השטח נושא הדיון מוגדר בתשריטי תמ"א 13 כ"שמורת חוף", המוגדרת בסעיף 8 לתמ"א 13, כ"רצועת חוף המיועדת להיות עתודה לפיתוח חוף רחצה או שמורת טבע או גן לאומי או שטח ציבורי פתוח". לטענת העותרת נעשה שימוש שלא כדין בחוף ניצנים, המנוגד לתכנית מיתאר ארצית חלקית מס' 13 (להלן - תמ"א 13), בניגוד לתנאי ההרשאה של מינהל מקרקעי ישראל ובניגוד לחקיקה נוספת, על-ידי קיום אירועים בתחום 100 מטרים מקו המים ופעולות אחרות בחוף, תוך פגיעה קשה בציבור המתרחצים בחוף. לפיכך העותרת מבקשת להורות למשיבים 7-1 להפעיל את סמכויותיהם על-מנת למנוע שימושים אלה. בית-המשפט לעניינים מינהליים פסק: א. (1) בית-המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בשאלות הנוגעות לתחום שיקול-הדעת של מוסדות התכנון בהפעלת סמכויות האכיפה על-פי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, להבדיל מהאכיפה עצמה, הנתונה לסמכות בית-משפט השלום. (2) השאלה העומדת לדיון היא מהן אמות המידה להתערבות שיפוטית בהפעלת סמכויות האכיפה של מוסדות התכנון: אם הסמכות מוגבלת לטעות בוטה וברורה או שניתן להתערב בהיקף נרחב יותר. למוסדות התכנון יש שיקול-דעת לקבוע סדרי עדיפות באכיפת דיני התכנון והבנייה על-פי אמות מידה סבירות, אך הם אינם רשאים להימנע מאמצעי אכיפה באופן בוטה ומתמשך ללא נימוק סביר וענייני. (3) הבדלי הניואנסים בהיקף ההתערבות השיפוטית בהחלטות מינהליות שונות נובע מאופי הסמכות המופעלת, כאשר הכלל הוא שבית-המשפט לא נוטל לעצמו את שיקול-הדעת בהפעלת הסמכות האכיפתית, אך לעומת זאת הוא לא צריך להימנע מהתערבות שיפוטית כאשר מדובר במצב של הימנעות מתמשכת מהפעלת הסמכות האכיפתית בלי שתהיה לכך הצדקה עניינית וסבירה. ב. (1) הדרך החוקית הנאותה לקביעת המינון המתאים של שימושי רחצה ונופש ופעולות נלוות המותרים לפי תמ"א 13 היא בתכנית מפורטת, שבה יש אפשרות לקבוע את השטחים המיועדים לכל אחד מהשימושים הספציפיים, תוך הגדרת השימושים המותרים בכל שטח בנפרד והתייחסות ספציפית יותר לסוג הפעולות המותרות הקשורות בזיקה נאותה לחוף הים, תוך קביעת תנאים והוראות מתאימים. (2) פרשנות תמ"א 13 לפי עמדת הוועדה המחוזית אין בה כדי לחייב צדדים אחרים לדיון או גורמים אחרים שאינם צדדים לדיון, שיכולים להציע פירושים מחמירים יותר או מקלים יותר במסגרת התנגדויות שתהא אפשרות להגיש בהליכים לאישור תכנית מפורטת או בדיונים בהליכי אכיפה, שבהם תתעוררנה שאלות פרשנות ביחס לפעולות מותרות או אסורות לפי תמ"א 13. אין מקום לקבוע פרשנות החלטית ממצה במסגרת דיון בעתירה המינהלית. ג. (1) אין בכל הטענות שהועלו במקרה דנן נימוק סביר לכאורה שיהא בו כדי להצדיק הימנעות של הוועדה המחוזית מלנקוט אמצעי אכיפה שיביאו להפסקת הפעולות האסורות בחוף על-ידי המשיבה 9, שבה נוטלים חלק לכאורה שלא כדין גם המשיבים 8-6, ואף מינהל מקרקעי ישראל, בכך שהם נותנים הרשאה או רישיונות עסק לפעולות הנעשות במבנים שהוקמו ללא היתרי בנייה לשימושים המנוגדים לתכניות המיתאר, או בכך שהם נמנעים מהפסקת פעולות הנעשות בניגוד להרשאה שניתנה על-ידיהם וללא רישיון עסק, ביחס לפעולות הנעשות במקום, המחייבות הרשאה ורישיון עסק. כמו כן מוטלת על הוועדה המחוזית ויושב-הראש שלה החובה להפעיל את סמכויותיהם להוצאת צווי הריסה מינהליים ביחס לפעולות בנייה נוספות ולשימושים נוספים שייעשו שלא כדין, ומוטלת על המשיבים 8-5 החובה להימנע ממתן רישיון עסק וממתן הרשאה לפעולות הנעשות שלא כדין, ולפעול להפסקת פעולות הנעשות בניגוד להרשאה שניתנה, או ללא רישיון עסק ביחס לפעולות המחייבות רישיון עסק. (2) בשלב זה יש להסתפק בצו הצהרתי ביחס לקביעות האמורות לעיל, בהנחה שהגופים המוסמכים יפעלו על-פיו וינקטו את האמצעים המתאימים. אך במידה ותיעשינה פעולות אסורות על-פי דיני התכנון או דינים אחרים על-ידי המשיבה 9, ולא יינקטו תוך זמן סביר האמצעים המתאימים על-ידי המשיבים 8-1 או מי מהם, תהא אפשרות לנקוט את האמצעים המתאימים למתן צווים אופרטיביים נגד כל אחד מהמשיבים. (3) כאשר קיימים לכאורה מבנים ללא היתר העומדים על תלם כל ימות השנה, כמו גדרות המוצבות באופן קבוע, רחבות המיועדות לפסטיבלים, עמדת תקליטן ומשרדים, וגם העובדה שהאירועים מתקיימים בקביעות מדי שנה תוך שימוש בתשתית קיימת, כל אלה מצביעים לכאורה על קביעות בהקמת המבנים, שאותה יש לראות כהקמת מבנה המחייבת היתר בנייה. כמו כן כל האירועים מחייבים לכאורה רישיון עסק לכל עסק המתנהל במקום, שאותו לא ניתן להעניק ללא היתר בנייה במקום שדרוש היתר כזה. במקרה הנדון יש להסתפק במתן צו הצהרתי, תוך השארת הטיפול בעניין בידי הרשויות המוסמכות, עליהן מוטלת החובה לפעול על-פי דין. ד. ביחס לטענות המשיבים לשיהוי מצד העותרת, אין בטענות אלה כדי להצדיק הימנעות מלהיזקק לעתירה לגופה. השיקול הדומיננטי בנושא השיהוי הוא מאזן האינטרסים, כאשר במקרה דנן השיקול המחייב את אכיפת החוק גובר, ואין הצדקה להימנע מאכיפת חוקי התכנון והבנייה ככל שמדובר בהפרה נמשכת של הוראות החוק ופגיעה באינטרס הציבורי לשמירת השימוש בחוף הים לייעודיו הציבוריים. שמורת טבע