של עובדיה בעת פרוץ השריפה.

9. הוראות סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובעות:
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער אש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המטלטלין שמהם יצאה האש- על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה.

משכך והואיל והמכשיר אשר הבעיר את האש הוא עובד הנתבעת הוא עובד הנתבעת, הרי שעל הנתבעת נטל הראיה להוכיח שלא התרשל.
המכשיר אומנם טען כי סרב לבצע הליבון לכיריים בתוך המסעדה ודרש להוציא את הכיריים וביקש שיגיע אחראי ולאחר שהגיע משגיח כשרות סוכם שפעולת הליבון תבוצע בתוך המסעדה אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם גרסתו בשלב מאוחר יותר עת העיד כי המשגיח הגיע למקום מיוזמתו.

בנוסף, טען המכשיר כי פנה טלפונית לסרוסי לאחר שנציגי המבוטחת סרבו להוציא הכיריים, אולם טענה זו עומדת בסתירה לגרסתו של סרוסי אשר העיד שאף אחד לא הודיע לו על כך מראש. בנוסף, נראה כי לו היה המכשיר פונה לסרוסי ומודיע לו על כך, סרוסי היה זוכר זאת וסביר שהיה מודיע למבוטחת שככל שלא תאפשר ביצוע ההכשרה כדרישת המכשיר, לא תינתן תעודת כשרות למסעדה כפי שנהג להורות במקרים דומים.

לעניין זה גם העיד זיו נסימיאן, מנהל המסעדה בעת השריפה כי לא זכור לו שהמכשיר אמר לו שצריך להוציא הכיריים והוא התנגד לכך. בנוסף העיד כי:
"לא התווכחתי עם אף אחד. תפקידם של המשגיחים להיות אחראים שהכל יהיה בסדר. אני לא הייתי שם כדי לקבוע להם את הסדר בעבודה. ואף אחד לא פנה אליי ואמר לי להוציא או לא להוציא".
(עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 5-7).

כך גם לא מצאה לנכון הנתבעת לזמן את המשגיח אשר היה בעדותו בכדי לתמוך בגרסתה לפיה סרב מי מעובדי מבוטחת לאפשר למכשיר להוציא הכיריים החוצה. אומנם טענה הנתבעת כי מדובר בעד מטעם התובעת, אבל אין דעתי כדעתה, שכן מדובר בעד שיש בגרסתו לתמוך בגרסת המכשיר לפיה ביקש להוציא הכיריים ונענה בשלילה. ההלכה בדבר אי זימון עד ידועה ומוכרת ולפיה המנעות מהבאת ראיות רלוונטיות ללא הסבר מניח הדעת מקימה חזקה שאילו זומן העד, היתה עדותו פועלת לחובת הנתבעת (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ (1990), פ"ד מד (4) 595; ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, פורסם ביום 9/5/2011).

בנוסף, ובהינתן הדעת לעדות סרוסי, כלום יעלה על הדעת שבעל מסעדה או עובד בה המבקש להכשירה לחג הפסח יתנגד להכשרתה או יתערב באופן ביצוע ההכשרה כאשר ברור לכל שאי מילוי הוראות המכשירים יש בו בכדי למנוע קבלת תעודת כשרות?
אין זה סביר בנסיבות העניין. משכך, לא מצאתי מקום לקבל גרסת המכשיר לפיה ביקש להוציא הכיריים ונענה בסירוב ורק על פי דרישת המשגיח התרצה והסכים לבצע ההכשרה בתוך המטבח.

אוסיף כי תמוה כיצד העיד המכשיר שהיה מבולבל, מבוהל ולא זכר מה בדיוק קרה בזמן השריפה כעדותו (ראו עמוד 22, שורות 17-18 לפרוטוקול מיום 5/6/2013) אולם ידע ליתן גרסה סדורה אודות קרות האירועים במהלך הדיון, למעלה משלוש שנים לאחר קרות השריפה.

בהתייחס לטענת הנתבעת לפיה הובטח למכשיר שיכובה הגז על ידי עובדי המכשיר. כפי שציינתי לעיל, המדובר בעד נדרש והעובדה שלא זומן על ידי הנתבעת מקימה חזקה כנגדה לפיה יש בעדות העד בכדי להזיק לנתבעת.

