קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ערעור על הורדת אחוזי נכות: 1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28.6.12, במסגרתה נקבעו למערער 14.5% נכות. ההשתלשלת העובדתית 2. א. ביום 18.5.04 קבעה ועדה רפואית לעררים למערער 28% נכות. ב. ביום 3.5.05 החליט רופא המל"ל להעמיד את המערער בפני ועדה רפואית לפי תקנה 37, לשם קביעת דרגת נכותו מחדש. ג. ביום 25.10.09, לאחר שבדקה את המערער קלינית כבר ביום 27.10.08, ולאחר שהמערער ביצע בדיקת E.M.G ביום 16.9.09 בהתאם לבקשת הוועדה, סיכמה היא את ממצאיה והפחיתה את נכותו של המערער ל-14.5% נכות. ד. המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה, ותמך ערעורו בחוות דעת של מומחה לנוירולוגיה. לפיכך, ביום 2.6.10 התכנסה הוועדה לעררים, כשבהרכבה לא נכח נויורולוג או פלסטיקאי, וקבעה למערער 19% נכות. ה. על קביעת הוועדה שהתכנסה ביום 2.6.10 הוגש ערעור לבית הדין, וביום 31.1.11 ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת Xית הופמן, לפיו הוחזר עניינו של המערער לוועדה לעררים בהרכב אחר, אשר יכלול נוירולוג, על מנת שתתייחס לחוות דעתו של המומחה מטעם המערער, ולבדיקת E.M.G עדכנית. ו. ביום 24.3.11 התכנסה הוועדה לעררים בהתאם לפסק הדין, והחליטה להעניק למערער 14.5% נכות, תוך שהיא מפחיתה מנכות המערער בגין פגיעה בעצם הפרוניאליס, ומעמידה אותה על 5%, וכל זאת מבלי להזהירו. ז. המערער הגיש ערעור נוסף לבית הדין, והמשיב נתן הסכמתו להשיב את העניין לוועדה הרפואית לעררים, כדי שהמערער יוכל להתגונן מפני הכוונה להפחית לו את אחוזי הנכות, אך זאת בפני אותה וועדה, בעוד שהמערער ביקש ועדה בהרכב אחר. בסופו של יום, בפסק דין מיום 2.4.12, החליט בית הדין כי עניינו של המערער יוחזר לדיון בפני אותו הרכב. יצויין, כי על החלטה זאת הוגש ערעור על ידי המערער, אשר נדחה על ידי סגן הנשיאה כבוד השופט יגאל פליטמן. ח. לאחר ביטול ישיבת הוועדה הרפואית לעררים מיום 24.5.12 כתוצאה מאי הסכמתו של ב"כ התובע לשינוי הרכב הוועדה, התכנסה הוועדה לעררים ביום 28.6.12 וקבעה למערער 14.5% נכות. 3. בדיון מיום 31.12.12, אשר התקיים בפני כב' הרשם איתי אדרת, ביקש המערער כי ייקבע דיון בפני שופט. 4. ביום 6.2.13 התקיים דיון בפניי, במהלכו טענו הצדדים את טענותיהם. בסיום הדיון ניתנה החלטה על הגשת סיכומים מטעם הצדדים, וכך נהגו הצדדים. 5. במסגרת תגובת המשיב מיום 10.3.13 לסיכומי המערער, הובאה על ידי המשיב הסכמה חלקית בהאי לישנא: "1. המשיב סבור כי יש מקום להשיב עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב חדש, על מנת: א. שתדון תוך בחינת מסמכים שיוצגו על ידי המערער (המתייחסים למועד הקודם ליום 24.3.11) בנוגע להחמרה, לטענתו, בעצם הפרוניאליס משמאל בלבד. ב. כמו כן, תשקול בשנית החלטתה בנוגע להתאמת סעיף ליקוי 32(4)א (בין 1-2) בשים לב לממצאים כפי שעולים מפרוטוקול ועדה מיום 24.3.11. ג. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה. ד. הוועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון טענותיהם בעניינים הנ"ל, ולהגיש מסמכים כאמור לעיל". עוד הוסיף המשיב, כי אין מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתערוך בדיקה קלינית חדשה, שהרי מדובר בוועדה שהתכנסה על פי פסק דין מיום 3.4.12 בו כלל לא נדרשה הוועדה לערוך בדיקה קלינית חדשה, וכזו כבר בוצעה ביום 24.3.11, ועליה יש להסתמך. ככל שסבור המערער כי ישנה החמרה טרם מועד זה, עליו להציג מסמכים מתאימים. לאחר מועד זה על המערער לפנות בהליך של החמרה לפי תקנה 36. לסיום, טען המשיב כי אין לו התנגדות שפרוטוקול ועדת העררים האחרונה מיום 28.6.12 לא יונח בפני הוועדה החדשה. 6. מנגד, טען המערער כי הוועדה הרפואית לעררים מיום 28.6.12 הינה מקובעת בעמדתה ונמנעה מדיון בלב פתוח ובנפש חפצה, מתוך נסיון להצדיק את קביעתה הקודמת. הוועדה לא התייחסה כראוי לחוות דעתה של פרופ' דרורי, המומחית לנוירולוגיה מטעמו. הוועדה נמנעה מדיון בתלונותיו הנוכחיות של המערער הנוגעות להחמרה, בטענה כי הדיון הוא במסגרת תקנה 37 ועל המערער להגיש תביעה להחמרת מצב. אין כל הוראה בתקנה 37 השוללת את יכולת הוועדה לקבוע את הנכות הנוכחית גם אם מדובר בהחמרת מצב. הוועדה יכלה להפחית אחוזי הנכות או להעלותם אם היא מוצאת לנכון. מפרוטוקול הוועדה לא ברור מדוע הוועדה בוחרת לבצע התאמה של הנכות במסגרת סעיף הליקוי שבחרה, ומדוע אין להעניק למערער את מלוא הנכות שנקבעה בסעיף. 7. לסיכום, טען המערער כי יש להורות על החלפת הרכב הוועדה ולהורות על הוצאת הפרוטוקולים נשוא הערעור בעניינו של המערער, וכן על הוצאת הפרוטוקולים של התכנסות הוועדה הרפואית לעררים בכל גלגוליה מהתיק. הוועדה מקובעת בעמדתה, ואין טעם להחזיר אליה את עניינו של המערער בפעם השלישית, באשר מתקיימים מלוא התנאים לסטות מדרך המלך של החזרת העניין לאותו הרכב. המערער זכאי כי הצדק בעניינו לא רק ייעשה אלא גם ייראה, והחשש כי מדובר בוועדה המקובעת בעמדתה התממש הפעם. דיון והכרעה 8. לאחר בחינת טענות הצדדים, לרבות תגובת המשיב (במסגרתה ניתנה הסכמה חלקית מצד המשיב להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש), הנני קובע כי דין הערעור להתקבל במלואו; כך שלוועדה החדשה שתתכנס בעניינו של המערער לא יועברו הפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות לעררים שהתכנסו בעניינו של המערער. קרי, בפני הוועדה החדשה שתתכנס בעניינו של המערער תוצג רק החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 25.10.09. 9. לאור ההשתלשלות שפורטה לעיל, ובשים לב להסכמת המשיב להחזיר את עניינו של המערער לוועדה לעררים בהרכב חדש, הרי שאין מנוס מהוצאת כל הפרוטוקולים הקודמים של הוועדות לעררים; שכן מדובר בהחלטות אשר נפלו בהן פגמים היורדים לשורשו של עניין, המבטאים בין השאר מצב לפיו הוועדות לא ביצעו את המוטל עליהן, וחלקן אף מקובעות בעמדתן ביחס למערער. 10. לפיכך, אין מקום להתיר את הצגת פרוטוקול הוועדה מיום 24.3.11 כפי שביקש המשיב, שכן מדובר בוועדה שדנה בעניינו של המערער פעמיים, ובפעם השלישית הסכים אף המשיב להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש. אמנם, בפסק הדין מיום 31.1.11 לא נתבקשה הוועדה לערוך למערער בדיקה קלינית, אך אין בכך כדי להתיר את הצגת פרוטוקול הוועדה מיום 24.3.11 שהתכנסה מכוח פסק הדין של כב' השופטת הופמן מיום 31.1.11; מאחר ובסופו של יום הוחזר עניינו של המערער לוועדה פעם נוספת לאור החלטת הוועדה מיום 24.3.11. יצויין, כי הוועדה מיום 24.3.11 לא נדרשה במסגרת פסק הדין לבדוק את המערער קלינית, אך גם לא נדרשה להמנע מלבדוק את המערער קלינית, והדבר היה נתון לשיקולה; וזאת בשים לב כי המערער הופיע שוב בפני הוועדה בעקבות פסק הדין, וניתנה לו האפשרות לטעון טענותיו בנוגע לנכות בגין הפגיעה בעצב הפרוינאליס משמאל. לכן, בנסיבות העניין לא ניתן לאפשר הצגת פרוטוקול של הוועדה הרפואית לעררים מיום 24.3.11, שבחלקו נפלו פגמים כפי שפורטו בפסק הדין מיום 2.4.12. יש לזכור, כי גם בהחלטת הוועדה מיום 28.6.12 נפלו פגמים, אשר בין השאר נוגעים לבדיקה הקלינית אותה ערכה הוועדה למערער ביום 24.3.11, שעניינם היעדר פירוט והנמקה מספקים מצד הוועדה מיום 28.6.12 ביחס לחוות דעתה של המומחית לנויורולוגיה מטעם המערער. הנמקת הוועדה לעניין הבדיקה הקלינית על רקע חוות דעתה המפורטת של המומחית מטעם המערער הינה חסרת פירוט, ואינה מאפשרת התחקות אחר הלך דעתה. משנה תוקף יש לכך שהוועדה מיום 28.6.12 קבעה שאין הבדל מהותי בין בדיקתה של המומחית מטעם המערער לבדיקתה של הוועדה מיום 24.3.11; בעוד שהמומחית התייחסה לפרמטרים נוספים של הבדיקה הקלינית אותה ערכה למערער, והוועדה כאמור לא התייחסה במידה הנדרשת לאמור בחוות דעתה של המומחית. לכן, משעניינו של המערער מוחזר לוועדה בהרכב חדש שתידרש להתייחס לחוות דעת המומחית מטעמו, הרי שיש להוציא את כל הפרוטוקולים הקודמים של הוועדות לעררים, ובכלל זה את פרוטוקול הוועדה מיום 24.3.11 במהלכו נבדק המערער קלינית על ידי הוועדה. סיכום 11. כפי שצויין לעיל, לאור השתלשלות העובדות במקרה דנן, הרי שיש מקום להוציא את כל הפרוטוקולים של הוועדות לעררים שהתכנסו בעניינו של המערער, וזאת כדי שעניינו של המערער ייבחן על ידי ועדה בהרכב חדש, וזאת ללא התייחסות כזאת או אחרת לקביעות של ועדות רפואיות לעררים מהעבר. עסקינן ברצף של פרוטוקולים של ועדות לעררים, אשר נפלו בהתנהלותן פגמים היורדים לשורשו של עניין. החלטות הוועדה מיום 24.3.11 ומיום 28.6.12 קשורות זו לזו, היות והוועדה הרפואית לעררים מיום 28.6.12 התייחסה להחלטתה מיום 24.3.11, ולממצאי הבדיקה הקלינית אותה ביצעה באותו היום. בשים לב כי אף המשיב הסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר, ואף להוציא את פרוטוקול הוועדה מיום 28/6/12, אזי הוצאת כל הפרוטוקולים האחרים הינה מתבקשת בנסיבות העניין. אחרית דבר 12. דין הערעור להתקבל במלואו. 13. עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים בהרכב חדש, בה יישב מומחה לנוירולוגיה. הוועדה תתייחס לחוות הדעת של המומחית מטעם המערער. הוועדה תזמן את המערער ובא כוחו, ותאפשר להם לטעון את טענותיהם ולהציג מסמכים רפואיים. הוועדה רשאית לבדוק את המערער קלינית, באם תמצא לנכון. פרוטוקולים קודמים של הוועדות הרפואיות לעררים יוצאו מן התיק. הוועדה תפרט ותנמק את החלטתה. 14. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 1,500 ₪ תוך 30 ימים מהיום. לאור הסכמתו החלקית של המשיב, לא מצאתי לנכון לפסוק סכום גבוה יותר. 15. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. אחוזי נכותערעורנכות