קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ערב להלוואה שלא ידע על מצב כלכלי קשה של הלווה: א. התובענה ובעלי הדין א. התובע מוסד בנקאי, הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב יפו בקשה לביצוע שני שטרי חוב, האחד, על סך 160,000 ש"ח והשני, על סך 96,000 ש"ח. השטרות נחתמו על ידי הנתבעים 1-2 (להלן: "הלווים") כעושי השטר ועל ידי הנתבעים 3-4 כערבים אוואל לתשלומם (להלן: "הערבים"). 2. נגד הלווים נפתחו הליכי פשיטת רגל וביום 15.9.11 עוכבו ההליכים נגדם. 3. בבקשתם למתן רשות להתגונן טענו הערבים כי הסכימו לערוב להלוואות מן התובע אך לא ניתנה להם הזדמנות, במעמד חתימת השטרות לעיין בהם וכן לא הוסברו להם הסכנות הכרוכות בכך ו/או מצבם הכלכלי הקשה של הלווים. ב. עיקר טענות הערבים 1. הנתבעת 3 הנמנית על הערבים (להלן: "אליס") טענה בסעיף 5 לתצהירה: "יודגש לעניין זה כי אינני בקיאה בקריאה ובכתיבה". 2. בנוסף, טענו הערבים כי הינם מופטרים מערבותם שכן, התובע הוא שגרם לחייבים להפר את ההתחייבות להם ערבו הערבים. 3. להלן טענו הערבים כי התובע הפר חובת גילוי מוגברת החלה עליו כלפי הערבים. 4. לערבים ניתנה רשות להתגונן ותצהיריהם הפכו לכתב הגנה. בהחלטתי מיום 17.4.12 הוריתי על הגשת תצהירים באופן שהתצהירים מטעם הערבים ועדיהם יוגשו קודם להגשת התצהירים מטעם התובע. 5. הערבים חזרו בתצהירים שהוגשו מטעמם על עיקר טענותיהם. אליס הטעימה כי לא הוסבר לה כי הפכה לערבה להחזר ההלוואות שנטלו הלווים מן התובע (להלן: "ההלוואות"), היא לא התבקשה להמציא אסמכתא לגבי מצבה הכלכלי ואף לא נמסרו לה העתקים ממסמכי ההלוואות ושטרי החוב. 6. בין לבין נקלע גם הנתבע 4 (להלן: "ישי") להליכי פשט"ר וההליכים המשפטיים עוכבו גם נגדו. ג. עיקר טענות התובע 1. גב' ליבנת ליבוביץ (להלן: "ליבנת") שכיהנה בתקופה הרלבנטית כמנהלת סניף אילת של התובע טענה בתצהיר עדותה הראשית כדלקמן: 1.1 לאור תפקידם הניהולי הבכיר ומשכורותיהם הגבוהות, הסכים הבנק להלוות ללווים הלוואה בסך 160,000 ש"ח (להלן: "ההלוואה הראשונה"). 1.2 כי הערבים ערבו להחזר ההלוואה הראשונה לאחר שחתמו בכתב ידם על כתב התחייבות וערבות ויתר מסמכי ההלוואה וזאת בנוכחותה של ליבנת. 1.3 בנוסף, חתמו הערבים בפניה על טופס גילוי מידע לערב (נספח ד' לתצהיר - להלן: "טופס הגילוי") וכן, על שטר החוב על סך 160,000 ₪, ליבנת הוסיפה וטענה כי התרשמה בבירור כי הערבים היו מודעים לעובדה כי הלווים אינם פורעים את סכום ההלוואה הראשונה. 1.4 ליבנת טענה כי הערבים הציגו בפניה תלושי שכר המעידים על כושר השתכרותם ואלו הניחו את דעת הבנק. 1.5 ליבנת הוסיפה וטענה כי אליס לא טענה בפניה שעה שחתמה על מסמכי הערבות כי אינה יודעת קרוא וכתוב וכי ליבנת גם לא התרשמה כך. 2. עד נוסף מטעם הבנק ערן בר מנשה (להלן: "ערן") טען בתצהירו כי בשנת 2010 פנו הלווים לבנק בבקשה למתן הלוואה נוספת וביום 8.4.10 ניתנה להם הלוואה על סך 96,000 ש"ח (להלן: "ההלוואה השנייה"). 