קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פיטורים במשק חקלאי: הנתבע הינו בעלים של משק חקלאי במושב נתיב הגדוד. גרסת התובע: התובע טוען כי החל את עבודתו אצל הנתבע בשנת 1987 ופוטר בחודש 11/2003, המועד בו נמנעה כניסתו למושב. בכתב התביעה טען התובע כי הנתבע נהג כנראה לגנוב מים מהמושב, ובחודש 9/03 האישומו אותו אנשי המושב בגניבת מים, מנעו ממנו להיכנס למושב, אלא אם ישלם קנס של 35,000 ₪. התובע היה מוכן לשלם 15,000 ₪ אך אנשי המושב סירבו. התובע טוען כי במניעת כניסתו למושב פוטר והוא זכאי אם כן לפיצויי פיטורים. בתצהירו ציין התובע : "...הנתבע בתקופת עבודתי אצלו נהג לגנוב מים, אנשי המושב היו מודעים למקרים אלו, וכל פעם המקרה היה נסגר בין הנתבע ואנשי המושב בהסדר ובישיבה פנימית מבלי רעש גדול ובשקט מוחלט. 6. בחודש 9/2003 הגיע יואב נוי למטע ומצא שני ילדים בגילאים 13 ו - 14 שנה שמחזיקים מגנט שהיה במטע הבננות ומשחקים בו. 7. המגנט שהיו הילדים מחזיקים אותו מצאו במטע הבננות ושיחקו בו, הינו שייך לנתבע שהיה משתמש בו בכדי לעצור מד המים ולמנוע פעולתו. ... למרות שלא נחקרתי במשטרה ולא היה לי יד או רגל בעניין, אנשי המושב מנעו ממני להיכנס למושב, אלא בתנאי שאשלם קנס של 35,000 כדי לסלק את העניין. בשל שהייתי זקוק לעבודה הייתי מוכן לשלם 15,000 ₪, ... לכן בשל הנסיבות הנ"ל נמנעה כניסתי למושב ולמקום עבודתי והביאו לפיטוריי" גרסת הנתבע הנתבע טוען מנגד כי התובע סיים את עבודתו מרצונו וביוזמתו בחודש 6/2002 ומכחיש את טענת התובע בדבר מועד תחילת עבודתו. בבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות טען הנתבע כי התובע לא חזר לעבודתו בסוף עונת הבציר של הכרם, ב - 6/2002 מבלי שנתן לנתבע כל הודעה מוקדמת על כך. עוד טוען הנתבע כי בתקופה זו, לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים כלל אלא יחסי שותפות. בכתב ההגנה טען הנתבע כי במהלך שנים רבות העסיק הנתבע את התובע בעבודת אריסות יומית לפי הצורך (בהתאם לעונות השנה והגידולים החקלאיים באדמותיו) ובשנת 2001 הגיעו השניים לידי הסכם עסקי ולפיו התובע יקח על עצמו את עבודת האדמה בתמורה לחלוקה ברווחי הכרם, וקבלת מלוא התמורה ממטעי הבננות. במחצית השניה של שנת 2002, גילה רבש"ץ היישוב, מר יואב נוי כי התובע גונב מים מהיישוב. הנתבע ביקש למנוע הגשת תלונה כנגד התובע במשטרה והגיע עם המושב להסדר כספי לכיסוי הנזק, בסך של 40,000 ₪ והתובע התחייב להעביר לידי הנתבע את מלוא הסכום בתשלומים. בהתאם להסכם השותפות ביניהם העביר הנתבע לתובע את מלוא חלקו בתנובת היבול לתקופת הבציר 2002 בסך של 40,000 ₪ וכן לקח התובע לידיו את כל סכומי ההכנסות ממטעי הבננות. במהלך חודש יולי 2002 עזב התובע את שטחי הנתבע ובזאת הסתיים הקשר בין השניים. הנתבע לא מנע מהתובע לחזור ולעבד את אדמותיו במסגרת השותפות אולם התובע עזב את השטח וניתק מגע. בתצהירו ציין הנתבע: " " גרסאות שני הצדדים אינן נקיות מספקות, זאת לאור אי הדיוקים והסתירות בגרסאות אלו, שלעתים אף עומדות בסתירה לראיות. אולם, נטל ההוכחה של מועד תחילת העבודה וסיומה מוטל על העובד (דב"ע נו/ 296-3 ד"ר איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, ל(1) 57). התובע לא הרים נטל זה. העדויות הגרסאות והראיות כאמור התובע טען כי סיים את עבודתו אצל הנתבע ב- 11/03. