קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אי יכולת לשלם אגרת בית משפט: ערעור על החלטתה של כב' הרשמת אביגיל כהן מיום 26.6.2013 לדחות את בקשתו של המערער לקבלת פטור מאגרה. המערער הגיש תביעה לסעד הצהרתי "שמהותו יהיה תשלום פיצוי לתובע ו/או לחברותיו על נזקים שגרם בנק טפחות מאז שנת 2000 ...". הנזק הנטען על ידו הינו סך של 30,000,000 דולר. בד בבד עם הגשת התביעה ביקש המערער כי יינתן לו פטור מתשלום אגרת התביעה מפאת מצבו הכלכלי הקשה. ביום 26.6.2013 נדחתה בקשתו של המערער. כב' הרשמת קבעה כי המערער לא עמד בתנאים הנדרשים לשם קבלת פטור מאגרה, כאמור בתקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז- 2007 (להלן: "תקנות האגרות"), שכן לא הוכיח העדר יכולת לשלם את האגרה וגם לא הוכיח כי כתב התביעה מגלה עילה. כב' הרשמת ציינה כי המערער בחר שלא להחליט כיצד הוא מבקש לנהל את תביעתו- האם כתביעה לסעד הצהרתי או שמא כתביעה כספית, ואם המדובר בתביעה לסעד הצהרתי, הרי שהמערער לא הוכיח כי אין בידו לשלם את האגרה הנמוכה החלה על תביעה כזו, ומכל מקום, המערער איננו יכול לעתור לסעד הצהרתי שעה שנזקיו הנטענים כבר התגבשו. עוד נקבע כי ככל שמדובר בתביעה כספית, הרי שסכום התביעה מוגזם ומופרז. כמו כן, נקבע כי המערער נקט בשורה ארוכה של הליכים משפטיים נגד המשיב 1, אשר כשלו כולם. בנסיבות אלה, בהן סכום התביעה נכתב באופן סתמי ביותר והוא מוגזם ומופרז על פניו, הרי שההליך איננו מגלה עילה. מכאן הערעור שלפניי. המערער טוען כי ההחלטה בענינו מצביעה על זדון וחוסר תום לב של כב' הרשמת. עוד הוא מונה רשימה ארוכה של שופטים שדנו בעבר בהליכים קודמים שהגיש, ואת כולם הוא מאשים בהאשמות חמורות, שונות ומשונות, תוך שהוא מייחס להם מעשי מירמה, שיבוש הליכי משפט, עינוי דין וגרימת נזקים, ומטיל עליהם את האחריות, יחד עם המשיבים, לכל הנזקים הנטענים על ידו במסגרת תביעתו. המערער מוסיף וטוען כי תביעתו הנוכחית כבר היתה פטורה מאגרה במסגרת ת.א. 09- 01- 11219 ות.א. 977/08 (תביעות שהתנהלו בבית המשפט המחוזי בחיפה). עוד טוען המערער כי לא מדובר רק בטענות שהתגבשו בשנת 2000, אלא גם בטענות בגין ארועים שהתרחשו לפני ארבע שנים בלבד. המערער טוען כי עסקינן בתביעה לסעד הצהרתי שנועדה לדאוג לקיום חוקי המדינה וכי אין זה נכון לומר שתביעותיו הקודמות כשלו, שכן הן לא נשמעו כלל בשל התחמקות הנתבעים והעדר יכולתו לשלם את אגרות התביעה. המערער מוסיף וטוען כי נזקו האמיתי עולה על 30,000,000 דולר וכי לאחר שיינתן פסק דין הצהרתי כמבוקש, הוא יבקש לתבוע נזקים בסך 80,000,000 דולר בגין הנזק שתבע בת.א. 977/08 ונזק בסך של 450,000,000 ₪ בגין הנזק שתבע בת.א. 09- 01- 11219. עוד טוען המערער כי הנזקים שנגרמו לו נתמכים בחוות דעת של רואי חשבון. לבסוף טוען המערער כי הוכיח כדבעי את העדר יכולתו הכלכלית שכן הוא מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה, הוכרז כחייב מוגבל באמצעים וקיבל פטור מאגרה בשנתיים האחרונות. המשיבים מבקשים לדחות את הערעור מנימוקיה של כב' הרשמת. הם מציינים עוד כי כתב הערעור דינו סילוק על הסף משום שהוא כולל טענות מבישות והתקפות משולחות רסן נגד שופטים ורשמים. עוד נטען כי המערער הוא תובע סדרתי אשר הגיש נגד המשיבים שורה ארוכה של הליכים, שכשלו כולם, מה שאיננו מונע ממנו לשוב ולהטרידם פעם אחר פעם בהליכים חדשים. לדידם, המערער לא הוכיח העדר יכולת כלכלית שכן לא צירף אסמכתאות להוכחת מצבו הכלכלי. הם מצביעים על שורה ארוכה של הליכים קודמים בהם כשל המערער לאחר שלא שילם את אגרת התביעה או את הערבון שהושתו עליו, ומצביעים על כך שהמערער מנסה להתחמק מתשלום אגרת אמת באמצעות בקשה לסעד הצהרתי. לטענתם, עסקינן בתביעה קנטרנית וטרדנית שהוגשה על סכומי עתק ללא כל תחשיב או בסיס, וממילא דינה להדחות על הסף. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות, מן הטעמים שיפורטו להלן. ראשית לכל, יש ממש בטענות המשיבים בדבר האופן בו נוסח כתב הערעור. תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, קובעת כי "כתב הערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים, שלא על דרך הויכוח או הסיפור ...". בעניננו, הודעת הערעור היא כתב טענות בלתי סדור ומבולבל, שערוך על דרך הסיפור והויכוח, בניגוד מוחלט להוראת תקנה 414. למעשה, לא ניתן להבין על נקלה מהן בדיוק טענותיו של המערער, שכן מדובר בטיעון אסוציאטיבי, כאשר המערער מדלג ללא הרף מענין לענין, מפנה להליכים קודמים רבים מספור, איננו ממוקד וחמור מכל- הוא מטיח פעם אחר פעם האשמות חמורות בשופטים שונים שדנו בעבר בענינו, רק בשל העובדה שההליכים שנקט אצלם לא הוכתרו בהצלחה מבחינתו. למעשה, כמעט כל שופט שדן אי פעם בענינו של המערער, "זוכה" לאזכור שלילי ביותר במסגרת הערעור, תוך שהמערער משתלח בו ומייחס לו מניעים זרים. המערער אף הצמיד את הכינוי "פושע" לשמו של המשיב 3, כאשר הוא מזכיר אותו בכתב הערעור. נזכיר את הוראת תקנה 417, לפיה בית המשפט רשאי בכל עת להורות על מחיקתו או תיקונו של כל נימוק שבערעור שאיננו דרוש לענין או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן או לסבכו או להשהותו. בעניננו, מחיקה חלקית כזו היא משימה בלתי אפשרית לנוכח האופן בו נוסח כתב הערעור. כבר מטעם זה ראוי לדחות את הערעור על הסף. גם לגופו של ענין לא עלה בידי המערער להצביע על עילת תביעה ראויה לברור, ובכך לא עמד בתנאי הראשון הנדרש לצורך קבלת פטור מאגרה. בצדק קבעה כב' הרשמת כי שעה שהמערער טוען כי נגרמו לו נזקים שכבר התגבשו, אין הוא יכול לתבוע סעד הצהרתי, אלא שומה עליו להגיש תביעה כספית, שהרי הכלל הוא שמקום שתובע טוען כי נגרם לו נזק כספי, אין הוא זכאי לסעד הצהרתי ועליו לתבוע את נזקו. גם אם נראה את התביעה שהגיש המערער כתביעה כספית, הרי שעסקינן בתביעה לתשלום סך בש"ח השווה ל- 30,000,000 דולר. דא עקא, המערער לא טרח להציג תחשיב של ממש לביסוס סכום התביעה, ולמעשה מתוך טענותיו שלו עולה כי המערער טוען אף לנזקים בסכומים גבוהים הרבה יותר. הכלל הוא שסכום הנזק הנטען הוא חלק מעילת התביעה. על כן, כאשר סכום הנזק הנטען משולל על פניו בסיס עובדתי או משפטי, לא ניתן לקבוע כי התביעה מגלה עילה לצורך קבלת פטור מאגרה. כבר נפסק לא אחת כי: " סכום התביעה הינו רכיב חשוב בשיקולי בית המשפט בדונו בבקשה לפטור מאגרה. תשלום אגרת בית משפט מהווה מחסום מפני תביעות בלתי מבוססות בסכומי עתק. נקבע, כי מקום בו סכום התביעה מוגזם, יינתן הפטור רק עד לסכום הריאלי של התביעה: 'האגרה משמשת מחסום ראשוני מפני תביעות מוגזמות, מנופחות או תביעות שווא. קיים חשש שתובע המצרף לתביעתו בקשה לפטור מתשלום אגרה מחמת העדר יכולת כלכלית, עשוי לנפח את סכום התביעה ללא התחשבות בהיקפה המשוער, בשל העובדה שאינו נדרש לשלם מחיר כלשהו בגין הגדלת סכום התביעה ואין כל גורם המרתיע אותו מלתבוע סכומים בלתי מציאותיים. תובע כזה אינו חשוף למגבלות של תובעים רגילים, שכן תובע המחוייב בתשלום אגרה, סביר להניח כי ישקול היטב את סיכוייו כנגד סיכוייו להפסיד, ויעריך את שיקוליו לגבי היקף הסעד הנדרש' . . (בש"א (חי') 5107/00 חאנטולי יוניס נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (2001) - ). ראה גם רע"א 430/07 מרית נ' מדינת אוקראינה ואח' (2007): "ואולם, כפי שכבר צוין בהחלטות שיפוטיות שונות, שעה