קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פיברומיאלגיה לנפגעי פיגוע טרור: המערער הגיש ערעור זה לפי סעיף 5(ד) לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן: "החוק"), על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 8.5.13, על פיה נדחתה בקשת המערער לקבוע כי חלה החמרה בנכותו בשל התפתחות תסמונת פיברומיאלגיה, תוך שנקבע כי תסמונת הפיברומיאלגיה ממנה סובל המערער אינה קשורה בקשר סיבתי לפגיעת האיבה שנפגע. עובדות הרקע הרלוונטיות לערעור הינן כדלהלן: המערער, יליד 1966, נפגע מהתפוצצות מכונית תופת ביום 27.5.01. אירוע זה הוכר כ"פגיעת איבה" לפי החוק. וועדה רפואית לעררים קבעה למערער ביום 7.8.05 נכות צמיתה בשיעור 15%, שמתוכם 10% היו בתחום הנפשי לפי סעיף 33(ב) לרשימת הליקויים. המערער הגיש ביום 30.9.09 בקשה לקביעה כי חלה החמרה בנכותו בגין התפתחות תסמונת הפיברומיאלגיה. ועדה רפואית לעררים קבעה ביום 6.7.11 כדלהלן: "הועדה עיינה בחוות דעת פרופ' טישלר מ-15.7.09. הוועדה מסכימה עם עיקרי ממצאיו כפי שצויינו בחוות דעתו, אולם אינה מקבלת את דעתו כי פיברומיאלגיה היא סיבוך של ptsd, אלא סבורה שפיברומיאלגיה, כיוון שאינה מחלה אלא תסמונת ואוסף של סימני מחלה מהווה אחד הביטויים הגופניים של תסמונת ה-ptsd ולכן הנכות כלולה בתוך הנכות הפסיכיאטרית". המערער הגיש לבית דין זה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 6.7.11, ובפסק דין מיום 11.1.12 שניתן בהסכמת הצדדים, נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים. הוועדה הונחתה לשקול בשנית מתן נכות נפרדת למערער בשל תסמונת הפיברומיאלגיה, מעבר לנכות הנפשית שנקבעה, תוך מתן דעתה לקביעתם של המומחה מטעם המוסד לביטוח לאומי, פרופ' סוקניק (מסמך מ-9.6.05) וד"ר רוזנר (מסמך מ-5.7.04), אל מול הנקבע בחוות דעת של פרופ' טישלר מטעם המערער. הוועדה הרפואית לעררים החליטה ביום 13.3.12 כך: "הוועדה עיינה שוב בחוו"ד ד"ר רוזנר.., פרופ' סוקניק.. ופרופ' טישלר. מחוות הדעת של ד"ר רוזנר וד"ר סוקניק עולה כי לא מצאו סימנים מובהקים לקיום פיברומיאלגיה... והתרשמו שקיימת חפיפה בין PTSD לממצאים של פיברומיאלגיה (חוות דעת של ד"ר רוזנר). הוועדה כאמור עיינה שוב בחוו"ד של פרופ' טישלר וכפי שציינה בישיבתה הקודמת היא מאמצת את חוו"ד בחלקה, כאמור בפרוטוקול ועדת ערר מיום 5.7.2011. לדעת הוועדה בהסתמך על הניסיון הקליני והספרות הרפואית תסמונת פיברומיאלגיה (שאינה מחלה אל צרוף של תסמינים) מהווה לעיתים חלק מ- PTSD ואינה מהווה סיבוך של PTSD. יש לציין שגם פרופ' טישלר בחוו"ד ציין את המילה "סיבוך"... הוועדה דבקה לכן בדעתה שמדובר בתסמונת אחת בעלת היבטים קליניים מגוונים שאין להפריד ביניהם ואין ליצור באופן מלאכותי 2 תסמונות נפרדות. מכיוון שהתובע טוען להחמרה הוועדה מבקשת חוו"ד בתחום פסיכיאטר בשאלה החמרת ה-PTSD. המערער הופנה לבדיקה פסיכיאטרית שבוצעה על ידי ד"ר וייסברוד. בסיכום בדיקתו מיום 25.3.12 קבע ד"ר וייסברוד כך: "מבחינה נפשית לא חלה החמרה. התובע מוסר שפיברומיאלגיה אובחנה בשנת 2003 ע"י רופא ראומטולוג ד"ר חרץ שמטופל על ידו ומקבל כל חודשיים זריקות קורטיזון בפרקים שונים. התובע עצמו מדגיש שהגיש החמרה במצב בעניין פיברומיאלגיה ולדעת הפוסק אין החמרה נפשית שקשורה לפיגוע בשנת 2001. הועדה הרפואית לעררים קבעה ביום 12.6.12 כי היא מאמצת את מסקנותיו של ד"ר וייסברוד ודחתה את ערר המערער, תוך קביעה שלא חלה החמרה בנכותו. המערער הגיש ערעור לבית דין זה על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 12.6.12 (בל 45422-06-12), ובפסק דין מיום 17.1.13 התקבל הערעור ונקבע כדלהלן: "(א) עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) בהרכב אחר. ב) הוועדה