כן העיד זיו נסימיאן שלא זכר בדיוק מי דיבר איתו אבל כיבה את הגז שכן סובב הברז. לטענתו, לא ידע שצריך לנתק את הגז. לא ברור מי ביקש מהעד לפעול כאמור אולם הואיל ופעולת הליבון מבוצעת על ידי המכשיר ולאור הצהרת מנהל המבוטחת, מר אדיר דנילוביץ (להלן: "דנילוביץ) אשר לא נסתרה לפיה המשגיח אמר לו שהוא יכול ללכת מהמקום בטרם בוצעה ההכשרה, לא שוכנעתי שסוכם שתנאי לביצוע פעולת הליבון הוא כיבוי הגז. מה גם שלא הוכח שכך היה בפועל ועל הנתבעת הנטל להוכיח שהגז לא כובה בצנרת הכיריים בעת השריפה.

אכן המכשיר העיד שבעת שביקש להכשיר הכיריים ועבד עם צינור גז שלו פתאום הבחין שיצאה אש מכיריים ויצאו גז ואש מתוך הצינור, אולם לא הוכח שמדובר בשריפה שארעה כתוצאה מאי סגירת צינור הגז דווקא ולא מחשיפת צינור הגז באמצעות המבער בעת ביצוע הכשרת הכיריים. המדובר אם כן בנטל הרובץ על הנתבעת להרימו בשים לב להוראות סעיף 39 לפקודת הנזיקין, ברם נטל זה לא הורם. לא הוצגה כל ראייה אחרת פרט לעדות המכשיר אשר יש בה בכדי לתמוך בגרסתו. יוער שאין בעובדה שפרצה שריפה בכדי להרים נטל זה ואני קובעת שהנתבעת הרימה הנטל לפיו לא התרשלה.

לא זו אף זו, מעדותו של סרוסי עולה כי הכשרת המכשירים שהינם אברכים צעירים כוללת אך סוגיות הלכתיות ואין בה כל התייחסות לסוגיות בטיחותיות הגם שמדובר במכשירים צעירים המבצעים עבודתם בין היתר באמצעות שימוש באש. בשורה ארוכה של פסקי דין אשר עסקו באחריות מעסיק כלפי עובדו נקבע שמעביד חייב לדאוג לשיטת עבודה ופיקוח יעילים ועליו להזהירו מהסכנות הצפויות לו בעת עבודתו ולהדריכו בדרכי עבודה ראויות (ראו לעניין זה ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל פ"ד מז (3) 345.

במקרה דנן, לא שוכנעתי שהנתבעת הדריכה כראוי את המכשירים בטרם שלחה אותם לביצוע עבודתם. המדובר בעובדים אשר נבחרים על ידי הנתבעת והיא זו שמחלקת אותם למקומות העבודה השונים. כך גם העיד סרוסי (ראו עדותו כמפורט לעיל). סרוסי גם העיד שהוא עצמו הסביר למכשיר מה עליו לעשות והצמיד לו את לחיאני, שהוא המשגיח הקבוע של המבוטחת. אלא שעל אף האמור, לא מצאה לנכון הנתבעת להתמקד בהדרכה בטיחותית אלא התמקדה אך ורק בהדרכה הלכתית ואין די בכך.

אומנם הנתבעת נסתה לטעון שמדובר באחריות המעסיק אשר משלם משכורת המכשיר/משגיח, אלא שאין לקבל זאת, המדובר בעובד המגוייס על ידי הנתבעת ועליה, כמעסיקה סבירה השולחת אותו לבצע עבודה, להדריך אותו בדבר הסיכונים הטמונים באש ובשימוש בה במטבח. הנתבעת, אשר שולחת המכשירים אינה יכולה להתנער באמצעות טענה כי היא אחראית רק להיבט ההלכתי של עבודת המכשירים/משגיחים. כפי שהוכח, לבעל העסק אין כל אפשרות להתערב בעבודת המכשיר/משגיח שכן אחרת לא יקבל תעודת כשרות לפסח בה חפץ.

משכך, נדרשת הנתבעת כמעסיקה סבירה השולחת אברכים צעירים לביצוע עבודות הכשרה במטבחים לפסח, להדריכם היטב ולהבהיר להם מהם הסיכונים הטמונים בביצוע ההכשרה והליבון ובמיוחד כאשר הוכח די הצורך ששנה קודם כאשר בוצעה פעולת ההכשרה של הכיריים היא בוצעה מחוץ לשטח המסעדה.

נראה כי לו היה המכשיר מודרך כראוי על ידי הנתבעת, היה מכשיר הכיריים מחוץ למסעדה וכך היתה נמנעת השריפה.

יוער שהואיל ומדובר בעבודה המתבצעת כל שנה לפני חג הפסח ומפוקחת כאמור על ידי הנתבעת, אך ראוי הוא שלעתיד תקפיד הנתבעת לתדרך את האברכים המבצעים הכשרה לחג בבתי העסק השונים גם בפני הסכנות הטמונות באש ואופן עבודה ראוי נכון ובטיחותי ולא תסתפק בהדרכה הלכתית בלבד.
משכך, אני קובעת שהוכח די הצורך שהנתבעת התרשלה בכך שלא הדרכה כלל את המכשיר על הסיכונים בביצוע פעולת הליבון בתוך המסעדה ולא הקפידה להנחותו להוציא הכיריים מהמסעדה כפי שנעשה בשנה קודמת.