2.1 ערן הוסיף וטען כי החייבים והערבים חתמו בנוכחותו על כתב ההתחייבות להחזרת ההלוואה השנייה, על שטר החוב בסך 96,000 ש"ח וכן חתמו הערבים על טופס הגילוי (נספח ד/1 לתצהירו). 2.2 ערן הוסיף וטען בתצהירו כי אליס, לא טענה בפניו כי אינה יודעת קרוא וכתוב וכי הוא לא התרשם כך. 2.3 ערן הוסיף וטען כי בדיקת B.D.I שנערכה לגבי הערבים הייתה תקינה ומשכך, אושרו להיות ערבים. דיון וממצאים 1. מסגרת הדיון ונטל הראיה 1.1 עסקינן בתביעה שעילתה שטרית ומשכך, נושאים הערבים בנטל הראיה להוכיח כי הם פטורים מתשלום סכומי השטרות. 1.2 עם זאת, התובע הגדיר בתצהירים מטעם עדיו את הזיקה הבלתי אמצעית שבין שטרי החוב מזה וההלוואות מזה ומשכך, רשאים הערבים להתגונן מפני התביעה הן בטענות חוזיות והן בהגנות העומדות להם מן הדין כערבים. 1.3 כאמור אין חולק בפני כי נגד שני הלווים וכן נגד שי ננקטו הליכי פשיטת רגל וההליכים המשפטיים בעניינם עוכבו. משכך, אתייחס בתובענה זו לחבותה הנטענת של אליס בלבד. 2. גירסת אליס כי אינה יודעת קרוא וכתוב 2.1 בסעיף 5 לתצהירה אישרה אליס כי חתמה לבקשת הלווים על הסכם ההלוואה ומסמכים נלווים בהקשר להלוואה הראשונה. בסעיף 6 לתצהירה טענה אליס: "בשל העובדה שאינני יודעת קרוא וכתוב סברתי באמת ובתמים כי חתימתי על גבי הסכם ההלוואה הראשונה נחוצה לצרכים פורמליים בלבד, בשל ביורוקרטיה הנהוגה בבנק בעת מתן אישור הלוואה ללקוחותיו". 2.2 במהלך חקירתה הכחישה אליס כי הלווים הם שאמרו לה שהחתימה שלה היא: "משהו פורמלי בלבד" (עמ' 5 שורות 29-30). בתשובה לשאלה, השביה אליס: "אני לא יודעת מה זה פורמלי" (עמ' 6 שורות 11-12). 2.3 בהמשך הילוך עדותה נשאלה אליס: "לפני שאת חותמת על מסמכים באופן כללי, את קוראת על מה שאת חותמת?". והשיבה: "לא אם אני צריכה לחתום אז מישהו נמצא. אם זה בעבודה אז המנהלת שלי מסבירה לי" (שם, שורות 13-15). 2.4 אליס אף ציינה במפורש בעדותה כי היא מסתייעת בילדים שלה או בפקידי הבנק במילוי טפסי בנק (עמ' 6 שורות 6-9). עובדה הראויה לציון הינה, כי אליס הודתה באופן נחרץ כי לא אמרה לפקידי הבנק, כי אינה יודעת קרוא וכתוב (שם, שורות 21-23). 2.5 הנתבע מס' 1 (להלן: "אברהם") הינו בנה של אליס, השיב בחקירתו הנגדית כי הוא מודע עוד מקטנותו לעובדה שאימו אינה יודעת קרוא וכתוב (עמ' 12 שורות 25-26) חרף זאת, לא היסס לבקש כי אימו תחתום כערבה לטובתו ואף לא נזקק לשכנועה (עדותו בעמ' 12 שורות 28-29 ועמ' 13 שורות 3-6). 2.6 בהמשך עדותו הטעים אברהם כי לא הסתיר מאימו כי היא "הולכת" להיות ערבה להלוואות וכי ביקש ממנה לחתום כערבה (עמ' 17 שורות 4-5). 2.7 הנתבעת מס' 2 (להלן: "עינבל") הינה רעייתו של אברהם ובתשובה לשאלה, מה אמר בעלה לערבים שעה שביקש כי יחתמו בבנק? השיבה: "אני יודעת שהוא ביקש כי יחתמו על ההלוואה, דהיינו יחתמו כערבים על הלוואה שאני ובעלי תכננו לקחת" (עמ' 25 שורות 8-10). 2.8 ליבנת טענה בחקירתה כי אין בבנק נוהל וידוא אם החותם יודע קרוא וכתוב ובתשובה לשאלה ישירה, האם היא מקבלת את גרסת אליס כי אינה יודעת קרוא וכתוב, השיבה ליבנת: "אני מניחה כי הייתי שמה לב לזה...היא לא אמרה דבר כזה ומולי היא חתמה וגם רשמה את התאריך בכתב ידה" (עמ' 33 שורות 24-29). 2.9 לאחר שבחנתי את הראיות שבפני הגעתי למסקנה לפיה אליס אכן נעדרת כישורי קרוא וכתוב אולם היא כמסה עובדה זו ולא הביאה אותה לידיעת פקידי הבנק, אשר לכשעצמם לא היו מודעים לעובדה זו ואף לא התרשמו כי אליס לוקה בכישורים אלו. 2.10 משנה חומרה נובעת לעובדה כי אברהם, בנה של אליס אשר לגרסתו היה מודע ללקותה של אמו, לא נמנע מלבקש ממנה כי תחתום על ערבות לטובתו, ואף לא טרח להביא את המידע בדבר היותה של אימו נעדרת כישורי כתיבה וקריאה - לידי הבנק. 2.11 על יסוד הממצאים שקבעתי, איני רואה בעובדה לפיה אליס נעדרת יכולת קריאה וכתיבה משום עילה לקבוע כי חתימתה על מסמכי ההלוואות לרבות שטרי החוב פסולה ו/או כי אינה מחייבת אותה. 2.12 ההלכה בסוגיה זו הינה עקבית ב-ע"א 167/64 שוויץ נ. סנדור (פד"י י"ט (3) 113, נקבע: "בדרך כלל דין הוא שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך...אפילו עיוור או אנאלפבית שחתם על המסמך, והמסמך נוגע לעסקה מסוג שחפץ בה אלא שהחותם טעה או הוטעה לגבי פרטי העסקה והפרטים אינם תואמים את העסקה שהוא דימה לעשותה, הטענה 'לא נעשה דבר' אינה עומדת לחותם" (בעמ' 117). ב-ע"א 121/70 גלעדי נ. אוריון חברה לביטוח בע"מ (פד"י כ"ה (1) 648) נקבע לגבי אם החותם על מסמך מבלי שקראו קודם לכן, מכל סיבה שהיא: "אין לו להלין אלא על עצמו בלבד ורואים אותו כאילו לקח על עצמו מרצון את הסיכון הכרוך בחתימתו על המסמך" (בעמ' 661). 2.13 על ההצדקה שבהפנמת האחריות הכרוכה בחתימתו של מי שאינו יודע קרוא וכתוב וההיגיון שבהקצאת הסיכון לפתחו של חותם כזה עמד בית המשפט ב-ע"א 2119/94 לנדאו נ. וין (פד"י מ"ט (2) 77): "הדין הכללי בקשר לחתימה על חוזה על ידי מי שאינו יודע קרוא וכתוב...הוא כי אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם ולא תישמע מפיו הטענה שלא כך הם פני הדברים...מקורה של חזקה זו בכך שמי שאינו מסוגל לקרוא מסמך, נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו על ידי פלוני המהימן עליו לפני שיחתום עליו ועל כן הוא הנושא בתוצאות אי קיומה של החובה" (בעמ' 83). 3. גרסת אליס והעדים מטעמה לגבי הפרת חובת הגילוי כלפיה 3.1 בסעיף 8 לתצהירה טענה אליס כי: "במעמד חתימתי על מסמכי ההלוואה הראשונה מעל שטר החוב לא הוסברו לי פרטים מהותיים הנוגעים להלוואה כגון תנאיה, המשמעות המשפטית במתן ערבות זכויותה כערבה יחידה מצבם הכלכלי הרעוע של הנתבעים 1 ו-2...". גרסה זהה בעיקרה נטענה על ידי שי בסעיף 7 לתצהיר עדותו וכן על ידי הלווים. 3.2 ליבנת וערן שהעידו מטעם הבנק, כפרו כצפוי בגרסה זו (סעיפים 31-33) לתצהיר ליבנת וכן סעיפים 8 ו-20-22 לתצהיר ערן. 3.3 אליס נחקרה על תוכן גרסתה בסעיף 8 לתצהירה, אך חקירתה הניבה כי אין היא מסוגלת להסביר או אפילו לחזור על הפרטים הנטענים שם כולם או מקצתם (עמ' 6 שורות 24-25 עמ' 7 שורות 3-4). עם זאת, חזרה אליס על גרסתה בסעיף 8 והעידה: "הם לא הסבירו לי כי אם היו אומרים שזה הסכום, הגם שזה הבן שלי לא הייתי חותמת" (עמ' 8 שורות 25-26). 3.4 אטעים, בניגוד לגרסתה בסעיף 8 לגבי מצבם הכלכלי הרעוע של הלווים, העידה אליס בחקירתה: "גם אבי בני ביקש ממני לבוא ולחתום לו בבנק, זה הבן שלי, אני לא אחתום לו? המצב שלו היה גם טוב מאד" (עמ' 5 שורות 11-13). 3.5 אשר למשך הזמן בו שהתה בבנק לצרכי חתימת הערבות העידה אליס: "יצאתי מן העבודה וזה לקח, חצי שעה, רק חתמתי והלכתי, לא יודעת כמה זמן" (שם, שורות 21-22). 3.6 בניגוד לטענתה כי הבנק לא ביקש לדעת על מצבה הכלכלי הודתה אליס כי התבקשה על ידי הבנק להמציא תלושי שכר ואף עשתה כן (עמ' 7 שורות 13-15). 3.7 אברהם העיד כי במעמד החתימה על מסמכי ההלוואה הראשונה היו כל 4 הנתבעים נוכחים בעת ובעונה אחת וכך היה גם לגבי ההלוואה השנייה למעט ישי שהצטרף מאוחר יותר (עמ' 13 שורות 17-21). אבהם חזר על גרסתו לפיה פקידי הבנק לא מסרו לחייבים וכן לאליס ולשי פרטים על ההלוואה וכי כל מה שנאמר להם הוא לחתום בראשי תיבות ובחתימה מלאה (שם, שורות 25-28). בהמשך עדותו עומת אברהם עם הטענה לפיה הלווים הסתירו מן הערבים את המידע באשר למצבם הכלכלי. ואברהם הודה כי לא סיפר להם על מצב הלווים הגם שתירץ זאת בנימוקים שאינם ממין העניין (עמ' 14 שורות 1-9). 3.8 ישי טען בעדותו כי הליך החתימה על מסמכי ההלוואה נמשך דקה אחת בלבד (עמ' 22 שורות 5-6). 3.9 ענבל טענה בתצהירה (סעיף 4) כי מטרת נטילת ההלוואה הראשונה היתה ליצור מצב לפיו החייבים יעמדו מול נושה אחד (הבנק) ולמנוע את המצב בו היו חייבים כספים לנושים רבים. בסעיף 5 לתצהירה הטעימה ענבל כי היא ובעלה אברהם "סברו כי יש ביכולתנו לעמוד בתנאי החזר ההלוואה בהתאם לחישוב שביצעו מולנו פקידי הבנק ומנהלת הסניף". 3.10 אשר למניע שעמד ביסוד נטילת ההלוואה השנייה, טענה עינבל: "מספר חדשים מיום נטילת ההלוואה הראשונה נוכחנו אני והנתבע 1 כי ההלוואה הראשונה לא הצליחה להוציא אותנו מהתסבוכת הכלכלית אליה נקלענו היות וצברנו חוב גבוה בחברת האשראי, הלכה למעשה התברר לנו כי בניגוד להמלצת פקידי הבנק, נטילת ההלוואה הראשונה הרעה את מצבנו הכלכלי במקום לשפרו" (סעיף 11 לתצהיר). 3.11 בסעיף 12 לתצהיר, טענה ענבל: "בשל אי יכולתנו הכלכלית שלי ושל נתבע 1 לעמוד בתנאי החזר ההלוואה הראשונה חדלנו מלשלם את ההחזר החודשי לבנק, אשר על כן פנתה אלינו מנהלת הסניף והציעה כי ניטול הלוואה נוספת על סך 96,000 ש"ח, אשר תכסה את חובנו לחברת האשראי". 