עמידה ממושכת בעבודה - כאבים ברגליים

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא עמידה ממושכת בעבודה - כאבים ברגליים: 1. זוהי תביעה במסגרתה מבקש התובע להכיר בפגיעה ברגליו כ"פגיעה בעבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - "החוק") על פי עקרון "המיקרוטראומה". 2. התביעה נדחתה על ידי הנתבע בשל היעדר קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע (עמידה ממושכת והליכה מרובה) לפגימה ממנה הוא סובל, כאשר לטענת הנתבע עבודתו של התובע לא גרמה ואף לא תרמה להתהוות הפגימה (מכתב הנתבע מיום 24.07.2011 צורף כנספח לכתב התביעה). העובדות הצריכות לענייננו: 3. התובע יליד שנת 1948, עבד כעובד ניקיון במפעל "קצנשטיין אדלר" (להלן - "המפעל") מחודש 8/2009 ועד לחודש 2/2011, תחילה באמצעות קבלן כח אדם והחל מחודש 1/2010 הועסק ישירות על ידי המפעל. 4. התובע עבד 6 ימים בשבוע:בימים א'-ה' בשעות 07:00-16:30 וביום ו' משעה 07:00 -13:00. במהלך יום העבודה, התובע יצא להפסקות משעה 07:00-07:10, משעה 11:05-11:30 ומשעה 13:30-13:40 (עמ' 6 ש' 12-13 לפרוטוקול). 5. התובע עבד כמנקה באולם הייצור ועבודתו כללה פינוי פחי זבל, חיתוך ופירוק קרטונים ודחיסתם בדוחסנית, פירוק וסידור משטחים וארגזים מעץ וטאטוא המפעל. בנוסף, לעיתים בצע התובע עבודות מיוחדות כגון: בניית גדר מסביב לפח (עמ' 8 ש' 29-31, עמ' 9 ש' 1-4 לפרוטוקול) וכן עבודות נוספות לפי דרישת מנהל העבודה או סגנו, שטיבן לא פורט על ידי התובע (עמ' 7 ש' 6-16 לפרוטוקול). 6. במהלך יום העבודה, התובע בצע את הפעולות הבאות: 6.1 פינוי זבל מהפחים באולם הייצור (כ -20 פחים) הכולל, בין היתר, שאריות של ברזל לפח זבל גדול מחוץ למפעל. ריקון הפחים נעשה בתחילת יום העבודה ולאחר מכן בהתאם לצורך (עמ' 4 ש' 23-31, עמ' 7 ש' 1-3 לפרוטוקול). 6.2 פינוי משטחי עץ הנמצאים על רצפת הייצור (כ - 10 משטחים ליום). עבודה זו כללה הרמת המשטחים לעגלה או נשיאתם בידים והוצאתם מחוץ למפעל וכן סדור המשטחים זה על גבי זה (עמ' 5 ש' 1-13 לפרוטוקול). פעמיים בשבוע, במשך כשעה, התובע פרק את המשטחים באמצעות לום ופטיש (עמ' 1, ש' 8-9, ש' 23-24 להודעה לחוקר). 6.3 איסוף קרטונים, חיתוכם, פירוקם והכנסתם לדוחסנית. חיתוך הקרטונים נעשה באמצעות סכין יפנית תוך כדי עמידה (עמ' 5 ש' 18-30 לפרוטוקול). לצורך ניקוי הדוחסנית וקשירת החוטים בתוכה, התובע נדרש להתכופף ולכרוע במשך כ-15 דקות מידי יום (ס' 4 לתצהיר התובע). 6.4 טאטוא רצפת אולם הייצור - טאטוא הרצפה באמצעות מטאטא רגיל ופעם בשבוע באמצעות מטאטא מכני (עמ' 6 ש' 3-5 לפרוטוקול). במהלך עבודת הטאטוא, התובע אסף מהרצפה שאריות של חוטי חשמל, אומים, דסקיות וברגים והניחם במיכל מיוחד בעגלה. התובע כרע כשברכיו כפופות והאגן נמצא מעל הרצפה ובתנוחה זו אסף את השאריות. לעיתים, תוך כדי הכריעה התובע נע קדימה ואחורה כדי לשמור על שיווי משקל ועל מנת לאסוף את כל השאריות באותו אזור (ס' 4 לתצהיר התובע). לאחר שהתובע סיים לאסוף את השאריות, הוא התרומם ועבר לטאטא ולאסוף שאריות מאזור העבודה של פועל אחר. פעולה זו של איסוף השאריות בוצעה על ידי התובע במשך כשעה ביום, בכל פעם במשך 2-3 דקות וכ - 20 פעמים ביום (עמ' 6 ש' 22-30 לפרוטוקול, עמ' 2 ש' 38-46 להודעה לחוקר). פעמיים-שלוש בשבוע, התובע טאטא גם את השטח שמחוץ למפעל באמצעות מטאטא ידני, פעולה שנמשכה כשעה -שעה וחצי. מעדות התובע עולה, כי באזור זה אין פסולת של תעשייה ולפיכך, בדרך כלל, במהלך הטאטוא מחוץ למפעל, הוא לא נדרש לאיסוף שאריות מהרצפה (עמ' 7 ש' 20-25 לפרוטוקול). 