קראו דוגמא מהפסיקה בנושא עקיפה בדרך שאינה פנויה: 1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתן ביום 24/02/13, על ידי השופט יעקב בכר, בתיק ת"ד 1531-07. 2. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין. ההליך בפני בית משפט קמא: 3. נגד המערער הוגש כתב אישום בגין נהיגה רשלנית - עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודה, עבירה של נהיגה בדרך הגורמת נזק - לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: "התקנות") בצירוף סעיף 68 לפקודה ועבירה של עקיפה בדרך לא פנויה - לפי תקנה 47 (ד) לתקנות, בצירוף סעיף 68 לפקודה וסעיף 38 (2) לפקודה. 4. בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 15/04/07, נהג המערער ברכב פרטי מסוג מאזדה כסוף, בכביש 804, מכיוון צפון לדרום. באותה עת ולפני הרכב בו נהג המערער, נסע רכב פרטי (להלן: "הפרטית"). כמו כן, נסע רכב אחר מסוג יונדאי בכיוון ההפוך לכיוון נסיעת המערער (להלן: "היונדאי"). 5. נטען עוד בכתב האישום כי המערער עקף את הפרטית כאשר הדרך לא הייתה פנויה במרחק מספיק על מנת שיוכל להשלים את העקיפה בבטחה ולכן ותוך כדי העקיפה, התנגש בפרטית ולאחר מכן התנגש ביונדאי. מעוצמת ההתנגשות, הפרטית התנגשה במעקה הבטיחות. כתוצאה מהתאונה, חמישה אנשים נפגעו וכלי הרכב המעורבים ניזוקו. 6. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ובית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים כאשר ביום 24/02/13, הרשיעו בדין. בית משפט קמא שמע את טענות הצדדים לעניין העונש והטיל על המערער את העונשים הבאים: 1,300 ₪ קנס שישולם בחמישה תשלומים, 4 חודשי פסילה בפועל בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית ו- 4 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים, כמפורט בגזר הדין. 7. כאמור, הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין, כנגד גזר הדין. הכרעת הדין של בית משפט קמא: 8. בית משפט קמא סקר את העדויות שהובאו בפניו ופירט את הראיות שהוגשו. בסופו של יום, קבע כי על פי עדותו של נהג היונדאי כי הרכב העוקף היה רכבו של המערער, אשר עקף את הרכב שנסע לפניו, רכב מסוג מאזדה לבנה בדרך לא פנויה. 9. בית משפט קמא מצא תימוכין לעדותו של נהג היונדאי בחוות דעתו של הבוחן, אשר קבע אף הוא, על פי הנזקים, כי רכבו של המערער הוא הרכב העוקף. 10. בית משפט קמא קבע בהכרעת דינו כי: "שמיעת הראיות בתיק זה חשפה בפני בית משפט תמונה קשה בו (כך במקור) חלק מעדי התביעה תאמו גרסאות, שיקרו במהלך חקירתם במשטרה ובבית משפט, כל זאת כדי להכשיל את עשיית הצדק...". עמוד 45. 11. עוד קבע בית משפט קמא בהכרעת דינו: "ברור לי שאין ליתן אמון כלל בעדי התביעה, סאלח סאועד, איאד סאועד ועומר סאועד אשר כאמור, תיאמו גרסאות עובר לעדותם בבית המשפט. העדים הנ"ל, תיאמו גרסאות במספר נושאים. גרסתם לפיה לא ידעו מי נהג ברכב המאזדה הכסופה ו/או לבנה, התגלתה כגרסה שקרית, כמו כן העדים תיאמו גרסאות לגבי קיומו של רכב נוסף, שנסע לפני רכב היונדאי. העדים אף תיאמו גרסאות, באשר לבילוי המשותף שבילו... יחד עם הנאשם, עובר לנהיגה. לפיכך, אין לקבוע כל ממצא על פי עדותם של העדים הנ"ל". בית משפט קמא המשיך וקבע כי המערער ועדי ההגנה מטעמו בילו בחורשה