3.12 במהלך חקירתה הנגדית טענה גם עינבל כי נציגי הבנק לא הסבירו לשי ולאליס על מה הם חותמים (עמ' 25 שורות 30-32) בהמשך עדותה הסכימה עינבל כי הייתה מודעת לעובדה לפיה, אם היא ובעלה לא יפרעו את ההלוואות - ייאלצו הערבים לפורעם אך לא גילתה זאת לערבים עינבל נימקה מחדל ה בטענה: "לא חשבתי שנגיע למצב כזה שהם יצטרכו לשלם בגין ערבותם" (עמ' 26 שורות 12-15). 3.13 עינבל אישרה בעדותה כי שי נכנס לחדר מיד אחרי יתר החותמים אך נשאר להמשיך תהליך כלשהוא בפני פקיד אחר שישב סמוך לערן (עמ' 27 שורות 10-17). קודם לכן, חזרה בה עינבל מן הנטען בתצהירה והסכימה כי מסמכי ההלוואה השנייה נחתמו בפני ערן (שם, שורות 4-9). 4. גרסת התובע ועדיו לגבי הטענה בדבר הפרת חובת הגילוי 4.1 לבנת העידה כי מעבר להחתמת הנתבעים (ובכללם אליס) על טופס הגילוי (נספח ד' לתצהירה) היא הסבירה לערבים על ההלוואה עצמה, ושיעור הריבית ליבנת הוסיפה: "אני מסבירה להם שזאת ערבותם החתמתי אותם ליד כדי שידעו שאני הסברתי להם את זה" (עמ' 28 שורות 21-28). 4.2 בהמשך עדותה פירטה ליבנת את הסוגיות אותם הסבירה לערבים ובכלל אלו פרטי חישוב הריבית (עמ' 29 שורות 1-26(. 4.3 בהתייחסה לשטר החוב העידה ליבנת כי הסבירה לערבים שהם חותמים עליו "שהם ערבים להלוואה" הגם שלא הסבירה להם את המשמעות המשפטית של היפוך נטל הראיה (שם שורות 27-31). 4.4 ליבנת נמנעה מלהשיב תשובה ישירה לשאלה, האם הסבירה לערבים את משמעות העובדה שהם ערבים יחידים, והשיבה: "הסברתי להם את מהות ערבותם שברגע שהלווים לא משלמים את הלוואתם הם אחראים למלוא ההלוואה" (עמ' 30 שורות 13-15). 4.5 בהמשך עדותה ציינה ליבנת כי אינה זוכרת שראתה את הנתבעים חותמים על מסמכי ההלוואה השנייה (שם, שורות 29-30) והעריכה את פרק הזמן בו שהו הנתבעים בנוכחותה במסגרת החתימה על ההלוואה הראשונה עמד על כמחצית השעה (שם, שורות 30-32). 4.6 ליבנת נשאלה באשר למניע שעמד ביסוד בקשת הלווים לקבלת ההלוואה הראשונה והשיבה: "אני זוכרת שהיה ללווים מינוס בעו"ש וענבל באה ואמרה שיש להם התחייבויות בגלל שיפוצים והם מעוניינים באיזו שהיא הלוואה" (עמ' 31 שורות 21-23). 4.7 למשמע תשובה זו נשאלה ליבנת, האם הסבירה לערבים את מצבם הכלכלי של הלווים כפי שהשתקף מספרי הבנק והשיבה כי"המצב שלהם היה טוב". לשאלות חוזרות ונשנות של בית המשפט השיבה ליבנת כי לא אמרה לערבים דבר על מצבו של הלווה (שם, שורות 29-31). 4.8 גרסה זו אינה מתיישבת עם דברים שאמרה ליבנת בהמשך עדותה, בתשובה לשאלות בית המשפט: הנה כי כן בהידרשה לנוסח סעיף 4 למסמך הגילוי (נספח ד') השיבה ליבנת: "בסעיף השני היכן שסומן ה- X מדובר על חוב שמחליף חוב קיים. ה-160 אלף ש"ח שהלווים קיבלו בהלוואה פרע חלק מיתרת החוב בעו"ש...החוב הקיים נפרע כסדרו פה היה הכל סביר אז רושמים שהחוב נפרע כסדרו" (ההדגשה שלי-מ.