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 14/12/11 טען ב"כ התובע "יש עוד שלושה אנשים שעבדו איתו בשנת 2003 שיבואו להעיד שסיום יחסי עובד מעביד היה ב 2003" (עמ' 1 ש' 13-14). לא למותר לציין כי לא הובא בפנינו ולו עד אחד לתמיכה בטענה זו של התובע. בנוסף, חומר הראיות שהוגש על ידי התובע אף הוא אינו תומך בגרסת התובע. התובע הציג מסמכים לשנים 1996 - 2002 (מוצגים ת/1-22) המצביעים על קשר בין התובע לנתבע, אולם אין כל מסמך ו/או כל ראיה אחרת שיש בה להצביע על קשר בין השניים בשנת 2003. יתרה מכך, מנספח לתצהיר הנתבע עולה כי אירוע גניבת המים אירע ביולי 2002. לפיכך, גם אם היה בידינו לקבל את טענת התובע לפיה פוטר מעבודתו, הרי שסיום ההתקשרות בין הצדדים היה בקיץ 2002.(יולי ואילך ולא יוני כגרסת הנתבע.) לגבי נושא הגניבה העיד התובע בבית הדין: "ש. נכון ששלמת ל15,000 ₪ לישוב, בגלל שהילדים שלך שעבדו בשדות אתך גנבו מים מהמושב. ת. בהתחלה, הילדים לא הילדים שלי, אחד מהם היה ילד שלי, הוא היה קטן, שאר העובדים היו פועלים רגילים, חוץ מזה לא מדובר בגניבת מים, אם אני הייתי גונב מים ולוקחים אותי לתחנת משטרה מעלה אפרים המשטרה הייתה משחררת אותי בקלות? ש. למה הסכמת לשלם 15,000 ₪. ת. בגלל שבאו אלי ואמרו לי שאסור לי להיכנס למושב. ש. איפה כתבת את זה בתצהירך. ת. אני לא כתבתי. ש. לא כתבת? ת. האם כתוב? (שואל את עוה"ד). (העד מעיין במסמכים). יש חייב להיות מסמך כזה. אני לא מוצא את זה. ש. נכון שביולי 2002 הזמינו את דרור דחוף בגלל גניבת המים שלכם במטעי הבננות והיתה שם ישיבה בה דרור אמר שX עצמו מנהל את העניניים. ידעת על הישיבה הזאת. ת. דרור לא היה בישיבה הזאת. הוא בא לאחר הבעיה, לא באותה תקופה. ש. אתה יודע שהיתה ישיבה כזאת ביולי 2002. ת. אני יודע שבזמן שהיתה בעיה דרור לא היה במושב אלא בחו"ל. ש. מתי שלמת 15,000 ₪. ת. בסוף שנת 2002. בערך" (עמ' 12-13 לפרוטוקול)(דגש שלי ש.ש.) הנה כי כן, לגרסת התובע עצמו, הוא שילם סך של 15,000 ₪ בשל אירועי המים, בסוף שנת 2002. משמע, אירוע המים אליו מתייחס התובע, מן הסתם אירע קודם לכן ולא יכול היה להתרחש בשנת 2003. מר עודד אפרימה, העיד בפנינו מטעם הנתבע: ש. אתה אומר שבנוב' 2002 אתה זוכר שהוא נתן לך 15,000 ₪ ת. כן. אמרו לי שהסכום של החוב הוא 40,000 ₪. ש. מתי היה סיכום לשלם את הסכום הזה. ת. לא יודע. ש. יש פסק בוררות. ת. אני לא הייתי קשור לסכומים ולא לשום דבר, דרור ביקש ממני לקבל כסף מנאסר ולהעבירו ליישוב וזה מה שעשיתי. זה היה בעבור החוב של נאסר למושב. ש. אתה ראית חשבוניות מים בגין 40,000 ₪. ת. אני לא ראיתי כלום, ממני ביקש דרור לגבות את ה 15,000 ₪ אחרי קטיף בננות. בננות קוטפים כל הזמן. באוג' היה קטיף בננות. אני מתאר לעצמי שכן. בקשו ממני בנוב' להעביר כספים, אני לא נהלתי לדרור את המשק, כשהוא נסע לחו"ל הוא ביקש ממני לקבל כסף ולהעביר למושב. כצינור. לא יודע אילו סכומים לא יודע יותר." (דגש שלי ש.ש.) דהיינו בסביבות אוגוסט 2002. מנספח נ/1 עולה כי הנתבע שהה בחו"ל מיום 18/11/01 ועד 5/2/02, מיום 4/11/02 ועד 2/1/03 ומיום 10/12/03 ועד 25/1/04. מנספח נ/3 עולה כי ישיבה בנושא גניבת המים התקיימה ביום 23/7/02 בנוכחות הנתבע. וכי ביום 31/7/02 קבע הבורר (בין הישוב לנתבע) כי על הנתבע לשלם את הסך של 40,000 ₪ בגין פחת במים בקו 3. מנספח ת/17 עולה כי לתובע היה אישור כניסה ליישוב כפועל חיוני שהוארך עד 30/12/02. ריכוז המידע והמסקנה מכל האמור לעיל עולה כי אירועי המים התרחשו בסמוך לחודש יולי 2002. כי התובע שילם 15,000 ₪ בסוף 2002. כל זאת בניגוד לגרסתו לפיה אירועי המים התרחשו ב-2003. לגרסת התובע, לאחר אירועי המים, נסתיימה העסקתו אצל הנתבע שכן נמנע ממנו להיכנס למושב. מכאן שהעסקתו של התובע אצל ועם הנתבע, נסתיימה לכל המאוחר בסוף שנת 2002. יש להזכיר כי אין כל תיעוד או מסמך המתייחס ל-2003. ההיתר הוארך עד 12/02 בלבד. לפיכך חלה התיישנות על תביעתו של התובע, משזו הוגשה למעלה מ 7 שנים לאחר סיום ההתקשרות , לכל המאוחר (12/02) בינו לבין הנתבע. להנחת דעתו של התובע ,ולמעלה מהצורך, נציין עוד כי גם לו היינו מקבלים את גרסתו כי סיום ההתקשרות עם הנתבע היה ב - 11/03 הרי שהתובע, שעליו נטל הראיה, לא הוכיח את פיטוריו. התובע העיד: "ש. בסעיף 13 לתצהירך אתה כותב שהסיבה שלא נכנסת יותר לעבודה במושב זה בגלל שמנעו ממך להכנס. מי מנע ממך להכנס. ת. המושב. ש. למה מנעו. ת. היה במטע שלנו בעיות של גניבת מים, על זה היו כולם לוחצים עלי על מנת שאחזור הביתה. ש. באותה תקופה הוא היה בחו"ל. הוא הנתבע לא פיטר אותך. ת. הנתבע היה מבקש שתגנבו את המים, הוא הביא את המגנטים, לא מדובר במגנט אחד. ש. כשאמרו לך לא להכנס למושב זה לא היה הנתבע כי הוא היה בחו"ל. ת. הנתבע חזר ארצה אחרי תקופה קצרה. באותה תקופה נכון, הוא לא היה בארץ. אך לאחר תקופה קצרה הנתבע היה. ש. על כל המסמכים שהכנסת בתביעתך, רשיון עבודתך, כל מה שכתבת, אין פה מילה אחת על שנת. 2003 כל המסמכים כולם משנת 2002 יכול להיות שהתבלבלת. במקום נוב' 2003 זה 2002 . ת. אני סיימתי ב 11/2003 בסוף 2002 התחילו בעיות של מים והמושב, הפסיקו את ההיתר, אחרי ההיתר שקבלתי ב-2002 הפסיקו את ההיתר, אחר כך הפסיקו לתת לי. ש. אז לא נכנסת ב 2003 למושב. ת. אך הייתי בעבודה, במטע, המטע לא בתוך המושב. ש. נכנסת בלי אישור. ת. המושב לבד והשטחים למטה הם לבד" (עמ' 17 לפרוטוקול) (דגש שלי ש.ש.). מר אפרימה העיד בפנינו: "ש. אתה פנית לנאסר כדי לשלם תשלום נוסף. ת לא ראיתי אותו. ש. אתה אומר בתצהירך בסעיף 10 שחפשת אותו. איפה. ת .במטע. ש. הוא לא נתן לך מס' נייד. ת. לא. חפשתי אותו במטע, לא ראיתי אותו יום יומיים שלושה, דווחתי שהוא איננו. דווחתי לדרור, שלא הגיע תשלום של כסף. ש. התובע היה במטע בננות עד נוב' , שילם את הכסף והלך. ת. לא עקבתי כל הזמן מה קורה במטע. כן. ש. אולי הייתה לו הפסקה כמה ימים. ת. זה לא המצב. לא קטפו את הבננות. בנוב' דצמ' אף אחד לא קטף בננות. אחרי שסגרו את המים. מאז לא ראיתי אותו. הוא הביא לי פעם אחת כסף ומאז לא ראיתי אותו." (דגש שלי ש.