ושתו משקאות משכרים. לאחר מכן, נסעו יחד, זה אחרי זה, לכיוון שפרעם כאשר שני הנהגים נוסעים במהירות גבוהה. על כך גם העיד נהג היונדאי שסיפר כי משהתרחשה התאונה וביקש לסייע לנוסעים הוא הריח ריח אלכוהול מהנוסעים שהיו ברכב המערער וברכב השני. 12. בית משפט קמא נתן אמון בעדותו של נהג היונדאי בהיותו עד אובייקטיבי נטול כל אינטרס בהליך המשפטי ועדותו שפכה אור על נסיבות התרחשות התאונה. על יסוד עדותו של נהג היונדאי, קבע בית משפט קמא כי רכב המאזדה היה הרכב העוקף שפגע בכנף האחורית של הרכב שנעקף. עקב כך, המכסה של תא המטען נפתח ואף נתלש ממקומו, היה מעוך והשמשה התנפצה, תימוכין לכך מצא בתמונה 7 שבלוח התצלומים. 13. על יסוד התרשמותו של בית משפט קמא, נדחתה גרסתו של המערער והעדים מטעמו, תוך שהוא נותן אמון בגרסת נהג היונדאי והראיות הנוספות ובהתאם לכך, הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו. טענות הצדדים: 14. המערער טוען כי בית משפט קמא טעה משהחליט להרשיעו על סמך עדותם של שני עדי תביעה כשהוא מפנה לעדותה של העדה, מיריז גושצבסקי, שאמרה כי אולי הרכב הלבן עקף. כבר עתה אציין כי בית משפט קמא התייחס לעדותה של עדה זו ולא נתן לה משקל כי דברים אלה נאמרו על ידה במהלך חקירתה הנגדית, דברים שלא עולים בקנה אחד עם עדות בעלה אשר בעדותו נתן בית משפט קמא אמון מלא - ראו עמוד 47 להכרעת הדין. 15. המערער ניסה להפנות לאמירות של העד שבו נתן בית משפט קמא אמון תוך שהוא מציין כי חלק מדבריו היו בגדר הערכה והשערה מבלי שיתבססו על ממצאים עובדתיים ברורים ומוכחים. 16. לדעת המערער, בית משפט קמא טעה משקבע כי החזית של המאזדה הכסופה, רכבו של המערער, נפגעה, כי הרי עיון בתמונות, מראה שקביעה זו אינה מדויקת, בלשון המעטה. על יסוד כל אלה, סבור המערער כי יש לקבל את הערעור ולזכותו בדין. לחילופין, טען המערער כי העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור, בית משפט קמא לא התחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה, קבע קנס גבוה וגם עונש הפסילה גבוה ומצדיק את התערבות ערכאת הערעור. 17. המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. בית משפט קמא קבע את הממצאים העובדתיים על פי התרשמותו מהעדים ובקביעות מסוג זה, ערכאת הערעור, אינה נוהגת להתערב, למעט המקרים המיוחדים כשעניינו של המערער, אינו נמנה עם אותם מקרים. 18. בית משפט קמא נתן אמון בעדים אובייקטיבים שעל סמך עדותם, הורשע המערער. 19. המשיבה הפנתה גם לחוות הדעת של הבוחן ולנזקים שנגרמו בתאונה לכלי הרכב. בית משפט קמא התייחס לכל הראיות, לרבות עדותה של גב' מיריז, אשתו של נהג היונדאי ולא נתן לעדותה משקל כלשהו. 20. על כן, ביקשה המשיבה לדחות את הערעור על הכרעת הדין וכמו כן, על גזר הדין. לטעמה, העונש שהוטל אינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. דיון והכרעה: 21. לאחר שעיינתי בהכרעת הדין ובגזר הדין, בראיות שהוגשו לבית משפט קמא, בפרוטוקול העדויות, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור. 22. בית משפט קמא שמע את העדים והתרשם מהם ועל סמך עדותו של נהג היונדאי שהוא נהג אובייקטיבי שאין לו כל עניין בהליך המשפטי, נתן בו אמון מלא ולא מצאתי מקום להתערב בקביעה עובדתית זו. 23. בית משפט קמא הסתמך