10. היקף הנזק
התובעת עתרה כאמור בכתב התביעה לפיצוי בסך של 39,322 ₪ בגין נזקיה הנטענים בהתאם לחוות דעת השמאי. מנגד, טענה הנתבעת שלכל היותר נזקי התובעת כוללים את עבודות הגבס והצבע בלבד. לגרסתה, לא נגרם נזק לחשמל שכן המסעדה החלה לעבוד מחדש כשלוש שעות לאחר השריפה. כן טענה שאין מקום לפצות עבור כל המזגנים. כך גם הוסיפה שלא ברור מדוע השמאי הגיע למקום רק לאחר שמונה ימים ואף הוסיפה שנוכח קשריו המשפחתיים של בעלי המבוטחת, הוא קיבל מהנתבעת יחס מועדף, שכן אין הגיון בכך שרכש מזגנים ב-25,000 ₪ לפני שאלו אושרו כחלק מהפיצוי על ידי התובעת.

לגרסתה, נגרם לה נזק ראייתי בהעדרן של תמונות ואף הוסיפה כי לא היה צורך להחליף המנדף ומנועי המזגנים שכלל לא ניזוקו.

השמאי נחקר ארוכות במהלך הדיון על ידי ב"כ הנתבעת. מחקירת השמאי והמסמכים שצורפו לתיק ובהיעדר ראיה אחרת לענין, לא מצאתי פגם בעובדה שהשמאי הגיע למקום שמונה ימים לאחר קרות אירוע השריפה לשם הערכת נזקי המבוטחת.

בהתייחס לנזקים עצמם, לא מצאתי פגם בגובה הנזק שנקבע לעבודות גבס צבע וחשמל. אומנם טענה הנתבעת שלאור העובדה שהמסעדה פעלה שלוש שעות לאחר האירוע לא נגרם נזק לחשמל, אולם ברי כי אין בעובדה שהמבוטחת מהרה להקטין נזקיה בכדי לפגום בהערכת השמאי לעניין זה.

כך גם באשר להחלפת מפוח מנדף ומזגנים. הנתבעת כפרה בצורך להחליפם, שכן לגרסתה לא נגרם להם כל נזק. מנגד, חקירת השמאי היתה ברורה ועקבית. לעניין זה העיד כי:
"כשאתה רואה את הנזקים שהיו במקום מבחינת התקרות, מבחינת הקירות, מבחינת החיוות שהוא מעוות מהחום, מבחינת הנסיבות של מה האמצעים ששימשו לכיבוי השריפה, אז אתה לומד מהדברים האלה אתה מקיש לגבי הנזקים. אתה יודע אם הנזק של המזגן בגלל שאתה נתת קשור לארוע השריפה או שהוא קשור לזה שהמזגן סתם היה מקולקל קודם לכן".
(עמוד 3 לפרוטוקול מיום 11/7/2013, שורות 4-7).

משכך ובהיעדר חוות דעת אחרת, הוכח די הצורך שנגרם נזק למזגנים ולמנדף. אומנם השמאי הודה כי לא בדק בעצמו את מנועי המזגנים אלא עשה כן טכנאי מזגנים. עם זאת, השמאי צרף חשבונית מטכנאי המזגנים לפיה סיפק והתקין מזגנים לרבות הספקת מפוח חדש. אשר על כן, שוכנעתי שהיה צורך להחליף את המנועי המזגנים והמינדף. השמאי גם העיד בהתייחס למינדף כי הוא נפגע במנוע הנמצא בתוכו לאור השריפה שארעה תוך כדי עבודתו ואשר גרמה לקצר חשמלי. חוות דעת אחרת מטעם הנתבעת לא צורפה. אוסיף כי לא מצאתי ממש בטענה לפיה אין צורך בהחלפת כל המזגנים, כאשר אין מחלוקת שמזגנים אלו היו קודם לכן אצל המבוטחת.

אשר על כן, משקבע השמאי כי ניזוקו המזגנים בהסתמך על החשבונית שהוצגה לו ובהסתמך על ביקור במקום מספר ימים לאחר השריפה, די באמור בכדי לקבוע שהמבטוחת זכאית לפיצוי מלא בגין המזגנים שניזוקו. אוסיף שככל שבקשה הנתבעת לקעקע את היקף הנזק שנגרם בהתאם לחשבונית המתקין יכלה לזמן בעצמה המתקין מה גם שהסתבר במהלך הדיון כי הוא מוכר לה, יוער כי לעניין אי זימון עד רלוונטי כבר התייחסתי קודם לכן וגם לעניין זה, המדובר בחזקה הפועלת לחובת הנתבעת.