ש.). ברור מעדות מר אפרימה שהתובע לא נראה במטע בניגוד לטענת התובע כי לא בא לישוב אך היה במטע. עוד עולה כי משלא נקטפו הבננות בנוב' דצמ' גם לא היה לתובע מה לעשות במטע ממילא. גם הנתבע טען כי התובע נעלם ולא חזר לעבד את השטחים החקלאיים. נטל ההוכחה בדבר מעשה הפיטורים מוטל על התובע בבחינת המוציא מחברו (דב"ע נז/32-3 רוחמי נ' פלקו בע"מ, לא פורסם), התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את אקט הפיטורים של הנתבע הנטען על ידו. או אקט פיטורים כלשהו. הפסיקה קובעת כי כאשר באים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש ליתן את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ולבחון בין היתר למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוק יחסי העבודה, מי יזם את ניתוק היחסים, מי היה הצד המעוניין בניתוקם ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (ראה דב"ע לה/3-85 עיריית כפר סבא - יעקב כהן, פד"ע ז' 175). כן נדרש אקט של פיטורים או של התפטרות באופן מפורש וחד משמעי: "היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ נ' דוד שיינין, פד"ע כב 271). מדבריו של התובע לא ניתן לקבוע כי פוטר על ידי הנתבע, במפורש, במעשה או בהתנהגות חד משמעי וברור. הנתבע היה בכלל בחו"ל והתובע מאשר זאת. עוד, התובע עצמו טוען כי יכול היה להיכנס למטעים ולבצע את עבודתו, ובהיעדר אישור הכניסה לא יכול היה להיכנס למושב בלבד אך יכול היה לעבוד כך שלא ניתן לקבל את טענתו כי פוטר בעצם אי מתן אישור הכניסה למושב. כך לא הוכיח התובע כי ביקש מהנתבע לדאוג לו לאישור כניסה על מנת שיוכל להמשיך בעבודתו. במכלול הנסיבות יש גם לקחת בחשבון כי לתובע היה מניע לעזוב אחרי שילדיו נתפשו בגניבת המים, דהיינו, על פי הפסיקה היה גם הוא עצמו צד מעוניין בניתוק היחסים. משהתובע לא הוכיח טענתו למעשה פיטורים, דין טענתו לפיצויי פיטורים להידחות. מאותם טעמים נדחית גם תביעתו לחלף הודעה מוקדמת. למעלה מן הצורך נציין כי מדברי התובע, עולה ספק האם אכן התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים בשנים 2001-2002. התובע ציין בעדותו: "בשנים האחרונות של העבודה היה לנו בננות, היינו שותלים ארבעים דונם בננות, היינו מוכרים את הבננות לסוחרים משכם, היו משלמים לנו במזומן ולא בצ'קים, ומהם קבלנו, נותנים את הבננות לסוחרים ומקבלים שכר מהסוחרים. ש. אך לא מדרור. ת. היינו מקבלים את השכר שלנו והיתרה היתה של הנתבע (עמ' ש' 25-29) ובהמשך: "לפעמים הבאתי אתי עשרה או 15 פועלים לפי צרכי העבודה, ולוקח את שכרי ושכרם ביחד. אני שלחתי לפועלים. אני הבאתי ושלמתי להם. ש. כמה פועלים הבאת ת. אין קבוע. פעם חמש פעם שבע, אני הייתי הראיס שלהם. הייתי מנהל את המטע יחד אתם" (עמ' 10 לפרוטוקול) לאור דבריו אלו של התובע, היתה מעין שותפות והוא ניהל את ענייני המטע בזמן שהנתבע היה בחו"ל ואף ביצע מכירה של הסחורה. מתעורר ספק איפוא האם הלכה למעשה התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. סוף דבר דין התביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת להידחות הן מחמת התיישנות והן לגופו של עניין. לאחר ששקלנו ,מצאנו כי יש לחייב את התובע בשכ"ט עו"ד הנתבע בסך 1500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. פיטוריםחקלאותמושבים נחלות ומשקיםמשק חקלאי