על ראיות נוספות כאשר הטיל את האחריות לאירוע התאונה על המערער. קביעותיו של בית משפט קמא עולות בקנה אחד עם הממצאים והראיות שהובאו בפניו, כך שלא מצאתי מקום שמצדיק התערבות בקביעות עובדתיות אלו. לעניין ההתערבות בקביעות עובדתיות - ראו ע"פ 10586/05 ערן נגד מ"י (ניתן ביום 5.1.09), ע"פ 4286/08 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 14.1.09), רע"פ 1978/09 בני גלבוע נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.3.09), רע"פ 735/11 שי מזור נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 26.1.11) ורע"פ 6867/11 בהיל ג'בארין נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 27.9.11). 24. זאת ועוד, העונש שהוטל על המערער, אינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. למערער יוחסו עבירות שבצדן קבוע עונש פסילה מינימאלי של שלושה חודשים. על כן, לא ניתן לומר כי עונש פסילה של 4 חודשים בתאונה שבה רשלנות המערער הייתה גבוהה ונהיגתו מסוכנת, הינו עונש החורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת - ראו לעניין זה ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/1/09), ע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10), ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.4.09), עפ"ת (חי') 23021-07-09 מדינת ישראל נ' חאדר אסוואד (ניתן ביום 24.11.09), ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09), ע"פ 5236/05 עמאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09) וע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3/7/06). ע"פ 4594/11 עלא עדס נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 29.1.13) וע"פ 8589/12 חאלד ביאטרה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 28.1.13). 25. כמו כן, לא ניתן לומר שקנס בגובה של 1,300 ₪ הינו קנס גבוה בנסיבות העניין. נהפוך הוא, הקנס נוטה לרף המקל ברכיב ענישה זה. 26. אומנם המדובר בתאונה שאירעה באפריל 2007, אולם כתב האישום הוגש במאי 2007 ועיון בפרוטוקול בית משפט קמא מראה כי עקב אי התייצבות המערער, הוא הורשע בהיעדרו ואף הוצא נגדו צו הבאה. הכרעת הדין בוטלה לבקשת המערער. לאחר מכן, התיק נקבע לשמיעת ראיות, אולם שמיעת הראיות התמשכה זמן רב כשחלק מהדיונים נדחו עקב אי התייצבות המערער - ראו ישיבה מיום 01/06/10, ישיבה מיום 21/12/10, הישיבה מיום 21/09/11 שנדחתה כי עדי ההגנה לא התייצבו. לישיבה מיום 29/01/12, התייצב העד מטעם ההגנה, סוכן הביטוח, אך הנאשם וסנגורו לא התייצבו ועקב כך, הדיון נדחה. על כן, התנהלותו של המערער תרמה חלק משמעותי ולא מבוטל בהתמשכות ההליכים. בנסיבות אלו, לא ניתן לייחס משקל כלשהו לעובדה כי העבירה בוצעה בשנת 2006 מעבר למה שייחס ונתן לכך בית משפט קמא. העונש שהוטל על ידי בית משפט קמא יש בו כדי לתת ביטוי לטענה זו. 27. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעור על שני חלקיו. היה וניתן צו עיכוב ביצוע של גזר הדין, בטל בזה הצו. על המערער לקיים את גזר הדין, לשלם את הקנס כפי שקבע בית משפט קמא ולהפקיד רישיונו לאלתר במזכירות בית המשפט. מניין הזמן לקיום גזר הדין של בית משפט קמא יהיה מיום מתן פסק דין זה. משפט תעבורהעקיפה