אומנם הנתבעת הוסיפה וטענה שלנוכח היותו של המבוטח "מיוחס" קיבל מהתובעת יחס עודף אלא שטענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה כלל וכלל. כך גם לא מצאתי פסול בדרישת השמאי מהמבוטח לרכוש מזגנים חדשים ולהמציא לו את העלויות לצורך הכנת חוות הדעת.

בהתייחס לנזק ראייתי, הגם שלא צורפו התמונות מאחר וככל הנראה נמחקו, יש ליתן הדעת לכך שעסקינן במזיק אשר היה עליו לצפות התביעה. הנתבעת לא טענה כי בקשה להיכנס למסעדה לשם אומדן והערכת נזק ונמנעה כניסתה. לפיכך, אין לקבל הטענה לפיה כי נגרם לה נזק ראייתי.

בכל הנוגע לנזקים המופיעים בסעיפים 5-6 להיקף הנזק בחוות דעת השמאי, לא מצאתי כל ראיות לנזקים אלו ולא ברור כיצד הוערכו ולכן, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגינם.

נוכח האמור לעיל, אני קובעת שנזקי התובעת בגין השריפה בקיזוז השתתפות עצמית וכינון הינם בסך של 33,642 ₪ ובצירוף חוות דעת שמאי יועמדו הנזקים על סך כולל של 35,266 ₪.


11. סוף דבר
נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל ומשכך, הינני מורה שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 35,266 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 9/6/2011.

כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7000 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.









לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח כפל - שריפה

  2. שריפה עבודות חשמל

  3. ביטוח שריפה אליהו

  4. תביעה על שריפת עסק

  5. שריפה בחולון - ביטוח

  6. שריפת רכב סיאט

  7. ביטוח שריפה בארון חשמל

  8. כוויות קשות עקב שריפה

  9. שריפת מכונית - טוטלוס

  10. שריפה בבית קפה - ביטוח

  11. האם מזגן גרם לשריפה ?

  12. נכות פלסטית בגלל שריפה

  13. שריפה בגלל תיקון

  14. שריפה בגלל מחשב

  15. החלפת אלטרנטור - שריפה

  16. שריפה במלון במהלך חופשה

  17. חוק למניעת שריפות בשדות

  18. שריפה בגלל ריתוך סורגים

  19. מי אחראי לשריפה ? תביעה

  20. שריפה בדירה שכורה

  21. החרגת ביטוח שריפה

  22. שריפת גופות בישראל

  23. צו ייצור אבק שריפה

  24. נזק לרכב חונה בגין שריפה

  25. שריפה דירה לאחר הסכם מכר

  26. ביטוח משכנתא שריפה

  27. שריפה במפעל - ביטוח

  28. שריפה של מכונית – פיצויים

  29. גורמים לשריפה - רכב

  30. על מי אחריות לפרוץ שריפה ?

  31. שריפת מטעים בקיבוץ - ביטוח

  32. שריפה בלוח חשמל בבית

  33. חלוקת אחריות נזקים של שריפה

  34. תביעת שיבוב נגד אחראי לשריפה

  35. שריפה באשמת שוכר – מה הדין ?

  36. שריפה ברכב טויוטה קורולה

  37. כוויות חייל - שריפה בטנק

  38. ביטוח שריפת רכב - חוטי חשמל מנוע

  39. שריפת רכב לאחר תיקון במוסך

  40. פיצוי כספי בגין גרימת שריפה

  41. שריפה בגלל סיבה לא ידועה - ביטוח ?

  42. שריפה של מכוניות – תביעה נזקי שריפה

  43. שריפה של מכונית – חוות דעת חוקר שריפות

  44. תביעת שיבוב - שריפה של רכב בגלל תקלה עצמית

  45. שיפוץ דירה בשכירות מוגנת לאחר שריפה

  46. דליפת דלק - שריפה במהלך תדלוק רכב בתחנת הדלק

  47. שריפת נכס – אי קיום דרישות מכבי אש - ביטוח ?

  48. תביעת שוכר נגד המשכיר בגין רכוש שניזוק בשריפה

  49. שריפה בדירה בשכירות - תביעת בעל הדירה נגד השוכרים

  50. רכבו של התובע נפגע קשות כתוצאה משריפה שפרצה ברכבו של הנתבע

  51. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון