קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פגיעה מאחור ברכב שעמד ברמזור אדום - נזקים לרכב: הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת יונדאי (להלן - "הפרטית"). רכב הנתבעות - רכב משפחתי מתוצרת מזדה 5 (להלן - "המשפחתית"). מקום התרחשות התאונה: צומת מרומזר בפ"ת. המחלוקת הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעות גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. גרסת התובעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה בעת עמידת הפרטית אל מול רמזור אדום בצומת, התנגשה בה המשפחתית מאחור וגרמה לפרטית נזק בפגוש האחורי. גרסת הנתבעות באשר לנסיבות התרחשות התאונה המשפחתית אמנם נסעה מאחורי הפרטית במקום, אך לא היה כל מגע בין הרכבים וממילא המשפחתית לא גרמה כל נזק לפרטית. הנתבעות מכחישות למעשה את אירוע התאונה הנטען. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות נזקי הפרטית (בישיבה הוצג לי גם סרטון על גבי מחשב נייד). עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעות, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעת 1 לקרות התאונה ואחריות ביטוחית מתאימה של הנתבעת 2. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מדובר במקרה לא פשוט, שבו הוצגו גרסות מנוגדות לחלוטין, שבשום אופן לא ניתן ליישב ביניהן. המקרה אינו פשוט גם בשל כך שבתמונות ובסרטון שהוצגו אכן לא ניתן להבחין בנזק נראה וגלוי לעין. מאחר שלא הוצגו לפניי ראיות רבות (גם אולי משאין בנמצא כאלו), הנחיתי עצמי לבחון בקפידה יתרה את עדויות שני הנהגים. לא אוכל לומר כי עדות איזה מהשניים, כשהיא לעצמה, הייתה עדיפה בעיני באופן בולט או מובהק, אך מצאתי, בסופו של יום, שעדות נהג הפרטית עדיפה על פני עדות נהגת המשפחתית, גם מאחר שהראשונה מתיישבת באופן מלא יותר עם מכלול הראיות ועם השכל הישר. בסופו של יום מצאתי שסביר והגיוני שכן היה מגע בין שני הרכבים, גם אם מגע קל שלא הותיר חותם נראה וגלוי לעין. למעשה, מעדות נהגת המשפחתית עצמה, על הצמידות הרבה שנוצרה בין הרכבים, בתוספת גורם ההפתעה עליו דיווחה, עולה, כי בהחלט יתכן שהמשפחתית פגעה קלות בפרטית מאחור. סביר בעיני גם שהנהגת לא ראתה ולא יכלה לראות בוודאות ממקום מושבה ברכב אם הרכבים רק צמודים מאוד או כבר ממש נוגעים אחד בשני (הגבול הוא לעיתים דק בין שני המצבים), ויתכן מאוד שהיא טעתה להניח שלא היה מגע. התרשמתי מעדות נהג הפרטית, כי הוא מעיד בעקביות ובביטחון ודבק בגרסתו, ועומד בעניין זה בחקירה באופן משכנע. העובדה הלא שנויה במחלוקת שנהג הפרטית היה עקבי ואסרטיבי גם בזמן ובמקום התאונה (הואיל גם להמתין ממושכות להגעת בעלה של הנהגת עד לקבלת הפרטים אותם דרש), תומכת גם היא במהימנות עדות הנהג. לחובת הנתבעות נזקפת העובדה שהן לא הביאו לעדות את בעלה של נהגת המשפחתית, שאמנם לא נכח בזמן התאונה אך הגיע לזירת התאונה זמן קצר אח"כ ולקח חלק פעיל אז במגעים עם נהג הפרטית ואף תיעד את מצב הפרטית במקום. לחובת הנתבעות נזקפת גם העובדה שנהגת המשפחתית ובעלה לא צילמו ולו תמונה אחת של המשפחתית, בניגוד לשפע התמונות ואף הסרטון של הפרטית. חשוב לראות אם יש סימני פגיעה רלוונטיים גם בחזית המשפחתית, ומאחר שנהגת המשפחתית ובעלה היו מודעים לחשיבות התיעוד של מצב הפרטית, יש להניח שהיו מודעים או היו צריכים להיות מודעים גם לחשיבות תיעוד רכבם שלהם. הנתבעות לא ביקשו לחקור את שמאי הרכב על חוות דעתו שצורפה לכתב התביעה, ובנסיבות אני סבור שהיה מקום לחקירה כזו מבחינת הנתבעות, דווקא מאחר שבתמונות אכן לא נראה נזק גלוי לעין, כאשר ידוע הוא שלעיתים התמונות לא מספרות את כל הסיפור ולעיתים אף יש נזקים סמויים, גם בפגוש אחורי. בחקירה כזו אפשר שהשמאי היה מסביר בפירוט רב יותר מזה המצוי בחוות דעתו מהו הנזק אותו ראה ומהו הקשר בין הנזק לבין התאונה. נהג הפרטית העיד כי הבחין בנזק מסוים לפגוש, ומצאתי את תיאור הדברים בעדותו כאפשרי וכמתיישב עם מכלול הראיות. נהג הפרטית מסר בעדותו החופשית (חקירה ראשית) גרסת ברורה לפיה הפרטית הייתה בעמידה באור אדום בזמן התאונה, ולא התרשמתי מהמשך חקירתו כי גרסה זו מתערערת. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 4,448 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 10.1.13 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 372 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 10.1.13 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 400 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהרכבתאונת דרכיםרמזורנסיעה באור אדוםתאונה מאחורצומתנזק לרכב