6.5 כאמור לעיל, לעיתים, התובע ביצע עבודות מיוחדות נוספות לפי דרישת מנהל העבודה או סגנו. 7. את עבודתו הנ"ל ביצע התובע, כשלרגליו נעלי עבודה המכילות שני ברזלים בתחתית ובחלק הקדמי שמגן על האצבעות (עמ' 9 ש' 7-9 לפרוטוקול). 8. בסוף חודש 10/2010 החל התובע לחוש בנימולים וחולשה בכפות הרגליים בליווי כאבים מכפות הרגליים ועד לגב התחתון. 9. ביום 27.01.2011 הוצאה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (נספח ה' לתצהיר התובע). הרופאה התעסוקתית קבעה שהתובע מוגבל לגבי "עבודה שדורשת יתר מאמץ גופני, הליכה ועמידה ממושכת". כתוצאה מכך, התובע פוטר מעבודתו במפעל (סעיף 7 לתצהיר התובע). 10. התובע חזר לעבוד במפעל ביום 2.11.2011 והוא מבצע את אותה העבודה, למעט פירוק הארגזים (עמ' 3 ש' 26-27 לפרוטוקול). דיון והכרעה: 11. הלכה פסוקה היא כי על מנת להכיר בפגיעה כתאונה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה יש להוכיח, תחילה, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק בלתי הדיר, עד שהצטברותם של אותם הנזקים הזעירים זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. יסודותיה של פגיעה כזו, בדומה לפגיעה בעבודה הינם שניים - האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטייה של כל פגיעה כזו [עב"ל (ארצי) 383/08 אדיבי - המל''ל, סעיף 9 לפסק-הדין (18.11.2008); וההפניות שם] ("עניין אדיבי"). בעב"ל (ארצי) 2 "הלכה פסוקה היא לעניין הוכחת יסודות תורת המיקרוטראומה, כי יש צורך בין היתר, בהוכחת קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע (עב"ל 266/98 מזרחי - המל''ל, טרם פורסם (ניתן ביום 11.1.2000); דב"ע מו/0-64 מיכאלי - המל''ל (לקט 53.88)). כפועל יוצא מכך, על הנפגע להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, במהלך יום העבודה (עב"ל 1012/00 שבח - המל''ל, טרם פורסם (ניתן ביום 28.7.2002)). בנוסף הובהר בפסיקה, כי התנועות צריכות אמנם להיות זהות, אך אין צורך בזהות מוחלטת אלא די בכך שהתנועות היו "זהות במהותן", דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף עד שבסוף נוצר נזק ממשי (בג"צ 4690/97 המל''ל - בית- הדין הארצי לעבודה, פד"ע נג(2) תשנ"ט 529, 541-542 (1999); עב"ל 313/97 המל''ל - יניב, פד"ע כרך לה 529, 533-534 (2000)) (להלן- עניין יניב)). כן נקבע בפסיקה בנוגע לתדירות הפעולות החוזרות, כי 'תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע' (עניין יניב, עמוד 533), וכי הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, אלא ניתן לבודד פעולות אלו אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו (עב"ל 465/07 יהודאי -המל''ל, טרם פורסם (ניתן ביום 20.12.07))" [עניין יושבאייב, סעיף סעיף 8 לפסק-הדין]. לאור עקרונות מנחים אלו, נבחן, אפוא, האם התובע הניח תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה. 