ערעור עקב סתירות בהכרעת הדין

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ערעור עקב סתירות בהכרעת הדין: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באילת (כב' השופט יוסי טופף), שבו הורשע המערער, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, של פציעה כשהעבריין מזויין, לפי סעיפים 334 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ובגין כך הושתו על המערער מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד מאסרים מותנים והתחייבות. בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון של המערער ובדברי ב"כ המערער בפנינו, התמקד הערעור בהכרעת הדין המרשיעה. לדעת המערער, בית משפט קמא שגה כאשר ייחס נאמנות למתלונן וליתר עדי התביעה, וכאשר לא ייחס מהימנות למערער עצמו. עוד טען המערער, בין היתר, כי קיימות סתירות כביכול בהכרעת הדין של בית משפט קמא. המערער הפנה לאי התאמות וסתירות בין העדויות של עדי התביעה השונים וטען כי מדובר בסתירות מהותיות, כאשר אינן מאפשרות ליתן אמון בעדי התביעה. על כן עתר המערער לבטל את הרשעתו ולזכותו מכל אשמה. כמו כן, בהודעת הערעור צוין כי הערעור מופנה גם כלפי חומרת העונש. באת כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערעור וציינה כי ככלל אין להתערב בממצאי עובדה ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, מלבד אם קיימת טעות בולטת בהכרעת הדין, מה שאין כן במקרה שבפנינו. לאחר שעיינו בהכרעת הדין המפורטת, המנומקת היטב והמקיפה של בית משפט קמא, ולאחר שעיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון של המערער וכן לאחר שבחנו את טענות ב"כ הצדדים, הגענו לכלל דעה כי אין ממש בערעור. כידוע, כפי שבצדק ציינה באת כוח המשיבה בטיעוניה, ככלל אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ובממצאי מהימנות שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית, שכן בידי הערכאה הדיונית היכולת להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים, הן מעדי התביעה והן מהנאשם ומעדי ההגנה, בעוד שערכאת הערעור כידוע אינה שומעת עדים. לכלל אי ההתערבות של ערכאת הערעור, אמנם חריגים אחדים, כגון כאשר קיימת טעות גלויה על פני הכרעת הדין או כאשר הממצאים שנקבעו ע"י הערכאה הדיונים יסודם בשיקולים של סבירות ושל היגיון, או כאשר ממצאי העובדה יסודם בראיות בכתב ולא בעדויות בעל פה של עדים. אך המקרה דנן אינו נמנה על אף אחד מהחריגים לכלל האמור. נהפוך הוא, הכרעת הדין מושתת כולה על ממצאי עובדה שנקבעו על סמך ממצאי מהימנות, הן ביחס לעדות המתלונן וליתר העדויות של עדי התביעה והן ביחס לאי המהימנות של עדות הנאשם. למעשה, עדויות התביעה כנגד הנאשם לא התמצו בעדות המתלונן בלבד, כי אם גם בעדות של עד ראיה נוסף וכן בעדות של השוטר שאף הוא היה עד תביעה וזאת בנוסף לראיות בכתב ובכללן תיעוד רפואי ודו"ח פעולה שנערך ע"י השוטר. מנגד, המערער סתר עצמו, טען באמרתו בחקירתו במשטרה כי "סתם התפתח פה ויכוח וזהו היה מכות ודחיפות הוא פתאום [הכוונה למתלונן] אמר שהוא נפצע...". לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט טען המערער, וכך ביקש לשכנענו גם בערעור, כי רק לאחר דקירת המתלונן, נודע לו למערער כביכול כי המתלונן נדקר על ידי מאן דהוא אחר. בית משפט קמא האמין כאמור, הן למתלונן והן ליתר עדי התביעה, לרבות עד הראיה הנוסף (ע.ת. 2) ולא האמין למערער. בית משפט קמא מצא כאמור חיזוק לעדויות של המתלונן ושל עד הראיה הנוסף ויתר הראיות של התביעה שהוגשו בפניו, ולעומת זאת, כאמור, מצא כי עדות המערער היתה בלתי מהימנה בעיניו. אין כל מקום להתערב בממצאי המהימנות ובממצאים העובדתיים שנקבעו כיאות על ידי בית משפט קמא בהכרעת דינו המקיפה והממצה. על כן, אנו דוחים את הערעור על הכרעת הדין ומאשרים את הרשעתו של המערער בעבירה בה הורשע ע"י בית משפט קמא. למרות שהטענות בערעור התמקדו כאמור בהכרעת הדין בלבד, נוסיף כי גם העונש שהוטל על המערער אינו חמור כלל ועיקר. כזכור, בית משפט קמא השית על המערער מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות, חרף חומרת העבירה ובכך הקל בדינו של המערער ואין מקום לכל הקלה נוספת בדינו. סוף דבר, הערעור נדחה, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, וכל רכיבי פסק הדין של בית משפט קמא יוותרו בעינם. המערער יתייצב לריצוי העונש בעבודות שירות ביום 3.11.13 בשעה 09:00 בפני הממונה על עבודות השירות במתחם כלא באר שבע. בא כוחו של המערער עו"ד יאסר מוחסן מתבקש לפנות עוד השבוע לממונה על עבודות השירות במחוז דרום של השב"ס על מנת לתאם ולוודא ביצוע האמור לעיל. ערעורהכרעת דין