ב.ח). להלן נשאלת ליבנת: "מה הסברת (לערבים)". והשיבה: הסברתי שה-160,000 ש"ח מחליף את החוב שיש ללווה בבנק" (עמ' 34 שורות 8-19). 4.9 לאחר שנתתי את דעתי לראיות שבפני, אני נותן אמון בגרסתה של ליבנת לפיה נקבה באוזני הערבים בסכום ההלוואה וכן הסבירה ופירטה כדבעי באוזניהם את חישובי הריבית (הכל כמפורט בעמ' 29-30 לפרוטוקול). 4.10 כמו כן אני מקבל את גרסתה לפיה לא אמרה לערבים דבר בדבר מצבם של הלווים, עם זאת וכמתחייב מן האמור לעיל, אינני נותן אמון בגרסתה המאוחרת והסותרת לפיה הסבירה לערבים כי הסכום של 160,000 ש"ח (שניתן כהלוואה) מחליף את החוב שיש ללווה בבנק מה גם שלגרסתה של ליבנת סכום ההלוואה הראשונה פרע חלק מיתרת החוב בעו"ש אך לא את כולו. אין חולק כי ערב מתן ההלוואה ללווים היתה יתרת חובה בחשבון בסך 85,000 ש"ח (מוצג ת/1 עמ' 2). 4.11 משכך, הכיתוב בסעיף 4.א (ברובריקה השנייה) לפיה מצהיר הערב כי: "נמסר לו שערבותו על פי חוזה הערבות הינה לחוב כערב המחליף חוב קיים בבנק, ידוע לי כי החוב הקיים נפרע כסדרו" הינה למיצער בלתי מדויק. 5. אשר להלוואה השנייה 5.1 בסעיף 5 לתצהירו טען ערן כי הלווים נימקו את בקשתם לקבלת ההלוואה השנייה בכך שבשל השיפוץ הם נקלעו להוצאות מרובות. לעומת זאת, משנשאל ערן מה אמר לאליס על מצבם של הלווים השיב: "שהם לא עומדים בתנאי ההלוואה ויש להם החזרות בחשבון כך למיטב זיכרוני". 5.2 אין ספק כי אימרה זו מפיו של ערן משקפת מידע מהותי לערב (להלן: "המידע המהותי"). גרסה זו בדבר מסירת מידע מהותי לא הועלתה בתצהירו של ערן גם אליבא דעתו (עמ' 35 שורות 18-29) ואיני נותן בה אמון. 5.3 יתר על כן, גרסתו של ערן בחקירתו הנגדית אינה מתיישבת עם הרישום בטופס הגילוי (נספח ד/1 לתצהירו) שם נמנע ערן מפירוט המידע המהותי שכן, לא ציין X באף לא אחת מן הרובריקות החלופיות של סעיף 4א' לטופס האמור וכי הציון היחיד שהוסיף ערן בכתב ידו מצוי בפיסקה ג' של סעיף 4 שם, ציין כי "הבנק רשאי לנקוט בהליכי גבייה בגין כל הפרה של הסכם זה". 6. הדין והפסיקה 6.1 בסעיף 22(ב) לחוק הערבות (שהוסף בתשנ"ח) נרשם: "(א) נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות בנוסף לפרטים לפי ס"ק א, את הפרטים כדלקמן: (1) ... (2) ... (3) היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים. (4) ..." 6.2 קודם שאתייחס לתוכנו של פרט (3) הנ"ל, אטעים כי עוד בפסיקה שנהגה קודם לתיקון תשנ"ח נקבע כי: "הבנק חייב לגלות לערב כל גורם סיכון המצוי בידיו של הבנק ובכלל זה היותו של החשבון ביתרה שלילית". ראו: ע"א 7541/96 אברהם נ. בנק מסד ( בעמ' 351). 