תשקול האם יש מקום לפסוק למערער נכות נפרדת בשל תסמונת הפיברומיאלגיה וזאת מעבר לנכות הנפשית שנקבעה. בקביעתה תתן דעתה הוועדה לחוות הדעת מטעם המוסד לביטוח לאומי של ד"ר רוזנר, מיום 5.7.2004, ופרופ' סוקניק מיום 9.6.2005, וכן חוות דעת מטעם המערער מאת פרופ' טישלר מיום 5.7.09. משממילא מושב עניינו של המערער לפתחה של הוועדה תעיין הוועדה גם בחוות הדעת של פרופ' אלון רובינס מיום 30.8.2012. (ג) בהתאם להרכבה של הוועדה החדשה, וכל הנדרש, תשקול הוועדה להוועץ במומחה יועץ מטעמה בתחום הראומטולוגיה. (ד) הוועדה תערוך למערער בדיקה קלינית. (ה) המערער ובא כוחו יוזמנו להופיע בפני הוועדה ולשטוח את טענותיהם לעניין תסמונת הפיברומיאלגיה בלבד. (ו) החלטת הוועדה תהא מנומקת ומפורטת". (להלן: "פסק הדין") הוועדה הרפואית לעררים התכנסה בהרכב חדש ביום 8.5.13. בבדיקת המערער מצאה הוועדה כי "כל המפרקים חופשיים, רגישות כללית קלה מאד מגיב במצמוצי עיניים במגוון נקודות הזנק לחיצות של מפרקים ושרירים, וגם 14 מתוך 18 נקודות פיברומיאלגיה, אבל עם תגובה מינימלית ביותר". הוועדה סיכמה את הדיון כך: "הוועדה עיינה בפרוטוקול פס"ד של ביה"ד האיזורי לעבודה, וכן במכתביהם של כל היועצים שחוו את דעתם בנושא הפיברומיאלגיה וכן עיינה בתיקו הרפואי. בעקבות האירוע הנדון היו התסמינים הפסיכיאטריים הבולים ובהם טופל במשך שנים עם אבחנה של PTSD. כמו כן היו פגיעות ממוקמות בצוואר, עצב אולנרי ומניסקוס בברך. אבחנה של פיברומיאלגיה הועלתה רק לאחר כשנתיים וחצי מהתאונה וזאת לפי מכתבו הרפואי של ד"ר חרץ מ-10/03. ולכן לדעת הוועדה לא מוצאת קשר סיבתי בין האירוע שהיה בחודש 5/01 לבין תלונותיו בתחום הפיברומיאלגיה, מאחר והתלונות הופיעו כשנתיים וחצי בערך לאחר האירוע. הוועדה עיינה גם במכתבו של פרופ' דובנוב מ-30.8.12 שבו הוא מציין שהחולה סבל מ PTSD ורק לאחר כמה שנים החל לסבול מכאבים אופייניים של פיברומיאלגיה, לכן אין ספק שפיתח פיברומיאלגיה אך לדעת הוועדה אין לה קשר סיבתי לאירוע הנדון מאחר והופיעה זמן רב לאחר האירוע הנדון". המשיב אינו חולק על כך שנפל פגם בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים בכך שהיא לא התייחסה לחוות דעתו של פרופ' טישלר, ועל כן הסכים להחזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס לחוות דעתו של פרופ' טישלר. המערער אינו מסתפק בכך. לטענת המערער, הוועדה הרפואית לעררים חרגה ממסגרת ההנחיות שניתנו לה בפסק הדין, שכן פסק הדין אינו מורה לוועדה לבחון את הקשר הסיבתי בין פגיעת האיבה להתפתחות הפיברומיאלגיה, אלא קובע שעליה לשקול האם להעניק למערער נכות נפרדת בגין הפיברומיאלגיה מעבר לנכות הנפשית. אינני סבור שיש בסיס לדרישת המערער לקבוע הוראות מעבר להחזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתבצע את פסק הדין, ובכלל זה תתייחס באופן מפורט ומנומק לחוות דעתו של פרופ' טישלר. המערער לא ביסס את עמדתו לפיה הוועדה אינה מוסמכת לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין פגיעת האיבה לבין התפתחות תסמונת הפיברומיאלגיה, קשר שבלעדיו אין בסיס לקביעת החמרה בנכות המוכרת כתוצאה מפגיעת האיבה. אין בסיס לפרש כך את פסק הדין, שכן הנחייה כזו אינה מתיישבת עם דרישת החוק לפיה נדרש קשר סיבתי בין פגיעת איבה לנזק רפואי על מנת שישולמו תגמולים בגין אותו נזק. אשר על כן הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתבצע את פסק הדין ובכלל זה תתייחס לחוות דעתו של פרופ' טישלר. בשים לב להסכמת המשיב לתוצאה זו בשלב דיון ההערכה המוקדמת מיום 22.7.13 (עובדה עליה לא חלק המערער בסיכומי התשובה שלו), ישלם המשיב למערער שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בלבד. נפגעי פעולות איבהטרורפיברומיאלגיה