קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פגיעה במונית מאחורה: בפני תביעה בגין נזק רכוש לרכבים. התובעת הינה הבעלים של רכב מ.ר. 52-211-23. נתבעת 1 הינה הבעלים והנהגת של רכב מ.ר. 24-838-71. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת נסעה ברכבה ברח' ז'בוטינסקי ברמת גן, לפניה נסע רכב מסוג מונית מ.ר. 79-390-25, הנהוגה על ידי מר X דוד. על פי הנטען בכתב התביעה, רכב המונית עצר באמצע הכביש על מנת לאסוף נוסעים, היא הספיקה לעצור לאחר שהבחינה במונית עוצרת, אך רכב הנהוג על ידי נתבעת 1 פגע ברכבה והדף אותו אל עבר המונית. כתוצאה מהתאונה ובשים לב לנזקים שנגרמו לרכבה, הוכרז רכבה כאובדן גמור. הנתבעים טוענים, כי רכב התובעת נסע אחרי מונית אשר בלמה במפתיע, התובעת לא שמרה מרחק ופגעה במונית מאחור. על פי חוות הדעת, מוקד הנזק בחלק הקדמי, הינו מעל 60% מערך הרכב, אי לכך הרכב בעקבות אותה פגיעה, יש להכריזו כאובדן מוחלט והפגיעה שנגרמה על ידי רכב הנתבעים, הלכה למעשה, מדובר בפגיעה בגרוטאה שלא גרמה לכל נזק. עוד עולה מעדות נהג המונית, כי התובעת פגעה ברכב המונית תחילה ורק לאחר מכן חש מכה נוספת כשרכב הנתבעת פגע ברכב התובעת מאחור. עדי התביעה: מטעם התביעה העידה התובעת ועדה נוספת ועל פי עדותן, רכב התובעת נסע אחרי המונית, המונית בלמה לפתע, אך התובעת הספיקה לעצור, או אז, רכב הנתבעת פגע ברכבה והדפו אל עבר המונית. העדה מטעמה גם כן חזרה על אותה עדות, לפיה התובעת הספיקה לעצור לאחר שהבחינה במונית עוצרת, או אז, רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת והדפו אל המונית. עדי ההגנה: נתבעת 1 העידה בפני ואישרה כי רכב התובעת השתלב בנתיב הימני ברח' ז'בוטינסקי, לפניה, אותתה ימינה על מנת לפנות לרח' ז'בוטינסקי, לא הבחינה בבלימה והבחינה ברכב התובעת עוצר באמצע הכביש, היא ניסתה לבלום, אך לא הספיקה. הפגיעה ברכב התובעת היתה פגיעה קלה ולרכבה כמעט ולא נגרם כל נזק. בנוסף, הנתבעת העידה את מר X דוד, אשר העיד בפני כי עצר לצורך העלאת נוסעים לרכבו, או אז שמע מכה חזקה מאחור. העד חזר והדגיש כי שמע בום והרגיש במכה. העד אישר חתימתו על טופס עדות בפני חוקר ולפי עדות זו שנגבתה ממנו ביום 25/10/12, אישר כי לאחר שאחד הנוסעים עלה לרכב, הרגיש מכה מאחור ובעקבותיה הרגיש לפתע עוד מכה מאחור ולסיכום מציין באותה עדות, כי הרגיש מאחור שתי מכות ולא מכה אחת. מדובר בעד כבן 80, העיד עדויות סותרות, הן בפני והן בפני החוקרים. אין בדעתי להסתמך על עדות זו. עדותו שונתה במהלך המשפט והן לפניו, ביחס לנסיבות התאונה והדבר יכול לנבוע מבעיות זיכרון, כפי שהוא העיד על עצמו שזכרונו בגד בו ועל כן, אין להסתמך על עדות זו על מנת להכריע בין הגרסאות. אם כך, חוזרים לעדות התובעת והעדה מטעמה, אל מול עדות הנתבעת ושאר נסיבות התיק, כגון מוקד הנזק ותוכן חוות הדעת. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם בצורה בלתי אמצעית, אני סבור כי גרסת התובעת והעדה מטעמה, אינה משתלבת עם עדותה ושאר הנסיבות ואני קובע כי התאונה התרחשה לאחר שהתובעת פגעה במונית ורק לאחר מכן, נתבעת 1 פגעה ברכבה. עיינתי עיין היטב בחוות הדעת ומתברר, שהנזק במוקד הקדמי הוא עצום יותר מאשר במוקד האחורי. עלות העבודות ועבודות הצבע, במנותק מהחלקים, עמד על סך 4,900 ₪ ואילו בחלק האחורי, עמד על סך 2,400 ₪, דבר המראה שעוצמת הפגיעה גם מהתמונות, בחלק הקדמי, יותר משמעותיות מהחלק האחורי. לא נראה לי, כי פגיעת הדיפה, יכולה לגרום נזק יותר מאשר פגיעה ישירה. בחלק האחורי מדובר היה בפגיעה ישירה, לטענת התובעת ואילו המוקד הקדמי, הינו כתוצאה מהדיפה. זאת ועוד, על פי עדותה של התובעת, היא עצרה כ- 10 מ' לפני המונית, לאחר שזה נעצר (עמ' 2 ש' 11-18), הכיצד יכול להיות שפגיעה כה קלה במוקד האחורי יכולה להדוף את רכב התובעת כ- 10 מ' וגם לגרום לנזק יותר משמעותי מהפגיעה הישירה. כעולה מהתמונות וחוות הדעת, סבירה יותר גרסת הנתבעת, לפיה היא הצטרפה לתאונה קיימת. מכאן, אני מעדיף את גרסת הנתבעת על פני זו של התובעת והעדה מטעמה. על כן אני קובע, כי הנתבעת אחראית למוקד האחורי וכן תרמה להגדלת הנזק במוקד הקדמי, בשיעור 25%. בפי הנתבעת טענה מעניינת, שהמוקד הקדמי ממילא גרם להורדת הרכב והכרזתו כאובדן להלכה, טענה זו יכולה להתקבל רק במידה והנתבעת אינה אחראית כלל ועיקר על המוקד הקדמי, אך מאחר והצטרפה לתאונה קיימת והגדילה את הנזק במוקד הקדמי, גם היא אחראית על הנזק של הרכב. עיינתי בחוות הדעת ואכן שווי הרכב הינו, ליום המקרה, סך כ- 12,000 ₪. ראה בעניין זה את חוות הדעת, אך מאחר והניצולת (השרידים של הרכב) הוערכו ב- 8%, סעיף 3 לחוות הדעת מטעם התובעת שווי הרכב עמד על סך 11,042 ₪. היות והנתבעת גרמה לנזק במוקד האחורי וגרמה ל- 25% במוקד הקדמי, הרי היא אחראית, בנסיבות העניין, ל-46% מהנזק ולכן היא אחראית גם על 46% מעלות הרכב לפי חוות הדעת. על כן, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 5,079 ₪, החזר חלק יחסי של שכ"ט שמאי בשיעור 46%, בסך 419 ₪ והחזר אגרת בימ"ש בסך 50 ₪. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםמוניתתאונה מאחורנזק לרכב