6.3 סעיף 22 לחוק הערבות מהווה חלק ממערכת דינים שמטרתה להגן על ערבים ביחסם עם בנקים. על מערכת דינים זו נמנה גם סעיף 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א-1981 המחיל את חובות הבנק כלפי לקוחו - גם כלפי ערבים ובכלל זאת החובה לפעול בתום לב. על כך עמד בית המשפט ב-ע"א 8824/04 יהודה גבאי נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ (-סעיף 11) שם, עמד בית המשפט בעיקר על המציאות דעידנא לפיה ערבים נדרשים לחתום על טפסים המכילים אותיות קטנות לרוב. 6.4 בידוע הוא כי בין הבנק מזה והערב מזה קיימים פערי מידע לעיתים נרחבים מאד באשר להתנהלות חשבון הלקוח ובכלל זאת גובה יתרת החוב והקטנתה/הגדלתה לאור ציר הזמן. יתר על כן, כמצוי במקומותינו מולעט הערב לא אחת על ידי הלווה (לרבות בן משפחה) במידע "אופטימי" מדי באשר לתוחלת השבת החוב על ידי הלווה. תכלית חובת הגילוי המוטלת על הבנק היא לאפשר לערב להעריך את הסיכון שהוא נוטל על עצמו, ובהתאם לתכלית זו יש להעריך את היקף חובת הגילוי הקבועה בסעיף 22(ב)(3) הנ"ל שכן אך טבעי הוא להניח כי הערב בכח יהיה מעוניין לדעת, האם הערבות הינה לחוב קיים (לדוגמא יתרת חוב בחשבון - או ליתרת חוב בהלוואה או בערבות) שניתנה לצורך החלפת חיוב קיים, מזה - או ערבות לחיוב לעתיד לבוא - מזה. 6.5 הרציונל העומד ביסוד קביעה זו הוא כי כאשר מדובר בערבות לחוב קיים או בערבות חוב שבא להחליף חוב קיים - יש כדי להעיד שהלווה נתקל בקשיים בפירעון החוב והוא נאלץ "לגלגלו" בהלוואה נוספת. יותר מרמז לכך ניתן למצוא בפסק הדין שניתן ב-ע"א 8564/06 סעיד חסאן סולטאני נ. בנק לאומי לישראל (-פיסקאות 15-16). 6.6 כאמור לעיל, על פי ממצאי, לא גילתה ליבנת לערבים כי ללווים יתרת חובה בחשבון העו"ש (ת/1), וגם אם גילתה כן (כגרסתה המאוחרת שלא התקבלה על דעתי), הרי שלא גילתה כי ההלוואה הראשונה אינה מכסה את מלוא החוב בחשבון העו"ש; הוא הדין, וביתר שאת לגבי ההלוואה השנייה שבה כשל הבנק בכך שנמנע מלגלות לערבים כי הלווים אינם עומדים בהחזרי ההלוואה הראשונה, ואף נמנע מליתן ביטוי למצב דברים זה בטופס הגילוי (נספח ד/1). 6.7 סבורני כי הבנק פעל בחוסר תום לב בהחתמת הערבים על ההלוואה השנייה מבלי לידעם כי הלווים אינם עומדים בתנאי ההחזר של ההלוואה הקודמת שניתנה להם כ-5 חודשים קודם לכן; (ראו: תא"ק (ת"א) 57190-03 בנק מרכנתיל דיסקונט נ. יצחק בונצל ( בפיסקה 48). וכן, השוו לפסיקה ב-ת"א (ראשל"צ) 6035/06 בנק אוצר החייל נ. אבירם עפרה ( בפסקאות 28-32). בסעיף 22 לחוק הערבות (כותרתו: "תוצאות אי גילוי") נקבע: "(א) לא גילה הנושה לערב יחיד את הפרטים המפורטים (1) ... (2) ... (3) ... (4)... (5) בסעיף 22(ב)(1), (3) או 4 - פטור ערב יחיד מערבותו". במובהר לעיל, הפר הבנק את חובת הגילוי לגבי פריט (5) בסעיף זה - ומשכך, פטורה אליס (נתבעת 3) מערבותה. 7. סוף דבר 7.1 אני דוחה את התביעה ומורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל מספר 01-21511-11-1. 7.2 התובע ישלם לנתבעת 3 (אליס) שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח. הודעה זכות ערעור. ערבים (ערבות)מצב כלכליהלוואה