12. כמפורט בפרק העובדתי, עבודתו של התובע כוללת מטלות שונות ומגוונות ובכלל זה: ריקון זבל מהפחים, איסוף קרטונים חיתוכם פירוקם והכנסתם לדוחסנית, טאטוא רצפת המפעל, איסוף שאריות מרצפת המפעל, פינוי משטחי עץ וסידורם, פירוק המשטחים ועבודות מיוחדות נוספות לפי הצורך. מכאן, שעבודת התובע כרוכה בביצוע פעולות רבות ושונות המבוצעות בהתאם לצורכי העבודה, בסדר שונה, וחלקן בתדירות משתנה. רגלי התובע שימשו לפעולות שונות בהליכה, עמידה, כריעה, כיפוף והתרוממות. כל אלו הן תנועות מגוונות, הנעשות ביחס לגבהים שונים וזוויות שונות, ואשר אינן עולות כדי פעולות חוזרות ונשנות ברצף אשר ניתן לייחס אותן לרגליו. המדובר בעבודה המחייבת ביצוע פעולות שונות ומגוונות הן מבחינת המאמץ, הן מבחינת התנועה עצמה והן מבחינת המקום המוגדר בגוף. [ראו עב"ל 39386-05-11 מרדכי - המל''ל (22.11.2012)]. 13. גם אם ניתן לבודד את פעולת הכריעה שביצע התובע לצורך איסוף השאריות מהרצפה כפעולה שכללה רצף תנועות של כריעה, כיפוף, איסוף השאריות והתרוממות וכן את פעולת הכריעה לצורך ניקוי וסידור הדוחסנית, פעולות אלו אינן בגדר פעולות חוזרות ונשנות כנדרש לצורך הוכחת תשתית עובדתית למיקרוטראומה. בשים לב, לפרק הזמן שבו בוצעו הפעולות הנ"ל במהלך יום העבודה (2-3 דקות שלא ברציפות כ - 20 פעמים ביום וכשעה במצטבר ו- 1/4 שעה נוספת בגין ניקוי הדוחסנית) ולמשך זמן עבודתו של התובע במפעל עד למועד הפגיעה, כשנה וחודשיים בלבד. זאת, בשונה מהפסיקה שאוזכרה על ידי התובע בסיכומיו, שם נקבע כי הפעולות החוזרות ונשנות בוצעו במשך רוב יום העבודה וכן דובר על עובדים ותיקים כך שעל פני ציר הזמן, הפעולות החוזרות והנשנות גרמו לנזק מצטבר לנפגע. 14. זאת ועוד, התובע שהה בתנוחת הכריעה במשך מספר דקות לצורך איסוף השאריות או למשך כרבע שעה במהלך ניקוי וסידור הדוחסנית. בהתאם להלכה הפסוקה אין בעצם שהייתו של התובע בתנוחת הכריעה במשך זמן כלשהו, גם אם תנוחה זו אינה נוחה או כרוכה במאמץ מסוים, כדי להכנס לגדרה של תורת המיקרוטראומה. כבר נפסק כי: "ביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על איבר מסוים אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה" [עניין אדיבי, סעיף 9 לפסק-הדין]. התובע טען, אומנם, כי במהלך כריעתו לצורך איסוף השאריות הוא נע קדימה ואחורה ואולם תנועות אלו בוצעו על ידו לעיתים ובתדירות משתנה (ס' 4 לתצהיר), וזאת בשונה מהתנועתיות המתמשכת בעב"ל 25106-09-11 ננה טורי נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 2.7.2012). 15. מעדות התובע (עמ' 8 ש' 21-23 לפרוטוקול) כמו גם מאישור המעביד מיום 24.2.2011 (צורף לכתב ההגנה) עולה כי מרבית עבודתו של התובע התבצעה בעמידה. כאמור, עמידה ממושכת, הגם שאפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על איבר מסוים אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה. 16. לאור האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית לתורת המיקרוטראומה וזאת בהעדר תנועות זהות (או דומות במהותן) חוזרות ונשנות, בתדירות גבוהה. לפיכך, התביעה נדחית. 17. אין צו להוצאות. 18. לצדדים זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מיום קבלת פסק דין זה. רגליים