שעסקינן בסכומים גבוהים מעין אלה, שעל פניהם נראים גבוהים עד מאוד, על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בפטור מאגרה, ויש להטוות את הסכום כחלק ממכלול הערכת העילה. עוד בשכבר הימים נדרש לכך בית משפט זה ... "... לו היה התובע בעל אמצעים, הוא לא היה מסכן את כספו על-ידי הגשת תובענה חסרת סיכוי, אך אם ההליך מוגש חינם, מה איכפת לו להגיש תובענה חסרת שחר או ל'נפח' את תביעתו...?". ... ברי כי הביטוי "נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה" כאחד התנאים למתן פטור לפי תקנה 13 לתקנות האגרות, כולל את הערכת היחס בין עצם קיומה של עילת תביעה לבין סיכוייה. בנידון דידן נראית התביעה, כפי שכבר צוין בערכאות קודמות, מופרזת על פניה, והיא לא תוקנה חרף אמירות בתי המשפט." אמנם, המערער טוען כי חוות הדעת שצירף לכתב התביעה תומכות בסכום הנזק הנטען על ידו, אלא שעיון בחוות הדעת מגלה כי מדובר בחוות דעת כלליות וסתמיות, ואין בהן די כדי לבסס את ראש הנזק הנטען בכתב התביעה במידה הנדרשת לצורך קבלת פטור מאגרה. זאת ועוד, האופן בו מנוסח כתב התביעה מקשה עד מאוד לזהות מהי בדיוק עילת התביעה של המערער, שכן כמו הודעת הערעור, גם כתב התביעה מנוסח באופן בלתי סדור ומבולבל, על דרך הסיפור והויכוח, בניגוד מוחלט להוראת התקנות, באופן שאיננו מאפשר לבור את הבר מן התבן. לכך יש להוסיף כי המערער כשל במספר רב של הליכים קודמים שנקט נגד המשיבים. דא עקא, במסגרת תביעתו הנוכחית המערער ממחזר טענות שכבר סולקו על הסף בהליכים הקודמים (מחמת אי תשלום אגרה או ערבון, כגון ת.א. (ת"א) 2132/03, ת.א. (ת"א) 2110/05, ת.א. (חי') 406/06, ע"א (חי') 3816/06, ת.א. (חי') 09- 01- 11219, ), או שנדונו ונדחו לגופו של ענין (בר"ע (ת"א) 2140/07, רע"א 3839/08)). אכן, מעת לעת מעדכן המערער את טענותיו בשים לב להחלטות שיפוטיות חדשות שניתנו נגדו ומוסיף טענות חדשות, אך הוא איננו משמיט טענות שכבר איננו יכול להעלות, לאחר שאלה סולקו על הסף בהליכים קודמים. גם עובדה זו מביאה למסקנה שלא עלה בידי המערער להצביע על עילת תביעה ראויה לברור שבגינה יש ליתן לו פטור מאגרה. המערער טוען כי היה זכאי בעבר לפטור מתשלום אגרה בשל קבלת סיוע משפטי, ולכן מטעם זה לבדו הוא זכאי לפטור מאגרה גם בתביעה הנוכחית. אינני מקבל טענה זו. אף אם אניח כי המערער היה פטור בעבר מתשלום אגרה בשל קבלת סיוע משפטי, אין הדבר מועיל לו בתביעתו הנוכחית, שכן בגינה לא קיבל סיוע משפטי. הכלל הוא שבעל דין המיוצג על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי פטור אכן מתשלום אגרה (תקנה 19(7) לתקנות האגרות), אלא שפטור סטטוטורי זה חל אך ורק לגבי אותו הליך ספציפי בו הועמד הסיוע המשפטי, ואין הוא חל על הליכים אחרים שנוקט לבדו אותו בעל דין, אף אם הוא מעלה בגדרם טענות דומות. סיכומו של דבר, משלא הצביע המערער על עילת תביעה ראויה לברור, בדין נדחתה בקשתו לפטור מתשלום אגרת התביעה. בשולי הדברים אציין כי שוכנעתי שהמערער אכן נעדר יכולת כלכלית לשלם את אגרת התביעה (ולא בכדי, שכן גם אדם שמצבו הכלכלי היה טוב בהרבה מזה של המערער, היה מתקשה לשלם את האגרה החלה על תביעה בסך השווה ל- 30,000,000 דולר), וזאת לנוכח העובדה שהוא מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה והוא גם הוכרז כחייב מוגבל באמצעים, אלא שאין די בהעדר יכולת כלכלית כאמור על מנת ליתן פטור מאגרת התביעה בנסיבות שתוארו לעיל. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא חייבתי את המשיבים בהוצאות משפט בהליך קודם בו התקבל ערעורו של המערער על החלטה קודמת של כב' הרשמת, אין צו להוצאות. אגרת בית משפטפטור מאגרהמצב כלכליאגרה